עזרא דגן

עזרא דגן
	עזרא דגן
לידה	2 באפריל 1947 (בן 77); י"ב בניסן ה'תש"ז
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

עזרא דגן (נולד ב-2 באפריל 1947; בשמו המקורי: עזרא אוזלבו) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, זמר, פנטומימאי, במאי תיאטרון, מורה ומרצה ישראלי.

קורות חיים

עזרא דגן נולד ב-1947.^[1] למד תיאטרון ופנטומימה במגמה לדרמה בבית הספר לאמנויות "רננים", בסטודיו למשחק של נולה צ'לטון ופנטומימה אצל קלוד קיפניס ויורם בוקר.

בשנת 1964 שיחק בתיאטרון הנוער "שחרית" וב-1967 בתיאטרון "הפרסה", מיסודם של תלמידי נולה צ'לטון.

שירת ב"להקת גייסות השריון" בשנים 1965–1968, שם שיחק את מילותיו הראשונות של חנוך לוין על הבמה: ב"תותח בראש" ובמערכון "רחמו" של דן אלמגור.

חיים אישיים

היה נשוי לצילה דגן ולשניים בן אחד, המוזיקאי גיא דגן. לאחר מכן נישא לעירית דגן, ולהם שלשה בנים, ירון, עמרי, ונמרוד.^[2]

עירית ועזרא דגן מנהלים את הפרויקט הטיפולי-חינוכי: "תיאטרון עדוּת - לספר כדי לחיות". במסגרת הפרויקט, נפגשת קבוצת בני נוער עם קבוצת ניצולי שואה אשר מספרים להם את סיפור ילדותם בצל המלחמה. בהנחייתם ובבימויים של עירית ועזרא דגן, בני הנוער מעלים על הבמה את הסיפורים ששמעו. בשנת 2013 קיבלו בני הזוג פרס מפעל חיים על הקמת התיאטרון. בשנת 2022 זכו, עזרא דגן ורעייתו עירית, לתואר "גיבורי השנה 2022" מטעם "מפעל הפיס" וערוץ 12, על פועלם ב"תיאטרון עדות".^[3]

קריירה

השתתף בהצגות רבות בתיאטרון הישראלי: "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן בתיאטרון העממי, בתפקיד ליגוריו בהצגה "מנדרגולה" בתיאטרון חיפה, "המסע אל ארץ התוף" בתיאטרון החאן ירושלים, "נפוליון - חי או מת!" ו"מעשה בחייל" בתיאטרון בימות, "חיים בכספת" בפסטיבל תיאטרונטו, "אני אשתי שלי" בתיאטרונטו - 2016 "הפטריוט" במרכז התיאטרוני בנווה צדק, "מות הלבנה" בבית לסין ו"תעלת בלאומילך" ו"חולה אהבה בשיכון ג'" בתיאטרון הקאמרי.

דגן ביים הפיק ושיחק גם בהצגות ילדים רבות בשיתוף אשתו עירית דגן: "עיגול ועוד משולש בריבוע" מאת דתיה בן דור, "לא יאומן כי יסופר", משירי ע. הלל, "בית ממכר אגדות" מאת מיכאל דק, "עברית יפה שלי" מאת יורם טהר-לב, "ואז היהודי אמר"- ינקלה יעקובסון, וב"מלך, לוליין ופושטת יד".

הקליט שירים יחד עם רבקה זהר: "צץ וצצה", עם אשתו לשעבר, צילה דגן: "בולבול תגיד לי למה" ו"מעשה בלביבות". זכה במקום הראשון ב"פסטיגל" 1981 בשיר: "איגן מיגן".

מאז 1995 נמנה דגן עם סגל השחקנים של התיאטרון הקאמרי של ת"א.

פנטומימה

שיתף פעולה עם יורם בוקר: "מחזה לימוד" של ברכט, "טסטמוניום", "קרוסל", "גיזת הזהב" ובמעברי הפנטומימה בשידור אירוויזיון 1979 מישראל.

קולנוע

שיחק בסרטים: "נורית", "הפחדנים", "סלומוניקו"(1972),"מתנה משמיים", "אמריקה 3000", "המהפכן", "ילדי סטלין", "מאחורי הסורגים 2", "זמן אמת" ו"רשימת שינדלר" בתפקיד רב' יעקב מנשה לברטוב, "גיא אוני", "רצח לארוחת בוקר", "הבן של האחרת", "בית שלישי".^[4]

בשנת 2023 גילם את יוסף בסרט "המשלחת", עליו היה מועמד לפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

טלוויזיה

שיחק בתוכניות הטלוויזיה: "ערוגות החשק", "חור במסך", "בּוּצֵ'ה", "התזמורת", "האסיסטנט של אלוהים", "גופה בחולות" אלוף בצלות ואלוף שום", "החיים זה לא הכל" בתוכניות לילדים: "אות אות אות", "הילדים משכונת חיים", "קישקשתא", "הצצקנים", "מסיבת גן", "פרפר נחמד", "מתגלגלים" ו"סיפורי שמש 22" ובקלטת הילדים "באגה ובון בדרך ללונה פארק". בנוסף לתפקדי המשחק, דיבב את הדמות הראשית בסדרה "עלילות תיאודור החמור".

