אלנייה איירמאק'י M-346 מאסטר
אלניה איירמאקי M-346 מאסטר (איטלקית: Alenia Aermacchi M-346 Master) הוא מטוס אימון סילוני על קולי. המטוס פותח במקור בשיתוף פעולה בין חברת אלניה איירמאקי האיטלקית וחברת יאקובלב הרוסית, והיה אמור להיקרא Yak/AEM-130. בשנת 2000 פורקה השותפות, וחברת אלנייה איירמאקי (שמוזגה ב-2016 לתאגיד הענק קבוצת לאונרדו) המשיכה בפיתוח המטוס בעצמה, בעוד חברת יאקובלב המשיכה בפיתוח מטוס משלה, שסימולו יאקובלב יאק-130. M-346 הוא מטוס אימונים לשלב האימון המתקדם בקורסי טיס צבאיים. טיסתו הראשונה התקיימה ב-2004. המטוס מופעל ב-2023 על ידי חילות האוויר של איטליה, ישראל, סינגפור, יוון[1] ופולין. בחיל האוויר הישראלי מכונה המטוס לביא.
 | |
| M-346 מאסטר ״לביא״ של חיל האוויר הישראלי | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מטוס אימון מתקדם |
| ארץ ייצור |
 איטליה |
| יצרן | אלניה איירמאקי |
| טיסת בכורה | 15 ביולי 2004 |
| תקופת שירות | 2014–הווה (כ־10 שנים) |
| צוות | 2 |
| משתמש ראשי | חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר האיטלקי, חיל האוויר הסינגפורי |
| מחיר | 20 מיליון אירו |
| תרשים | |
 | |
פיתוח
עריכה.jpg)
בשנת 1993 חתמה חברת איירמאקי הסכם לשיתוף פעולה עם חברת יאקובלב. על פי ההסכם הייתה אמורה איירמאקי לספק לחברה הרוסית סיוע פיננסי וטכני לייצור מטוס אימון חדש אשר היה בפיתוח מאז שנת 1991 עבור חיל האוויר הרוסי. המטוס שהיה בשלבי פיתוח נועד להתחרות במטוס האימון מיקויאן מיג AT. בנוסף, ההסכם איפשר לחברת איירמאקי לבצע שינויים ושיפורים במטוס החדש, ולהתאים אותו לשוק המערבי.[2] המטוס החדש, יאק 130, טס לראשונה ב-1996 והובא לאיטליה בשנת 1997 כדי להחליף את מטוס האימון האיטלקי המתיישן איירמאקי MB-339. שמו של המטוס באותו שלב היה Yak/AEM-130. בפברואר 1996 הודיעה ממשלת רוסיה כי תספק מימון בסיסי לתוכנית והתחייבה לרכוש עד 200 מטוסים עבור חיל האוויר הרוסי.[3]
באוקטובר 1998 דווח כי המיזם המשותף הופך בהדרגה להיות בהובלה איטלקית, בשל היעדר בסיוע פיננסי מצידה של רוסיה.[4] ביולי 2000 דווח כי המטוס יסומל מחדש כאיירמאקי 346, וכי חלקה של החברה האיטלקית מגיע ל-50% ממניות המטוס, לעומת 25% בידי כל אחת מהחברות הרוסיות יאקובלב וסוקול.[5] חודש לאחר מכן פורסם כי השותפות פורקה, בשל "לוחות זמן שונים במימון המטוס" וכל אחת מן השותפות המשיכה בפיתוח מטוס אימון משלה.[6] בהסכם פירוק השותפות קיבלה חברת יאקובלב את הזכות לשווק את המטוס בחבר המדינות, באלג'יריה, הודו וסלובקיה וחברת איירמאקי קיבלה את הזכות לשווק את המטוס במדינות נאט"ו, בין השאר.
