תדמור
תַּדְמוֹר (בערבית: تدمر תַדמֻר; ביוונית Παλμύρα, פלמירה; בארמית: ܬܕܡܘܪ) היא עיר קדומה השוכנת בשטחה של סוריה. העיר הוקמה בנווה מדבר והייתה בין ערי השיירות החשובות ששימשו סוחרים בנתיבות המסחר הבין-לאומי דוגמת דרך המשי, ובעיקר בין האימפריה הפרתית לבין האימפריה הרומית. שרידים ארכיטקטוניים מרהיבים של העיר מהעת העתיקה נשתמרו עד התקופה המודרנית, על אף שהעיר נשארה מאוכלסת. בשנת 1980 הכריז ארגון אונסק"ו על תדמור כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||
| עתיקות תדמור | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
1,640 הקטאר  | ||||||
| היסטוריה | |||||||
| תרבויות |
יוון העתיקה | ||||||
| מאורעות |
| ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 סוריה | ||||||
| קואורדינטות | 34°33′01″N 38°16′11″E / 34.550381°N 38.269791°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הוכרזה תדמור בשנת 2013 כאתר הנתון בסיכון, במאי 2015 נכבשה העיר תדמור על ידי ארגון הטרור "המדינה האסלאמית",[1] ומאות תושבים ומתנגדים הוצאו להורג, בעיקר על ידי עריפת ראשם. לפני שאנשי המדינה האסלאמית נכנסו אל מתחם המוזיאון והאתר הצליחו כוחותיו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, להעביר חלק ממוצגי המוזיאון למקום מבטחים, כדי להצילם מההרס. במרץ 2016, לאחר התאוששות מסוימת של הצבא הסורי, הצליחו כוחות משטר אסד לשוב ולכבוש את תדמור מידי כוחות המדינה האסלאמית,[2][3] אך מדצמבר 2016 עד פברואר 2017 שוב הייתה העיר בשליטת המדינה האסלאמית, עד שנכבשה בשנית בידי צבא סוריה.
.jpg)
היסטוריה
עריכה
ערך מורחב – האימפריה התדמורית
העיר תדמור מוזכרת בטקסטים קדומים כנקודת ציון במדבר. המלך תגלת פלאסר הראשון האשורי ציין בכתובת ניצחון כי ניצח את הארמים בעיר תדמור בשנת 1110 לפנה"ס. אולם, רק במאה הראשונה לפנה"ס החלה התפתחות משמעותית בעיר, והחל בתקופה זו נתגלו ממצאים ארכאולוגיים שונים, לרבות כתובות.
המערב נחשף לעיר תדמור בשנת 41 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס פשט על העיר בניסיון לבזוז את אוצרותיה. זמן קצר לאחר מכן נכנסה העיר רשמית לאזור ההשפעה הרומי, לאחר דחיקת האימפריה הפרתית מהאזור. נראה כי בשלב זה לא נפגעה העצמאות של העיר והיא נותרה עצמאית עוד כמאה שנים. במאה הראשונה לספירה התחזקה השפעת רומא בעיר תדמור והתבטאה, בין היתר, בהקמת סנאט והצבת כוחות צבא לסיוע בהגנה על שיירות הסוחרים שעברו בעיר.
הקיסר אדריאנוס זכה לתהילת עולם במקורות התדמוריים והוכרז על ידי התושבים כמייסדה השני של העיר. אדריאנוס ביטל את מדיניותו של הקיסר טראיאנוס במזרח וכונן שוב יחסי שלום עם האימפריה הפרתית, מה שאיפשר לעיר תדמור ליהנות שוב משיירות הסוחרים שעברו בשטחה.
היחלשותה של האימפריה הרומית בראשית המאה השלישית, הביאה לכך שהאימפריה הסאסאנית התפשטה מערבה ואיימה על הפרובינקיות הרומיות במזרח. אחד ממנהיגי תדמור, ספטימיוס אודינטוס (אנ') (בלשון חז"ל: פפא בר נצר), המליך עצמו למלכה ומונה כנציב עליון לפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה (אנ'). ספטימיוס אודינטוס השיג עם צבאו ניצחונות רבים על האימפריה הסאסאנית, עד לתבוסתו של המלך הסאסאני שאפור הראשון. כתוצאה מכך זכה הלה לתהילה רבה באימפריה הרומית ואף קיבל תואר "מתקן כל המזרח", שנשמר לקיסרים עד אז.
