אלזס-לורן

אלזס-לורן (בצרפתית: Alsace-Lorraine; בגרמנית: Elsaß-Lothringen, אלזס לותרינגן‏) היא כיום שני חבלים בצרפת. בעבר הייתה אלזס-לורן חלק מהקיסרות הגרמנית: במלחמת צרפת–פרוסיה שהתקיימה בין 1870 ל-1871 עברו רוב אלזס וחלקים מלורן לשלטון גרמני, ואלזס-לורן הפכה לישות טריטוריאלית בקיסרות הגרמנית שקמה בשנת 1871.

חבל אלזס-לורן (מסומן באדום) במפת הקיסרות הגרמנית

האזור הפך לחלק מפרנקיה המזרחית בשנת 921, במהלך שלטונו של לואי הגרמני ומאוחר יותר הפך לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה. האזור סופח בהדרגה על ידי ממלכת צרפת לאחר שלום וסטפאליה ב-1648, ומאז עבר בין גרמניה לצרפת פעמים רבות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוכרזה בחבל עצמאות שהחזיקה מעמד זמן קצר מאוד, עד שהכוחות הצרפתיים נכנסו לאזור, בעידוד רוב התושבים, וסיפחו אותו בחזרה לצרפת. גרמניה הנאצית כבשה את החבל ב-1940 אך הוא חזר לידיים צרפתיות ב-1945 ונשאר חלק מצרפת מאז ועד היום.

הטריטוריה הורכבה מ-93% משטח אלזס ומ-26% משטח לורן. מסיבות היסטוריות לא חלים על השטח, הנקרא כיום אלזס-מוזל, חלק מהחוקים הקיימים בשאר צרפת.

האיחוד האירופי, שבו חברות גם צרפת וגם גרמניה, החליט להקים את אחד ממושבי הפרלמנט האירופי של הקהילה המתאחדת בהדרגה דווקא באזור זה, בעיר שטרסבורג, כדי להפוך סמל של מחלוקת לסמל של איחוד.

היסטוריה

התקופה הרומאית וימי הביניים

משום קרבתו לנהר הריין שימש החבל תמיד כאזור גבול, והייתה לו חשיבות רבה. הוא נכבש לראשונה על ידי יוליוס קיסר במאה הראשונה לפני הספירה ונשאר חלק מהפרובינקיה הרומאית "גרמניה עילית", במשך שש מאות השנים הבאות. לאחר נפילת האימפריה הרומית כבשו האלמאנים את האזור ובשנת 496 השתלט על החבל כלוביס הראשון, מלך הפרנקים, והכניס אליו את הנצרות הקתולית.

במאה ה-9 הפך האזור למרכז האימפריה הקרולינגית של קרל הגדול. בשנת 843, במסגרת חוזה ורדן, חולקה האימפריה בין שלושת נכדיו של קרל; החלק המערבי הפך במהלך הזמן לצרפת ההיסטורית, החלק המזרחי היה לגרמניה ההיסטורית והחלק המרכזי (שכלל את אלזס ולורן), שניתן ללותאר הראשון, הפך לממלכת לותארינגיה ממלכה זו לא התקיימה זמן רב והחלק שמהווה כיום את אלזס עבר לשליטת האימפריה הרומית הקדושה. פרידריך הראשון הפך את אלזס למחוז הנמשל על ידי מיניסטריאלים (עובדי מדינה שלא מהאצולה), כאשר הממשל המחוזי ישב בעיר אגנו. פרידריך השני הכריז על הבישופ של שטרסבורג כמושל אלזס, אולם שלטון זה עורער על ידי בית הבסבורג. שטרסבורג התפתחה לעיר החשובה והמאוכלסת ביותר בכל האזור ובשנת 1262, לאחר מאבק ארוך על השלטון, היא הוכרה כעיר קיסרית חופשית, כלומר עיר שנשלטת ישירות על ידי הקיסר. שטרסבורג הייתה נקודה חשובה בדרך המסחר בין פריז, וינה והמזרח, וכן נמל חשוב על נהר הריין שקישר בין דרום גרמניה ושווייץ להולנד, לאנגליה ולסקנדינביה, ולכן הפכה למרכז הפוליטי והכלכלי של האזור. גם ערים אחרות, כמו קולמאר ואגנו, החלו להתפתח כלכלית והן קיבלו אוטונומיה מסוימת.