.jpg)
הדגם שיוצר בסופו של דבר על ידי חברת אלניה איירמאקי, M-346, עבר שינויים רבים מהדגם שפותח לכתחילה במיזם המשותף. כל הציוד שבמטוס הוא מתוצרת מדינות מערביות, כמו מערכת בקרת טיסה דיגיטלית שפותחה בשיתוף פעולה בין BAE סיסטמס, מרקוני וטלהאוויו (Teleavio).[7] איירמאקי בחרה במנוע טורבומניפה מתוצרת חברת הניוול, דגם F124 במקום המנוע שתוכנן במקור למטוס המשותף, שהיה אמור להיות מתוצרת סלובקיה. נבחנה גם אפשרות לעשות שימוש במנוע מתוצרת רולס-רויס-טורבומקה.[8][9] ב-7 ביוני 2003 הושלם האבטיפוס הראשון של המטוס, וטיסת הבכורה התקיימה ב-15 ביולי 2004. באפריל 2008 זכתה חברת CAE הקנדית במכרז לפיתוח סימולטור טיסה למטוס.
בחודש ינואר 2005 חתם משרד הביטחון היווני על מזכר הבנות, על פיו תהיינה תעשיות ביוון שותפות ביוזמת בניית המטוס. בשנת 2006 חתמה חברת איירמאקי על הסכם שיתוף פעולה תעשייתי עם התעשייה האווירית היוונית.[10] ביולי 2007 טס M-346 לאיחוד האמירויות הערביות לצורך ניסויים במזג אוויר חם והערכה מבצעית על ידי חיל האוויר של איחוד האמירויות. במרץ 2008 חתמה חברת ENAER הצ'יליאנית על הסכם הבנות עם איירמאקי.
ב-10 באפריל 2008 הושק אבטיפוס נוסף, שכונה בחברה "דור חדש". מטוס זה נבנה בתצורה הסופית של המטוס, עם כן נסע חדש ומעצור אוויר מאחורי חופת תא הטייס, בדומה למעצור האוויר המותקן במטוס סוחוי Su-30. חלקים שונים נבנו מחדש מחומרים מרוכבים אשר הפחיתו כ-700 ק"ג ממשקל המטוס ושיפרו את ביצועיו בהאצה מהירה, קצב טיפוס, יכולת תמרון ומהירות מקסימלית, כמו גם הביאו להגדלת יכולת נשיאת הדלק ב-200 ק"ג.[11] ב-18 בדצמבר 2008 הודיעה החברה כי המטוס הגיע למהירות מקסימלית של 1.15 מאך (678 קשר, 1,255 קמ"ש). לטענת החברה, זו הייתה הפעם הראשונה בה חצה מטוס מתוצרת איטלקית את מחסום הקול. במאי 2008 חתמה חברת בואינג על הסכם הבנות עם איירמאקי לשיתוף פעולה בשיווק המטוס, מכירות ואימון טייסים.[12]
ב-20 ביוני 2011 ניתן לחברת אלניה איירמאקי רישוי למטוס על ידי המינהל הכללי לחימוש אווירי של משרד הביטחון האיטלקי. לצורך עמידה בתקני משרד הביטחון האיטלקי ביצע המטוס 180 טיסות מבחן.
ה-M-346 תוכנן לכתחילה כמטוס אימון סילוני לא חמוש, אך בנובמבר 2015 נמסר כי חברת אלניה איירמאקי קרובה להשלמת גרסה בעלת יכולת מבצעית.[13] זאת לאחר ניסויי חימוש שנערכו בסוף 2014, ובכללם ירי טילי אוויר-אוויר איריס-טי, מתוצרת גרמניה.[14] גרסה חמושה של המטוס שנקראה M-346 LCA (ראשי תיבות של Light Combat Aircraft, מטוס קרבי קל) הוצעה ב-2015 לפולין. על פי דיווחים הייתה לגרסה זו יכולת לשגר טילי אוויר-קרקע מדגם ברימסטון ואף טילי אוויר אוויר, לשימוש כנגד מטרות קטנות כמו מסוקים, מטוסים קלים וכלי טיס בלתי מאוישים.[15]
תאגיד לאונרדו פינמכניקה, שנוצר בתחילת 2016, מקדם את ה-M-346 כמטוס לשתי משימות: מטוס אימונים סילוני מתקדם ומטוס לתרגול קרב אוויר לא זהה. כדי לדמות ביצועים ומאפייני טיסה של מטוסי אויב מסוימים ניתן לאפיין בהתאם את מערכת בקרת הטיסה, וכך להפעיל את המטוס במשימות ביום אויב.[16]