תיאטרון

מפגשי תיאטרון: "פטפוטים ופנטומימה" - על לשון הגוף ושפת התנועה, "תקלה קלה", "מסתורין" ומפגש קולנוע: "רשימת שינדלר - רשימת שפילברג".

בימוי: הצגת שירי ע. הלל "אני פשוש", "מערת הקסמים" עם חוה אלברשטיין ועודד תאומי, הקים וביים את "להקת התותחנים", "להקת גולני" וצוותי ההווי: שבע, 401, וחטי' 14 וביים יחד עם עירית דגן את התיאטרון העירוני של חולון.

הוראה: לימד 12 שנה באוניברסיטת חיפה - בחוג לתיאטרון: טכניקות פנטומימה ומשחק מסוגנן ובביה"ס למשחק בית צבי והרצה על לשון הגוף בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

תפקידים בתיאטרון הבימה

"פר גינט" (הבן החתן והו הו המשוגע)
"על קלות דעת וצביעות" (בתפקיד יוספכה)
"מי תהום" (מיקו)
"נישואי פיגרו" (בתפקיד פיגרו)
"המשפט" (טיטורלי)
"כובע הקש האיטלקי" (בובן)
"הטירה" (בתפקיד ברנבס)
"חלום ליל קיץ" (בתפקיד פוק)
"הלילה השנים עשר" (בתפקיד פסטה השוטה)
"תמול שלשום" (הכלב בלק)
"מאחורי הגדר" (הגביר)
"שבת ראשון שני" (רפאלה)
"ניסים ונפלאות בקופסאות שימורים" (האב והאינספקטור)
"מעגל הגיר הקווקזי"
"עלי כינור" (השדכן)
"שלוש אחיות" (הרופא צ'יבוטיקין)

תפקידים בתיאטרון הקאמרי

"מעגל הגיר הקווקזי" (בתפקיד המספר)
"תעלולי סקפן" (סקפן)
"הקמצן" (לה פלש)
"קפריסין" (אלוויס)
"מסע ניסים ונפלאות" (המכשפה)
"רצח" (אב החתן)
"קומדיה של טעויות" (אנג'לו)
"אשכבה" (כרוב שמח)
"קרום" (שקיטא)
"אמא קוראז'" (המספר)
"הרב קמע" (צ'יטאייט)
"כובע הקש האיטלקי" (הדוד וזינה)
"קוויאר ועדשים" (סבא סימונה)
"המלט" (השחקן הקברן)
"אמדאוס" (הרוזן יוהאן פון שטראק)
"גטו" (החסיד והרב)
"אורזי מזוודות" (שבתאי שוסטר וברונו הופשטטר)
"בית ספר לנשים" (אלן המשרת)
"פאנק- רוק" (דר' ריצ'רד הרווי)
"דבר מצחיק קרה" (ארוניוס)
"תעלת בלאומילך" (כינורי ראש העיר, רענן השכן)
"חולה אהבה משכון ג" (הרב שמואל)
"כולם רוצים לחיות" (האב)
"על האש" (אבינועם)
"שלוש אחיות" (הרופא צ'יבוטיקין)
"כטוב בעיניכם" (אדם)
"מהומה רבה על לא דבר" (קולגו)
"קן הקוקיה" (מרטיני)

עזרא דגן עם רמי ברוך ורוזינה קמבוס בהצגה "בית ספר לנשים", 2012

פרסים ואותות

1974 - קיבל בתיאטרון הבימה את פרס "טנא למשחק" על תפקידיו ב"על קלות דעת וצביעות" וב'אוצר".
1980 - פרס כינור דוד כשחקן השנה על תפקידיו: פוק ב"חלום ליל קיץ" ופסטה ב"הלילה ה-12" בהבימה.
2010 - "אות המופת החברתי" של כנס ישראל-שדרות לחברה על תרומתם לחברה הוענק לעירית ולעזרא דגן, יוצרי הפרויקט החינוכי-טיפולי: "תיאטרון עדוּת -לספר כדי לחיות", מפגש בין דורי ארצי: ניצולי שואה ותלמידי חטיבות ביניים.
2011 - זכה בפרס ע"ש אברהם בן יוסף של עיריית ת"א והתיאטרון הקאמרי על תפקידיו שבתאי שוסטר וברונו הופשטטר ב"אורזי מזוודות".^[5]
2013 - "פרס החינוך - משואה" המכון הבינלאומי להוראת השואה (לעזרא דגן ועירית דגן) על מפעל חייהם "תיאטרון עדוּת - לספר כדי לחיות".^[6]
2022 - עירית ועזרא דגן זכו בפרס "גיבורי השנה" לשנת 2022 של קשת ומפעל הפיס.