באותה התקופה החל השלטון המרכזי הגרמני להתפורר והכוח הראשי באירופה עבר בהדרגה לצרפת, שהחלה להתרחב מזרחה. במהלך המאה ה-14 כמעט התמוטט הצבא הצרפתי בעקבות מלחמת מאה השנים, ולכן היה על צרפת לנטוש את שאיפותיה במזרח. לאחר סיום המלחמה הייתה צרפת חופשייה שוב להתקדם לעבר הריין, וב-1444 תקף הצבא הצרפתי את אלזס ולורן.

ממלחמת מאה השנים ועד למלחמת צרפת–פרוסיה

לורן מתייפחת על כתפה של אלזס (פסל בעיר נאנסי)

ב-1469 נמכרה אלזס העליונה לשארל הראשון, דוכס בורגונדיה, אף על פי שהמסים המשיכו להיות משולמים לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. הקיסר פרידריך השלישי ניצל את הקשר הזה לאזור כדי לקחת בחזרה שליטה מוחלטת באלזס העליונה ב-1477. אלזס הייתה כעת תחת שלטון בית הבסבורג בעוד העיר מילוז הצטרפה לקונפדרציה השווייצרית, שם נשארה עד 1798.

בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-15 הייתה שטרסבורג שוב קהילה משגשגת ותושביה קיבלו על עצמם את הפרוטסטנטיות ב-1523. אולם השליטים ההבסבורגים הקתולים ניסו להילחם ב"כפירה" באלזס וכך הפך האזור לפסיפס של שטחים קתולים ופרוטסטנטים.

ב-1639 כבשה צרפת את רוב אלזס כדי למנוע מהאזור ליפול בידי ספרד ההבסבורגית, ששאפה ליצור דרך רציפה לארצות השפלה הספרדיות. כיבוש זה נעשה בזמן מלחמת שלושים השנים, וההבסבורגים, שהיו עסוקים בלחימה בהונגריה, מכרו ב-1646 את אלזס לכובשים הצרפתיים. כך, שכשנגמרה לבסוף המלחמה עם שלום וסטפאליה נשארה רוב אלזס בידי צרפת, חוץ ממספר עיירות שנשארו עצמאיות. התנאים שנקבעו בהסכם לגבי אלזס היו לא ברורים ומבלבלים, כנראה כדי למנוע הן מהמלך הצרפתי והן מהקיסר הגרמני שלטון הדוק באזור ולהבטיח לאלזס מידה מסוימת של עצמאות.

מלחמת שלושים השנים הייתה אחת התקופות הקשות בהיסטוריה של אלזס ושל חלקים אחרים בדרום גרמניה. היא גרמה לירידה דרסטית באוכלוסייה בגלל מוות או הגירה, ולאחר 1648 הגיעו לאזור מהגרים רבים משווייץ, מגרמניה, מאוסטריה, מלורן, מסבויה ועוד. בין 1671 ל-1711 הגיעו משווייץ פליטים אנאבפטיסטים רבים ושטרסבורג הפכה למרכז התנועה האנאבפטיסטית המוקדמת.

צרפת חיזקה את שליטתה באזור ב-1679 עם הסכמי ניימכן, שהכניס גם את הערים החופשיות באלזס לשליטתה. אולם על אף שאלזס הייתה שייכת טכנית לצרפת, היה לה מעמד מיוחד בתוך הממלכה הצרפתית. השפה המדוברת והמלומדת הייתה עדיין גרמנית וסטודנטים מגרמניה המשיכו ללמוד באוניברסיטת שטרסבורג הלותרנית. ביטול צו נאנט ב-1685, שביטל את החוקיות של הפרוטסטנטיות בצרפת, לא הוחל על אלזס. בניגוד לשאר המדינה, הייתה באלזס סובלנות דתית יחסית, למרות ניסיון הממשל הצרפתי לעודד קתוליות באזור. בהרי ווז' היה גבול מכס שהפריד בין אלזס לשאר צרפת, אף שלא היה שום גבול כזה בצד הגרמני של אלזס. מהסיבות הללו נשארה אלזס גרמנית מבחינה תרבותית וכלכלית עד המהפכה הצרפתית.

