ויקיפדיה

שימוש צבאי בילדים ובנערים

שימוש צבאי בילדים ונערים[1] הוא פרקטיקה המתבצעת לעיתים באזורים בהם נערכות פעולות צבאיות. הילדים עשויים להשתתף בלחימה בצורה פעילה כלוחמים או מגינים, או לשמש כמסייעים לא חמושים למטרותיו של הארגון הצבאי שבשורותיו הם פועלים.

חייל ילד בצבא הקוומינטנג

היסטוריה

עריכה

לאורך ההיסטוריה השתתפו ילדים ונערים במערכות צבאיות רבות, גם כאשר היה זה מנוגד, כביכול, למנהגים התרבותיים באותו אזור.

אזכורים לילדים ונערים ששימשו בשורות הצבא ניתן למצוא עוד בעת העתיקה. בתרבויות אזור אגן הים התיכון, היה נהוג לגייס ילדים ונערים על מנת שישמשו עוזרים, נהגי מרכבה ונושאי כלים. באותה תקופה נחשב האדם לבוגר בגיל צעיר יותר המקובל כיום. אי לכך, גיוס ילדים ונערים בתרבויות אלו נחשב למנהג מקובל, אשר איפשר לילדים ולנערים להתפרנס וכן סייע להם בהתפתחותם ובהשתלבותם בחברה.

דוגמאות למנהג זה של שימוש צבאי בילדים ובנערים ניתן למצוא בתנ"ך, באמנות המצרית והחיתית ובמיתולוגיה, בפילוסופיה ובספרות היוונית. ביוון העתיקה הפך גיוס ילדים לצבא לנוהג מקובל. קרבה בין בגיר לקטין כחונך וחניך הייתה לחזון חינוכי. ואף נחשב לכוח לחימה יעיל יותר (ראו החבורה המקודשת של תבאי). מצד שני, נהוג היה לגייס ילדים ונערים בכפייה למסעות ומערכות צבאיות. ילדים אלה נחשבו לחלק מ"הציוד הצבאי", דבר שהעמיד אותם בסכנה מפני התקפות על המשמר העורפי.

 
חייל ילד במלחמת האזרחים האמריקנית.
 
חייל ילד ארגנטינאי במלחמת הברית המשולשת

גם הרומאים עשו שימוש צבאי בילדים ונערים אף על פי שנהיר היה כי זהו מעשה אכזרי ולא מוסרי; פלוטרכוס מציין בכתביו כי בתקופת חייו קיים היה גיל מינימלי בו מורשים נערים להילחם. כן הוא מציין כי מותר היה לסחור בילדים ונערים, מעשה המרמז על חוסר ההתחשבות בילדים ובנערים בעת העתיקה ועל האפשרות לקיומו של שימוש צבאי בילדים ובנערים[2].

באירופה של ימי הביניים הרבו להשתמש בילדים מבני 12 ומעלה למטרות צבאיות, בעיקר כנושאי כלים של לוחמים, אולם תפקידם המעשי בקרב היה מוגבל ביותר. מקרה מיוחד הוא מסע הצלב של הילדים בשנת 1212. למסע זה הצטרפו אלפי ילדים כחיילים (אף על פי שלא היו חמושים) מתוך אמונה שכוח שמימי יאפשר להם להגיע לירושלים. אולם, למעשה אף אחד מהילדים לא זכה להשתתף אף לא בקרב אחד; במקום זאת הם נמכרו לעבדות.

במהלך קרבות הלוחמה המודרנית לקחו לעיתים חלק נערים צעירים, בדרך כלל על תקן מתופף צבאי. במהלך התקופה שבה הסחר הבינלאומי והלוחמה הימית נשלטו בידי אוניית מפרש, הצטרפו נערים צעירים לספינות הצי המלכותי הבריטי והיו אחראיים על מטלות חשובות רבות כגון הבאת אבקת שרפה ממחסן התחמושת של הספינה לצוות התותח.

