דוקטור ז'יוואגו (סרט)

דוקטור ז'יוואגו
Doctor Zhivago
	כרזת הסרט
מבוסס על	דוקטור ז'יוואגו מאת בוריס פסטרנק
בימוי	דייוויד לין
הופק בידי	קרלו פונטי
תסריט	רוברט בולט
עריכה	נורמן סבייג'
שחקנים ראשיים	עומר שריף; ג'ולי כריסטי; ג'רלדין צ'פלין; רוד שטייגר; אלק גינס
מוזיקה	מוריס ז'אר
צילום	פרדי יאנג, ניקולס רוג
מדינה	ארצות הברית, איטליה
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	22 בדצמבר 1965
משך הקרנה	197 דק'
שפת הסרט	אנגלית; רוסית
סוגה	סרט רומנטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט מלחמה, סרט דרמה, מלודרמה
מקום התרחשות	ברית המועצות, האימפריה הרוסית
תקציב	$11,000,000
הכנסות באתר מוג'ו	doctorzhivago
פרסים	5 פרסי אוסקר ; 3 פרסי גלובוס הזהב
	דף הסרט ב־IMDb

דוקטור ז'יוואגו (באנגלית: Doctor Zhivago) הוא סרט קולנוע משנת 1965 בבימוי דייוויד לין המבוסס באופן כללי על רומן הנושא את אותו השם מאת בוריס פסטרנק. הספר מבוסס על יסודות ביוגרפיים. הסרט המשיך להצליח עשרות שנים לאחר שנוצר, ונכון לשנת 2019 הוא הסרט התשיעי ברשימת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בכל הזמנים לאחר תיקון הנתונים לאור האינפלציה.^[1]

עלילה

עלילת הסרט מתרחשת ברובה בתקופה הסוערת שבין 1912–1923 ברוסיה/ברית המועצות, תקופה שכללה את מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה, תקופה שבה תם שלטונו של הצאר ניקולאי השני ונוסדה ברית המועצות. המספר בסרט המלווה את העלילה, מתייחס לסיפור מנקודת מבט של שנות ה-50, אף שאינו מציין תאריך מדויק.

מסגרת העלילה מציגה את גנרל הקג"ב יבגרף אנדרייביץ' ז'יוואגו (השחקן אלק גינס), המחפש אחר ילד מחוץ לנישואין של אחיו-למחצה, המשורר והרופא יורי אנדרייביץ' ז'יוואגו (השחקן עומר שריף), ומאהבתו לריסה ("לארה") אנטיפובה (השחקנית ג'ולי כריסטי). יבגרף מאמין שאשה צעירה בשם טוניה קומרובסקיה (ריטה טאשינגהם), העובדת בסכר הידרואלקטרי, עשויה להיות אחייניתו. בשנת 1956 לערך, יבגרף נפגש עם טוניה הצעירה ומספר לה על אחיו למחצה יורי.

אביו של יורי נטש את משפחתו ואימו מתה עוד בילדותו, כשהיא מותירה לו רק בללייקה. יורי נלקח אל ידידיה של האם, משפחת גרומקו, אלכסנדר "סאשה" (רלף ריצ'רדסון), אנה ובתם טוניה (ג'רלדין צ'פלין). גרומקו הוא מרצה לרפואה בגמלאות המתגורר במוסקבה. בזכותו, ז'יוואגו מתקבל לבית ספר לרפואה, שם הוא לומר בהנחיית בוריס קורט. אף שכבר נודע כמשורר, יורי אינו חושב שיוכל לפרנס משפחה מכתיבת שירה ומחליט להיות רופא. לארה מתגוררת אותה עת עם אמה, תופרת המקבלת "עצות" מוויקטור איפוליטוביץ' קומרובסקי (רוד שטייגר), עורך דין מושחת, אשר היה ידיד ושותף עסקי לאביו של ז'יוואגו. לארה מתארסת עם פאבל פבלוביץ' ("פאשה") אנטיפוב (טום קורטני), המתחיל דרכו כסוציאל-דמוקרט אידיאליסטי ונסחף לשמאל הרדיקלי לאחר שנפצע בחרב מקוזאקים בעת הפגנה שקטה. הוא נותר לשארית חייו עם צלקת בולטת על לחיו. באותו ערב קומרובסקי לוקח את לארה למסעדה יקרה ומפתה אותה.