תכנון
עריכה
M-346 מאסטר נועד להוות מטוס אימון מתקדם, שנועד לשלב האחרון בקורס טיס צבאי, ומטרתו להכשיר טייסי קרב במטוסי קרב מתקדמים. למטוס שני מנועי טורבו-מניפה F124 מתוצרת האניוול, המאפשרים לו טיסה במהירות מעל מהירות הקול ללא שימוש במבער אחורי, וזאת לצורך הוזלת מחיר המטוס והוצאות התפעול. לטענת חברת אלניה-איירמאקי ביצועי הטיסה של המטוס נופלים רק מאלו של מטוסים בעלי מבער אחורי.[16] במהלך תכנון המטוס נשמרו עקרונות של "תכנון מול מחיר" ו"תכנון מול תחזוקה", וזאת כדי להפחית את עלויות הרכישה והתחזוקה.[17] על פי דיווחים, עלות שעת טיסה של המטוס היא כעשירית מעלות שעת טיסה של מטוס הקרב המתקדם יורופייטר טייפון. מעבר לתפקידו כמטוס אימון, פותחו במטוס מלכתחילה יכולות נוספות כמו סיוע אווירי קרוב ושיטור אווירי.[18]
למטוס מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מתקדמת מסוג טוס-על-חוט מתוצרת חברת מרקוני האיטלקית בשיתוף פעולה עם חברת התעשייה האווירית BAE הבריטית, עם ארבע מערכות גיבוי. מערכת זו, בשילוב העיצוב האירודינמי של ה-M-346, המתבסס על עקרונות עילוי מערבולת (vortex lift) המגדיל את כושר התמרון והשליטה של המטוס, מאפשרת יכולת תמרון גבוהה ושליטה במטוס גם בזווית התקפה גבוהה, מעל 30°.[17] מערכת בקרת הטיסה נשלטת ממוט ההיגוי והמצערת, שעליהם מותקנים חלק גדול ממתגי וכפתורי הפעלתה, תפיסה המכונה HOTAS. ניתן להגביל את זווית ההתקפה ואת מגבלות כוחות הג'י, ובשילוב מעטפת הביצועים הרחבה של המטוס יכול ה-M-346 לחקות ביעילות את ביצועיהם של כמה מטוסי קרב מתקדמים או להעלות באופן הדרגתי את רף הקושי של המתאמן.[17][16] למטוס מערכת חירום הניתנת להפעלה על ידי הטייס, המחזירה את המטוס לנתיב טיסה מאוזן בעת הצורך.
לטענת אלניה איירמאקי, מערכת האוויוניקה הדיגיטלית של המטוס מקבילה למערכות של מטוסי קרב מתקדמים כמו הסאאב JAS-39 גריפן, לוקהיד מרטין F-22 ראפטור ויורופייטר טייפון, דאסו ראפאל, ועוד. מכיוון שעלות שעת טיסה ב-M-346 זולה בהרבה מעלות שעת טיסה במטוס קרב מתקדם, ניתן לאמן את הטייסים במטוס במקום במטוסי הקרב ולהוזיל את עלות האימון.[17] הארכיטקטורה של מערכות האוויוניקה היא מודולרית, ומאפשרת הוספת מערכות חדשות במהלך הזמן, ובכך מאפשרת פוטנציאל התפתחות. למטוס קוקפיט זכוכית (Glass cockpit) מתקדם עם אפשרות להתאמת אמצעי ראיית לילה. בתא הטייס שלושה צגי LCD צבעוניים רב תכליתיים, תצוגה עילית, ומערכת תצוגת קסדה עילית אופציונאלית. קיימת גם מערכת זיהוי דיבור המשולבת בכמה פונקציות כמו מערכת הניווט.[19]
