אריה שפטל

אריה שפטל
לידה	16 בפברואר 1905; וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	28 בספטמבר 1980 (בגיל 75); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1947
מקום קבורה	בית עלמין גני אסתר
מפלגה	מפא"י
	14 בפברואר 1949 – 12 בפברואר 1951; (שנתיים)
כנסות	1
	1951–1952
	→ אליקום אוסטשינסקי משה גבין ←
	1960–1962; (כשנתיים)
	→ חנה לוין נעם לאונר ←
	1965–1969; (כ־4 שנים)
	→ נעם לאונר חנניה גיבשטיין ←
	ממייסדי רמת הכובש; חבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל; חבר ועדת הכנסת; חבר ועדת הפנים;
	ממייסדי רמת הכובש; חבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל; חבר ועדת הכנסת; חבר ועדת הפנים;

אריה שפטל (י"א באדר א' ה'תרס"ה, 16 בפברואר 1905 – י"ח בתשרי ה'תשמ"א, 28 בספטמבר 1980) היה איש ציבור ישראלי שכיהן מטעם מפא"י כראש עיריית ראשון לציון וחבר הכנסת בכנסת הראשונה.

קורות חיים

שפטל נולד בעיר וילנה שברוסיה (ליטא, לימים בפולין), בה הוא למד בישיבת רמיילס אצל הרב הירש גרודזנסקי אחיו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי, והיה בוגר המחזור הראשון של הגימנסיה העברית "תרבות". לאחר מכן הוכשר במכון הפדגוגי להכשרת מורים ולמד במכון לחקר מזרח אירופה. במקביל ללימודיו הוא החל בפעילות ציונית במסגרת תנועת "החלוץ", ומשנת 1921 בתנועת הנוער הציונית ע"ש דב בר בורוכוב. בחלוץ היה שפטל חבר הוועד המחוזי של מוסדותיה הפוליטיים ובשנת 1924 עלה יחד עם חברי קבוצת החלוץ לארץ והיה בין מייסדי רמת הכובש. מחלת ריאות קשה אילצה אותו לשוב לווילנה. משנת 1925 פעל במפלגת פועלי ציון, ולפרנסתו עבד באותן שנים בהוראה ופעל להרחבת וארגון רשת בתי הספר "תרבות".

בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לווילנה, נכלא שפטל עם תושבי העיר בגטו וילנה והועבד בעבודות פרך. לבקשת מחתרת הגטו הוקדש מרבית זמנו לעבודה חינוכית כמנהל בית ספר וכסגן מנהל הגמנסיה הבלתי לגלית שהוקמה בגטו. מלבד זאת הוא הרצה^[1], עסק בכתיבת יומן הגטו ולקח חלק באיסוף מסמכים שהועברו לידי הפרטיזנים. עם המחתרת הוא לקח חלק בשנת 1943 בתכנון המרד בגטו, אך בטרם הוצאה התוכנית לפועל נשלח שפטל למחנה השמדה באסטוניה. עם התקרבות כוחות ברית המועצות פונה יחד עם שאר האסירים למחנה הריכוז שטוטהוף. בסוף 1944 הועבר למחנה עבודה במגדבורג^[2] בה עבד בבית חרושת לתחמושת בגלווניזציה. בעת העברה למחנה אחר צלחה בריחתו ולאחר דרך ארוכה, במהלכה נתפס וברח בשנית, הגיע אל מעבר לקווי הצבא האמריקאי.

לאחר המלחמה שב לוורשה והיה פעיל בארגון מחדש של חיי היהודים בפולין. הוא נבחר לחבר נשיאות ועד יהודי לודז', חבר מרכז מפלגת פועלי ציון ובשנים 1946–1947 שימש עורך העיתון "אונזער וואָרט". בהיותו חבר הוועדה ההיסטורית המרכזית של פולין, שפטל לקח חלק בתיעוד מחנות ההשמדה ובארגון כרטסת פושעי המלחמה, שהיוותה מאוחר יותר עדות במשפטים כנגד פושעי מלחמה נאצים. מטעם יהודי לודז' הוא נבחר לשופט בבית הדין ליהודים, כיהן כחבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל והיה ממונה על ארגון העפלה מפולין. בשנת 1945 נבחר כציר לקונגרס הבינלאומי של אסירים פוליטיים ונבחר לוועדה להכנת חומר העדויות למשפטי נירנברג. מטעם פועלי ציון השתתף שפטל בקונגרס הציוני שלאחר המלחמה.