יחסיה של לארה עם קומרובסקי מתהדקים עד אשר אמה מגלה את הרומן. לאחר הגילוי, אמה של לארה מנסה להתאבד בשתיית יוד. קומרובסקי מגלה אותה ומזעיק לעזרה את קורט ועוזרו ז'יוואגו, אשר פוגש בהזדמנות זו בלארה בפעם הראשונה. כאשר פאשה, שהפך בולשביק אדוק, מספר לקומרובסקי על כוונתו לשאת את לארה לאשה, קומרובסקי נרעש. הוא מנסה לשכנע את לארה שלא להינשא לפאשה ואונס אותה. בנקמה, לארה נוטלת אקדח שהחביאה עבור פאשה, עוקבת אחר קומרובסקי למסיבת חג המולד ויורה בו בזרועו. אף שהסועדים מבקשים לדווח למשטרה, קומרובסקי מתעקש שלא לנקוט בצעדים נגד לארה, שאותה מלווה פאשה החוצה. אף שהוא רוגז והרוס בגלל בגידתה של לארה, פאשה אינו יכול להביא עצמו להכותה. הם מתחתנים ונולדת להם ילדה, קטיה אנטיפובה.

העלילה עוברת מאותה נקודה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. יבגרף ז'יוואגו מתגייס, מתוך כוונה להביא את צבא הצאר לשליטת הבולשביקים של ולדימיר לנין. יורי, אשר נישא כבר בשלב זה לטוניה גרומקו, הופך לרופא צבאי קרבי בחזית המזרחית. פאשה אנטיפוב מותיר את אשתו ובתו ומצטרף לגדוד מתנדבים, והופך לאחד הקצינים הבודדים שהחיילים בוטחים בהם. אולם הוא מוכרז כנעדר בקרב ולארה מגייסת עזרת אחות רחמניה כדי לחפש אחריו. באותה עת פורצת מהפכת פברואר והחיילים מתחילים להרוג את קציניהם ולערוק במספרים גדולים. כשהיא נודדת עם קבוצת עריקים, לארה פוגשת בז'יוואגו פעם נוספת, כשהוא צועד עם כוחות רעננים אל החזית. ז'יוואגו מגייס את לארה לטיפול בפצועים. השניים מקימים בית חולים מאולתר בבית חווה סמוך לשארית ימי המלחמה ונפרדים לאחר כריתת חוזה ברסט-ליטובסק.

לאחר המלחמה יורי שב למוסקבה ולומד כי החותנת שלו מתה וכי בית גרומקו חולק לדיירים שונים על ידי המשטר הסובייטי. יורי פוגש את בנו סאשה בפעם הראשונה מאז שהילד היה עדיין תינוק, ושב לעבודתו בבית החולים המקומי. לאחר שנוכח כי למשפחתו חסר עץ להסקה, הוא גונב לילה אחד קרשים מגדר סמוכה, לעיני אחיו-למחצה יבגרף, העובד עבור הצ'ה קה העוקב אחריו לביתו. יגרף מזהה את עצמו, ומגלה ליורי כי שיריו הוחרמו על ידי הסובייטים כמנוגדים לרוח הקומוניזם. יגרף מסביר ליורי כי הדבר מעמיד בסיכון את כל המשפחה לענישה קולקטיבית, מסדר לכולם רישיון מעבר ברכבת להעברתם לאחוזת משפחת גרומקו בואריקינו, שבהרי אורל.

