ויקיפדיה

שרקרק מצוי

עוף במשפחת השרקרקיים

שְׁרַקְרַק מָצוּי (שם מדעי: Merops apiaster) הוא מין של עוף קטן במשפחת השרקרקיים. הוא מקנן בדרום ומרכז אירופה, בצפון ובדרום אפריקה ובמערב אסיה. פרט לאוכלוסייה יציבה בדרום אפריקה, המין נודד, וחורף באפריקה הטרופית. מין זה מזדמן באביב צפונה מעבר לתפוצתו הרגילה, ומקנן לעיתים בצפון אירופה.

קריאת טבלת מיוןשרקרק מצוי
שרקרק מצוי, הונגריה


קובץ צליל קריאות שרקרק מצוי, הולנד

מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: כחלאים
תת־סדרה: תרופודה
משפחה: שרקרקיים
סוג: שרקרק
מין: שרקרק מצוי
שם מדעי
Merops apiaster
‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

מפת התפוצה של שרקרק מצוי

  מקייץ
  חורף
  יציב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בישראל הוא חולף נפוץ ביותר בעונות הנדידה, ומקייץ ואף מקנן נפוץ למדי בצפון ובמרכז, מקו באר שבע וצפונה (בבקעת הירדן צפונה מיריחו).[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה

עריכה

המין שרקרק מצוי תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע השוודי קארולוס ליניאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של הספר Systema Naturae שלו תחת שמו המדעי הנוכחי Merops apiaster.[3] שם הסוג Merops מגיע מהשם ביוונית עתיקה שניתן לשרקרק, ושם המין הספציפי apiaster מגיע מלטינית apiastra, שפירושו "אוכל-דבורים", מ-apis, "דבורה".[4] זהו גם מקור שמו העממי באנגלית, "Bee-eater".

זהו מין מונוטיפי, כלומר לא תוארו תת-מינים נפרדים.[5]

מקור שמו העברי

עריכה

השם "שרקרק" נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי, כזיהוי לרחם הנזכר במקרא:

אמר רב יהודה: קאת הנזכרת בין העופות הטמאים זו הקוק, רחם זו הקרוי שרקרק. וביחס לרחם הנזכר באותו פסוק, אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם לארץ באו רחמים לעולם, שהוא בא סמוך לעונת הגשמים, שהם רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי: והוא סימן לגשמים רק בשעה דיתיב אמידי ועביד [שיושב על דבר מה ועושה קול] "שרקרק", ולא כשהוא מעופף. וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק [ולמודים אנו במסורת שאם הוא יושב על הארץ, שלא כדרכו ושורק] — סימן הוא שאתא משיחא [בא המשיח], שנאמר "אשרקה להם ואקבצם"

— חולין, סג ע"א (בתרגום "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)

על-פי רש"י שמו של השרקרק הוא בעצם אונומטופיה: ”עביד שרקרק - כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק”. גם תרגום אונקלוס יכול להתאים לזיהויו עם השרקרק המודרני; הוא תרגם את הרחם ל"ירקרקא", מה שמתאים לניצויו.[6]

תיאור

עריכה

אורכו של השרקרק המצוי כ-25–29 ס"מ (בנוסף בליטת זנב באורך של כ-3.3 ס"מ)[5], מוטת כנפיו כ-36–40 ס"מ, ומשקלו כ-44–78 גרם.[7] זהו מין בעל ניצוי ייחודי וצבעוני למדי, עם בטן כחולה, גרון צהוב, וחלקים עליונים חלודיים. הרגליים והמקור הארוך שחורים. הקשתית אדומה כהה, ויש לו פס-עין שחור. בתעופה בולטת שפת הזרימה הכהה של הכנף. צלליתו בתעופה מהווה אף היא סימן טוב לזיהוי, עם כנפיו המחודדות, מקורו הארוך, ובליטת הזנב שלו הנוצרת מנוצות זנב מרכזיות מוארכות.