אחד המאפיינים החשובים של המטוס הוא מערכת אימון טקטי (tactical training system, ETTS) המוטמעת במערכות המטוס. מערכת האימון יכולה לדמות מערכות שונות כמו מכ"ם, פוד ניווט, מערכות נשק ומערכות לוחמה אלקטרונית. בנוסף, מערכת ה-ETTS יכולה לתקשר עם מערכות אמיתיות הנמצאות במטוס, כמו סוגי חימוש שונים.[16] המערכת יכולה לפעול באופן עצמאי; במצב זה מוזנים למערכת לפני ההמראה נתונים של ההדמיה המבוקשת, או לחלופין מועברים במהלך הטיסה בתקשורת נתונים בין המטוס לתחנה קרקעית.[19] לאחר הטיסה ניתן להשתמש במידע שנאסף במערכת לצורך תחקור והערכה.[16] החברה מציעה גם מערכת אימון משולבת (Integrated Training System, ITS) שבה ניתן לשלב את האימון בעת הטיסה עצמה עם לימוד יסודי של המטוס עוד בטרם המראה.[19]
ל-M-346 תשע נקודות לתליית חימוש, ובסך הכל יכול המטוס לשאת עד 3,000 ק"ג של חימוש, תוך שמירה על יחס דחף:משקל גבוה. הטייס יכול לקבל מידע על החימוש שברשותו על הצגים הרב-תכליתיים בתאו.[19] למטוס אמצעי הגנה עצמית הכוללים מקלט התרעת מכ"ם, משגרי מוץ ונורים, מערכות לוחמה אלקטרונית אקטיבית, ומערכת להקטנת חתימת המכ"ם של המטוס.[19][16] בנוסף ניתן להתקין על המטוס פוד לרכישת מטרות, מכ"ם בקרת אש, ועוד.[19]
ניתן להסב את המטוס לביצוע משימות קרביות בקלות וגם בתנאי שדה. למטוס יכולת לבצע משימות סיוע אווירי קרוב, תקיפת אוניות ואף לחימה אווירית במסגרת שיטור אווירי. כדי לבצע משימות אלו יכול המטוס לשאת חימוש מגוון, שיכול לכלול (בין השאר) פוד מקלע בקוטר 12.7 מ"מ, טילי אוויר-אוויר מסוג סיידווינדר AIM-9 או איריס-טי, סוגים שונים של טילי אוויר-קרקע וטילים נגד ספינות, פצצות שימוש כללי, פצצות מונחות לייזר ורקטות. כמו כן ניתן להתקין על המטוס פוד לניווט וסיור ופוד ללוחמה אלקטרונית. רכישת המטרות ושיגור החימוש נעשים דרך כוונת הקסדה והצגים הרב-תכליתיים. מערכות בקרת הטיסה והאוויוניקה מתוכננות כך שתהיה כפילות שתאפשר להמשיך להפעיל את המטוס גם אם יספוג נזקים.[19]
טווח המטוס הוא 1,470 מיילים ימיים (2,723 ק"מ) עם שלושה מכלי דלק נתיקים. ניתן להאריך את הטווח באמצעות תדלוק אווירי המתבצע באמצעות גשוש הניתן לפירוק.[19][16]
היסטוריה מבצעית
עריכה
ב-18 ביוני 2008, במהלך הסלון האווירי בפריז, הכריז שר הביטחון האיטלקי על רכישת תשעה מטוסי M-346. בכך היה חיל האוויר האיטלקי לראשון לרכוש ולהפעיל את המטוסים. ב-25 בפברואר 2009 על זכיית המטוס במכרז שפרסם איחוד האמירויות הערביות לאספקת 48 מטוסי אימון ומשימות קרב.[20] בשנת 2010 תוקנה ההודעה ונמסר כי ההזמנה היא ל-20 מטוסים בגרסת אימון ו-20 מטוסים בגרסת קרב, ושמונה מטוסים נוספים שיועדו צוות אווירובטי. אולם במהלך 2010 פורסם כי חתימת הסכם הרכישה מתעכבת על רקע חילוקי דעות באשר לתכונות המטוסים וכי איחוד האמירות שוקל שוב רכישת מטוס אימון אחר, כמו הT-50 מתוצרת קוריאה אירוספייס אינדוסטריז מקוריאה הדרומית או הוק 128 מתוצרת BAE סיסטמס הבריטית.[21]