ז'יוואגו, טוניה, סאשה ואלכסנדר עולם על רכבת משא, שמורה היטב, שבה קבוצה הנשלחת לעבודות כפייה בגולאג - כולל מתנגד למשטר אינטלקטואלי חמום-מוח, קוסטוייד אמורסקי וכן קבוצה גדולה של שומרים. בנקודה מסוימת הרכבת עוברת דרך הכפר מינק, אשר הופגז על ידי כוחות הצבא האדום בפיקוד הקומיסר סטרלניקוב. בעוד שהרכבת נעצרת, ז'יוואגו משוטט ומתרחק מן הרכבת, מאזין לקולות מפל, ונתקל ברכבת המשוריינת של סטרלניקוב העומדת במסילה צדדית מוסתרת. שומרי הצבא האדום עוצרים את יורי, בחשד שניסה להתנקש בקומיסר ומביאים אותו לפני סטרלניקוב. לתדהמתו, יורי מיד מזהה את הקומיסר כפאשה אנטיפוב. לאחר שיחה מתוחה סטרלניקוב מספר ליורי כי לארה בחיים בעיר יוריאטין - אשר נתפסה אותה עת על ידי כוחות אנטי-קומוניסטים. לאחר מכן הוא מרשה לז'יוואגו לשוב למשפחתו. הערת אגב של השומר הלוקח אותו בחזרה לרכבת מגלה כי רוב האנשים שנחקרו על ידי סטרלניקוב מסיימים את חייהם ביריה.

משפחת ז'יוואגו מגיעה לואריקינו, אולם מוצאים כי הבית אליו נסעו הוחרם על ידי המדינה. מפחד שמא יוצאו להורג כמתנגדים למשטר, הם אינם פורצים לביתם המוגף ומחליטים להיכנס לבית האורחים. המשפחה חיה חיים שקטים עד לבוא האביב, אז ז'יוואגו מגיע ליוריאטין הסמוכה ומגלה כי לארה עדיין חיה שם עם קטיה, ועובדת כספרנית. השניים נפגשים שוב, מתוודעים לאהבתם ההדדית, ופותחים ברומן מחוץ לנישואים. ז'יוואגו שטוף רגשות אשם, קרוע בין טוניה ולארה, עד שטוניה נכנסת להריון. מסיבה זו יורי נוסע ליוריאטין כדי לסיים את יחסיו עם לארה, אולם הוא נחטף ומגויס לשירות על ידי פרטיזנים קומוניסטים בפיקוד ליבריוס בעודו רוכב בדרכו חזרה לוואריקינו. לאחר ששירת עם הפרטיזנים במשך כמעט שנתיים, ז'יוואגו עורק, והולך בשלג ליוריאטין בניסיון להגיע לואריקינו, אולם שומע שטוניה ואביה "הסתלקו ואין איש בוואריקינו". הוא עושה דרכו לדירתה של לארה, שם השניים מחדשים את אהבתם ויחסיהם, היא מספרת לו שטוניה ואביה סאשה היגרו לפריז. מאוחר יותר היא נותנת לו מכתב מטוניה, בו טוניה מספרת לו כי היא ילדה בת, ומודה לסיום כי לארה אנטיפובה היא אדם טוב.

אולם, קומרובסקי מגיע לילה אחד ומספר להם שהצ'ה קה עוקב אחריהם, בגלל נישואיה של לארה לקומיסר סטרלניקוב (אשר בינתיים סר חינו בעיני המשטר) ובגלל השירה של יורי. קומרובסקי מציע ליורי ולארה את עזרתו לעזוב את רוסיה, אולם הם מסרבים. במקום זאת הם הולכים עם בתה של לארה, קטיה, לואריקינו, שם הבית נמצא נטוש. יורי מתחיל בכתיבת שירי "לארה", שבזכותם יזכה מאוחר יותר לתהילה. קומרובסקי מופיע שוב כדי לספר ליורי כי סטרלניקוב נאסר והתאבד בטרם הוצא להורג. לכן לארה נמצאת בסכנה מיידית, כיוון שהצ'ה קה הותיר אותה חופשייה רק כדי לפתות אליה את סטרלניקוב. ז'יוואגו מבטל את הדברים, אולם קומרובסקי מספר לו כי סטרלניקוב נעצר רק מרחק קצר מואריקינו. יורי מסכים לשלוח את לארה עם קומרובסקי, אשר מונה לשר המשפטים בממשלתו האנטי-קומוניסטית של הברון רומן פון אונגרן-שטרנברג במונגוליה. יורי מסרב לנסוע עם האדם שהוא מתעב ונותר מאחור.