ב-1789 חולקה אלזס לראשונה לשני מחוזות, או-רן (ריין עליון) ובא-רן (ריין תחתון). תושבי אלזס מילאו תפקיד חשוב במהפכה הצרפתית בכך שב-21 ביולי 1789, לאחר שהגיעו לאזור החדשות על כיבוש הבסטיליה, הסתער המון רב על בית העירייה של שטרסבורג, הכריח את מנהיגי העיר לברוח ובכך שם קץ לשיטה הפאודלית באלזס. ב-1792 חובר בשטרסבורג המרסייז, שהפך מאוחר יותר להמנון הצרפתי. באותו הזמן היו גם אלזסים שהתנגדו ליעקובינים ותמכו בכוחות הפולשים של אוסטריה ופרוסיה. לאחר שניצח הצבא הצרפתי של אזור הריין בקרבות, ברחו מפניו עשרות אלפי תושבים מזרחה. כשהורשו לחזור גילו רבים מהם כי אדמותיהם ובתיהם הוחרמו. תנאים אלו הובילו להגירה של מאות משפחות לאימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-19. האפוס "הרמן ודורותיאה" של גתה מספר על קשייהם של הפליטים שגתה עצמו נמנה עמם. לאחר שובו של נפוליאון מגלות ב-1815, כבשו כוחות זרים את אלזס והציבו 280,000 חיילים ו-90,000 סוסים באזור הריין התחתון בלבד. לכך הייתה השפעה חמורה מאוד על המסחר ועל הכלכלה באזור, שכן דרכי המסחר הועברו לנמלים החדשים שעל הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי.

האוכלוסייה באזור החלה לגדול במהירות, מ-800,000 תושבים ב-1814 ל-914,000 ב-1830 ו-1,067,000 ב-1846. גידול זה, בשילוב עם הדעיכה הכלכלית, גרם לרעב, לחוסר במקומות מגורים ולאבטלה. כתוצאה מכך היגרו תושבים רבים בעיקר לפריז, שם נוצרה קהילת אלזסים גדולה (אחד מהם היה מתכננה מחדש של פריז, הברון אוסמן, ששמו הגרמני הוא האוסמן), אולם גם מזרחה לרוסיה ואוסטריה, שם נפתחו הזדמנויות חדשות לאחר שהאימפריה האוסטרו-הונגרית כבשה שטחים רבים מהאימפריה העות'מאנית. אלזסים רבים הפליגו גם לארצות הברית כדי לעבוד בשדות הכותנה.

לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה

הדרישה המחודשת של הקיסרות הגרמנית לטריטוריות מצרפת לאחר ניצחונה במלחמה לא הייתה סתם אמצעי ענישה. הסיפוח היה שנוי במחלוקת גם בתוך גרמניה; אוטו פון ביסמרק עמד בפני אופוזיציה חזקה שהתנגדה לסיפוח שטחים שיעורר טינה צרפתית עתידית כלפי האימפריה החדשה. אולם בסופו של דבר הסכים הקיסר וילהלם הראשון עם הגנרלים שטענו כי העברת הגבול הגרמני-צרפתי מערבה הייתה נדרשת מכמה סיבות: מנקודת מבט לאומנית, ההעברה נראתה מוצדקת משום שרוב השטח היה מאוכלס בתושבים שדיברו בשפות גרמאניות; מנקודת מבט צבאית, הרחקת הגבול מהריין תיתן לגרמנים יתרון אסטרטגי על הצרפתים.

מלחמות נפוליאון היו עדיין זיכרון טרי בשנות השבעים של המאה ה-19. עד מלחמת צרפת–פרוסיה הייתה לצרפתים שאיפה עתיקת-יומין לבסס את כל הגבול המזרחי שלהם על הריין, ולכן ראו אותם רוב הגרמנים במאה ה-19 כעם אגרסיבי ומחרחר מלחמות. לפני 1870 חששו הגרמנים מהצרפתים הרבה יותר מאשר הצרפתים חששו מהגרמנים, ולכן שאפו לגבול בר-הגנה ככל האפשר.

השטח המסופח כלל את צפון לורן וכמעט את כל אלזס. העיר בלפור (הנמצאת כיום במחוז הצרפתי טריטוריית בלפור) לא סופחה, משום שתושביה היו ממוצא צרפתי, שלא כמו בשאר אלזס. הגבול החדש עקב ברובו אחר המחיצה הלשונית בין הניבים הגרמאניים לרומאניים, חוץ ממספר עמקים בצד האלזסי של הרי הווז', מהעיר מץ ומאזור שאטו-סלאן, שסופחו לגרמניה אף על פי שתושביהם דיברו צרפתית. ב-1900 דיברו 11.6 אחוז מהאוכלוסייה של אלזס-לורן צרפתית כשפת אם. עובדה זו נוצלה בצרפת כדי לגנות את הגבול החדש כצבוע, משום שגרמניה הצדיקה אותו בעזרת השפה והתרבות של תושבי האזור. אולם הממשל הגרמני היה סובלני לגבי השימוש בשפה הצרפתית והרשה את השימוש בה כשפה רשמית וכשפת לימוד בבתי הספר באזורים שבהם היא דוברה על ידי הרוב.

