אנדריי ולאסוב
אנדריי אנדרייביץ' ולאסוב (ברוסית: Андрей Андреевич Власов; 14 בספטמבר 1901 – 2 באוגוסט 1946) היה גנרל בצבא האדום. במהלך מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמנים ושם הקים ועמד בראש צבא שבויים סובייטים שנלחם לצד הצבא הנאצי כנגד הצבא האדום.
 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1900 מחוז גגינסקי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
2 באוגוסט 1946 (בגיל 45) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מדינה |
ברית המועצות  |
| השכלה |
אקדמיית פרונזה |
| השתייכות |
ברית המועצות גרמניה הנאצית צבא השחרור הרוסי |
| תקופת הפעילות |
1919–1942 1943 1944 – 1945 |
| דרגה |
 גנרל-לייטננט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הרובאים ה-99 מפקד הארמייה ה-37 מפקד הארמייה ה-20 מפקד ארמיית ההלם השנייה מפקד צבא השחרור הרוסי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 עיטור לנין עיטור הדגל האדום | |
  | |
קריירה מוקדמת
עריכהולאסוב החל את הקריירה שלו כסטודנט בסמינר לכמרים. בשנת 1919 עזב את הסמינר, והצטרף אל הצבא האדום בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה. הוא לחם בחזית הדרומית באוקראינה, בקווקז ובקרים. הוא הצטיין כלוחם, ובשנים הבאות עלה בדרגות בשורות הצבא האדום.
בשנת 1930 הצטרף אל המפלגה הקומוניסטית הרוסית. בשנת 1938 נשלח כיועץ צבאי לצבאו של צ'יאנג קאי שק בסין, ושירת שם עד נובמבר 1939, וכך, כפי הנראה, שרד את הטיהורים הגדולים אשר השמידו באופן פיזי את רוב צמרת הצבא האדום בשנים אלו.
עם שובו, ולאסוב שירת בכמה תפקידים לפני שקיבל את הפיקוד על דיוויזיית הרובאים ה-99. לאחר תשעה חודשים בלבד בהנהגתו של ולאסוב, הוכרה הדיוויזיה כאחת הדיוויזיות הטובות ביותר בצבא בשנת 1940. ב-1940 הועלה ולאסוב לדרגת גנרל מיור, וב-22 ביוני 1941, כאשר הגרמנים ובני בריתם פלשו לברית המועצות, פיקד ולאסוב על הקורפוס הממוכן ה-4.
כגנרל-לייטננט, הוא פיקד על הארמייה ה-37 ליד קייב ונמלט מהכיתור. לאחר מכן מילא תפקיד חשוב בהגנה על מוסקבה, כאשר הארמייה ה-20 שלו פתחה בהתקפת נגד וכבשה מחדש את סולנצ'נוגורסק. תמונתו של ולאסוב הודפסה (יחד עם אלו של גנרלים סובייטים אחרים) בעיתון "פרבדה" כאחד מ"מגיני מוסקבה". ולאסוב עוטר ב-24 בינואר 1942 בעיטור הדגל האדום על מאמציו להגנת מוסקבה. ולאסוב נחשב לאחד הכריזמטים והנמרצים שבדור המצביאים החדש אשר החליף את הגוורדיה הסובייטית הישנה של מפקדי מלחמת האזרחים וחושל בקרבות בשנת 1941. על בני דורו נמנו דמויות כגיאורגי ז'וקוב ואלכסנדר ואסילבסקי, אשר עד לסיום המלחמה זכו לתפקידים רמי דרג, עיטורים ודרגות. ולאסוב היה בין השורה הראשונה של מפקדים אלו.
בקיץ 1942 תכנן הצבא האדום שורה של מתקפות שנועדו לנצל את המומנטום שהשיג במהלך החורף. מתקפות אלו הוכנו באופן גרוע, והסתיימו בתבוסה סובייטית בכל שלוש החזיתות - חארקוב, קרץ' וסבסטופול. המפלות היו אך הקדמות לנסיגה הסובייטית הכוללת אל נהר הוולגה בקיץ 1942.
