שטריימל

שְׁטרַיימְל (מיידיש לעברית: מִזְנֶבֶת) הוא כובע פרווה שחלקים מהגברים היהודים החרדים נוהגים לחבוש (לאחר הנישואין) בשבתות, חגים ובימי חול המועד. נוהגים לחובשו בעיקר חסידים יוצאי מזרח אירופה וחלק מהליטאים הירושלמים (ממשיכי דרכם של ה"פרושים" מבני היישוב הישן).

שטריימל, תמונה מאוסף פיליפי

אדם חובש שטריימל

איש חבוש שטריימל בכותל

הרב הושע פרידמן בן-שלום, אדמו"ר מפאשקאן חובש שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה, כעין כתר, כמנהג אדמו"רי רוז'ין.

השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של בעלי חיים כמו דָּלָק סיבירי (צוֹבֶּל), דָּלָק הסלעים, שועל אפור מצוי, גרגרן, חורפן (מינק) או דָּלָק אירופי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות המוצא וזן החיה (דָּלָק הסלעים (סטון מרטן), דָּלָק (מָארְדֶר) ועוד). פרוות של החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. נכון לשנת 2021 נע מחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, בין 3,000 ל-14 אלף דולר.

בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו נמוך בהרבה מן השטריימל הטבעי, למרות שגם בשטריימל היקר ישנם גם שערות סינתטיות דבר המקל על משקלו. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.

מקור השם

מקור השם אינו ידוע אולם יש כמה סברות שונות. הראשונה, שמקור המילה הוא ב"שטרמנקל", שפירושה שיער עבה. אחרים טוענים שהמקור הוא בשפות סלאביות, במילה "סְרָאם", קרי, ביזיון. סברה זו יוצאת מתוך ההנחה שעיטור הראש בזנבות חיה נכפתה על היהודים לביזיונם. ישנם חוקרים הטוענים כי שמקור המילה בגרמנית stroh (שְׁטְרוֹ), שפירושה קש, ואמנם כך נראות שערות השטריימל. 'שְׁטְרַיְים' ביידיש הוא פס, ו'שְׁטְרַיְימְל' נאמר בלשון הקטנה. בפולנית stroj פירושו כיסוי ראש.

כובע שטריימל

אמרה חסידית המיוחסת לרבי פנחס שפירא מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב, היא ששבת היא ראשי תיבות של ”שטריימל במקום תפילין”, שכן בשבת נהוג לחבוש שטריימל אך אסור להניח תפילין.

היסטוריה

מקובל כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צוֹבֶּל (דָּלָק סיבירי) כאות לייחוסם, וכך התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים. ישנה אגדה שמקורו של השטריימל בגזרה של הצאר הרוסי, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. השתדלנים היהודים הצליחו לדחות מימוש גזרה זו לאחר גיל הנישואין, והתחכמו לה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע.

גרסה נוספת מתייחסת לגזרת הלבוש שבה נדרשו היהודים להתלבש כמו הגויים ולגלח את זקנם. בליטא בחרו רבני היהודים להיכנע לדרישה בגלל פיקוח נפש. ואילו רבני פולין ובראשם החידושי הרי"ם מגור סברו כי מדובר בשעת השמד בה מצווים היהודים למסור את נפשם אף על מצוות פחות חמורות אשר אין עליהם ציווי של מסירת נפש. לאחר מאבק מתמשך שכלל אף את מעצרו של הרבי מגור, דבר שהוביל להפגנות המוניות, נכנעו השלטונות, אבל על מנת להשפיל את היהודים דרשו שילבשו את לבושם של הקוזקים, הספודיק, להסתיר את פאותיהם מתחת לכובעם, ובנוסף לתחוב את שולי מכנסיהם בתוך גרביהם, מנהג אשר נשאר בחסידות גור עד ימינו.

סברה המקובלת יותר בחוץ לארץ היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה (הגברים הרוסים באותה תקופה חבשו את השטריימל בגלל האקלים הקר), היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה.