הזוויגים דומים, אך הנקבה נוטה להיות עם נוצות ירוקות יותר מאשר זהובות בכתפיים. בלבוש חורף הניצוי יותר דהוי, הגב מקבל גוון ירקרק ופחות כחול, והוא מאבד את בליטת הזנב. הצעיר דומה לבוגר בלבוש חורף, אך עם פחות שונות בניצוי. הבוגרים מתחילים חילוף ראשון ביוני או ביולי ומשלימים את התהליך עד אוגוסט או ספטמבר. ישנו חילוף נוסף ללבוש חיזור בחורף באפריקה.[8]

קולות

עריכה

קריאותיו של השרקרק, הנשמעות כמעין "רריפ רריפ" גרוני, נשמעות למרחק, ומסגירות לעיתים קרובות להקה מתקרבת.

אקולוגיה

עריכה

תפוצה

עריכה

השרקרק המצוי הוא מין נודד ברובו, בעל שתי תפוצות רבייה מופרדות בבירור. רוב השרקרקים מקננים בדרום אירופה ובחלקים מצפון אפריקה, חצי האי ערב ומערב אסיה עד למערב מונגוליה.[9] הוא חורף באפריקה הטרופית. יש גם אוכלוסייה יציבה ומקננת בדרום אפריקה ובנמיביה. למרות שתי האוכלוסיות המובחנות, המין נותר מונוטיפי ואינו מופרד לתת-מינים שונים.[10]

בית גידול

עריכה

באירופה, מין זה חובב עמקי נהר רחבים, שדות אחו ושטחים חקלאיים עם מחסה ועצים פזורים; גבעות שטופות שמש, כרי דשא, שדות תלתן, מישורים, ערבות שוממות, גדות נחל מכוסות שיחים במדבר למחצה; ולמעשה כל ארץ פתוחה משובצת בצומח, כגון יערות אלון השעם, מטעי זיתים, אשל, שדות אורז, דגניים וגידולי שורש, ומאקי שיחים ים-תיכוני. באפריקה המין נצפה גם בסוואנות, חופי אגמים ואדמות חקלאיות.[11]

קינון

עריכה

במהלך החיזור, הזכר מאכיל את הנקבה בפריטי טרף גדולים, כשהוא עצמו אוכל את הקטנים יותר. לרוב הזכרים מונוגמיים, אך ישנם גם מקרים של ביגמיה.[12]

עונת הקינון מתרחשת ממאי עד יוני באירופה. הקן הוא מחילה שנחפרת בקרקע חולית שטוחה או משופעת, או לעיתים קרובות יותר בגדות נהר על מצוק עפר או אבן גיר, שם ניתן למצוא מושבות קינון של זוגות רבים. מחילת הקינון בנויה אופקית, ואורכה יכול להגיע אף לשני מטרים. בקצה שלה נחפר תא הטלה שקוטרו כ-20 ס"מ. השרקרקים אינם מרפדים את התא, הם לנים בו, פולטים בו את צנפותיהם, וכך מצטברת בקרקעיתו שכבת שיירי חרקים (בעיקר כנפיים ורגליים) עליה מוטלות הביצים. שני בני הזוג משתתפים בחפירת המחילה, עם קצב התקדמות של בין 10 ל-30 ס"מ ביום, כשהחפירה נשלמת כעבור כשבועיים.[2]

התטולה מכילה בין ארבע לעשר ביצים כדוריות ולבנות. הדגירה נמשכת כעשרים יום, ובסופה בוקעים הגוזלים באופן א-סינכרוני (כלומר יש הפרש של מספר ימים בין בקיעת הגוזל הראשון והאחרון). שני בני הזוג מטפלים בגוזלים.[11] קצב האכלת הגוזלים הולך ועולה עם גדילתם והוא מגיע לכ-50 האכלות בשעה לקראת סוף גידולם. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 30 יום, והם מואכלים על ידי הוריהם עוד כשלושה שבועות לאחר הפריחה.

