ארנאני

אֶרְנאני (Ernani) היא אופרה בארבע מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית באיטלקית מאת פרנצ'סקו מריה פיאבה, המבוססת על מחזה בשם "הרנאני" מאת ויקטור הוגו.

אֶרנאני
Ernani

מידע כללי
מלחין	ג'וזפה ורדי
לבריתן	פרנצ'סקו מריה פיאבה
תאריך יצירה	1843
מבוסס על	Hernani
סוגה	לירית-דרמטית
שפה	איטלקית
מספר מערכות	4
זמן התרחשות העלילה	1519
מקום התרחשות העלילה	ממלכת אראגון
תפקידים
ארנאני (טנור) - שודד דון קרלו (בריטון) - מאוחר יותר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה דון רוי גומז דה סילבה (בס) אֶלוירה (סופרן) - אחיינית של דון רוי וארוסתו ג'ובאנה (סופרן) - מטפלת של אלוירה דון ריקרדו (טנור) - קצין בשירות דון קרלו יאגו (בס) - קצין בשירות דון רוי מקהלות - שודדים, אצילים, חיילים, משרתים, גברות

הופעת הבכורה של האופרה הייתה ב-9 במרץ 1844, בתיאטרון לה פניצ'ה בוונציה, וזכתה להצלחה. זוהי האופרה הראשונה שהלחין ורדי ללברית של פיאבה. בסך הכול כתב פיאבה את הלברית לעשר אופרות של ורדי. כאשר הוצגה האופרה לראשונה בפריז, צפה בה ויקטור הוגו והביע את מורת רוחו מהעיבוד שקיבלה יצירתו. יש מבתי האופרה שמציגים רק את שלוש המערכות הראשונות ומשמיטות את המערכה הרביעית (למשל המטרופוליטן אופרה בחלק מההפקות של האופרה). בשנת 1903 הייתה ארנאני לאופרה הראשונה שהועלתה על גבי תקליט.

תקציר העלילה

מערכה ראשונה - הפושע

תמונה ראשונה - הרים בממלכת אראגון

שודדים המתחבאים בהרים, תוהים מדוע מנהיגם, ארנאני נראה מוטרד (!Ernani pensoso, ארנאני מוטרד!). ארנאני מספר להם כי הוא מאוהב באלוירה (Come rugiada al cespite, כמו פרח הפונה אל השמש), אך סילבה מתכוון לשאתה לאישה. ארנאני מבקש את עזרת חבריו השודדים, והם מבטיחים שהם יחטפו אותה אל ההרים.

תמונה שנייה - חדרה של אלוירה

אלוירה מביעה את מורת רוחה מהנישואים הקרבים עם סילבה, שאינו נמצא בטירה כרגע, ומייחלת כי לא יחזור לעולם. היא מביעה את אהבתה לארנאני, ומתפללת כי יצילה (Ernani, Ernani involami, ארנאני, ארנאני, הצילני). משרתות נכנסות ומוסרות לה מתנות נישואין מסילבה, ומברכות אותה על הנישואים. אלוירה שוב מביעה את אהבתה לארנאני (Tutto sprezzo che d'Ernani). דון קרלו, המאוהב גם הוא באלוירה, נכנס מחופש לאיכר, ומבקש מאלוירה כי תברח איתו. כשהיא מסרבת והוא מאיים לקחת אותה בכוח, היא שולפת פגיון, אך ארנאני מופיע. דון קרלו מזהה את ארנאני כמנהיג השודדים, וארנאני מטיח בחזרה כי דון קרלו הוא זה שדרדר אותו לחיים אלו בעשקו ממנו את שדותיו ונכסיו ובכך שאביו (של דון קרלו) הרג את אביו (של ארנאני). השניים שולפים חרבות, וסילבה מופיע. הוא אינו מזהה את דון קרלו וקורא תיגר על השניים. הוא מזמין את דון קרלו להילחם בו, אך אז נכנס ריקרדו ומספר לו בפני מי הוא עומד. הוא כורע ברך, ודון קרלו סולח לו ומבקש את עצתו מאחר שסבו, מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מת, והוא מעוניין לרשת את מקומו. הוא משחרר את ארנאני בכנותו אותו "חבר", ארנאני לא מבין מדוע, ומבטיח לאלוירה כי יבוא לחלצה.