בישראל

שפטל עלה לארץ ישראל בשנת 1947 והתיישב בראשון לציון. בסמוך לעלייתו הוא החל לפעול במסגרת מפא"י ונבחר למזכיר מועצת הפועלים המקומית^[3]. שפטל נבחר מטעם מפא"י לכהן כחבר הכנסת הראשונה. בכהונתו כחבר הכנסת היה שפטל חבר הנהלת הסיעה ופעיל בוועדת הכנסת וועדת הפנים. שפטל היה חבר בוועדות בדיקה שונות ליחס מוסדות המדינה למיעוטים, בהן ועדה שדנה ביחס מוסדות המדינה ליוסף אבו גוש^[4] וועדה שבדקה אירועים בנצרת^[5].

בסוף שנת 1950 הוא התמודד בראשות רשימת מפא"י למועצת עיריית ראשון לציון, שקיבלה 4 מתוך 15 מושבים במועצה. בהצבעה ראשונה על ראשות העיר היה שוויון בינו לבין ראש העיר המכהן מטעם הימין^[6], אולם בהמשך הוא גיבש קואליציה עם מפ"ם ונציג התימנים ולאחר מספר ימים נבחר לראשות העיר^[7]. בעקבות כניסתו לתפקיד ראש העיר הוא התפטר מהכנסת. כראש עיר נודע בהליכותיו הצנועות והיה ראש עיר כמעט יחיד בישראל שלא היה לו רכב שרד^[8]. לאחר כשנה וחצי בראשות העיר הוא התפטר מתפקידו מסיבות בריאותיות^[9], ונטען שגם מפאת בעיות קואליציוניות. שפטל המשיך לכהן במועצת עיריית ראשון לציון, אך עיקר זמנו הוקדש לעבודה במרכז העולמי של פועלי ציון^[10].

בשנת 1956 לאור הודעתו של גרשון מן על התפטרותו, שפטל התנה את הסכמתו לחזור לראשות העיר בהקמת קואליציה עם הימין. לבסוף עבר התפקיד לנציגת הימין חנה לוין^[11]. בנובמבר 1957 נתמנה לראש מנהל ההסברה^[12]. לקראת הבחירות לעירייה בשנת 1959 החליט שפטל להתמודד שוב על תפקיד ראש העיר והוא הועמד בראש רשימת מפא"י. לאחר הבחירות הוא גיבש קואליציה עם אחדות העבודה, מפ"ם והציונים הכלליים^[13]. אולם הקואליציה לא האריכה ימים ולאחר תהפוכות רבות הודח שפטל מתפקידו על ידי קואליציה של המפלגה הליברלית הישראלית, תנועת החרות, מפד"ל ורשימה ספרדית-תימנית^[14]. בנובמבר 1963 התמנה למנהל הברית העברית העולמית^[15].

לקראת הבחירות של 1965 גבר שפטל על פרניה קרני בבחירה במועצת מפא"י^[16] והוא הועמד בראש רשימת המערך שקיבלה 5 מנדטים במועצת העיר. לאחר משא ומתן קואליציוני מייגע הוא שב לכהן בתפקיד ראש העיר^[17] בשלישית, עד שנת 1969. למרות שהייתה לו קואליציה רחבה, שפטל לא שבע נחות ותקופת כהונתו הייתה רצופה במשברים שהפריעו לפעילות העירייה^[18].

שפטל שכל בשואה את אשתו ושני ילדיו. ב-1946 נישא מחדש, לבת עירו פוליה לבית רבינוביץ, שבזמן המלחמה נשלחה למחנה בסיביר. מנישואים אלו נולדו לו שתי בנות.

לקריאה נוספת

אריה טרטקובר, 'לאריה שפטל – איש המולדת הליטאית והעברית – בדרכו האחרונה', עם וספר ב (1982), 123–124.

קישורים חיצוניים

אריה שפטל, באתר הכנסת
אריה שפטל, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "אריה שפטל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1759
קורות חייו באתר מוזיאון ראשון-לציון
אריה (לייב) שפטל(הקישור אינו פעיל), אתר ארגון הפרטיזנים