חוק שנחתם על ידי הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1827 חייב מספר לא מבוטל של ילדים יהודים, הידועים בשם הקנטוניסטים, להצטרף למוסדות אימונים צבאיים במטרה להשתלב בשירות הצבאי לכשיסיימו את אימונם. תקופת הגיוס, עשרים וחמש שנה, החלה רשמית בגיל 18, אולם אפילו ילדים כבני שמונה ותשע צורפו בכפייה באופן שיגרתי כדי להגיע למכסה הדרושה על פי החוק החדש.

במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו חלק ילדים רבים במרידות ובהתקוממויות פופולריות כגון מרד ורשה של שנת 1944 ותנועות מרי אנטי-פשיסטיות אחרות ברחבי אירופה הכבושה בידי הנאצים.

בצד שכנגד, הנוער ההיטלראי היה ארגון צבאי רשמי בגרמניה הנאצית, ארגון אשר אימן את הנוער בתחומי הלחימה והאסטרטגיה, והקנה להם את האידאולוגיה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה צורפו חברי הנוער ההיטלראי לשירות הצבאי הסדיר בגילאים הולכים וקטנים. במהלך הקרב על ברלין בשנת 1945 לקחו הצעירים חלק גדול בהגנה של הגרמנים.

במקרים מסוימים, ארגוני נוער הפכו לבעלי צביון צבאי כדי להקנות משמעת לשורותיהם, להחדיר תעמולה ולהכינם לשירות צבאי. דוגמאות למקרים אלו הם ארגון משמרות אדומים הסיני וארגון החלוצים הצעירים של ברית המועצות לשעבר.

הגנה על שימוש צבאי בילדים באמנת בין-לאומיות

עריכה

המאמצים הבינלאומיים להגביל את השתתפותם של ילדים בסכסוך מזוין באו לידי ביטוי בשני פרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה מ-1949, שאומצה ב-1977. בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה, ילדים אשר גילם קטן מגיל 15 לא יגויסו לכוחות הביטחון או לארגונים צבאיים ולא יורשו לקחת חלק בפעולות איבה[3]. הפרוטוקול הנוסף השני לאמנות ז'נבה (אנ') עבור נערים שגילם בין גיל 15 ל-18, המדינות השותפות לאמנות ז'נבה ישתדלו לתת עדיפות לבוגרים יותר[4]. אמנת ז'נבה הרביעית (1949) אוסרת על ניצול הילדים כמגן אנושי[5].

באמנת זכויות הילד של האומות המאוחדות משנת 1989, סעיף 38 ב' נכתב: "המדינות החברות ינקטו בכל צעד אפשרי כדי להבטיח כי אנשים שטרם מלאו להם חמש-עשרה שנים לא ייטלו חלק ישיר במעשי איבה."[6]

החלטת מועצת הביטחון 1261 של האומות המאוחדות משנת 1999 "מגנה בתקיפות... גיוס וניצול של ילדים בעימותים מזוינים המהווים הפרה של החוק הבינלאומי" (סעיפים 3, 8, 13)[7].

בשנת 2004 התקבלה פה אחד במועצת הביטחון החלטה 1539. ההחלטה מגנה את השימוש בילדים חיילים והורתה למזכ"ל האו"ם להקים אמצעי מעקב ודיווח על גיוס ילדים ונערים[8][9].

 
צופים פולנים משתתפים במרד ורשה.

חוק העבודה הבינלאומי

עריכה

גיוס חובה או כפוי של ילדים לשימוש בעימותים מזוינים מהווה אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים על פי אמנה לאיסור ולנקיטת פעולה מיידית למיגור כל הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים שתוקנה בנושא זה על ידי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), ואשר אומצה בשנת 1999. האמנה קובעת כי על המדינות המאשררות את תנאיה להבטיח שגיוס חובה או כפוי של ילדים לעימות מזוין יהווה עבירה פלילית, וכן לספק אכיפה מנהלית ואזרחית יעילה לחוקים לאומיים אלו (סעיף III,‏ 12 עד 14).

