אברהם דשא (פשנל)
אברהם "פשה" דשא (פָּשָנֶל; 6 בנובמבר 1926 – 28 באפריל 2004) היה אמרגן, מפיק מוזיקלי, מנהל תיאטרון, מפיק קולנוע ומגלה כישרונות. הקים והפיק את להקת הבידור המצליחה הגשש החיוור. חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.
 | |
| אברהם דשא פשנל בדרך להופעה של להקת "בצל ירוק" | |
| לידה |
6 בנובמבר 1926 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 2004 (בגיל 77) רמת גן, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
עינת |
| תקופת הפעילות | 1956–2004 (כ־48 שנים) |
| עיסוק | אמרגן, מפיק מוזיקלי, מפיק קולנוע ומגלה כישרונות |
| פרסים והוקרה | פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים. |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדותו ותחילת דרכו
עריכהפשנל נולד בארץ ישראל בשם אברהם גרינברג, לעדינה גרינברג, עולה מליטא, ופנחס גרינברג, יליד הארץ, לאחר קשר קצר בין השניים. גדל עם אמו בדחק במרכז תל אביב, כשהם נודדים מבית לבית. היה פוגש באביו רק לעיתים, כיוון שאביו נישא והקים משפחה אחרת. בגיל 16 זייף את אישורה של אמו, התנדב לצבא הבריטי ושרת בחיל התובלה; שם קיבל את הכינוי "פשנל". לאחר שחרורו החל לעבוד כנהג מונית, ועִברת את שמו ל"דשא". בתקופה זו חלק את מגוריו במרתף תל אביבי עם אריק לביא. במהלך עבודתו נזדמן לו להיות אחד מנהגי המוניות שעמדו לשירות התיאטרון הקאמרי. בתקופה זו התיידד עם שייקה אופיר, שאותו ואת שני חניכיו עמוס אריכא וזיוה רודן שחקני להקת הפנטומימה, הסיע להופעות ברחבי הארץ. לימים עברה ידידותם של פשנל ושייקה לפסים מקצועיים, ופועלם המשותף הניב הישגים חשובים בתחום התיאטרון.
בשנת 1956, כשתיאטרון זירה נקלע למשבר ניהולי וכספי, פנה מייסדו ומנהלו, הבמאי מיכאל אלמז, לפשנל והציע לו לנהל ביחד את התיאטרון, ששחקניו לא קיבלו את שכרם מזה זמן רב. לאחר זמן קצר הבין פשנל כי מחזות מודרניים מדי משל בקט, יונסקו ושון או'קייסי לא יוכלו להניב רווחים גדולים. לפיכך יזם שינוי באופיו האמנותי והניהולי של התיאטרון, כדי שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות המינימליות. ההצגות הפכו לעממיות, ונחשפו לציבור הרחב באמצעות פרסום אגרסיבי שיזם פשנל, ואשר נחשב לעיתים למקורי ונועז. בעקבות תמורות אלה שחלו באופיו של התיאטרון ובדרך ניהולו, הוא הפך לרווחי. בעיקר תרמה לגידול בהכנסות ההצגה פרנסואה ראש גזר וההצגה "מוישה וינטלטור" בכיכובו של יעקב בודו, שזכו להצלחה גדולה.
כמפיק עצמאי
עריכהתיאטרון זירה במתכונת של 'תיאטרון מודרני' מוביל דעך לקראת סוף שנות החמישים, ומיכאל אלמז היגר לאנגליה שם עבד בבי.בי.סי., ואילו פשנל בנה את עצמו כמפיק עצמאי. בשנת 1958 נמנה עם מייסדי להקת "בצל ירוק", בעזרת הלוואה שקיבל מאורי זוהר וחיים טופול, שאותם פגש ליד קפה כסית. ב-1960 הקים גם את להקת "התרנגולים". עם אורי זוהר הקים את משרד ההפקות "התיאטרון העממי". ב־1964 הגה רעיון של להקת בידור ישראלית חדשה ומקורית, שאותה ייסד עם שלושה שחקנים כמעט אלמונים, שנודעו לימים כשלישיית "הגשש החיוור": גבריאל בנאי (גברי), ישעיהו לוי (שייקה), וישראל פוליאקוב (פולי), שלושתם יוצאי להקת התרנגולים. השלישייה פעלה במשך יותר מ-30 שנה בתיאטרון ובקולנוע וזכתה להצלחה רבה. לפשנל היה חלק משמעותי בכל מערכון ויצירה של הגששים, והוא תרם לגיבושם. הזדהותו עם "הגשש החיוור" הייתה כה גדולה, עד כי בחר לקרוא לבנו בשם "גשש".
ב-1966 שירם של הגששים, "שיר הטלפון", הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים. באותה שנה הכיר את אשתו ניצה, בת 22 באותה עת. כעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה, שירילי (שנקראה על שם השיר "שירי לי כי טוב").