לפי הסכם פרנקפורט יכלו התושבים להחליט עד 1 באוקטובר 1872 אם ברצונם להגר לצרפת או להישאר באזור ולהחליף את אזרחותם לגרמנית. עד 1876 היגרו לצרפת בין 100,000 ל-130,000 מתושבי אלזס ולורן (כחמישית מהאוכלוסייה). תחת הקיסרות הגרמנית נשלט האזור ישירות על ידי הממשלה בברלין והייתה לו מידה מסוימת של עצמאות.

מלחמת העולם הראשונה והרפובליקה הסובייטית של אלזס

במהלך מלחמת העולם הראשונה נשלחו החיילים הגרמנים שבאו מאלזס-לורן לחזית המזרחית או לצי, כדי למנוע עימותים ביניהם לבין קרוביהם בצרפת.

בסוף המלחמה החליטו הממשלה האזרחית וההנהגה הצבאית, שסבבה סביב אריך לודנדורף, להסכים לתנאי הפסקת האש. אולם באוקטובר 1918 נשלח הצי הגרמני הקיסרי, שעגן בנמלים כמעט ברציפות מאז קרב יוטלנד, להילחם בצי הבריטי, כדי להחליש אותו לקראת סוף המלחמה. פקודה זו הובילה למרד מלחים בקיל. המלחים השתלטו על הנמל ובמהרה הצטרפו אליהם גם אזרחים רבים. המרד התפשט במהירות ברחבי גרמניה והפיל את המונרכיה תוך מספר ימים. מועצות פועלים, שדמו לסובייטים, לקחו את השלטון ברחבי המדינה.

באותה התקופה שירתו בצי הגרמני כ-15,000 מלחים מאלזס-לורן. רבים מהם הצטרפו למרד הגרמני ואף נסעו חזרה לביתם ועודדו את המרד נגד הקיסר גם שם. הם הגיעו לחבל ב-9 בנובמבר 1918, יום אחד בלבד לאחר שההכרזה על הרפובליקה הסובייטית הבווארית שודרה בשטרסבורג. באותו היום התפטר הקיסר וילהלם ופיליפ שיידמן הכריז על הקמתה של הרפובליקה הגרמנית בנאום מהרייכסטג. משום שאלזס-לורן נשלטה ישירות מברלין ולא היה בה שלטון מקומי כמו שאר המדינות הגרמניות, נשאר בה חלל גדול של כוח. בדומה לשאר גרמניה, החיילים שחזרו התקבלו בתרועות בכיכר המרכזית של העיר, ייסדו מועצת פועלים וחיילים והשתלטו על העיר יום לאחר מכן. דגלים אדומים הונפו ברחבי העיר וכן על הצריח של קתדרלת שטרסבורג.

דגל הרפובליקה העצמאית של אלזס-לורן

ב-11 בנובמבר נחתם הסכם הפסקת האש עם גרמניה, שסיים סופית את המלחמה. באותו היום הכריז הסובייט של שטרסבורג על הרפובליקה העצמאית של אלזס-לורן. הפרלמנט המקומי הכריז על עצמו כ"מועצה הלאומית של אלזס-לורן" וכרשות המשפטית היחידה בחבל. יום לאחר מכן הכריזה המועצה על ריבונותה של אלזס-לורן. משטרסבורג התפשט המרד ברחבי אלזס-לורן וסובייטים נוספים הוקמו באגנו, במץ, בקולמאר ועוד. חופש עיתונות וחנינה כללית הוכרזו בכל האזור. עובדי מפעלים יצאו לשביתה בדרישה לשכר גבוה יותר, והסובייטים העלו את השכר באמצעות צו נגד בעלי המפעלים. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית חששה שהמצב יידרדר ויהפוך לטרגי ולכן מנהיגם בשטרסבורג, ז'אק פרוט, ביקש ממפקדי הצבא הצרפתי לשלוח כוחות כדי להחזיר את הסדר לכנו.

