שלמה בר-שביט
שלמה (שלוימל'ה) בר-שביט (במקור: פרידמן; 7 בדצמבר 1928, כ"ד בכסלו ה'תרפ"ט – 8 בספטמבר 2019, ח' באלול ה'תשע"ט) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, מדבב, במאי ומנהל ישראלי, מגדולי השחקנים של תיאטרון הבימה, זוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1928 כ"ד בכסלו ה'תרפ"ט ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 2019 (בגיל 90) ח' באלול ה'תשע"ט תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
שלמה פרידמן |
| סוגה מועדפת | תיאטרון |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1946–2019 (כ־73 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים (1999) יקיר העיר תל אביב-יפו (2002) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהילדות ונעורים
עריכהנולד בשם שלמה פרידמן בשכונת שערי צדק בירושלים. אביו אהרון היה פועל בניין, ואמו שולמית (בת דודו של הרב יוסף שלום אלישיב; אביה יצחק היה בנו של הרב שלמה אלישיב) הייתה אחות בבית החולים שערי צדק.
כשהיה בן 4 הוריו התגרשו והחליטו שהילד לא יגדל אצל אף אחד מהם. בתור ילד בודד הוא עבר בין 13 מוסדות וקיבוצים בישראל (בהם משמר העמק, גבעת ברנר ועוד) עד שבגר. בנערותו הגיע למוסד החינוכי "השומריה" במשמר העמק, שם הצטיין בריצה למרחקים קצרים[1]. הסרט התיעודי "יתום עם הורים" שהופק בשנת 2004 מביא את סיפור ילדותו הקשה.
בגיל תשע הזדמן במקרה להשתתפות בהצגה במוסד הנוער בו למד, ובפעם הראשונה חווה את החוויה והחליט כי הוא רוצה להיות שחקן.
בקיץ 1946 נסע לתל אביב על מנת להשתתף באודישנים למחזור השני בבית הספר הדרמטי של הבימה. לאודישנים היה עליו להכין קטע קומי וקטע דרמטי. בין השופטים באודישן ישבו בכירי תיאטרון הבימה, שהחליטו פה אחד לקבלו. בר-שביט הצטרף לסטודיו הדרמטי של הבימה בהדרכת צבי פרידלנד ושיחק לצד צעירי התיאטרון.
קריירה בתיאטרון
עריכהבתחילת 1948 גילם את "הגידם" בהצגה "יום ולילה" וזכה לתשבחות[2]. באותה שנה התגייס לצה"ל, יחד עם חבריו לספסל הלימודים כלהקה צבאית בשם "צעירי הבימה". עם החלטת מחלקת התרבות לאחד את כל הלהקות הצבאיות ללהקה אחת, הצטרף ההרכב ללהקה הארצית. לאחר מכן עבר בר שביט ללהקת הזמר של הפלמ"ח - "הצ'יזבטרון".
בר-שביט שכר במשותף חדר עם שמוליק סגל ברחוב גורדון 36 בדירת צ'מרינסקי. השניים היו אורחים קבועים בקפה "כסית" באותה עת. בר-שביט טוען ש"כסית" הייתה לו לבית שני[3].
בפברואר 1949 גילם את בן הקיבוץ, דני, בהצגה "בערבות הנגב", מחזה על מלחמת העצמאות מאת יגאל מוסינזון, שבו ניתנו בפעם הראשונה לצעירי התיאטרון תפקידים מרכזיים. משחקו זכה לביקורות מעורבות. עזרא זוסמן כתב עליו: "היה צלול ויפה ונגע ללבנו"[4] ובקול העם נכתב: "שחקן צעיר זה שהכרנוהו עד עתה רק מתפקידים שניים במעלה, גילה הפעם כישרון רב. אמנם לא קשה לאדם צעיר בימינו לשחק את עצמו, אולם כאן דווקא אורבת הסכנה של חריגה מן המסגרת, אך הוא נשאר מרוסן וטבעי כאילו לא היה כלל על הבמה."[5]. לעומת זאת, שושנה שרירא כתבה: "ש. בר־שביט עדיין איננו נותן במשחקו את בן־הקיבוץ המקריב את חייו בפשטות, מבלי לשאול ומבלי להסס, כאילו טבע שני הוא לו. הוא חיוור אף כי פשטותו נעימה מלכתחילה עד הסוף והוא נזהר מאפקטים כל שהם. אולם עדיין אין במשחקו כדי לגלם דמות (דמות שקשה כנראה אף למחבר לפסלה כראוי)"[6].
בר שביט המשיך לשחק בתפקידים משניים ב"הבימה", בין השאר ב"בני ערובה"[7], "אותלו"[8], "בקץ הימים"[9], "בית הלל"[10] ו"בדרך לאילת"[11].