התפתחויות מודרניות

עריכה
 
חייל ילד במרד ורשה של שנת 1944
 
חייל ילד וייטנאמי מצטלם בפני חייל אמריקני בזמן מלחמת וייטנאם, 1968

גיוס של ילדים ונערים למטרות לחימה הוא מנהג הקיים גם בתקופה המודרנית, בה משתתפים ילדים ונערים בעל כרחם בלחימה ואף מהווים קרבנות בעצמם במקרים רבים.

ילדים ונערים שימשו צופים, משקיפים, שליחים ואף מגנים אנושיים. המקרה האחרון הוא בעייתי במיוחד: אם ערכו של ילד בן ערובה גבוה, יותר ויותר פורעי חוק ישתמשו בילדים כמגן אנושי, דבר המציב את החייל במצב של חיסרון טקטי. אחרת, על החיילים לשאת בהשפעות המוסריות שבפגיעה או הריגה של ילדים במהלך פעולה של הגנה עצמית. אירוע מסוג זה יכול לשמש בכל מקרה תעמולה באמצעות פרסום תיאורים שונים (ולעיתים שקריים) לגבי מה שאירע.

לרוב, ילדות משמשות למין או לעוזרות בעל כורחן, בעוד שגורל הילדים הזכרים הוא להישלח לקרב. חלק מהילדים מעורפלים כדי למנוע את הסתייגותם; בדרך כלל הדבר נעשה באמצעות אילוצם לבצע מעשים אכזריים ולקחת סמים המדכאים רגשות אשמה ופחד. תעמולה, פחד מלהישאר לבד ונקמה משפיעים על הילדים להישאר בשירות הצבא "בהתנדבות".

מלחמת וייטנאם

עריכה

חיילים אמריקאים דיווחו על מספר אירועים שבהם ניתנו רימוני יד או חומר נפץ לילדים ונערים וייטנאמים במהלך מלחמת וייטנאם. במקרים מסוימים ילדות הורו לזרוק רימוני יד (עם או בלי משיכה של הנצרה כדי להפעילו, בהתאם למטרת הפעולה - יצירת אבדות פסיכולוגיות או אבדות ממשיות). במקרים אחרים חגרו הילדים והנערים חומר נפץ לגופם בעל כורחם והורו להתרועע עם החיילים האמריקאים כאשר חומר הנפץ הופעל אופן ידני או באמצעות שלט רחוק. על פי גורמים צבאיים אמריקאיים, מקרים כגון אלו הצדיקו לכאורה את השימוש בכוח קטלני נגד ילדים, דבר אשר עורר שאט נפש אצל פעילי השלום. תדירות ותכיפות מקרים כגון אלו, והאם כוח קטלני היה הכרחי כאשר נעשה בו שימוש, מצויים במחלוקת.

ברית המועצות באפגניסטן

עריכה

ילדים הפכו לעיתים נדירות למטרות צבאיות כדי להשיג מטרות שונות. כך לדוגמה, באפגניסטן, צבא ברית המועצות הפעיל מנגנוני נפץ מאולתרים ופצצות בצורת בובה או צעצוע. תחבולות אלו כוונו לילדים שיאספו ויפעילו אותם, תוך פציעתם באופן קשה מבלי להורגם, בדרך כלל תוך כריתת ידם או זרועם. המטרה הייתה לפגוע במורל הכפריים, לנצל משאבים רפואיים יקרים שיועדו לטיפול באויב, ולהגביל את תנועת האזרחים לאזור הכפר שם היו פגיעים יותר לשליטה ממשלתית או לפגיעה צבאית ישירה. פעולות דומות יושמו נגד הרוסים במהלך מצור לנינגרד בתקופת מלחמת העולם השנייה, שם ירה חיל התותחנים הגרמני צעצועים שפוחלצו בחומר נפץ לתוך העיר כדי לפגוע במורל האוכלוסייה.

איראן

עריכה
 
ילד איראני שגויס למלחמה

במהלך השלבים המאוחרים של מלחמת איראן–עיראק הואשמו שני הצדדים בשימוש בנערים צעירים כדי למלא את שורותיהם שהתדלדלו בעקבות שנים של מלחמה. במהלך מלחמה זו הואשמה איראן בשימוש בילדים ובנערים לפינוי שדות מוקשים. לימים, אותם ילדים כונו "ילדי המפתחות" היות שבזמן הפינוי ענדו מפתחות פלסטיק שחולקו טרם ביצוע הפעולה, בטענה שאלו מפתחות לשערי גן עדן. עיתונאי מזרח-אירופאי טוען כי ראה "עשרות אלפי ילדים קשורים יחד בקבוצות של כ-20 כדי למנוע ממוגי הלב מלנטוש את עמדתם"[10]. רבים מנערים אלו השתייכו לבסיג' - ארגון המתנדבים של משמרות המהפכה האיסלאמית שעודנו קיים.

אפריקה

עריכה

גיוס של ילדים ונערים לשימוש צבאי היה נפוץ ומצוי במספר מדינות באפריקה עד לאחרונה אך כיום הוא מצוי במדינות אחדות; אף שממשלת סיירה לאון עצמה אינה מגייסת ילדים ונערים לשימוש צבאי, קיימים מספר ארגונים שאפשרו ואף עודדו זאת על פי הקואליציה להפסקת השימוש הצבאי בילדים חיילים. מספר אישים, ביניהם נשיא ליבריה לשעבר צ'ארלס טיילור ופודאי סנקו, הועמדו לדין במדינה זו בגין פשעי מלחמה, בהם גיוס של ילדים ונערים לקבוצות התנגדות מזוינות[11]. זאת ועוד, עד שנת 2004 המשיכו כוחות הביטחון של ליבריה להעסיק ולגייס ילדים ונערים, בין אם בכפייה ובין אם בהתנדבות, לשורותיהם. גם במדינה זו נוהגים קבוצות מזוינות לגייס ילדים ונערים למטרות שונות, ביניהם ארגון LURD הנתמך כביכול על ידי גינאה, סיירה לאון וארצות הברית. על פי משמר זכויות האדם עוד בשנת 2003 גייס הארגון ילדים ונערים לשורותיו הצבאיים בשטחים הנשלטים בידי הממשלה ובמונרוביה[12].

על פי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, נהגה ממשלת זאיר (בקונגו) וקבוצות צבאיות מזוינות לגייס ילדים ונערים עקב המחסור הגדול בחיילים. עוד טוען הארגון כי ילדים ונערים רבים מבתים הרוסים גויסו בהתנדבות או בניגוד לרצונם[13]. גם מדינתם השכנה אוגנדה חשודה בשימוש צבאי בילדים ובנערים. משמר זכויות האדם צבר עדויות של גיוס מתמשך של ילדים ונערים. יחידות הגנה מקומיות שנועדו לספק ביטחון לכפרים המקומיים אולם לחמו לצד כוח ההגנה האוגנדי האזרחי (UPDF) וכנגד ה-LRA, קבוצת מורדים אוגנדית[14]. קבוצת ה-LRA גייסה אף היא מספר רב של ילדים ונערים. כך לדוגמה, כ-8,400 ילדים ונערים נחטפו בידי הארגון בין יוני 2002 למאי 2003 בלבד על פי יוניצ"ף. תואר כי החטופים שימשו לביצוע פשיטות, לשריפת בתים, להכאה והריגה של אזרחים, לחטיפת ילדים ונערים נוספים ולהילחם נגד UPDF. בנות שנחטפו שימשו משרתות ולפעילויות מיניות[14].

מזרח אסיה

עריכה

גיוס של ילדים ונערים הוא הליך רגיל במספר סכסוכים במדינות אסיה. בולטות בהן הן תנועות הגרילה, כגון הנמרים הטמילים בסרי לנקה, המואשמות בגיוס ואף בכפיית הגיוס למערכות צבאיות על ידי ארגונים הפועלים למיגור התופעה; ב-13 ביוני 2005 פנתה הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים לתנועה בבקשה להפסיק את הגיוס השיטתי של ילדים בכלל ובפסטיבלים הינדיים במזרח המדינה בפרט. מקורות שהגיעו לידי הקואליציה דיווחו על "גיוס מוגבר בפסטיבלים בשבועות האחרונים. מרבית הנערים כבני 15 או 16"‏[15].

דוגמה נוספת היא הארגון המהפכני צבא העם החדש הפועל בפיליפינים. על פי עדויות שנאספו על ידי הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים נראה כי הארגון גייס בצורה שיטתית נערים בני 13 עד 17. ברם, דובר הארגון דחה את ההאשמות ואמר כי "לארגון מדיניות שאינה מתירה גיוס של ילדים לוחמים". כמו כן הוסיף כי "לילדים המעוניינים להצטרף לתנועה ניתנות משימות של משרת כגון שליחויות וכדומה"[16].

הממלכה המאוחדת

עריכה

בין המדינות המפותחות, נמתחה ביקורת על הממלכה המאוחדת כיוון שאפשרה לנערים בני 16 להצטרף לשירות הצבאי ולהילחם כבר בגיל 17. תועמלני זכויות האדם מגנים זאת ומצהירים כי מדובר בצביעות הואיל ובריטניה מתנגדת לכל סוג של פגיעה בזכויות אדם במקומות אחרים. כארבעים אחוז מכוח הצבא הבריטי הצטרף בעודם בני 16 או 17.

שירות הצבא הוא התנדבותי ועל כן יש ההופכים את כיוון הוויכוח, כך שנשאלת השאלה אם לנער יש רצון חופשי ודעה צלולה בעת הסכמתו להצטרף לצבא. חסידי זכויות האדם טוענים מנגד כי אין לחשוף נערים לסיכוני חיי הצבא אף אם נראה כי הם מוכנים לקחת סיכון זה.

ארצות הברית

עריכה

ארצות הברית מגייסת (נכון למרץ 2006) נערים בני 17 לשורותיה הצבאיים, אולם לא למצבי קרב. כדי לשמר את היכולת להשתמש בקטינים בכוחותיה המזוינים, ארצות הברית התנגדה לאשרר את אמנת זכויות הילד, אמנה שאושררה על ידי כל ארצות העולם מלבדה ומלבד סומליה.

ישראל

עריכה

עוד לפני הקמת מדינת ישראל, המחתרות העבריות שפעלו בימי המנדט הבריטי נגד ממשל המנדט גייסו באופן תדיר נערים. רובם הועסקו במשימות לא קרביות כמו הדבקות כרוזים, משלוח דואר מחתרתי, ארגון הפגנות וגם תצפיות ואיסוף מודיעין. גם פעולות אלו יכלו להיות כרוכות בסכנת מוות לפעילים וחלקם גם נפלו בפעולות אלה, כשהמפורסם מביניהם הוא אלכסנדר רובוביץ. עם זאת, חלק מהמחתרות הכשירו בני נוער להשתמש בנשק ולקחת חלק בפעולות המחתרות. גם באימונים אלה הייתה סכנת מוות כשהמקרה הידוע ביותר הוא רצח נערי לח"י ברעננה.

במהלך מלחמת העצמאות ולפניה גויסו מאות נערים בני 12 ומעלה לפעילות צבאית בארגון "ההגנה", במסגרת הגדנ"ע ובמסגרות אחרות. תפקידם של הצעירים היה בעיקר גנבת תחמושת מהחיילים הבריטים, ובביצורים. אך בעיקר בהגנה אזרחית, בקשר, בעזרה בבתי חולים ובריכוז ילדים (הבנות שימשו כגננות); בני ה-15 עסקו בשמירה על מוצבים יחד עם חיל המשמר; והבוגרים יותר, בני ה-17 ומעלה, הצטרפו אל חיל השדה של ארגון ההגנה. עם זאת, במקרים מסוימים וחריגים, ילדים בני 12 אף ירו בנשק ועסקו בצליפה[17]. צעיר הנופלים במלחמה זו הוא נסים גיני בן ה-10, ששימש כתצפיתן וקשר בין העמדות של מגיני הרובע היהודי הנצור בידי הלגיון, ונורה על משמרתו. פלוגת יהונתן שלחמה בחזית ירושלים הורכבה כולה מבני נוער בגילים 16–17 אם כי סגל הפיקוד שלה הורכב מבוגרים יותר.