הערות שוליים

^ ראו למשל מודעה על הרצאתו של לייב שפטל בגטו וילנה, בנושא "גטו בימי הביניים", ארכיון בית לוחמי הגטאות
^ ק. שבתאי, פורים במחנה ריכוז מאגדבורג, דבר, 6 במרץ 1966
^ ישיבה סוערת של מועצת הפועלים החדשה בראשון לציון, על המשמר, 17 באפריל 1949
^ וועדת אבו גוש מסרה מסקנות, על המשמר, 19 באוקטובר 1949
^ מאסר 7 ימים למשתתפי ההפגנה בנצרת, דבר, 1 במרץ 1950
^ בראשון לציון, דבר, 1 בינואר 1951
^ נציג מפא"י נבחר כראש עיריית ראשון לציון, חרות, 5 בינואר 1951
^ ד. דיוקנאי, ראשון לציון, מעריב, 1 באוגוסט 1952
^ ראש עיריית ראשון לציון מתפטר, מעריב, 18 באוגוסט 1952
^ יהושע ביצור, ראשל"צ נותנת שיעור בפוליטיקה, מעריב, 25 ביוני 1953
^ ראש העיר ראשל"צ עומד להתפטר, מעריב, 16 באוגוסט 1956
^ הכנסת והמכנסיים, מעריב, 22 בנובמבר 1957
^ קואליציה חדשה הוקמה בראשון לציון, דבר, 13 בדצמבר 1959
^ א. פלג, ראש העיר חיפש עשירי למנין, מעריב, 28 במרץ 1962
^ א. שפטל מנהל ברית עברית עולמית, דבר, 13 בנובמבר 1963
^ ע. גרא, משברי העבר בעירית ראשל"צ מלווים את ההכנות לבחירות, מעריב, 30 בספטמבר 1965
^ קואליציה מקיר לקיר (כמעט) בראשון לציון, מעריב, 18 בנובמבר 1965
ע. גרא, מעשה מרכבה מסובן הוליד, מעריב, 28 בנובמבר 1965
^ נשברה המסורת של הצבעה זהה לעיריה ולכנסת בראשל"צ, מעריב, 3 בנובמבר 1969

ראשי המועצה המקומית ועיריית ראשון לציון

כמועצה מקומית	מנשה מאירוביץ	דב חביב לובמן	שמואל אוסטשינסקי	מנשה מאירוביץ	יחיאל טרכטנברג	יעקב פרימן	מיכאל לוין	זרובבל חביב	אליקום אוסטשינסקי
כמועצה מקומית	1922	1923–1925	1926–1927	1928–1931	1932	1933–1936	1936–1939	1939–1946	1946–1950

כעירייה	אליקום אוסטשינסקי	אריה שפטל	משה גבין	גרשון מן	חנה לוין	נעם לאונר	חנניה גיבשטיין	מאיר ניצן	דב צור	רז קינסטליך
	1950–1951	1951–1952, 1960–1962, 1965–1969	1952–1955	1955–1956	1956–1960	1962–1965	1969–1983	1983–2008	2008–2018	2018 ואילך

[1] ראו למשל מודעה על הרצאתו של לייב שפטל בגטו וילנה, בנושא "גטו בימי הביניים", ארכיון בית לוחמי הגטאות

[2] ק. שבתאי, פורים במחנה ריכוז מאגדבורג, דבר, 6 במרץ 1966

[3] ישיבה סוערת של מועצת הפועלים החדשה בראשון לציון, על המשמר, 17 באפריל 1949

[4] וועדת אבו גוש מסרה מסקנות, על המשמר, 19 באוקטובר 1949

[5] מאסר 7 ימים למשתתפי ההפגנה בנצרת, דבר, 1 במרץ 1950

[6] בראשון לציון, דבר, 1 בינואר 1951

[7] נציג מפא"י נבחר כראש עיריית ראשון לציון, חרות, 5 בינואר 1951

[8] ד. דיוקנאי, ראשון לציון, מעריב, 1 באוגוסט 1952

[9] ראש עיריית ראשון לציון מתפטר, מעריב, 18 באוגוסט 1952

[10] יהושע ביצור, ראשל"צ נותנת שיעור בפוליטיקה, מעריב, 25 ביוני 1953

[11] ראש העיר ראשל"צ עומד להתפטר, מעריב, 16 באוגוסט 1956

[12] הכנסת והמכנסיים, מעריב, 22 בנובמבר 1957

[13] קואליציה חדשה הוקמה בראשון לציון, דבר, 13 בדצמבר 1959

[14] א. פלג, ראש העיר חיפש עשירי למנין, מעריב, 28 במרץ 1962

[15] א. שפטל מנהל ברית עברית עולמית, דבר, 13 בנובמבר 1963

[16] ע. גרא, משברי העבר בעירית ראשל"צ מלווים את ההכנות לבחירות, מעריב, 30 בספטמבר 1965

[17] קואליציה מקיר לקיר (כמעט) בראשון לציון, מעריב, 18 בנובמבר 1965
ע. גרא, מעשה מרכבה מסובן הוליד, מעריב, 28 בנובמבר 1965

[18] נשברה המסורת של הצבעה זהה לעיריה ולכנסת בראשל"צ, מעריב, 3 בנובמבר 1969

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]