בתחילת 1952 שיחק את אחד המשרתים ב"אילוף הסוררת". רנה טרלר כתבה על משחקו בהצגה בעיתון "חרות": "שלמה בר־שביט, ליצני, תוחב אפו לכל מקום, מלא תנועה — מבשר את טיפוס המשרתים מסוגו של פיגארו: הוא שחקן אינטליגנטי, מלא יזמה וחוש הסגנון." ד"ר חיים גמזו ב"הארץ" פחות אהב את משחקו וכתב: "בר שביט אף הוא שחקן צעיר ומוכשר, אך אין ידו משגת ... למרות פרקודיו, היפוכיו, פיזוזיו וכרכוריו. יש במשחקו משהו "משונן" והוא חסר את החופש המוחלט ואת הווירטואוזיות הנדרשים מאת שחקן ..."[12].
בר שביט גילם ב"הבימה" כ-260 תפקידים (שיא ישראלי[13]) במחזות קלאסיים, יהודיים, מודרניים ומקוריים.
בין השנים 1958–1960 היה חבר בהנהלת התיאטרון. בשנים 1977–1978 שימש גם כמנהל האמנותי שלו.
בין ההצגות בהשתתפותו: "פר גינט" (1952), "שמו הולך לפניו" (1953), "המלך ליר" (1955) - שם גילם את תפקיד השוטה, "איי לייק מייק" (1956), "הבט אחורה בזעם" (1959), "בגדי המלך" (1961), "ממלא המקום" (1964), "משפט פיתגורס" (1965), "הכיסאות" (1970), "ריצ'רד השלישי" (1976), "הלוויה חורפית" (1978), "הקמצן" (1980), "מרי סטיוארט" (1981), "הפרדס" (1985), "המלביש" (1988), "טרטיף" (1989), "רוח האש" (1992), "המפקח בא" (1995), "יוליוס קיסר" (1999), "יום הולדת לג'וזפה" (2001), "צור וירושלים" (2003) ועוד.
בר-שביט שיחק גם במחזות הזמר "אירמה לה דוס", "קזבלן", "כנר על הגג" (בגרסה ביידיש), "גבירתי הנאווה", "סינדרלה", ו"סיפור הפרברים". והקליט אלבומים עם סיפורים ואגדות לילדים והשתתף גם בתסכיתי רדיו. בשנת 1962 העלה הבימה את מחזהו, "דירה להשכיר", בבימויו של ישראל בקר.[14] ב-1999 ביים בהבימה את המחזה "הבעל הנצחי", על פי ספרו של דוסטויבסקי[15].
במסגרת חגיגות 80 שנה להולדתו העלה הצגת יחיד בשם "שחקן מפתח" שביים משה בקר, שבה סיפר את סיפור חייו תוך מחווה ל"הבימה" באמצעות סרטונים והקלטות של מיטב שחקני התיאטרון הלאומי[16].
קריירה בקולנוע וטלוויזיה
עריכהב-1964 השתתף בסרט "הבו בנות לאילת" בהפקתו של נתן אקסלרוד. ב-1968 השתתף בסרט "נס בעיירה" בתפקיד שדכן והשתתף בסרט "הבן האובד". ב-1970 השתתף בסרט "התמהוני" של דן וולמן ובסרט "לופו" של מנחם גולן.
בתחילת שנות השבעים שיחק בתוכנית "חימדו לשון" של הטלוויזיה הלימודית בתפקיד פרופסור לשונאי[17].
בשנת 1982 שיחק בסרט האמריקאי "אישה ושמה גולדה".
ב-1993 השתתף בסרט "הירושה", בבימויו של אמנון רובינשטיין[18]. בין השנים 2002–2003 שיחק בסדרה "תיק סגור" בערוץ 10.
ב-2010 השתתף בסרט "פובידיליה" לצד עפר שכטר[19] ובסרט "2048" לצד גילה אלמגור.
בין השנים 2009–2011 שיחק בדרמה הקומית "פולישוק" בתפקיד כתריאל, אביו של רובי פולישוק. ב-2011 הופיע בפרק הבכורה של העונה התשיעית בסיטקום "החיים זה לא הכל".
ב-2012 שיחק בסרט "ד"ר פומרנץ"[20]. ב-2015 שיחק בסרט "חרדת הבמאי" ובסדרה "רון".
בשנת 2001, פרסם אוטוביוגרפיה בשם "הנשמה התשיעית", ובנוסף נעשה סרט דוקומנטרי אודותיו, בבימויו של יהודה יניב[21].
קריירה בדיבוב
עריכהבשנת 1989 דיבב את פייגין בסרט "אוליבר וחבורתו", ודיבב את ג׳ספר בסרט "על כלבים וגנבים", בשנת 1994 דיבב את ראפיקי בסרט "מלך האריות", בשנת 1998 חזר לדבב את ראפיקי בסרט "מלך האריות 2: מלכות סימבה", בשנת 2001 דיבב את פרסטון בי וויטמור בסרט "אטלנטיס האימפריה האבודה", ודיבב את אלבוס דמבלדור בסרט "הארי פוטר ואבן החכמים", בשנת 2002 דיבב שוב את אלבוס דמבלדור בסרט "הארי פוטר וחדר הסודות", והוחלף בתפקיד זה על ידי אלברט כהן. ובשנת 2004 חזר לדבב שוב את ראפיקי בסרט "מלך האריות 3: האקונה מאטאטה".