מדינת ישראל המודרנית אינה מתירה שימוש צבאי בילדים ובנערים בהתאם לאמנות בינלאומיות וחוקים מקומיים. בשנת 2004 תוקן חוק שירות ביטחון, כך שיגויס לצה"ל מי שמלאו לו 18 שנה[18]. התיקון נועד להתאים את החוק הישראלי לשתי אמנות בינלאומיות:

  1. נספח הרשות לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, בעניין מעורבות ילדים בסכסוך מזוין, הקובע כי הגיל המזערי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18
  2. אמנה מספר 182 של ארגון העבודה הבינלאומי לאיסור ולנקיטת פעולה מיידית למיגור כל הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, הקובע כי גיוס כפוי או גיוס חובה של מי שטרם מלאו לו 18 שנים לשם נטילת חלק בסכסוך מזוין מהווים אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, האסורה על פי אמנה זו.

עם זאת, החוק מתיר גיוסו של מי שמלאו לו 17 שנה, כאשר הוא מבקש זאת ובהסכמת הוריו או אפוטרופסו.

בישראל ישנם בתי ספר תיכוניים צבאיים, שחלקם שייכים רשמית לצבא ואחרים שומרים על קשר רשמי-למחצה עמו. "הגיוס" לבתי הספר הללו אינו מחויב או כפוי, אולם הוא מעניק הטבות כלכליות רבות לתלמידיו ומלווה בהבטחות לשירות צבאי משמעותי. הלכה למעשה, תלמידיו מיועדים מראש לשירות צבאי ואף עוברים אימונים צבאיים בעודם נערים. בשנות התשעים הופסקה הקצאת תלמידי מכללות צבאיות למשימות שמירה ביישובים.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

עריכה
  ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בשנת 1996, כשהוקם מכון מבט לתקשורת פלסטינית, חשף המכון הקלטות של יאסר ערפאת, מחמוד עבאס ויחיא עיאש בהם נשמע עייאש מדווח על מספר פיגועים עתידיים שישלחו ילדים בני 3–4 למחסומים בעזה עם מטען חבלה, ונשמע ערפאת מאשר את הפעולה.[דרוש מקור]

יליאם אוברייאן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון כתב בנוגע להשתתפות ילדים ונערים פלסטינים באינתיפאדה הראשונה: "נראה כי מספר ניכר, אם לא הרוב, של חיילי האינתיפאדה הם צעירים, ביניהם תלמידי בית ספר יסודי. הם מעורבים בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה וסוגים אחרים של אלימות"[19].

על פי דוח של הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים (2004), תועדו לפחות תשעה מקרים של פיגועי התאבדות שבהם עורבו קטינים פלסטינים בין אוקטובר 2000 לבין מרץ 2004 - במהלך האינתיפאדה השנייה: "אין עדות לכך שקבוצות פלסטיניות חמושות גייסו ילדים באופן שיטתי. ברם, ילדים שימשו שליחים ורצים, ובמקרים מסוימים לוחמים ומחבלים מתאבדים בהתקפות על חיילים או אזרחים ישראלים. כל הקבוצות העיקריות ניצלו ילדים למטרות אלו, בהן הפת"ח, החמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והחזית העממית לשחרור פלסטין."[20]

בריאיון עם העיתון הכוויתי "עזאמן" ב-20 בינואר 2002, גינה מחמוד עבאס את המנהג באומרו כי הוא מתנגד לכך ש"ילדים קטנים הולכים למות". עוד ציין כי "זהו מעשה נוראי. לפחות 40 ילדי רפיח הפכו נכים לאחר שידיהם התפוצצו על ידי מטען צינור לאחר שקיבלו חמישה שקלים כדי לזרוק אותם." (צוטט בעיתון הירדני אלראי)[21]

 
חוסאם עבדו בילאל, ילד מחבל מתאבד פלסטיני, שנתפס במחסום חווארה ב-24 במרץ 2004 כשעל גופו חגורת נפץ.