על פי ספרו של דנצ'ו ארנון "כובעים בראש", יצרני השטריימל נוהגים להשתמש ב-13, 18 או 26 זנבות לייצור שטריימל יחיד. מספרים אלו הם בעלי משמעות מיוחדת, ומסמלים בהתאמה י"ג מידות, ח"י והשם המפורש בגימטריה.^{[דרוש מקור: איפה בספר?]} ישנם גם יצרנים המשתמשים במספר גבוה יותר של זנבות.

במסורת החסידית מקובל כי מקור חבישת השטריימל היה על ידי תלמידי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בחבישתו את העלאת דברים נמוכים (כמו זנב של חיה טמאה) להתכללותם בקדושה^{[דרוש מקור]}.

שימוש

בדרך כלל נהוג כי רק גברים נשואים חובשים שטריימל. עם זאת, חסידים ירושלמים (הנמנים עם היישוב הישן) מחסידויות תולדות-אהרון ותולדות אברהם יצחק, וחלק מחסידי משכנות הרועים, קרלין, קהל חסידי ירושלים והפלג הירושלמי של חסידות ברסלב, נוהגים לחבוש שטריימל כבר מגיל בר המצווה.

בחסידויות פולין (גור, אלכסנדר, אמשינוב, מודז'יץ, סטריקוב, אשלג ועוד) נהוג לחבוש שטריימל גבוה במיוחד, הקרוי "ספודיק".

ישנן חסידויות בהם הילדים נכדי האדמו"ר (ה"אייניקלך") חובשים כובע פרווה גבוה המכונה "קולפיק".

כיום מרבית חסידי חב"ד אינם חובשים שטריימל, אך חלק מזקני החסידים - בעיקר מירושלים - נוהגים עדיין לחובשו. בתקופת אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח צדק חבשו רוב חסידי חב"ד שטריימל ואף אדמו"ר הזקן הקפיד שבמניינו כל מי שיעלה לתורה יחבוש שטריימל לראשו, אך לאחר תקופת הצמח צדק רק מספר מועט של חסידים לבש שטריימל. חבישת שטריימל הייתה מקובלת בחלק מקהילות חב"ד בארץ ישראל, בראשם קהילת חב"ד בחברון ובירושלים. כל אדמו"רי חב"ד חבשו שטריימל למעט האדמו"ר השביעי רבי מנחם מענדל שניאורסון. האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון, בהוראת אביו רבי שמואל שניאורסון חבש שטריימל רק בעיירה לובביץ'; בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון חבש ספודיק עד שנגנב ומאז חבש קולפיק. חתנו וממשיכו, הרב מנחם מנדל שניאורסון לא חבש שטריימל מסיבות שונות ומאז לא נוהגים חסידי חב"ד לחבוש שטריימל. למרות זאת חסידים שעברו מחסידויות פולין לחב"ד קיבלו הוראה מהרבי שלא לשנות את לבושם והם עדיין נוהגים לחבוש שטריימל.

במזג אוויר גשום יש שעוטפים את השטריימל בשקית פוליאתילן, כדי להגן עליו בעודו מונח על הראש. אחרים רוכשים שטריימל זול יותר, המכונה "רעגן שטריימל" (שטריימל לגשם), לנסיבות בהן השטריימל עשוי להינזק.

יש עשרות דגמי שטריימלים העשויים מפרוות שונות ומיוצרים במדינות שונות ברחבי העולם. עם הזמן התפתח השטריימל. בתחילה היה השטריימל כובע פרווה נמוך אך עם השנים הוא נעשה לבוש אופנתי שמשתנה לפי טרנדים. הוא התפתח, גבה, התווספו לו צבעי פרוות שונות ושערות הפרווה נוצרות בכוונה תחילה כך שהם עומדות. השינויים הללו הפכו את השטריימל לכובע מהודר ומרשים יותר ובקהילות חסידיות גדולות בארצות הברית אף נוהגים לעיתים חתנים להתפאר בכובעם בכך שהם קונים ממיטב כספם את השטריימל המהודר ביותר.