בשנת 267 נהרג ספטימיוס אודינטוס במהלך ריב משפחתי. בנו ירש להלכה את אביו, אך למעשה, אשתו השנייה זנוביה היא ששלטה בעיר ובצבא. זנוביה הקימה את האימפריה התדמורית. המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הסאסאנית, הכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והכפיפו אותן לשלטון העיר תדמור.
הקיסר הרומי אורליאנוס, שהצליח לייצב את השלטון המרכזי ברומא, התפנה גם לחסל את האיום ממזרח. לאחר מספר ניצחונות צבאיים הוא כבש את תדמור והמלכה זנוביה, שניסתה להימלט, נתפסה. אורליאנוס שב לרומא כמנצח, לאחר שהשאיר חיל מצב בעיר תדמור. בדרכו חזרה, נודע לאורליאנוס כי תושבי תדמור התקוממו וחיסלו את חיל המצב. אורליאנוס שב על עקבותיו, כבש שוב את העיר והפעם הורה לחייליו להחריבה. על סופה של המלכה זנוביה לא ידוע בוודאות, אם כי לפי אחת הסברות, אורליאנוס חס על חייה בטענה שהיא יפה מכדי להיות מוצאת להורג והיא זכתה לסיים את חייה בשלווה בווילה בטיבולי.
הנוסע היהודי בנימין מטודלה ביקר בתדמור בשנת 1170 וכתב עליה: "והעיר תדמור מוקפת חומה והיא במדבר רחוקה מן היישוב ומבעלות הנזכרת ד' ימים. ובתדמור כמו אלפיים יהודים גיבורי מלחמה ונלחמים עם בני אדום ועם ערב שהם תחת ממשלת נור אל דין המלך ועוזרים לשכניהם הישמעאלים. ובראשם ר' יצחק היווני ור' נתן ור' עוזיאל".[4]
במקורות היהודים
עריכהבתנ"ך מסופר על העיר תדמור כי נבנתה על ידי שלמה המלך,[5] כך עולה גם מכתביו של יוסף בן מתתיהו. בספרות חז"ל הובא כי התיישבו בעיר קבוצת בני עבדי שלמה. לחז"ל הייתה מסורת על השתתפותם של בני תדמור בלגיונות שהחריבו את ירושלים, כפי שעולה מפרשנותם הדרשנית את הכתוב בספר בראשית:[6] "ויירש זרעך את שער שונאיו -- רבי אומר: זו תרמוד, אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהייתה שותפת בשני חורבנות".[7] על הכתוב במגילת איכה פרשו: "אמר רבי יוחנן; אשרי מי שראה במפלתה של תדמור. למה? שהייתה שותפת בשני חורבנות. רבי יודן אמר בחורבן ראשון העמידה פ' אלף קשתין, ובשני העמידה מ' אלף קשתין. רב הונא אמר, בחורבן אחרון הם כראשון".[8] כעסם של חז"ל על אנשי תדמור בא לידי ביטוי בגזר הדין שהוציאו עליהם: "אין מקבלים גרים מן התרמודים", משום ש"בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על בנות ירושלים".[9] כיוון שיש ספק ממזרות על התרמודאים, עתידים ישראל לעשות יום טוב לכשתיחרב.[10] כמו כן מסופר על בני תדמור שהיו מוכרים עצים להדלקה בשווקים של בבל, ולהלכה נפסק שמצוות הדלקת נר חנוכה היא עד שמוכרי תדמור עוזבים את השוק.[11] מתואר ששלמה המלך בתחילה שלט על כל העולם, לאחר מכן נתמעטה מלכותו ושלט על ישראל ותדמור ועוד נתמעטה מלכותו על ישראל בלבד.[12] עולה כי מרבית מקורות חז"ל העוסקים בתרמודאים מתארים תקופות מעבר ומשבר לעם ישראל, ושותפותם התמידית לרעת ישראל.