ב-24 במרץ 2004 נתפס חוסאם עבדו, נער בן 14.5, שנשלח על ידי גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח, במחסום חווארה ליד שכם, כשעל גופו חגורת נפץ. בתחקור אמר: "באתי להתפוצץ כי נתנו לי 100 שקלים והבטיחו לי שאקיים יחסי מין עם הבתולות"[22].

משמר זכויות האדם טען כי בקרב בג'נין בשנת 2002 השתמשו חיילי צה"ל בילדים פלסטינים כמגן אנושי[23].

ב-23 במאי 2005 חזר וקרא ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לקבוצות פלסטיניות חמושות בבקשה לשים קץ לשימוש בילדים בפעולות מזוינות: "על קבוצות פלסטיניות חמושות חלה החובה למנוע שימוש בילדים למטרות התקפות מזוינות או למשלוח של כלי נשק או חומרים אחרים."[24]

עד מרץ 2006 נעצרו עשרות ילדים ונערים פלסטינים לאחר שנתפסו מבריחים חגורות נפץ וכלי נשק במחסומים וגדרות הביטחון הישראליים. במספר מקרים הודו העצורים כי מעשיהם נובעים מרצון לזכות באהדת קרוביהם, לעיתים נדירות תוך הבעת חרטה על המעשה. במהלך שנת 2004 ובצורה גוברת ב-2005 נתפסו ילדים רבים במחסום חווארה הסמוך לשכם[25].

במבצע עופרת יצוקה עשה חמאס שימוש באזרחים, ובפרט בילדים, כמגן אנושי. דובר צה"ל פרסם סרט שצולם על ידי כטב"ם המתעד פעיל חמאס שיורה רקטה מגג בניין מגורים ואז בורח מהמקום כשהוא מוקף בילדים, כדי למנוע מכוחות צה"ל לפגוע בו[26]. מאוחר יותר חיברו צה"ל ומשרד החוץ סרט וידאו הסברתי המאשים את חמאס בשימוש שיטתי באזרחים כמגן אנושי ובילדים לצורכי לחימה, הכולל סרטים ותמונות המתעדים לוחמי חמאס תופסים ילדים ומשתמשים בהם כמגן אנושי על מנת לברוח מאזור הקרב, תמונות של מחבלים היורים מאחורי ילדים וכן סרטונים המתעדים הסתה של ילדים ושימוש בהם לצורכי טרור[27].

ב-26 באוקטובר 2016 עצרו חיילי צה"ל שני מחבלים קטינים פלסטינים בני 8, חמושים בסכינים, שנשלחו על ידי מחבלים פלסטיניים לבצע פיגוע דקירה במגדל עוז. הקטינים הודו בחקירתם שנשלחו לבצע פיגוע נגד ישראלים[28].

במלחמת חרבות ברזל ב-2023 הודה מפקד בחמאס שהם משתמשים בילדים על מנת להעביר חומרי נפץ ומטעני חבלה ברצועת עזה[29][30].