תזונה

עריכה
 
שרקרק פולט צנפה של חלקי מזון בלתי מעוכלים

כפי שניתן לדעת משמו האנגלי (Bee-eater), השרקרק אוכל בין השאר דבורים, צרעות ושאר מיני חרקים. בין השאר הוא ניזון גם מלטאות ומצפרדעים. הוא מסיר את העוקץ ממיני הדבורים והצרעות שהוא אוכל על ידי חבטה שלהם על ענף. השרקרק פולט בצורת צנפה את החלקים הקשים יותר לעיכול, כמו הכנפיים והשלד החיצוני הנוקשה. הדבורים והצרעות אהובים עליו במיוחד - נצפו שרקרקים שאכלו 250 דבורים ביום.[13]

המרכיב החשוב ביותר בתזונה של השרקרק הוא דבוראים, בעיקר דבורת הדבש האירופית. מחקר בספרד מצא כי דבורים אלה מהוות 69.4% עד 82% מהתזונה של השרקרק המצוי.[14] על-אף זאת, השפעתם על אוכלוסיות הדבורים קטנה. הם אוכלים פחות מ-1% מהדבורים הפועלות באזורים בהם הם חיים.[15] מחקר מצא כי השרקרקים "ממירים מזון למשקל גוף בצורה יעילה יותר אם הם ניזונים מתערובת של דבורים ושפיריות מאשר אם הם אוכלים רק דבורים או רק שפיריות".[16]

  •  
    עם ציקדה במקורו, צרפת
  •  
    הנקבה (בחזית) ממתינה לזכר שיציע לה מזון
  •  
    עם שפיריות במקור

טרף של דבורי דבש

עריכה
 
מושבת שרקרקים שהושמדה בידי כוורנים. הכניסות למחילות הקינון נחסמו במזיד באמצעות אבנים.

אם מכוורת מוקמת קרוב למושבת קינון של שרקרקים, השרקרקים אוכלים מספר גדול יותר של דבורי דבש מכיוון שהן מצויות בשפע רב יותר. עם זאת, מחקרים מראים שהשרקרקים אינם עפים בכוונה לתוך שטח המכוורת, אלא הם ניזונים מחרקים שנלכדו בשטחי מרעה וכרי דשא ברדיוס של 12 ק"מ מהמושבה, כאשר מרחק מרבי זה מגיע רק כאשר יש מחסור באוכל. תצפיות מראות שהשרקרקים נכנסים לשטח המכוורת רק בתקופות קרות וגשומות, כאשר הדבורים אינן עוזבות את הכוורת ולשרקרקים קשה יותר לזהות טרף אחר.[17]

כוורנים רבים מאמינים שהשרקרקים מהווים את המכשול העיקרי הגורם לדבורים הפועלות לא לחפש מזון, ולהישאר במקום זאת בתוך הכוורות במשך רוב היום בין מאי לסוף אוגוסט. עם זאת, מחקר שנערך ביער אקליפטוסים באזור אלאלוס, 80 ק"מ מזרחית לטריפולי שבלוב, הראה שהשרקרקים לא היו המכשול העיקרי של חיפוש מזון לדבורים, אלא ההפך ממה שחושבים כוורנים. שיעור חיפוש המזון בחלק מהמקרים היה אף גבוה יותר בנוכחות השרקרקים מאשר בהיעדרם. תזונה ממוצעת כללה 90.8% דבורי דבש ו-9.2% חיפושיות.[18]

סבירות גבוהה יותר לטריפה כאשר קיימת כאש הדבורים מתנחלות מחדש או במהלך שיא הנדידה, מסוף מרץ עד אמצע אפריל, ובאמצע ספטמבר. כוורות הקרובות לעצים או כבלי חשמל עיליים נמצאות גם הן בסיכון מוגבר כאשר השרקרקים מסתערים על דבורים מעופפות מעמדות הציד הללו.[19]

סטטוס

עריכה

זהו מין בעל תחום תפוצה נרחב ואוכלוסייה גדולה ויציבה, ולכן הIUCN סיווג אותו במצב שימור "ללא חשש" ברשימה האדומה שלו.[20]