שנים אחר כך, יורי שב חסר-כל למוסקבה, שם יבגרף מוצא לו עבודה בבית חולים וקונה לו בגדים. בעודו נוסע בטראם ליומו הראשון בעבודה, יורי רואה אשה שהוא מזהה כלארה. הוא יורד אחריה מן הטראם, רץ אחריה, אבל סובל מהתקף לב קטלני בטרם היא מבחינה בו. אף שאינו זוכה להלוויה רשמית במדינה הסובייטית, שירתו של יורי כבר מתפרסמת באופן חופשי בגלל שינויים במשטר ורבים באים להלוויה. בין המשתתפים גם לארה, אשר מופתעת ונעצבת על מות אהובה. היא ניגשת ליבגרף ומספרת לו שילדה ליורי בת, אבל הופרדה ממנה בעת התמוטטות משטרו של הברון במונגוליה. לאחר שהיא סוקרת לשווא מאות יתומים בעזרתו של יבגרף, היא מועלמת מן הרחוב בעת הטיהורים הגדולים של משטר יוסיף סטלין. "היא מתה או נעלמה לאן שהוא, באחד ממחנות העבודה," נזכר יבגרף, "מספר חסר שם, על רשימה שנזנחה אחר כך."

בתחילת הסרט מתה אמו של ז'יוואגו ומותירה לו בללייקה. אביו המאמץ מספר לו שלאמו היה כישרון. נושא זה של כישרון אומנותי מופיע לאורך העלילה, כאשר ז'יוואגו הופך משורר מפורסם. בסיום, ליד הסכר באמצע שנות ה-50, יבגרף נעשה משוכנע יותר ויותר כי טוניה קומרובסקיה הצעירה היא בתם של יורי ולארה, אולם היא מסרבת להאמין: "אינני יכול לסייע להם עוד," אומר יבגרף, "קיוויתי שאוכל לסייע לך בדרך כלשהי." הנערה מסיימת את הפגישה באמירה שתחשוב על כך, ועוזבת עם החבר שלה, עובד בסכר. בעודה צועדת משם הנערה מכתיפה בללייקה. יבגרף קורא לה, "טוניה, האם את יכולה לנגן בבללייקה?" והחבר עונה, "האם היא יכולה לנגן, היא אומנית!" "מי לימד אותך?" שואל יבגרף. "אף אחד לא לימד אותה." יבגרף מחייך ומעיר, "אה, אם כך, זה כישרון."

שחקנים

עומר שריף בתפקיד ד"ר יורי אנדרייביץ' ז'יוואגו.
ג'ולי כריסטי בתפקיד לארה אנטיפובה.
ג'רלדין צ'פלין בתפקיד טוניה גרומקו.
רוד שטייגר בתפקיד ויקטור קומרובסקי.
אלק גינס בתפקיד גנרל יבגרף ז'יוואגו.
טום קורטני בתפקיד פאשה אנטיפוב/סטרלניקוב.
סיבהן מק'קינה בתפקיד אנה גרומקו.
רלף ריצ'רדסון בתפקיד אלכסנדר גרומקו.
ריטה טושינגהאם בתפקיד טוניה קומרובה "הנערה", שגנרל יבגרף ז'יוואגו, חושבה לאחייניתו וכביתם של יורי ז'יוואגו ולארה אנטיפובה.
קלאוס קינסקי בתפקיד קוסטוייב אמורסקי.
ג'רלד טישי בתפקיד ליבריוס.
נואל וילמן בתפקיד קומיסר רזין.
ג'פרי קין בתפקיד פרופסור בוריס קורט.
ברנרד קיי בתפקיד קוריל, הבולשביק.
ג'ק מק'גוראן בתפקיד פטיה, השומר.