המקורות לחקר העיר תדמור
עריכההמקורות ההיסטוריים על אודות העיר תדמור מצומצמים, ונכתבו על ידי סופרים רומים, בדרך כלל תוך התייחסות למעשיהם של קיסרים רומים במזרח. לא נתגלו טקסטים ספרותיים של תושבי העיר תדמור. מקורות ארכאולוגים על אודות העיר מצויים בשפע יחסי, בעיקר בכתובות. הכתובת המפורסמת ביותר תוארכה לשנת 137 לספירה, ובה נרשמו בארמית בניב התדמורי ובתרגום ליוונית סעיפי החוק הקובעים את שיעור המס שייגבה מסחורות שונות שמועברות בעיר ואת המחירים לשירותים שונים שהוענקו בעיר לשיירות הסוחרים.
תולדות המחקר
עריכהלאחר חורבן תדמור היא נשכחה במדינות המערב. בתחילת המאה ה-17 החלו נוסעים לבקר בעיר. בין השנים 1616–1625 ביקר בעיר הנוסע האיטלקי פייטרו דלה ולה (Pietro Della Valle), ובשנת 1638 ביקר בה הסוחר והנוסע הצרפתי ז'אן-בטיסט טוורנייה (Jean-Baptiste Tavernier). בנוסף ביקרו בעיר נוסעים וחוקרים שוודיים וגרמנים. בשנת 1678 ביקרה בעיר קבוצה של סוחרים אנגלים. התיאור המלומד הראשון של העיר פורסם בשנת 1705, ונכתב על ידי אבדנגו סלר (Abednego Seller). בשנת 1751 הגיעה לאתר משלחת בריטית שבראשה עמדו רוברט ווד (אנ') וג'יימס דוקינס (אנ'). המשלחת למדה את האתר ואת המבנים האדריכליים שלו, ופרסמה את ממצאיה בשנים 1753 ו-1757. בשנת 1813 ביקרה באתר ליידי הסטר לוסי סטנהופ שהתגוררה ליד ביירות וביקרה גם בארץ ישראל.[13] בשנת 1901 נלקח מהאתר לוח אבן ברוחב 5 מטרים, הידוע בכינוי "תעריף תדמור", שעסק בתקנון המסחרי של תדמור. לוח זה התגלה באקראי בשנת 1881, והוא הועבר למוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג. ב-1902 ביקרה באתר גרטרוד בל וסיפרה על האתר במכתביה.
בתדמור נערכו לאורך השנים חפירות ארכאולוגיות רבות על ידי משלחות שונות ממדינות שונות. החפירה הארכאולוגית הראשונה נערכה ב-1902 על ידי הארכאולוג הגרמני אוטו פוכשטיין (Otto Puchstein). חפירה נוספת נערכה ב-1917, גם היא על ידי ארכאולוג גרמני, תאודור ויגאנד (Theodor Wiegand). חפירה גדולה באתר החלה ב-1929 בראשות מנהל מחלקת העתיקות בסוריה ובלבנון, הארכאולוג הצרפתי הנרי ארנולד סייריג (Henri Arnold Seyrig). הוא החל את חפירותיו במקדש בל, ובשנים 1939–1940 חפר את האגורה. החפירות שלו פסקו במלחמת העולם השנייה ונמשכו מיד לאחריה. הארכאולוג הצרפתי דניאל שולברגר (Daniel Schlumberger) חפר בשנים 1934–1935 את האזור הצפוני-מערבי בתדמור. בשנים 1954–1956 נחפר מקדש בעל שמין על ידי משלחת שווייצרית שאורגנה על ידי אונסק"ו. משנת 1958 האתר נחפר על ידי מחלקת העתיקות הסורית ומשלחות פולניות שונות.
המשלחת הפולנית חפרה את מחנה הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, ואילו מחלקת העתיקות של סוריה חפרה את מקדש נבו. אזור ההיפוגאום (אזור קבורה תת-קרקעי) נחפר על ידיהם במשותף. הם גם חפרו את אזור הנקרופוליס של תדמור. אזור המעיינות נחפר על ידי ז'אן סטרקי (אנ'), תאולוג וארכאולוג צרפתי, ביחד עם ג'אפר אל-חסני. המקדש של בעל חמון התגלה בשנת 1970 על ידי רובר דו מסניל דו ביסון (אנ'), היסטוריון וארכאולוג צרפתי. מערכת ההשקיה של תדמור התגלתה בשנת 2008 על ידי יורגן כריסטיאן מאייר (Jørgen Christian Meyer), היסטוריון וארכאולוג נורווגי מאוניברסיטת ברגן, שחקר את האזור הכפרי של תדמור באמצעות בדיקות קרקע ותמונות לוויין. חלק גדול בעיר עדיין לא נחפר, במיוחד אזורי המגורים מצפון ומדרום לאתר. בשנת 2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, עזבו משלחות החפירה את האתר ולא שבו אליו.