ב- 1968 הצטרף למשרדו יוסי פלג כעובד מן המניין ולאחר כשנה מונה למנהלו של המשרד ומנהלה של שלישיית "הגשש החיוור". לאחר כמה שנים נוספות צורף כשותף במשרד.
באותן שנים הפיק את הסרטים "כל ממזר מלך", "השכונה שלנו", "התרוממות" ו"התרנגול".
בסוף העשור צירף את המחזאי נסים אלוני לצוות הכותבים של הגשש החיוור, שילוב שהניב את התוכניות "סינימה גשש" ו"קנטטה לשווארמה".
כעבור שנים רבות, כשהוחלט להעניק את פרס ישראל לשחקני "הגשש החיוור" על "מפעל חיים", מחו הזוכים על כך שפשנל לא קיבל את הפרס לצדם. בסדרה שהוצגה לאחרונה בטלוויזיה על חייו של פשנל אמר ישראל פוליאקוב: "בלי פשה לא היה הגשש", "הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו."
בסוף שנות השישים הצטרף למשרדו נעם סמל. סמל שימש כמנהל הצגה, וכעבור מספר שנים הפך גם הוא לאמרגן והקים את "בידור לעם", חברה בת ל"תיאטרון העממי" של פשנל. הניסיון שרכש סמל ב"תיאטרון העממי" וב"בידור לעם" הוביל אותו לקריירה ארוכת שנים בבידור ובתיאטרון הישראלי.
בשנות השבעים הפיק את המופעים הראשונים של להקת כוורת, שהפכה להצלחה גדולה. הלהקה הופיעה באירוויזיון, וזכתה בתואר שיר השנה שלוש שנים ברציפות. לאחר מסע הופעות בארצות הברית פורקה השותפות עם פשנל. לאחר מכן הקים את להקת שוקולד מנטה מסטיק שגם היא הופיעה באירוויזיון שנתיים אחרי "כוורת". אז גם הפיק את הסרט "גבעת חלפון אינה עונה", עם שלישיית הגשש. בשנים שלאחר מכן, הפיק מחזות זמר עם אורי זוהר וחיים טופול, ביניהם "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ", "אוויטה", "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" וגרסה חדשה של "כנר על הגג" ב-1997. כמו כן הפיק את המופע "ארץ טרופית יפה" (ב-1977) וגם את "ארץ טרופית משגעת" (ב-1987) ביחד עם מתי כספי, ואת המחזמר "בן המלך והעני" ב-1996.
בין 1994 ל-1997 הפיק פשנל, בהפקה משותפת יחד עם אשתו ניצה ("פשנל וניצה דשא"), את סדרת הטלוויזיה "איצ'ה". הקומדיה שודרה בערוץ 2 עבור הזכיינית רשת. בימוי השחקנים בוצע על ידי בתם של מפיקי הסדרה שירילי דשא, ובימוי הסדרה, על ידי בני כרמלי.
שנותיו האחרונות
עריכהבשנותיו האחרונות זכה להצלחה פחותה. המרירות גרמה לו לבצע מהלכים שגויים שהעיקו עליו, בעיקר נוכח דאגתו לעתיד משפחתו. פשנל נפטר ברמת גן, לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 77. נטמן בקיבוץ עינת.
הותיר את אשתו ניצה ושלושת ילדיו: שירילי דשא (במאית, עורכת, תסריטאית ושחקנית), גשש (למד משפטים בבלגיה והשתקע שם) ונועז (קולנוען המתגורר בארצות הברית).
סדרת הטלוויזיה אודותיו
עריכהבשנת 2007 שודרה בישראל "פשה" - סדרה בת שלושה חלקים, שנוצרה על ידי בתו שירילי דשא, ובה שוחזרה באמצעות קטעי ארכיון וראיונות דרכו המקצועית לאורך יובל שנים. בסדרה נחשף פשנל במלוא צבעוניותו, החל מילדותו ונעוריו בסמטה פלונית בלב תל אביב הקטנה והציורית ועד לשיאי תהילה בעולם התיאטרון הבידורי. מעורבותו העמוקה בחוגי הבוהמה התל אביבית מאמצע שנות החמישים ועד למותו.
כישרונות מפורסמים שגילה
עריכהבין הכישרונות שגילה וטיפח אברהם דשא פשנל, נמנים: הגשש החיוור, רבקה מיכאלי, ירדנה ארזי, להקת שוקולד מנטה מסטיק, להקת כוורת, רבקה זהר, מירי אלוני, גדי יגיל, ספי ריבלין, ציפי שביט, להקת הכל עובר חביבי, עפרה חזה, עזרא דגן, ניצה שאול, מוטי גלעדי, יעקב בודו, אריק איינשטיין, חיים טופול, אורי זוהר ודבורה דותן.
הנצחה
עריכהעיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לבניין בו היה משרד ההפקה שלו, ברחוב דיזנגוף 108.