במסגרת זו, ולאסוב קיבל פקודה להחליף את המפקד החולה קלקוב לאחר כיתור ארמיית ההלם השנייה. לאחר הצלחה זו, מונה ולאסוב למפקד ארמיית ההלם השנייה של חזית וולחוב והוביל את הניסיון להסיר את המצור על לנינגרד - מבצע ההתקפה ליובאן-צ'ודובו בינואר-אפריל 1942. בחציית נהר וולחוב הצליחה הארמייה של ולאסוב לפרוץ את קווי הארמייה ה-18 הגרמנית וחדרה לעומק של 70–74 ק"מ בתוך האזור האחורי הגרמני. עם זאת, הארמיות האחרות (הארמיות ה-4, ה-52 וה-59 של חזית וולחוב, קורפוס הפרשים ה-13, וקורפוסי המשמר ה-4 וה-6, וכן הארמייה ה-54 של חזית לנינגרד) לא הצליחו לנצל את ההתקדמות של ולאסוב ולספק את התמיכה הנדרשת, וצבאו של ולאסוב נתקע. אישור הנסיגה נדחה. עם מתקפת הנגד במאי 1942, ארמיית ההלם השנייה הורשתה לבסוף לסגת, אבל עד קבלת האישור היא כותרה וביוני 1942 כמעט חוסלה במהלך הפריצה הסופית במיאסנוי בור, וולאסוב נפל יחד עם שרידי כוחותיו בשבי לאחר שסירב להתפנות.
בזיכרונותיו נותן המרשל קיריל מרצקוב תמונה שונה לחלוטין של הקרב. על פי מרצקוב נטש ולאסוב את הפיקוד באמצע הקרב. מספר פעמים הצליחו כוחות סובייטים לפרוץ את הכיתור, אך ללא עזרה מאורגנת מבפנים לא ניתן היה לחלץ את לוחמי "ארמיית המחץ השנייה", וחלקם הניכר נפל בשבי ונהרג, אם כי רבים הצליחו להיחלץ מטבעת הכיתור. גרסה זו מציגה את ולאסוב באור של קרייריסט קפריזי אשר הפקיר את חייליו בשל סכסוך אישי.
צבא השחרור הרוסי
עריכה
ערך מורחב – צבא השחרור הרוסי
יחסם של הגרמנים לשבויי מלחמה סובייטים היה בין פשעי המלחמה של הוורמאכט. השבויים נכלאו במכלאות פתוחות כשהם חשופים למזג האוויר הקשה וללא מזון. בתנאים אלו מתו מיליוני שבויי מלחמה מרעב ומחשיפה לקור. "פקודת הקומיסר" שניתנה לוורמאכט, הורתה כי יש להוציא להורג כל פעיל קומוניסטי. דבר שתורגם לעיתים בשטח להוצאת כל מי שנראה כיודע קרוא וכתוב, או כל אדם המרכיב משקפיים. השבויים היהודים נשלחו להשמדה.
לאחר שנפל ולאסוב בשבי, הסכים לעמוד בראש צבא אשר יילחם לצד הגרמנים כנגד הרוסים. יש להניח כי הסכמתו זו נבעה מכל האמור לעיל וכן ממרירות אישית כנגד סטלין על האופן שבו נזנחו כוחותיו בכיתור ונפלו בשבי. בשנת 1942 פרסם ולאסוב מספר כרוזים בעלי אופי אנטי קומוניסטי ואנטישמי. כרוזים אלו הושלכו ממטוסים, והיוו גורם לעריקתם של חיילים סובייטים רבים אל הצבא הגרמני.