מיתולוגיה
עריכהבמיתולוגיה הקדם-מוסלמית של תדמור יש שני אלים תאומים – ארסו ואזיז. אזיז הוא האל של כוכב השחר וארסו הוא האל של כוכב הערב. שני האלים מתוארים כרוכבים על גמל.
במלחמת האזרחים בסוריה
עריכה
במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה נפגע האתר כתוצאה ממעשי ביזה ומהקרבות שהתחוללו בין שני הצדדים. במהלך קיץ 2012, דאגות בקשר לביזה במוזאון ובאתר גברו כאשר פורסם סרטון וידאו חובבני של חיילים סוריים הסוחבים אבני קבורה, אולם לא ניתן לדעת אם מדובר בביזה. בשנה לאחר מכן, חזית מקדש בל ניזוק בחור גדול מאש מרגמה ועמודים ניזוקו מרימונים. מקדש האל בעל נפגע מירי פגזים.[14]
במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס סביב תדמור והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות מצד הקבוצה האיקונוקלאסטית שהרסה את כלח.[15] ב-13 במאי 2015, פתח ארגון המדינה האסלאמית במתקפה על תדמור החדשה. בלילה שבין 20 ל-21 במאי 2015 נכבשה כליל העיר תדמור על ידי ארגון המדינה האסלאמית הג'יהאדיסטי, בתום קרב בן מספר ימים[1] שבו נהרגו כ-350 איש.
ב-21 במאי הוצאו כמה כלים קדומים מהמוזאון של תדמור על ידי האוצרים הסורים והועברו בשתי משאיות לדמשק. כמה פרוטומות יווניות-רומיות, תכשיטים וחפצים אחרים שנבזזו מהמוזאון של תדמור נמצאו בשוק העתיקות הבין-לאומי. באותו יום, כוחות המדינה האסלאמית נכנסו לאתר המורשת העולמית. על פי עדי ראייה, ב-23 במאי הרסו החמושים את האריה של אל-לאת ופסלים אחרים. תושבים מקומיים דיווחו שחיל האוויר הסורי הפציץ את האתר ב-13 ביוני וגרם נזק לחומה הצפונית בקרבת מקדש האל בעל.
מאז 27 במאי 2015 שימש התיאטרון הרומי בתדמור כמקום להוצאה להורג פומבית של מתנגדי המדינה האסלאמית. סרטון וידאו שנעשה על ידי המדינה האסלאמית מראה את הריגתם של 20 אסירים בידיהם של מוציאים להורג בני עשרה, לעיני מאות גברים וילדים. ב-18 באוגוסט 2015, נערף ראשו של מנהל העתיקות לשעבר של תדמור, ח'אלד אל-אסעד בן ה-83, על ידי המדינה האסלאמית, לאחר שעונה במשך חודש כדי להשיג מידע על העיר ואוצרותיה וסירב למסור כל מידע לשוביו. באוגוסט 2015 פוצצו אנשי המדינה האסלאמית את מקדש בעל שמין, שנבנה בשנת 17 לספירה.[16] בתחילת אוקטובר 2015, הרסו את השער המונומנטלי שהייתה חלק מהקשת הגדולה של העיר.
במרץ 2016 צבא סוריה בגיבוי אווירי של חיל האוויר הרוסי החל בכיבוש העיר בחזרה. ב-27 במרץ 2016 הודיע צבא סוריה כי השלים את כיבוש העיר מידי המדינה האסלאמית.