ב-28 בספטמבר 2010 הוכרז כי חיל האוויר של סינגפור בחר לרכוש 12 מטוסי M-346 כמטוס אימון מתקדם[22] משרד הביטחון הסינגפורי הודיע כי חוזה הרכישה הוא ל-12 מטוסי אימון, זאת באמצעות חברה סינגפורית פרטית (ST Aerospace) שתהיה אחראית לאחזקת המטוסים, בעוד חברת בואינג תספק מערכות לאימון הטייסים. בפברואר 2014 נמסר כי אספקת המטוסים מתקרבת לסיומה.[23]
ב-18 בנובמבר 2011 התרסק אבטיפוס M-346 שהיה בתצוגה אווירית באבו דאבי בעת שהמריא בדרכו חזרה לאיטליה, צוות המטוס ניצל מן התאונה בעזרת כיסאות מפלט ללא פגיעות חמורות[24]
בתחילת 2012 בחר חיל האוויר הישראלי במטוס ה-M-346 כמחליפם של מטוסי הסקייהוק המיושנים שלו, כמטוס לאימון מתקדם.[25] ב-2 ביולי 2012 אושרה תוכנית הרכישה בכנסת והמטוס החל להיכנס לשירות חיל האוויר הישראלי במהלך שנת 2014, במסגרת טייסת ההדרכה, טייסת 102 ("הנמר המעופף"). המטוס זכה לכינוי לביא, כהוקרה לפרויקט הלביא שבוטל.[26] בסך הכל רכש חיל האוויר הישראלי 30 מטוסים מדגם זה.[27]
בדצמבר 2013 הודיעה חברת אלניה-איירמאקי כי זכתה במכרז של חיל האוויר הפולני למטוס אימון מתקדם.[28] פולין רכשה שמונה מטוסים עם אופציה לארבעה נוספים בעתיד, וכן סימולטור טיסה ועזרי אימון שונים.[29]
ב-22 במרץ 2016 נמסר כי חיל האוויר האיטלקי החליט לרכוש תשעה מטוסים נוספים, ובכך להכפיל את מספר המטוסים שברשותו. על פי הדיווח, ראשון המטוסים החדשים יימסר לחיל האוויר האיטלקי עוד ב-2016, והאחרון ב-2018.[30]
החל מ-2010 נערכת החברה האיטלקית להשתתף במכרז הענק של חיל האוויר של ארצות הברית להחלפת מטוסי האימון המתיישנים שלו מדגם נורת'רופ T-38 טאלון. המכרז, הנקרא תוכנית T-X, הוא לייצור 350 מטוסי אימון, אך ייתכן שהחברה שתזכה במכרז תזכה במכרזים נוספים עבור מטוסי תקיפה קלים ומטוסי אימון עבור צי ארצות הברית, וייתכן שסך ההזמנות יעבור את 1,000 המטוסים. בין המתמודדים במכרז יהיו מטוס ה-KAI-T50A גולדן איגל, המיוצר בשיתוף פעולה בין חברות קוריאה אירוספייס אינדוסטריז ולוקהיד מרטין; מטוס המסומל T-X ומתוכנן בשיתוף פעולה בין חברות סאאב ובואינג; מטוס המיוצר על ידי חברת נורת'רופ גראמן; סקורפיון המיוצר על ידי חברות טקסטרון ואיירלאנד; וכן ה-M-346, המוצע על ידי אלניה איירמאקי. החברה האיטלקית תכננה בתחילה לגשת לבדה למכרז, ואם תזכה להעביר את ייצור המטוסים לארצות הברית. ואולם בהמשך החליטה על מציאת חברה בארצות הברית שתהיה הקבלן הראשי לייצור המטוס.[31] בשלב הראשון של המכרז נמסר כי שיתוף הפעולה יהיה עם חברת ג'נרל דיינמיקס[32] אך החברה האמריקנית נסוגה מהעסקה במרץ 2015.[33] בתחילת 2016 הודיעה חברת ריית'יאון כי תשתף פעולה עם חברת אלניה איירמאקי, שבינתיים מוזגה לתאגיד לאונרדו-פינמכניקה. שתי החברות תיגשנה למכרז בשיתוף חברת CAE הקנדית, שתספק את מדמה הטיסה, וחברת האניוול, שתייצר את מנועי המטוס, שזכה לסימול המחודש T-100.[34] ב-27 בספטמבר 2018 נמסר כי חברת בואינג זכתה במכרז, ותייצר את מטוס האימונים הבא בשיתוף חברת סאאב.[35]
גרסאות
עריכה- M-346
- הגרסה הבסיסית של המטוס.