רקע

תמונת הסיום בסרט צולמה סמוך לסכר אלדאביה, בגבול ספרד-פורטוגל

סרטו של דייוויד לין נוצר ממספר סיבות. הרומן של פסטרנק זכה להצלחה בינלאומית, והמפיק קרלו פונטי היה מעוניין בעיבוד הסיפור לקולנוע כדי שישמש בין היתר לקידומה המקצועי של אשתו, סופיה לורן. לין, שנחל הצלחה אדירה עם הסרט לורנס איש ערב, ביקש לביים סרט אינטימי ורומנטי יותר, כדי לאזן את עבודתו בסרט הפעולה שזה עתה סיים עליו את עבודתו. אחד השחקנים הראשונים שהוחתמו על חוזה הופעה בסרט היה עומר שריף, אשר שיחק בתפקיד שריף עלי, יד ימינו של לורנס איש ערב. שריף אהב את הסיפור, וכאשר שמע שלין הוא הבמאי לעיבוד הקולנועי, הוא ביקש לשחק בסרט בתפקיד פאשה. שריף הופתע כאשר לין הציע שישחק בתפקיד ז'יוואגו. פיטר או'טול, שהיה הבחירה הראשונה של לין לתפקיד הראשי, סירב להצעה. לתפקיד הראשי נשקלו גם השחקנים מקס פון סידוב ופול ניומן. מייקל קיין מספר בספרו האוטוביוגרפי כי גם הוא התבקש לקרוא את התסריט לסרט, אולם הוא שהציע כי עומר שריף ישחק את התפקיד הראשי.^[2] רוד שטייגר נבחר לתפקיד קומרובסקי לאחר שמרלון ברנדו וג'יימס מייסון סירבו לתפקיד. מועמדותה של אודרי הפבורן נשקלה לתפקיד טוניה, בעוד רוברט בולט הציע כי אלברט פיני ישחק את פאשה. לין הצליח לשכנע את פונטי כי סופיה לורן אינה מתאימה לתפקיד לארה, וטען שהיא גבוהה מדי. לבסוף נבחרה ג'ולי כריסטי לתפקיד, לאחר המלצה של ג'ון פורד שביים את הסרט קסידי הצעיר בהשתתפותה.

מכיוון שהספר נאסר להפצה בברית המועצות, עיקר העבודה על הסרט נעשתה בספרד במשך עשרה חודשים, וכל תפאורת העיר מוסקבה נבנה מן היסוד מחוץ לעיר מדריד. קטעי הסרט העוסקים בשירותם של ז'יוואגו ולארה במלחמת העולם הראשונה צולמו בסוריה, כך גם אחוזת ואריקינו. חלק מקטעי הסרט בחורף, בעיקר מראות נוף והימלטות יורי מן הפרטיזנים, צולמו בפינלנד. מראות חורף של המשפחה בדרכה ליוריאטין צולמו בקנדה.

"ארמון הקרח" בואריקינו צולם אף הוא בספרד, כמו גם הסתערות הפרטיזנים על האגם הקפוא. לוח פלדה הושם על קרקעית ואדי, ושלג מלאכותי (בעיקר גרגרי שיש) פוזר ממעל. רוב קטעי החורף בסרט צולמו בטמפרטורות גבוהות, לעיתים אף 30 מעלות.

הבדלים בין הסרט לספר

עלילת הסרט דוקטור ז'יוואגו נאמנה לרומן רק באופן כללי. העלילה הבסיסית זהה, והסיפור המסופר בסרט סוטה רק לעיתים רחוקות מן הרומן של פסטרנק. אולם, רבות מעלילות המשנה - במיוחד אלה הנוגעות להיבטים ההיסטוריים/מדיניים של הרומן - קוצצו מן הסרט, או נסקרו ברפרוף. כמעט מחצית מן הדמויות שבספר לא מופיעות בסרט, בעוד שאחרות נוטלות חלק קטן בהרבה (באופן מיוחד אנה גרומקו, פאשה, וליבריוס). דמויות אחרות נוצרו כאמלגם של מספר דמויות בספר שאינן מופיעות בסרט (במיוחד קוריל, העריק הבולשוויקי, קומיסר רזין, ופטיה שומר היערות). מבקרים רבים מתחו ביקורת על התסריט שהפחית את תיאור מלחמת העולם הראשונה לחמש דקות בלבד מפי המספר, ובאותה דרך טיפל התסריט בשירותו של ז'יוואגו בפרטיזנים, תיאור המתפרס על פני כשבעה עמודים בספר.

