תומאס פולוק אנשוץ
תומאס פולוק אנשוץ (באנגלית: Thomas Pollock Anshutz; 1851 – 1912) היה צייר אמריקאי. אנשוץ, היה ידוע בזכות סצינות הדיוקנאות והז'אנר שלו. הוא היה מייסד משותף של בית הספר דארבי. אחד התלמידים הבולטים של תומאס אייקינס, והחליף אותו בשיעורי רישום וציור באקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה (PAFA).
 | |
| לידה |
5 באוקטובר 1851 ניו-פורט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביוני 1912 (בגיל 60) פילדלפיה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפע על ידי |
Lemuel Wilmarth, תומאס אייקינס |
| יצירות ידועות |
הפסקת הצהריים של פועלי המתכת |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה וחינוך
עריכהתומאס אנשוץ נולד בניופורט בקנטקי ב-5 באוקטובר שנת 1851. הוא גדל בניופורט, קנטקי ובווילינג, מערב וירג'יניה. לימוד האמנות המוקדם שלו התקיים באקדמיה הלאומית לעיצוב בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19, שם למד אצל למואל וילמרת'. בשנת 1875 עבר לפילדלפיה ולמד אצל תומאס אייקינס ונוצר קשר הדוק בין השניים.
בשנת 1892 התחתן אנשוץ עם אפי שרייבר ראסל. השניים בילו את ירח הדבש שלהם בפריז, שם השתתף אנשוץ בשיעורים באקדמית ז'וליאן. בשנת 1893 חזרו לפילדלפיה.[1]
בהמשך חייו הכריז על עצמו כסוציאליסט. הוא פרש מהוראה בסתיו 1911 עקב בריאות לקויה.
תומאס אנשוץ נפטר ב-16 ביוני 1912.
קריירה
עריכה
הקשר עם אייקינס
עריכהאייקינס החל ללמד באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בשנת 1876, באותה השנה בה נרשם אנשוץ כסטודנט. אייקינס היה המרצה הראשי לאנטומיה וכריסטיאן שוסלה היה פרופסור לציור ורישום. בשנת 1878 אנשוץ הפך לעוזרו של אייקינס, ובסופו של דבר החליף את אייקינס כשקודם הועלה לפרופסור לציור ורישום. בשנת 1880, בעודו סטודנט, השלים אנשוץ את עבודתו הראשית הראשונה, "הפסקת הצהרים של פועלי המתכת".[2]
"הפסקת הצהריים של פועלי המתכת" הוא הציור הידוע ביותר של אנשוץ, המתאר כעשרים עובדים בהפסקת עבודה בחצר בית היציקה. הוא צויר בסמוך לווילינג, מערב וירג'יניה, בסגנון נטורליסטי דומה לזה של אייקינס, אם כי אייקינס מעולם לא צייר נושאים תעשייתיים. היצירה הוצגה בפילדלפיה בשנת 1881 והושוותה ליצירותיו של אייקינס על ידי מבקרי אמנות.[1]
היסטוריון האמנות רנדל סי. גריפין כתב עליו: "אחד הציורים האמריקניים הראשונים המתארים את עגמת חיי פועלי התעשייה, והוא כתב אישום ברור של התיעוש" הציור נמצא כעת באוסף של מוזיאוני האמנות היפה בסן פרנסיסקו.
סביב 1880, עסק אייקינס בצילום, הוא שילב אותו בשיעוריו והשתמש בו ככלי ליצירת האמנות שלו. אנשוץ וסטודנטים אחרים באקדמיה החלו לעשות שימוש במצלמה, להציב דגמים ולעשות הדפסים ללימוד. אנשוץ השתתף בסדרת העירום של אייקינס, וצילם דגמי עירום בשבע תנוחות עמידה מוגדרות מראש. הוא בעצמו דגמן עירום עבור אייקינס, יחד עם עמיתיו בסדנא. הם היו מציגים עירום בחוץ, לעיתים קרובות בתנוחות היאבקות, שחיה או אגרוף.
הצלם אדוארד מויברידג' עשה בסופו של דבר את דרכו לפילדלפיה ואנשוץ ואייקינס עזרו לו לבנות את הזואופרקסיסקופ - מכשיר מוקדם להצגת תנועה בצילום.
אייקינס נאלץ להתפטר מהאקדמיה אחרי סקנדל בשנת 1886, שנוצר כתוצאה מהשימוש שלו במודל גברי עירום מול כיתה של נשים או כיתה מעורבת. אנשוץ לא הגן על המנטור שלו. הוא חתם על המכתב למועדון הסקיצות של פילדלפיה: "אנו מאשימים בזאת את מר תומאס אייקינס בהתנהלות שאינה ראויה לג'נטלמן ואינה מוסכמת בארגון זה ומבקשת את גירושו מהמועדון."
בגרות
עריכהאנשוץ הועלה לדרגה של אייקינס באקדמיה. בהמשך חייו, התמקד בעיקר בהוראתו בפילדלפיה. אמנים רבים למדו אצל אנשוץ, בהם אליזבת ספארהוק-ג'ונס, ג'ורג' בנג'מין לוקס, צ'ארלס דמות', ג׳ון סלואן, צ'ארלס שילר, אברט שין, ג'ון מרין, ויליאם גלקנס, רוברט אנרי ומרגרט טיילור פוקס.[3]
משפחת אנשוץ נסעה בקביעות להולי ביץ', ניו ג'רזי, ששימשה מקום יצירתי עבורו. שם התנסה בצבעי מים, בלוח צבעים בהיר וקומפוזיציות פשוטות. הוא גם צילם את הסביבה הטבעית, תוך כדי שימוש בתמונות כמחקר לציור, במיוחד בהולי ביץ' ובמורד הנהרות דלאוור ומוריס.
אף על פי שאנשוץ התנסה בציור נוף, הוא היה ידוע יותר בזכות דיוקנאותיו שזכו בפרסים רבים בשנות ה-90 וה-1900.
בשנת 1898 הקים הוא יחד עם יו ברקנרידג' את בית הספר דארבי, בית ספר מחוץ לפילדלפיה שהדגיש את הציור בחוץ.
בדרבי יצר אנשוץ את עבודותיו המופשטות ביותר, סדרת ציורי נוף שמן בהירים שמעולם לא הוצגו.
הוא המשיך להשתתף בבית הספר דארבי עד שנת 1910.
הוא נבחר כחבר עמית באקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1910.
כיהן כנשיא מועדון הסקיצות של פילדלפיה.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 More Information | A Finding Aid to the Thomas Anshutz papers, circa 1870-1942 | Digitized Collection, www.aaa.si.edu (באנגלית)
- ^ "The Ironworkers' Noontime, 1880", www.metmuseum.org
- ^ Virgil E. McMahan, The Artists of Washington, D.C., 1796-1996, Artists of Washington, 1995, ISBN 978-0-9649101-0-2. (באנגלית)