- T-346A
- סימול חיל האוויר האיטלקי החל מ-2012.
- M-346LCA (Light Combat Aircraft, מטוס קרב קל)
- גרסה חמושה, הוצעה לחיל האוויר הפולני כמחליף למטוס התקיפה סוחוי Su-22 המתיישן.
- M-346FT (Fighter Trainer, אימון/קרב)
- גרסה רב תכליתית, לאימון ולתקיפה. ללא שינוי בגוף המטוס, אך עם שינויים בתוכנה וביכולות חימוש שונות.
- T-100
- סימול לדגם המוצע במכרז T-X של חיל האוויר של ארצות הברית.
מפעילות
עריכה
- חיל האוויר האיטלקי - 18 מטוסים
- חיל האוויר הישראלי - 30 מטוסים[36][37]
- חיל האוויר של הרפובליקה של סינגפור - 12 מטוסים
- חיל האוויר הפולני - 8 מטוסים, בשלבי אספקה
- חיל האוויר היווני - 2 מטוסים סופקו.
נתונים כלליים
עריכה
מאפיינים כלליים
עריכה- צוות: 2 (חניך ומדריך)
- אורך: 11.49 מטר
- מוטת כנפיים: 9.72 מטר
- גובה: 4.76 מטר
- שטח כנף: 23.52 מ"ר
- משקל ריק: 10,165 ליברות (4,610 ק"ג)
- משקל טעון: 14,770 ליברות (6,700 ק"ג)
- משקל ההמראה מקסימלי: 20,945 ליברות (9,500 ק"ג)
- הנעה: שני מנועי סילון האניוול F124-GA-200, בדחף של 6,250 ליברות כל אחד
ביצועים
עריכה- מהירות מרבית: 1,255 קמ"ש
- מהירות הזדקרות: 176 קמ"ש
- טווח: 1,981 ק"מ
- תקרת שירות: 45,000 רגל (13,715 מטר)
- קצב טיפוס: 6,705 מטר/דקה
- עומס כנף: 285 ק"ג/מ"ר
- יחס דחף: משקל: 0.84
חימוש
עריכהתשע נקודות נשיאת חימוש: (2 בקצות הכנפיים [1/9]; 3 מתחת לכל כנף [2/3/4/6/7/8] ; 1 מתחת לגוף המטוס [5]) למגוון אמצעי חימוש, הכוללים מארזי תותחים, רקטות, פצצות, טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע (סה"כ עד 3 טון חימוש). נקודות חיבור 4/5/6 הן 'רטובות' (יכולות לשאת מכלי דלק נתיקים).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מידע על M-346 באתר היצרן Alenia Aermacchi (באנגלית)
- M-346 לביא, באתר חיל האוויר הישראלי
- טל מיכאל, המדריך השלם, באתר חיל האוויר הישראלי, 31/8/2012
- נועה פניגשטיין, הלביאים באים, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/8/2014
- נועה פניגשטיין, ראש למדריכים, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/4/2015
הערות שוליים
עריכה- ^ מסירת 2 מטוסי ה"לביא" לבית הספר לטיסה של חיל האוויר היווני., 17/05/2023
- ^ Julian Moxon: Aermacchi proves Yak-130/AEM performance, באתר flightglobal.com, 7 באוגוסט 1996.
- ^ Yak/Aermacchi trainer funds released; Russia will buy up to 200, באתר aviation week net, 27 בפברואר 1996.
- ^ Italy studies the Yak/AEM-130 as Russia falters באתר flightglobal.com, 21 באוקטובר 1998.
- ^ F124 engine turns Yak-130 into the Aermacchi 346 באתר aviation week net, 25 ביולי 2000.
- ^ Aermacchi assembles M-346 trainer team to replace Russians באתר aviation week net, 1 באוגוסט 2000.