רוב השינויים הללו נעשו על ידי דייוויד לין או לבקשתו. התסריט המקורי של רוברט בולט תיאר באופן נרחב יותר את ההיבטים המדיניים/היסטוריים המופיעים בספר. בתסריט המקורי תמונות משירותו של יורי בפרטיזנים כוללות תמונות בהן ליבריוס הורג פרטיזנים שנפצעו קשה. סוסו של ז'יוואגו, לאחר ההימלטות, מומת ומשמש מזון לקבוצת ילדים חסרי-בית, וז'יוואגו נתקל בקבוצת ילדים אשר, כך נרמז, אכלו את גופות הוריהם.

בספר, פאשה הוא אומן חובב מהפכני ומנהיג צבאי חסר השתייכות פוליטית, נפילתו באה לאחר שאינו נמצא בולשביק אמיתי. בסרט התסריטאי בולט תארו כמתנגד לקו הבולשביקי הנוקשה מן הרגע הראשון. במהלך העלילה הוא הופך לאדם חסר עקבות. בולט רצה לכלול בתסריט את התמונה שבה סטרלניקוב המושפל חוזר לואריקינו, פוגש את ז'יוואגו, ואז מתאבד. לין לעומתו בחר שלא לכלול השתלשלות זו בסרט, וגורלו של סטרלניקוב נודע לצופה מדבריו של קומרובסקי.

ההשתלשלות בסרט המתרחשת בזמן הווה, עשרות שנים לאחר האירועים העיקריים בעלילת הסרט, בה יבגרף מופיע בתפקיד המספר לנערה ולמעשה לצופים בסרט, נוספה לתסריט כאמצעי לקידום העלילה. עומר שריף התבדח לאחר עשיית הסרט כי אמצעי זה נוסף כדי להבטיח לצופים כי יורי ולארה נפגשים לבסוף, אף על פי שהצופים יאלצו להמתין כשעתיים עד שהדבר מתרחש בעלילה.

עלילת הסרט אף משמיטה אירועים משמעותיים בחיי דוקטור ז'יוואגו לאחר שנפרד מלארה, כאשר הוא שב למוסקבה, נוטש את מקצוע הרפואה, מתמקד בכתיבה, מפתח יחסים רומנטיים עם אישה שלישית (מרינה) שהיא אם לשתי בנותיו, בעוד חייו מתדרדרים והוא מוצא עצמו חסר כל. בסרט, התקף הלב של ז'יוואגו בטראם מתרחש לאחר שהוא רואה את לארה, ברומן זוהי האחות השווייצרית המבוגרת שלה הצועדת במדרכה.

התגובות לסרט

הסרט הופיע בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 1966.

אף שזכה בהצלחה קופתית גדולה, דוקטור ז'יוואגו קיבל ביקורות נוקבות, במיוחד נמתחה ביקורת על אורך הסרט ועל האופן שבו תוארו בו היחסים הרומנטיים בין ז'יוואגו ללארה. הגרסה הראשונית שהוקרנה למבקרים הייתה באורך 220 דקות, ולאחר הביקורת על אורך הסרט וקצב האירועים האיטי, לין קיצץ 17 דקות מן הסרט בטרם שוחרר לבתי הקולנוע. הקטעים שקוצצו אבדו ולא נמצאו עד היום. לין נפגע באופן אישי מן הביקורות על הסרט, וטען באותה עת כי לא יביים סרט נוסף בחייו. אולם, מבקרים רבים גם הגנו על הסרט, וההצלחה המסחרית הרבה שהסרט זכה לה איפשרו ללין להמשיך ולביים. בשנת 1970 ביים את "בתו של ריאן", ובשנת 1984 את "המעבר להודו".

הסרט הותיר חותם משמעותי בתרבות העממית ובאופנה, ונותר אחד הסרטים האהודים ביותר עד היום. הפסקול לסרט, אותו כתב מוריס ז'אר, הוא אחד הידועים בהיסטוריה של הקולנוע.

כמו הספר, אף הסרט נאסר להקרנה בברית המועצות, שם הוקרן לראשונה בשנת 1994.