תנועות לסיום השימוש הצבאי בילדים

עריכה
 
מפגינים קנדיים נגד שימוש צבאי בילדים

על פי דו"ח של משמר זכויות האדם משנת 1998, "כ-300,000 ילדים מתחת לגיל 18 משתתפים כיום בעימותים ובסכסוכים מזוינים ביותר משלושים מדינות ברחבי העולם. בעוד שרוב הילדים נמצאים בגיל העשרה, חלקם אף בני 7 בלבד"[31].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיילים ילדים

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ התפיסה בנוגע למינוחי הגיל ולטווחיהם משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. הערך מתייחס לטווח הגילאים המודרניים המקובלים:
    ילד: גילאי 4 עד 12
    נער: גילאי 13 עד 18
  2. ^ Lives of the Noble Greeks and Romans מהדורת פרויקט גוטנברג של הביוגרפיות של פלוטרכוס (באנגלית, בתרגום דריידן)
  3. ^ פרוטוקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה בינלאומיות, סעיף 77, 8 ביוני 1977, באתר בצלם
  4. ^ פרוטוקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה שאינן בינלאומיות, סעיף 4, 8 ביוני 1977
  5. ^ אמנת ז'נבה הנוגעת להגנה על אזרחים בעתות מלחמה, סעיף 12, 12 באוגוסט 1949
  6. ^ אמנה בדבר זכויות הילד, 1989, באתר בצלם
  7. ^ RESOLUTION 1261 (1999, Security Council, ‏30 August 1999
  8. ^ UN SC adopts resolution 1539 (2004), condemns recruitment of child soldiers, asks Secretary-General to devise monitoring mechanism - World | ReliefWeb, reliefweb.int, ‏2004-04-22 (באנגלית)
  9. ^ Monitoring and Reporting Mechanism (MRM) on grave violations of children's rights in situations of armed conflict | Child protection from violence, exploitation and abuse | UNICEF, web.archive.org, ‏2018-03-23
  10. ^ Countrystudies.us
  11. ^ Child-soldiers.com
  12. ^ Child-soldiers.com
  13. ^ Amnesty.org
  14. ^ 1 2 Child-soldiers.com
  15. ^ Child-soldiers.com
  16. ^ Child-soldiers.com
  17. ^   דוד דיין, הלוחמים הצעירים של ירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  18. ^ (ראו דברי ההסבר להצעת החוק)
  19. ^ פרופ' ויליאם אוברייאן, "חוק ומוסר במלחמה של ישראל עם אש"ף", ניו יורק: ראוטלדג', 1991.
  20. ^ Child-soldiers.com
  21. ^ Honestreporting.com
  22. ^ המרכז למורשת המודיעין, 16 יוני, 2005; המרכז למורשת המודיעין, מרץ 2004; קטע וידאו בפורמט WMV מאתר המרכז למורשת המודיעין)
  23. ^ Hrg.org
  24. ^ Amnesty.org
  25. ^ אתר מעריב, בן 15 נתפס עם מטענים; אתר מעריב, בן 15 נתפס במחסום עם פצמ"ר
  26. ^ Cast Lead Video: Hamas Terrorist uses Children as Human Shield, ערוץ צה"ל ביוטיוב.
  27. ^ Hamas Exploitation of Civilians as Human Shields - צה"ל ומשרד החוץ, 2009
    גם ב-Straming: "IDF Video: Hamas uses civilians as means to achieve military goals"
  28. ^ נועם אמיר, ‏סוכל ניסיון פיגוע: שני קטינים נתפסו עם סכינים מחוץ למגדל עוז, באתר מעריב אונליין, 26 באוקטובר 2016,
    שבתי בנדט ואמיר בוחבוט‏, שני בני 8 נתפסו עם סכינים ליד התנחלות: "נשלחנו לעשות פיגוע", באתר וואלה, 26 באוקטובר 2016,
    Palestinian kids, 8, detained with knives outside settlement באתר Times of Israel,‏ 26 באוקטובר 2016.
  29. ^ איתמר אייכנר, מפקד בחמאס הודה בחקירתו: משתמשים בילדים כדי להעביר חומרי נפץ בעזה | צפו, באתר ynet, 22 בדצמבר 2023.
  30. ^   כך החמאס והגא"פ משתמשים בילדים לפעילות צבאית והסתה, באתר צה"ל, 3 בינואר 2024.
  31. ^ Human Rights Watch
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=שימוש_צבאי_בילדים_ובנערים&oldid=40069194"