בדצמבר 2016 פתח ארגון המדינה האסלאמית במבצע לכיבוש מחדש של העיר תדמור. לאורך כל יום ה-10 בדצמבר 2016 העיר החליפה ידיים ותחילה שלטו בה כוחות צבא סוריה עד שהעיר נכבשה על ידי המדינה האסלאמית שנסוגה לקראת ערב,[17] אך כבש את העיר שוב.[18] בזמן שצבא סוריה נסוג, חיל האוויר הרוסי הפציץ 64 פעמים בתחומי העיר והביא למותם של כ-300 מחבלים של ארגון המדינה האסלאמית, אך חלק נכבד מהעיר נכבש על ידי המדינה האסלאמית, לאחר שכוחות רוסיים וסוריים הספיקו להבריח חלק נכבד מהעתיקות שבעיר אל העיר דמשק.[19][20] בינואר 2017 דווח שאנשי ארגון "המדינה האיסלאמית" החריבו את הטטרפילון, אחד מהאתרים הארכאולוגיים המפורסמים ביותר בעיר העתיקה תדמור שבסוריה. בנוסף, לוחמי המדינה האסלאמית הרסו גם את חזית התיאטרון הרומי.[21]
ב-1 במרץ 2017 נודע כי צבא סוריה השתלט על יעדים אסטרטגיים במערב ובדרום תדמור[22] וב-2 במרץ השלים את כיבוש העיר.[23][24][25]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- בני עבדי שלמה
- אברהם קוסמן ואליעזר אייזיקוביץ, "ממלכת תדמור", משפחה, מוסף "קולמוס" 57.
קישורים חיצוניים
עריכה |
- תדמור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "תַּדְמֹר", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 226–227, באתר היברובוקס
- תדמור, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- Palmyra: Islamic State's demolition in the desert באתר BBC, 5 באוקטובר 2015
- AFP, כואב הלב: היקף הרס העתיקות של דאעש נחשף, באתר ynet, 29 במרץ 2016
- הרב אברהם קוסמן, מפלת תדמור בחג החנוכה, באתר מטמוני ארץ
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 רועי קייס, סוריה: דאעש כבש את העיר העתיקה תדמור, באתר ynet, 21 במאי 2015.
- ^ Syrian govt retakes Palmyra from ISIS – army command, 27 במרץ 2016
- ^ רועי קייס, מכה לדאעש: צבא אסד כבש מחדש את תדמור, באתר ynet, 27 במרץ 2016
- ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, א. מסעות ר' בנימין מטודילה בארץ ישראל ובסוריה, עמ' 47.
- ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים י"ז–י"ח, פרק ח', פסוקים ג'–ד'.
- ^ תדמור, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ^ בראשית רבה, פרשה נו, פיסקא יא.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה' (בסוף); איכה רבה, פרשה ב, פיסקא ד (בסוף).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמוד א'-ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף י"ז, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'.
- ^ שיר השירים זוטא, פרשה ג
- ^ Palmyra and Its Empire: Zenobia's Revolt Against Rome מאת Richard Stoneman, הוצאת אוניברסיטת מישיגן, עמ'12
- ^ Syria's ancient oasis city of Palmyra threatened in fighting רויטרס, 3 באפריל 2013
- ^ CNN, Will ISIS bulldoze ancient Syrian city? 16 במאי 2015.
- ^ דאעש פוצץ מקדש בן אלפיים שנה בתדמור: "התחזית הקודרת מתגשמת", באתר וואלה, 24 באוגוסט 2015
- ^ בתום כמה שעות: דאעש נסוג מתדמור, באתר nrg, 11 בדצמבר 2016.
- ^ דאעש כבש מחדש את העיר תדמור במזרח סוריה, באתר nrg, 10 בדצמבר 2016.
- ^ למרות בליץ אווירי רוסי: דאעש הצליח לכבוש מחדש את תדמור, באתר וואלה, 11 בדצמבר 2016.
- ^ תשעה חודשים לאחר שגורש מהעיר, דאעש כבש שוב את תדמור, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016.
- ^ סוריה: דאעש הרס חלקים מהאמפיתיאטרון המפורסם בתדמור, באתר וואלה, 20 בינואר 2017
- ^ דאעש מאבד אחיזה: צבא סוריה שחרר את המצודה העתיקה של תדמור, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2017.
- ^ Шойгу доложил Путину о повторном взятии Пальмиры
- ^ רועי קייס, הטמין מוקשים וברח: דאעש שוב נסוג מתדמור, באתר ynet, 2 במרץ 2017.
- ^ דאעש נסוג מתדמור אחרי מתקפה נרחבת של רוסיה וצבא אסד, באתר וואלה, 2 במרץ 2017.