הכוחות הצרפתיים נכנסו לעיר ב-22 בנובמבר 1918, 11 ימים בלבד לאחר הכרזת העצמאות של אלזס-לורן. החבל איבד את עצמאותו הקצרה והוכנס בחזרה לשלטון הצרפתי המרכזי. כל הצווים שפורסמו על ידי הסובייט של שטרסבורג בוטלו מיידית, השביתות הופסקו בכוח ונעצרו מפריעים. רחוב "ה-22 בנובמבר" בשטרסבורג מנציח את יום כניסת הצרפתים לאלזס.

למרות זאת, עד היום נהנה האזור מחוקים ייחודיים השונים מאשר בשאר צרפת. לדוגמה, האזור עדיין מקבל סובסידיות לכנסיות ולבתי כנסת יהודיים, משום שבשנת 1905, כאשר נחקק החוק הצרפתי המפריד בין דת ומדינה, היה האזור תחת שליטה גרמנית, ולכן לא שונה החוק בחבל. עד היום ישנה מחלוקת לגבי החוק הזה וכן לגבי החלתו רק על דתות מסוימות.

הממשלה הצרפתית החלה מיד בתהליך "מחיקת" כל ההשפעות הגרמניות באזור; גרמנים שהתיישבו באזור מאז 1871 גורשו, והוכנסו תקנות שאסרו על השימוש בגרמנית ודרשו שימוש בצרפתית בלבד.

מלחמת העולם השנייה

לאחר תבוסת צרפת באביב 1940 סופחו אלזס ולורן לרייך הגרמני עד 1944, אז נכבש האזור על ידי בעלות הברית והוחזר לשליטה צרפתית. במהלך הכיבוש גויסו לצבא הגרמני כל התושבים בגיל המתאים ואף נדרשו ללחום נגד הצרפתים. צעירים רבים מהאזור גם גויסו או התנדבו לוורמאכט או לוואפן אס אס, דבר שגרם לבעיות ולהאשמות רבות לאחר המלחמה.

הקהילה הצרפתית-יהודית העתיקה במחוז נפגעה קשות וחלק ממנה נשלח למחנות ההשמדה.

מאז המלחמה

כשחזרו אלזס ולורן לצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה גרמה העובדה שתושבים רבים שלהם שירתו ואף התנדבו לצבא הגרמני וליחידות המובחרות שלו למתח רב בין שני החבלים לבין שאר חלקי צרפת.

הממשלה הצרפתית חידשה את המבצע לדיכוי השפה הגרמנית וכן הניבים המקומיים, ובפעם הראשונה בהיסטוריה נאסר השימוש בניב האלזסי. בעיקר בשל כך אלזס ולורן הן מאוד צרפתיות כיום בשפה ובתרבות. מעט מאוד תושבים צעירים יודעים היום אלזסית, ורובם המכריע של התושבים מדברים צרפתית כשפת אם.

בתקופה האחרונה החלו יוזמות שונות להיפוך התהליך ולשימור המסורת והשפה של האזור.

החוק המקומי

עקב מעמדו הגאופוליטי המשתנה של האזור, נוצר ייחוד בחוק המקומי (צרפתית: droit local) בחבל זה. החוק המקומי פועל במקביל לחוק הצרפתי, כחלק מהמערכת המשפטית המקומית, והוא ייחודי בכך בצרפת. החוק המקומי, שנוצר ב-1919, משמר את החוק הצרפתי שפעל בצרפת לפני 1870 ונשמר בידי הגרמנים במהלך סיפוח אלזס-מוזל, אך בוטל בשאר חלקי צרפת ב-1871. החוק גם משמר את החוק שפעל באימפריה הגרמנית עד שנת 1918, את ההוראות הספציפיות שאומצו על ידי הרשויות המקומיות, ואת החוק הצרפתי שהחל לאחר שנת 1919 ופעל רק במחוזות אלזס ומוזל. זהו חוק מקומי הפעיל בתחומים שונים כגון דת, חברה, עבודה וכספים. ההבדל הבולט ביותר בין צרפת לאלזס-מוזל הוא היעדר אפיונים של חקיקה חילונית והפרדה נוקשה בין דת למדינה, הקיימת בחוק הצרפתי. אלזס-מוזל עדיין נשלטת לפי החוק שפעל לפני 1905, המספק, במימון המדינה, את התמיכה הציבורית בקהילה הקתולית והלותרנית, בכנסיות הקלוויניסטים ובקהילה היהודית.

ראו גם

• אלזס
• לורן
• הסכסוך הצרפתי-גרמני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלזס-לורן בוויקישיתוף

• אלזס-לורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלזס-לוריין, דף שער בספרייה הלאומית