חיים אישיים
עריכהבר-שביט היה נשוי לדיתה ולשניים בן ושתי בנות. התגורר בתל אביב.
נפטר ב-8 בספטמבר 2019, בגיל 90, כתוצאה מסיבוכי דלקת ריאות, אחרי התמודדות ארוכת שנים עם שלל בעיות בריאות, בהן מחלת פרקינסון, ולאחר שהיה מרותק לכיסא גלגלים[22].
קבור בבית הקברות האזרחי "מנוחת עולם" נתניה.
פרסים והוקרה
עריכה- ב-1987 הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות
- ב-1999 זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
- ב-2002 זכה לתואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
- ב-2012 הוענק לו התואר דוקטור לשם כבוד על ידי אוניברסיטת בר-אילן[23].
לקריאה נוספת
עריכה- שלמה בר-שביט: הנשמה התשיעית, הוצאת זמורה ביתן, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- שלמה בר-שביט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שלמה בר-שביט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שלמה בר-שביט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שלמה בר-שביט, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
שלמה בר-שביט, באתר MusicBrainz (באנגלית)- שלמה בר-שביט, דף שער בספרייה הלאומית
- שלמה בר-שביט, בארכיון הבימה
- שלמה בר-שביט באתר ארכיון תיאטרון "הבימה"
- קטעי ארכיון של שלמה בר-שביט, במגזין 'עושה רוח'
- ביוגרפיה ותמונה, באתר הפלמ"ח
- יונתן אסתרקין, אין קץ לילדות של בר-שביט, באתר nrg, 23 בינואר 2009
- אבי קורן, החיים לא תמיד היו שלאגר, אבל הבמה תמיד האירה פנים לשלמה בר-שביט, באתר מעריב אונליין, 9 בדצמבר 2017
- דודי פטימר, "אי אפשר לדעת מתי המוות יבוא": הפגישה האחרונה עם שלמה בר שביט, באתר מעריב אונליין, 9 בספטמבר 2019
ננו שבתאי, שלמה בר שביט: התיאטרון שימש לו משפחה ובית, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2019
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ אתלטיקה קלה, משמר, 7 ביולי 1946
- ^ חיים גמזו, "יום ולילה"—ב"הבימה", הארץ, 30 בינואר 1948; המשך
- ^ שלמה בר שביט, זה היה ביתי: שלמה בר שביט גר בבית קפה, באתר nrg, 10 באוקטובר 2009
- ^ עזרא זוסמן, "בערבות הנגב" ב"הבימה", דבר, 25 בפברואר 1949
- ^ בערבות הנגב, קול העם, 25 בפברואר 1949
- ^ שושנה שרירא, "בערבות הנגב" ב"הבימה", הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1949
- ^ בני ערובה בהבימה, דבר, 8 ביולי 1949
- ^ אותילו בהבימה, הצופה, 10 במרץ 1950
- ^ בקץ הימים בהבימה, חרות, 23 ביוני 1950
- ^ בית הלל בהבימה, מעריב, 4 בדצמבר 1950
- ^ בדרך לאילת, דבר, 14 בדצמבר 1951
- ^ אילוף הסוררת בהבימה, הארץ, 21 במרץ 1952
- ^ באתר אוניברסיטת בר-אילן
- ^ https://archive.habima.co.il/showPage/?itemId=411
- ^ נילי ברקן, אף אחד לא מציל את הדייסה הזו, באתר גלובס, 8 בדצמבר 1999
- ^ מיכאל הנדלזלץ, שלמה בר שביט לא פוחד מהמוות, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2008
- ^ פלייליסט באתר יוטיוב
- ^ יואב בירנברג, אהבה תחת אינקוויזיציה - אבי טולדנו ויעל אבקסיס מככבים ב"הירושה", חדשות, 20 באפריל 1993
- ^ אורון שמיר, עכבר העיר, פובידיליה: עפר שכטר עולה כיתה, באתר הארץ, 25 בפברואר 2010
- ^ אורי קליין, "ד"ר פומרנץ": רגש בראש ובראשונה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2012
- ^ חגי חיטרון, התגלה ניגוד אינטרסים, באתר הארץ, 27 ביולי 2005
- ^ יאיר אשכנזי, השחקן שלמה בר שביט, מוותיקי הבימה, מת בגיל 90, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2019
- ^ ynet, שלמה בר שביט מציג: הקשר שלי לרב אלישיב, באתר ynet, 21 במאי 2012
| הקודמים: 1998 - ליא קניג, ניסן נתיב |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 1999 - שלמה בר-שביט, נולה צ'לטון |
הבאים: 2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב |