אלי סיני (מעצב תיאטרון)
אלי סינַי (1927 – פברואר 2008) היה מעצב במה ותלבושות, אמן ומחנך ישראלי.
 | |
| לידה |
1927  |
|---|---|
| פטירה |
2008 (בגיל 81 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאלי סיני נולד בשנת 1927 בעיר קניגסברג שבגרמניה בשם לודוויג שוטנברג[1].
בשנת 1939 עלה לארץ ישראל. התחנך בפרדס חנה ורכש חינוך מקצועי בנגרות בקיבוץ יגור, ובשנת 1948 השתתף במלחמת העצמאות[1].
בתחילת שנות החמישים למד אמנות בבצלאל בירושלים, התוודע אל עולם התיאטרון ולקח חלק בפעילותיהן של להקות חובבים. בפעילותו התיאטרונית באותן שנים שימש בערבוביה כשחקן, מאייר כרזות ומעצב במה מתחיל[1].
באמצע שנות החמישים, לצד עבודה בסדנאות ייצור תפאורות ומשחק כסטטיסט בהפקות "הקאמרי", החל לעצב במות ל"תיאטרון זירה" בניהולו של מיכאל אלמז[1].
בשנת 1959 שב לגרמניה ללמוד עיצוב במה באקדמיה של מינכן. בתחילת שנות השישים עיצב הפקות תיאטרון, אופרה וטלוויזיה בגרמניה (קובלנץ).
בשנת 1965 חזר לישראל, ומאז עבד ועיצב עשרות רבות של הפקות בכל התיאטראות המוכרים. בתקופה מסוימת שימש תפאורן הבית של "הבימה". בין ההפקות הרבות שעיצב מבחר של מחזאות קלאסית (שיקספיר, מולייר, איבסן) ומודרנית (ברכט, ויליאמס, או'קייסי, יונסקו), וכן מחזות ישראלים רבים בהעלאתם הראשונה (יהושע סובול, יוסף בר-יוסף, שולמית לפיד, מוטי לרנר ואחרים).
מבין למעלה מ-150 ההפקות להן עיצב במה ותלבושות בכל התיאטראות הישראליים בלטו במיוחד:
בתיאטרון הבימה: קשה להיות יהודי, מעבר לגבולין, צוואתו של כלב, אמא קוראז', המלך ג'ון, ריצ'רד השלישי, מקבת', הנפש הטובה מסצ'ואן, המטבח, ליל כלולות, יומן חוף ברייטון, טירונות, הפרדס, מירל'ה אפרת.
בתיאטרון הקאמרי: ביקור הגברת הזקנה, קוריולנוס, יוליוס קיסר, הצל, החתונה, אנה קריסטי, רכוש נטוש, חבלי משיח, לילה טוב אמא, פליישר, סוגרים את הלילה.
בתיאטרון באר שבע: האביב מתעורר, הסערה, אגדות וינה, תופים בלילה, כותרת ראשית, מותו של סוכן, זינגר, מפיסטו.
בתיאטרון חיפה: פיגמליון, המרפסת, סוף משחק, איש הקרח, מראה מעל הגשר, קריזה.
באופרה הישראלית: המדיום.
כמו כן עיצב הפקות רבות בתיאטרון הילדים והנוער, בצוותא, בבימת הקיבוץ, בחאן הירושלמי, ובבית הספר למשחק בית צבי, שם הרבה לעבוד עם אשתו השחקנית, הבמאית והמורה ניקול קסל.
סיני עבד עם במאים כמו יוסף מילוא, אברהם ניניו, יוסף מונדי, עדנה שביט, דוד ברגמן, דוד לוין, עמרי ניצן, עמית גזית, איציק ויינגרטן, אופירה הניג, מיכה לבינסון, אילן רונן ורבים אחרים, ושיתף פעולה עם במאים אורחים מחו"ל.
בשנת 1996 זכה בפרס משה הלוי לאמנות הבימה מטעם עיריית תל אביב.
במקביל לעבודות העיצוב שימש שנים רבות כמורה לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים, בבית צבי ובאוניברסיטת תל אביב. ניסיונו הרב הקנה לו את היכולת לגבש שיטות לימוד מדויקות, שהעניקו לתלמידיו הרבים מקצועיות ומשמעת. רבים מבין המעצבים הישראלים הם תלמידיו.
שנים רבות עמד בראש איגוד מעצבי הבמה בישראל (אמב"י) ושימש נציג ישראל בארגון התיאטרון הבינלאמי (I.T.I.).
אלי סיני נפטר בראשית חודש פברואר 2008 לאחר מחלה ממושכת והוא בן שמונים[1].
קישורים חיצוניים
עריכה- אלי סיני, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דף הבית של אלי סיני
- אלי סיני, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב