תרזה שנאבל

תֶרזֶה שְנאבֶּל (בגרמנית: Therese Schnabel לבית בֶּהר (Behr);‏ 14 בספטמבר 1876 – 30 בינואר 1959) הייתה זמרת קונטראלטו גרמנייה, שנודעה בעיקר בפרשנויותיה ללידר. אשתו של הפסנתרן ארתור שנאבל.

תרזה שנאבל
Therese Behr-Schnabel

לידה	14 בספטמבר 1876 שטוטגרט, הקיסרות הגרמנית
פטירה	30 בינואר 1959 (בגיל 82) לוגאנו, שווייץ
שם לידה	Therese Behr
מקום קבורה	Cemetery of Schwyz
מוקד פעילות	גרמניה
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	גרמנית
בן או בת זוג	ארתור שנאבל
צאצאים	סטפן שנאבל, קרל אולריך שנאבל

חייה

תרזה בהר נולדה בשטוטגרט שבגרמניה, בתם של לינה וקרל בהר, מעצב פנים. בשנת 1881 עקרה המשפחה למיינץ. אחיה, המנצח והכנר הרמן בהר, דאג לה לשיעורי מוזיקה בפרנקפורט הסמוכה, אצל יוליוס שטוקהאוזן; היא למדה אצל שטוקהאוזן בשנים 1893–1895 ואחר המשיכה ללמוד בקלן אצל פרנץ וילנר.

בהר עברה לברלין בשנת 1898 ללמוד אצל אטלקה גרסטלר. ב-1900 נשכר הפסנתרן ארתור שנאבל, שעוד לא עשה לו שם בימים ההם, ללוות את בהר, שכבר הייתה לה קריירה בינלאומית מצליחה, בסיור קונצרטים במזרח פרוסיה. השניים נישאו בשנת 1905. הם הרבו להופיע יחד, והייתה זו תהילתה של בהר כזמרת לידר - ועמידתה על כך שיהיה זה בעלה שילווה אותה - שהסבו את תשומת לב הקהל אל כישרונו של שנאבל כפסנתרן. דירת שנים-עשר החדרים של הזוג שאנבל בוילנדשטראסה ברובע שרלוטנבורג הייתה עד מהרה לבית-ועד לחוגי המוזיקה של ברלין. בהר אף לימדה פיתוח קול בביתם.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזבו בהר ושנאבל את ברלין, כיוון ששנאבל חזה בבהירות רבה את הרעות הפוליטיות הצפויות לבוא. במשך השנים הבאות, עשו את עונות הקיץ בטרמצו שעל אגם קומו ואת עונות החורף בלונדון. חודשי הקיץ בטרמצו, בשנים האלה, גם היוו הזדמנות לבהר, שנאבל ובנם קרל אולריך שנאבל ללמד בקורסי קיץ. המשפחה היגרה בשנת 1939 לניו יורק, שם המשיכה בהר ללמד.

בהר שבה לאירופה בפעם הראשונה בשנת 1946, אחרי המלחמה. מכאן ואילך עשתה את עונות הקיץ בשווייץ ובאיטליה. אחרי מות שנאבל ב-1951, חזרה להתגורר בטרמצו בקביעות, ושם נשארה עד מותה בלוגאנו ב-30 בינואר 1959. מסמכיה של תרזה בהר שמורים בארכיון המוזיקה של האוניברסיטה לאמנויות בברלין.

משפחה

קבר המשפחה בינואר 2024.

לתרזה בהר ולארתור שנאבל היו שני בנים, הפסנתרן קרל אולריך שנאבל (1909–2001) והשחקן סטיבן שנאבל (1912–1999). בתו של קארל אולריך שנאבל, אן שנאבל מוטייה, מנהלת את קרן שנאבל למוזיקה עם בעלה, פרנסואה מוטייה.