גודל האוכלוסייה המקננת באירופה הוערך בשנת 2015 בכ-2,800,000–5,050,000 זוגות, מה שמתרגם ל-5,600,000–10,100,000 פרטים בוגרים. אירופה מהווה כ-40% מטווח התפוצה העולמי של המין, כך שאומדן ראשוני של האוכלוסייה העולמית עומד על 14,000,000–25,250,000 פרטים בוגרים, אם כי נדרשים אישושים נוספים להערכה זו.[20]

גלריה

עריכה


קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שרקרק מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שרקרק מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 אסף מירוז, שרקרק מצוי, Merops apiaster, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  3. ^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae:Laurentii Salvii. p. 117.
  4. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 50, 251. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  5. ^ 1 2 Hans-Valentin Bastian, Anita Bastian, European Bee-eater (Merops apiaster), version 2.0, Birds of the World, 2022 doi: 10.2173/bow.eubeat1.02
  6. ^ ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי: רחם - "כיון שבא רחם" (חולין סג ע"א), באתר daf-yomi.com
  7. ^ Bee-eater, Merops apiaster - Birds - NatureGate, luontoportti.com
  8. ^ RSPB Handbook of British Birds (2014). UK ISBN 978-1-4729-0647-2.
  9. ^ BirdLife International and NatureServe (2014) Merops apiaster, Bird Species Distribution Maps of the World. 2014, läst 2016-05-01
  10. ^ Clements, J. F., T. S. Schulenberg, M. J. Iliff, D. Roberson, T. A. Fredericks, B. L. Sullivan, and C. L. Wood (2016) The eBird/Clements checklist of birds of the world: Version 2016 http://www.birds.cornell.edu/clementschecklist/download, läst 2016-08-11
  11. ^ 1 2 Fry, H. and Boesman, P., del Hoyo, J., Elliott, A., Sargatal, J., Christie, D.A. and de Juana, E. (ע), European Bee-eater (Merops apiaster), in Handbook of the Birds of the World Alive, ברצלונה: Lynx Edicions, 2014
  12. ^ Avery, MI; Krebs, JR; Houston, AI (1988). "Economics of courtship-feeding in the European bee-eater (Merops apiaster)". Behavioral Ecology and Sociobiology. 23 (2): 61–67. doi:10.1007/BF00299888. S2CID 13553144.
  13. ^ European Bee-eater, oiseaux-birds.com (באנגלית)
  14. ^ Higes, Mariano; Martín-Hernández, Raquel; Garrido-Bailón, Encarna; Botías, Cristina; García-Palencia, Pilar; Meana, Aránzazu (2008). "Regurgitated pellets of Merops apiaster as fomites of infective Nosema ceranae (Microsporidia) spores". Environmental Microbiology. 10 (5): 1374–1379. doi:10.1111/j.1462-2920.2007.01548.x. PMID 18218034.
  15. ^ Roulston, TH; Goodell, K (2011). "The role of resources and risks in regulating wild bee populations". Annual Review of Entomology. 56: 293–312. doi:10.1146/annurev-ento-120709-144802. PMID 20822447.
  16. ^ Judith Goodenough; Betty McGuire; Elizabeth Jakob (2009). Perspectives on Animal Behavior. John Wiley & Sons. p. 268. ISBN 978-0-470-04517-6.
  17. ^ "Prigonirea prigoriei. [Myths and truths about honey bees and bee eaters ]" (ברומנית). Romanian Ornithological Society. נבדק ב-2018-06-27.
  18. ^ Alfallah, H.M. "The impact of the Bee-eater Merops apiaster on the behavior of honey bee Apis mellifera L. during foraging" (PDF). Mansoura Journal of Plant Protection and Pathology, 1(12): 1023-1030. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-06-27. נבדק ב-2018-06-27.
  19. ^ Carabott, Sarah (2015-10-26). "Bee-eater is not to blame for decline in honey bees". Times of Malta. Valletta, Malta. נבדק ב-2018-06-27.
  20. ^ 1 2 European Bee-eater (Merops apiaster) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=שרקרק_מצוי&oldid=39834499"