- ^ Aermacchi assembles M-346 trainer team to replace Russians באתר flightglobal.com, 1 באוגוסט 2000.
- ^ Aermacchi may seek new engine for Yak-130 באתר flightglobal.com, 1 בפברואר 2000.
- ^ F124 engine turns Yak-130 into the Aermacchi 346 באתר flightglobal.com, 25 ביולי 2000.
- ^ Greece’s HAI snatches stake in M346 trainer programme באתר flightglobal.com, 24 בינואר 2006.
- ^ Alenia Aermacchi rolls out the first pre-series M-346. Alenia Aremacchi, 04/10/2008
- ^ Alenia Aermacchi, Boeing join forces on jet trainer market באתר flightglobal.com, 29 במאי 2008.
- ^ Alenia Aermacchi sets dual-role path for M-346 באתר flightglobal.com, 9 בספטמבר 2015.
- ^ M-346 Advanced Jet Trainer with IRIS-T air-to-air missile באתר theaviationist.com, 29 באוקטובר 2014.
- ^ Radom Air Show 2015: Will the Armed Master Replace the Su-22? באתר defense-aerospace.com/, 25 באוגוסט 2015.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Italian Jet Trainer Finds New Cost-Saving Roles באתר ainonline.com, 13 בפברואר 2016.
- ^ 1 2 3 4 Alenia Aermacchi M-346 באתר Federazione Aziende Italiane per l'Aerospazio, la Difesa e la Sicurezza (פדרציית התעשיות האוויריות, ההגנה והביטחון באיטליה).
- ^ גיליון נתונים בדף המטוס באתר leonardocompany.com.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 גיליון נתונים (THE FIGHTER TRAINER: AERMACCHI M-346FT) באתר לאונרדו פינמכניקה.
- ^ UAE chooses M-346 as advanced lead-in fighter trainer באתר flightglobal.com, 25 בפברואר 2009.
- ^ UAE reopens trainer talks באתר flightglobal.com, 17 ביוני 2010.
- ^ Singapore confirms order for M-346 trainer באתר [https://www.flightglobal.com/ flightglobal.com, 28 בספטמבר 2010.
- ^ SINGAPORE: Air force to receive last M-346 trainers באתר flightglobal.com, 14 בפברואר 2014.
- ^ Alenia Aermacchi M-346 crashes in UAE באתר flightglobal.com, 18 בנובמבר 2011.
- ^ יואב זיתון, מטוס האימון הבא של חיל האוויר - איטלקי, באתר ynet, 16 בפברואר 2012
- ^ מטוס ההדרכה החדש של חיל-האוויר: "לביא", באתר חיל האוויר הישראלי, 25 באפריל 2013
- ^ נועם אמיר, בדרך הביתה: מטוס הלביא האחרון של חיל האוויר צפוי לנחות בארץ, באתר מעריב אונליין, 8 ביוני 2016
- ^ Poland selects M-346 for trainer contract באתר flightglobal.com, 18 בנובמבר 2011.
- ^ Poland confirms M-346 selection after Deblin tests באתר flightglobal.com, 14 בפברואר 2014.
- ^ Italian Air Force Doubles M-346 Fleet to 18 באתר defense news,22 במרץ 2016.
- ^ US Air Force, industry prepare for T-38 replacement באתר flightglobal.com, 22 ביוני 2010.
- ^ General Dynamics and Alenia Aermacchi team up on T-X bid, באתר flightglobal.com, 17 בינואר 2013.
- ^ GD Withdraws as T-100 Prime Contractor, באתר defense news,26 במרץ 2015.
- ^ Raytheon Announces Bid for USAF T-X Trainer Competition, באתר defense news,22 בפברואר 2016.
- ^ The US Air Force awarded Boeing Defense a $9.2 billion contract for production of 351 T-X trainer jets, 46 simulators and associated ground equipment flightglobal.com, 27 בספטמבר 2018.
- ^ נועה פניגשטיין, למרות המצב הבטחוני: ה"לביא" נחת, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ קובי פינקלר, הוא הגיע: מטוס הלביא ה-30 של צה"ל, באתר ערוץ 7, 8 ביוני 2016