תרז שנאבל נקברה ליד בעלה בקברו בבית הקברות של שווייץ, בירת הקנטון ההומוני. בנם קרל אולריך, אשתו הלן, לבית פוגל (1911–1974), פסנתרן מארצות הברית, ונינה של תרז קלוד אלן מוטייה (1972–2002), שהיה גם פסנתרן, מצאו את מקום מנוחתם האחרון ב- גם קבר. בשנת 2006 הכריזה עיריית שווייץ על מקום הקבר כאנדרטה מוגנת ולכן הוא פטור מתקנות הקובעות פינוי השרידים לאחר תקופה מסוימת.

קריירה

בהר החלה את קריירת השירה שלה כסטודנטית של יולוס שטוקהאוזן בפרנקפורט, והשתלמה במוזיקה אצל פרנץ וילנר בקלן. ב-1898, בגיל 22, עברה לברלין ללמוד אצל אטלקה גרסטלר. הופעתה הראשונה, הנסיונית, הייתה בשנת 1897 ואחריה באה הופעה שנייה ב-21 בינואר 1899 באקדמיה לשירה של ברלין, בליווי תלמיד של ליסט, אלפרד רייזנאואר. הופעה זו, שבה ביצעה מוזיקה של שוברט וברהמס, זכתה לתגובות אוהדות מאוד: ה"אלגמיינה מוזיקלישה צייטונג" הצהיר, כי "כוהנת אמיתית של האמנות הנה קמה ועלתה שוב". בשנים הבאות שרה לידר בלונדון, פריז, סנקט פטרבורג, מוסקבה, בודפשט, בריסל ועוד.

בשנת 1903 הייתה בהר שותפה לייסוד "הרביעייה הקולית ברלין, (Berliner Vokalquartett) עם זמרת הסופרן ז'אנט גרומבאכר-דה יונג, הטנור לודוויג הס והבס ארתור ואן אוויק. הרביעייה נודעה בביצועים עם תזמורת של יצירות כגון משיח של הנדל והסימפוניה התשיעית של בטהובן.

מבקר המוזיקה וילהלם קינצל כתב על ההרכב:

מאפייניהם של ארבעת הקולות היפים תואמים זה לזה במידה יוצאת דופן, כאילו נבחרו באהבה ובהבנה מבין מאות זמרים, על ידי מישהו המצטיין בשמיעתו המעולה. כמובן, גם לאינטליגנציה האמנותית של הזמרים עצמם ולחוש הסגנון שלהם יש יד בדבר. לפנינו כאן התוצאה של עבודה ממושכת, שהשיגה מיזוג מופלא כל כך של צליל, שהשומע כמעט איננו קולט, שארבעה אנשים הם השרים. ואף על פי כן, על אף הצנעת תרומתו של הפרט לכלל הקבוצה, אפשר לעמוד על ייחודו של כל אחד מן האמנים כפרט. הטכניקה של ההרכב (דיוק רתמי, דינמיקה, סימולטניות של עיצורים ראשונים ואחרונים) עונה על כל ציפייה אפשרית.

רק תלונה אחת הייתה לו לקינצל: "מה צר שהרביעייה המצוינת הזאת איננה מבצעת שירים בארבעה קולות א'קפלה, כגון מדריגלים ומוטטים עתיקים. אלה היו מגוונים במידת מה - ולו בזכות הצליל לבדו - את התוכנית."

פגישתם הראשונה של בהר ושנאבל בשנת 1900 הייתה גם ראשיתו של שיתוף-פעולה מוזיקלי לאורך כל חייהם. השניים נודעו בפרשנויותיהם ללידר של שוברט, שומאן וברהמס. הקונצרטים שלהם תוארו כמפגינים את "הטעם המשובח, המעודן ביותר"; בהם, כתב מבקר המוזיקה וילהלם קלפלד, "משולב רצון אמיתי עם היכולת המושלמת ביותר. ערבים אלה של שוברט, שומאן וברהמס הגישו לכל המאזינים שעות של חדווה צרופה, מרוכזת של צליל."