מערכה שנייה - האורח

בארמונו של סילבה המון חוגג נמצא בארמון לכבוד החתונה העתידה להתקיים באותו יום. ארנאני נכנס מחופש לצליין סילבה נענה לבקשתו להעניק לו מחסה בארמון, בכפוף לחוק הקדוש של הכנסת האורחים. כאשר ארנאני מגלה כי אלוירה מתחתנת עם סילבה, הוא מגלה את זהותו ומציע לסילבה להסגיר אותו למלך. סילבה מסרב, בטענה כי הוא לא חוזר בו ממילתו להעניק לו מקלט, שכן הדבר יהווה הפרה של חוק הכבוד. אלוירה מספרת לארנאני כי נשארה נאמנה לו וכי תכננה להתאבד בדקירה על יד המזבח. השניים מתחבקים (דואט: Ah, mourir potessi adesso, אה, לו יכולתי למות עכשיו). סילבה נכנס ומגלה את השניים, וזעמו גואה, הוא מבטיח נקמה (טריו: No, vendetta piu tremenda , לא, אני חפץ בנקמה גדולה יותר). מודיעים לסילבה כי המלך (דון קרלו) עומד בשערי הארמון, סילבה מורה להכניסו ומחביא את ארנאני. המלך דורש את ארנאני אך סילבה מסרב ומוכן אף להקריב את ראשו. חיילי המלך לא מוצאים את ארנאני, המלך מחליט לקחת את אלוירה כבת ערובה עד אשר יסגיר סילבה את ארנאני. לאחר שהמלך עוזב, סילבה משחרר את ארנאני ומזמין אותו לדו-קרב. ארנאני משכנע את סילבה להרשות לו לסייע לו לשחרר את אלוירה מידי המלך, ורק אחר כך יוכל להרוג אותו. ארנאני נשבע על כך לסילבה, ומוסר לו קרן שיתקע בה כשירצה במותו. השודדים מצטרפים אל ארנאני, הוא שר על רצונו לנקום את מותו של אביו, אף בדמי חייו (Sprezzo la vita ne più m'alletta).

מערכה שלישית - רחמים

ריקרדו מוביל את קרלו אל קברו של קרל הגדול, ומספר לו כי מורדים מתכוונים להתאסף כאן לקשור קשר נגדו. בינתיים מתקיימת ישיבה של אלקטורים הבוחרים בקיסר הרומי הקדוש הבא, קרלו מבקש מרודולפו כי במידה ויבחר, יסמן לו באמצעות 3 יריות תותח. קרלו מתחבא מאחורי הקבר, ובינתיים שר על ימי נערותו (Oh, de'verd'anni miei). המורדים מתאספים, מפילים גורל מי יתנקש בקרלו, ארנאני עולה בגורל ומביע שמחה על האפשרות שניתנה לו לנקום את דם אביו. סילבה מציע לו את חייו בתמורה לזכות להרוג את קרלו, אך ארנאני מסרב. 3 יריות תותח נשמעות, קרלו יוצא ממחבואו, ומכריז כי הוא קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החדש. חיילים מופיעים, וקרלו מורה לחלק את המורדים בין האצילים אשר דינם למות, לבין פשוטי העם שיאסרו. ארנאני מכריז כי מקומו בין האצילים, בהיותו דון חואן הדוכס מאראגון, שנושל מאדמותיו. אלוירה נופלת לרגלי קרלו ומבקשת חנינה, הקיסר, ברצונו להדמות לקרל הגדול, חונן את הנידונים למוות. אלוירה וארנאני יחד שוב.

בחלק מההפקות מסיימים ב"הפי אנד" ולא ממשיכים למערכה הרביעית. בכך, על פי הפרופסור יהואש הירשברג, מוחמצת הביקורת הנוקבת שמטיח ורדי בצביעות החברתית המתבטאת באופרה זו בציות לחוקי הכבוד.

מערכה רביעית - האיש בתחפושת

טירתו של ארנאני

ארנאני ואלוירה זה עתה נישאו. לפתע נשמע קולה של הקרן של ארנאני. סילבה מופיע ודורש מארנאני לקיים את הבטחתו, ארנאני מבקש ממנו רק לטעום מכוס האהבה, אך כשסילבה מכנה אותו פחדן, הוא דוקר עצמו למוות. אלוירה מתאבדת מיד אחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנאני בוויקישיתוף

• ארנני באתר האופרה הישראלית
• ליברטו של האופרה
• תרגום לאנגלית מודרנית של המחזה.
• על האופרה ב"פורטל ג'וזפה ורדי"