יצחק שמיר עם שטריימל פורים 1989

צער בעלי חיים

בשנת 2009 יזמה חברת הכנסת רונית תירוש הצעת חוק לאסור ייבוא של פרוות בעלי חיים לישראל. זאת כדי למנוע את השימוש בפרוות אמיתיות של בעלי חיים, משום שגזיזת הפרוות הזו כרוכה בצער בעלי חיים ובהרג בעלי החיים השונים. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק ביוני 2009. הראשונים שהתנגדו לדבר היו חברי מפלגת יהדות התורה המייצגת את האוכלוסייה החרדית-אשכנזית. מנגד, חברי מפלגת ש"ס לא הביעו התנגדות נחרצת משום שהם מייצגים את הציבור החרדי-ספרדי, שאיננו צורך שטריימל. עקב ההתנגדות, הוסכם להחריג מהחוק המוצע פרוות ארנבות ושועלים המיובאת לישראל ליצור שטריימלים. בפברואר 2010 על פי הצעת שר החקלאות, שלום שמחון, שונה ניסוח החוק ואושר על ידי ועדת השרים לחקיקה כך ש"ייאסר ייצור וייבוא פרוות מכל הסוגים, חוץ מאלה המיועדות לצורכי מסורת". חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס הודיע כי הוא חוזר בו מההבנות שאפשרו את תמיכת מפלגת יהדות התורה בהצעה והחוק נגנז.

באוגוסט 2013, שמואל חיים פפנהיים, שהיה דובר העדה החרדית, קרא לרכוש שטריימלים סינתטיים בלבד, והבהיר כי על הבד"ץ להתנות את מתן הכשרות בתנאים הולמים לבעלי החיים.

ביוני 2021, חתמה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, על תיקון ל"תקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו- 1976", שאוסר על סחר בפרוות חיית בר, למעט למטרות דת או מחקר מדעי.

אליעזר אדלר (שטריימל מאעכר כבר 28 שנים) נשאל האם הורגים את החיה בשביל השטריימל. הוא ענה שאת החיה הורגים בשביל המעילים, ואת הזנבות קונים מאלה שמייצרים את אותם מעילים, משום שלזנבות אין שום ערך. ולכן אין צער בעלי חיים. ^{[דרוש מקור: הראיון המוזכר]}

לקריאה נוספת

• הרב מרדכי ציון, הלכות שטריימל: לימודים, הלכות, הנהגות והדרכות, ספריית חוה תשע"ט (225 עמ')
• ח' בהר"ב, מתי ומדוע הפסיקו חסידי חב"ד ללכת עם שטריימל? - סיפורו של השטריימל החב"די, כפר חב"ד, גיליון 1401, י' טבת תשע"א

קישורים חיצוניים

• הרב יהודה שורפין, למה חסידים רבים חובשים כובעים מפרווה ("שְׁטְרַיְימֶל")?, לקריאה באתר Chabad.org
• רבקה יפה, ברוכים הבאים לשטעייטל, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2005
• אסף וול, מבצע שטריימל, באתר ynet, 9 בפברואר 2010
• טל שניידר, הקרב על הזנב: בין השטריימל לזכויות בעלי חיים, באתר nrg‏, 19 בפברואר 2010
• ד"ר אברהם שפיר, ‏שטריימל, באתר "דעת"
• עולם בעלי מלאכה - עם מלך זילברשלג: השטריימל מאכער, בערוץ יוטיוב של כאן, 24 בינואר 2018
• דנצ'וּ ארנון, על ראש שמחתי: כובעים של חרדים, בבלוג "עונג שבת", 5 בספטמבר 2020
• חנני בלייך, ‏לראש ולזנב: הסודות הכמוסים של תעשיית השטריימל, בעיתון מקור ראשון, 11 בינואר 2021
• משה ליפשיץ, חרם צרכנים: הנערים בחברה החסידית מחליפים את הכובע המסורתי, באתר מקור ראשון, 15 בספטמבר 2023
• מידע על שטריימל בקטלוג הספרייה הלאומית