בחורף 1909–1910, ביצעו בהר ושנאבל את מחזור השירים מסע החורף. הביוגרף של שנאבל, זרכינגר, ציין, כי "היה זה סיכון לא קטן לאישה לשיר את מחזור השירים הזה, הרומנטי עד תוך-תוכו, שנכתב לפואמות שגלוי וברור כי הנן השתפכות רגשותיו של נער חולה-אהבה, והן מחייבות, מנקודת ראותו של קהל ריאליסטי, קול גברי." אף על פי כן, הביצוע התקבל בשבחים כאלה, שהצמד המשיך לבצע את כל מחזורי השירים של שוברט בשנים הבאות. הם חזרו על מעלל זה בשנת המאה למות שוברט, 1928, בקונצרטים שהמבקר אלפרד איינשטיין תיאר כ"מיזוג הנשגב ביותר האפשרי של כוחות פרשנות המוצאים ביטוי ברגש עמוק וכן."

הצמד לא הסתפק בביצוע יצירות של גדולי המלחינים הגרמנים, אלא הוסיף להן שירים של שנאבל עצמו לקול ופסנתר, שרבים מהם הוקדשו לאשתו.

אחרי הולדת בניה, צמצמה בהר את תדירות הופעותיה לפני קהל, וכאשר הופיעה, היה זה כמעט תמיד בליווי בעלה ובהמשך בנה, קרל אולריך שנאבל.

בהר לימדה לאורך כל חייה. בין תלמידיה היו טילדה דורייה, אווה לסמן, הילדה אלגר, גרטרוד הינדמיט, סבין קלטר, לוטה לאונרד, פיטר פירס ואחרים.

מוניטין

שמה של בהר נודע ברבים הודות לקולה העשיר ו"החוש האינסטינקטיבי שלה לפיסוק ודגש". וילהלם קינצל כתב שהיא "נהגה בקול המצו-סופרן [כך במקור] הרך והמאוזן להפליא שלה בעידון אמנותי". קולה נתן לריכרד שטראוס השראה לחיבור השיר "Traum durch die Dämmerung" ("חלום אל תוך הדמדומים") (1895) למענה.

בהר נודעה בעיקר כזמרת לידר, אבל זכתה לתהילה גם כסולנית עם תזמורת; בראשית הקריירה שלה הופיעה עם המנצחים ארתור ניקיש, פליקס ויינגרטנר וריכרד שטראוס. הסופר וידיד המשפחה הבריטי אדוארד קרנקשו כתב, "אין אנשים רבים שיש להם שמץ מושג על המוזיקליות המופלאה של תרזה בהר שנאבל [...] או על החוב שבעלה חב לה. היא הייתה מבוגרת ממנו בשנים אחדות, והייתה זו היא שכפתה אותו, אחרי ימיו כילד פלא, על הקהל הגרמני, כשעמדה על כך שילווה אותה בהופעותיה. היא הצטיינה בדקות רגש ובהבחנה מוזיקלית שאינה טועה, יותר מכל אדם שהכרתי מעודי, ואלה באו לביטוי בשירתה גם כשלא נותר לה עוד קול."

רשימת הקלטות

ההקלטה היחידה של בהר משיא הקריירה שלה היא הקלטה אקוסטית פרטית משנת 1904:

• חברת סימפוזיום, תקליטור 1356

קיימות עוד כמה הקלטות משנות ה-30 של המאה ה-20; הקלטות אלה נעשו הרבה אחרי שיא הקריירה של בהר:

• הזוג שנאבל - מורשת מוזיקלית, הקלטות היסטוריות אבודות שלא התפרסמו, מוצרט, שומאן, שוברט, קארל פיליפ עמנואל באך, יוהאן סבסטיאן באך, מנדלסון, פאראדיזי, (תקליטור: תקליטי טאונהול THCD 74A-B)
• שוברט ושנאבל - הקלטה היסטורית, כרך IV. (ניו יורק: תקליטי ערבסק, 1987)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרזה שנאבל בוויקישיתוף

• תרזה שנאבל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• תרזה שנאבל, באתר Discogs (באנגלית)
• ביוגרפיה של תרזה בהר שנאבל באתר קרן שנאבל למוזיקה