תקליטים שהפיק
עריכה- התרנגולים (תוכנית שנייה)[1]
- הגשש החיוור במועדון הסנטר הכפול - שמחת זקנתי - תקליט ראשון
- ערב שירי ברכט[1]
- שלישיית הגשש החיוור (תקליט שני)
- נאסר א דין - הצגה מוזיקלית
- אח, איזה לילה! ליל העצמאות 1965
- שייקה אופיר ואורי זהר[1]
- שלישיית הגשש החיוור בשירים מהסרט "מוישה ונטילטור"
- שלישיית הגשש החיוור (תקליט שלישי)
- שלישיית הגשש החיוור - הטלפון, עולה עולה, תיבת הדואר (ההקלטה המקורית)
- אריק והאיינשטיינים
- מיטב מערכוני הגשש החיוור
- שלישיית הגשש החיוור - "סינמה גשש" חלק א'
- שלישיית הגשש החיוור - "סינמה גשש" חלק ב'
- "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ"
- הגשש החיוור - "קנטטה לשווארמה" חלק א'
- הגשש החיוור - קנטטה לשווארמה חלק ב'
- ערב פזמוני אלתרמן[1]
- הגשש החיוור - "קנטטה לשווארמה" חלק ג'
- צץ וצצה (ערב פזמוני אלתרמן מס' 2) *
- גדי יגיל - "חיי כלב"
- רבקה זהר[1]
- הגשש החיוור - מים לדוד המלך
- אירמה לה דוס מיפו - הצגה מוזיקלית
- ג'אמבו
- אברהם אבינו נגד שרה אימנו - שירי החומש של איציק מאנגער[1]
- הגשש החיוור - "קסיוס קליי נגד חלפון" חלק א'
- הגשש החיוור - "קסיוס קליי נגד חלפון" חלק ב'
- שוקולד מנטה מסטיק - קונגרס הצחוק הציוני[1]
- יוסי בנאי ורבקה מיכאלי - "נישואין נוסח גירושין" חלק א'[1]
- יוסי בנאי ורבקה מיכאלי - "נישואין נוסח גירושין" חלק ב'[1]
- כוורת - סיפורי פוגי[1]
- כוורת - פוגי בפיתה[1]
- הגשש החיוור - אף אחד לא קם
- שוקולד מנטה מסטיק (תקליט ראשון)
- הגשש החיוור - "אופסייד סטורי" חלק א'
- הגשש החיוור - "אופסייד סטורי" חלק ב'
- כוורת - צפוף באוזן[1]
- שוקולד מנטה מסטיק (תקליט שני)
- שוקולד מנטה מסטיק - הלילה הראשון
- הגשש החיוור - "עובדים עלינו עבודה עברית" חלק א'
- הגשש החיוור - "עובדים עלינו עבודה עברית" חלק ב'
- ציפי שביט - ציפי קונץ
- הכל עובר חביבי - דור האספרסו
- גזוז
- הגשש החיוור-שלאגר[1]
- הגשש החיוור - שירי נעמי שמר
- שירוויזיון 1
- גזוז - גלגול שני
- שירוויזיון 2
- יוסי בנאי - "אני וסימון ומואיז הקטן" חלק א'[1]
- יוסי בנאי - "אני וסימון ומואיז הקטן" חלק ב'[1]
- הגשש החיוור - "קרקר נגד קרקר" חלק א'
- הגשש החיוור - "קרקר נגד קרקר" חלק ב'
- שירוויזיון 3
- שירוויזיון 4
- ללא מספור
- מכל טוב - חמישה תקליטים ממיטב המערכונים והפזמונים של הגשש החיוור
- יוסי בנאי - שיכור ולא מיין (1983)
- "עוץ לי גוץ לי" (1985)
- הגשש החיוור - "בעבור חוקן דולרים" (1985)-שלושה תקליטים
- ארץ טרופית משגעת
- "אוויטה"
- יוסי בנאי - שובו של הסורמלו
- רבקה זוהר - סבתא רבקה
קישורים חיצוניים
עריכה- אברהם דשא, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אברהם דשא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אברהם דשא, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אברהם דשא, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אברהם דשא, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אברהם דשא, באתר Discogs (באנגלית)- אברהם דשא, דף שער בספרייה הלאומית
- אברהם דשא, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- ארכיון אברהם דשא (פשנל), בספרייה הלאומית
- מידע על אברהם דשא (פשנל) בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרב יודילוביץ', הלך לעולמו המפיק אברהם דשא פשנל, באתר ynet, 28 באפריל 2004
- ציפי שוחט, המפיק אברהם דשא (פשנל) מת בגיל 78, באתר הארץ, 29 באפריל 2004
- אלון הדר, אייל טואג, בת הסנדק, באתר הארץ, 27 במרץ 2007
- חיים שכאלה,עם אברהם דשא פשנל - חלק א', רשות השידור הישראלי, הועלה לאתר יוטיוב ב-26 בינואר 2014
- אבישי מתיה, קדחת הדשא: חייו ומותו של האמרגן אברהם פשנל, הסיפור המלא, באתר סופהשבוע, 28 באפריל 2014
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה
| הקודמים: 2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2001 - יעקב אלפרין, אברהם דשא (פשנל) |
הבאה: 2002 - מרים זוהר |