תוכניות לפעולה ממשית וליצירת צבא רציני הוקפאו. פעולות של "צבא אנטי סובייטי" רוסי נגדו את המדיניות של היטלר והאס אס לפיה הרוסים הם עם עבדים נחות, המסוגל לכל היותר לעבודות שחורות. חזונו של היטלר היה יצירת מדינה גרמנית המשתרעת עד להרי אורל (אם כי הייתה תוכנית נאצית שמטרתה הייתה לכבוש את ההרים עצמם ולא רק את הסביבה). לא היה מקום לכל אוטונומיה רוסית בחזון זה. כשנה לאחר מכן, בשנת 1943, דחה סטלין יוזמה גרמנית דומה של הגנרל ולטר פון זיידליץ-קורצבאך, ליצירת צבא גרמני אנטי-נאצי אשר יוצנח בתחומי הרייך, ויש להניח כי הסיבות להקפאת שתי התוכניות היו דומות.
ולאסוב עצמו היה ספק עציר, לא הותר לו לנוע בחופשיות, והוא היה נתון להתקפים של שכרות. במצב זה בילה את השנים 1942–1944 בשכנוע שבויים סובייטיים להצטרף לעוצבות שהורכבו משבויי מלחמה אשר שירתו לצד הגרמנים במלחמה. לוחמים אלו קיבלו את הכינוי "ROA" (ראשי תיבות ברוסית של "צבא השחרור הרוסי"). משימותיהם נעו בין פעולות שיטור ופעולות "נגד פרטיזנים", להשתתפות בלחימה. חלקם נשלח אף כחיל מצב לצרפת ונכנע שם לבעלות הברית המערביות עם הפלישה ביוני 1944.
בשנת 1944 נראה היה כי מצבם של הגרמנים השתנה לרעה. לאחר הקרב על סטאלינגרד ולאחר התבוסה בקרב קורסק נראה היה כי גרמניה תידרש לכל מאמץ אפשרי ולמיצוי כל אפשרויות כוח האדם העומדות לרשותה על מנת לעצור את הצבא האדום הקרוב לגבול גרמניה. ולאסוב נפגש בספטמבר 1944 עם היינריך הימלר והורשה להקים צבא שיכלול את כל השבויים ועובדי הכפייה הסובייטים. מטרתו המוצהרת לא הייתה השלטת הגרמנים ברוסיה, כי אם הדחתו של סטלין וכינון משטר חדש ברוסיה. הוקם "ועד לשחרור עמי רוסיה" אשר "צבא השחרור הרוסי" היה אמור להיות הזרוע הצבאית שלו, ואשר היה אמור לאחד את העמים הרוסים כנגד הנהגתו של סטלין.
בשלב זה, בו היו רוב שטחי רוסיה האירופית לשממה לאחר שלוש שנות לחימה אכזרית, מאות כפרים נשרפו על יושביהם. היהודים הושמדו בכל מקום בו היו, ומדיניות של ניצול לעבודות כפייה, שוד וביזה, אונס ורצח, הייתה המדיניות הגרמנית הרשמית כלפי האוכלוסייה באשר היא בשטחי הכיבוש, הייתה תוכניתו של ולאסוב מנותקת לחלוטין מן המציאות.
הבריטים והאמריקאים, היו בעלי עניין מועט בגורלו של ולאסוב, שביקש מקלט מדיני בשורותיהם. נראה כי עצם המגע עמו עלול היה להביא לעימותים עם ברית המועצות. הוא הוסגר לידי הסובייטים במאי 1945 ובאוגוסט 1946 הודיע הרדיו הרוסי על הוצאתו להורג, לאחר משפט, שנערך לו ולאחד עשר מקציניו הבכירים. ולאסוב ואנשיו הומתו בתלייה. יתר אנשי "צבא ולאסוב" שנמצאו הוצאו להורג, או שנשלחו למשך שנים למחנות בסיביר. מיעוט קטן מהם שרד עד למתן החנינה הכללית שניתנה בברית המועצות למספר אסירים פוליטיים ב-17 בספטמבר 1955. עד היום משמש השם "ולאסוב" ככינוי לבוגד במסורת הרוסית, בדומה לשימוש בשם "קוויזלינג".
לקריאה נוספת
עריכה- האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, 1990.
- אלן קלארק, מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות.
- ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הכרוז של ולאסוב לעם הרוסי
- נאומו של אנדריי ולאסוב (רוסית עם כתוביות באנגלית), 1944.
- אנדריי ולאסוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנדריי ולאסוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
