האי הנס

האי הנס
באינוקטיטוט: ᑕᕐᑐᐸᓗᒃ
בגרינלנדית: Tartupaluk
נתונים גאוגרפיים
מיקום	תעלת קנדי שבמצר נארס
קואורדינטות	80°49′37″N 66°27′12″W / 80.826944444444°N 66.453333333333°W
סוג	אי
שטח	1.3 קמ"ר
אורך	1.4 קילומטר
רוחב	1.1 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	ממלכת דנמרק, קנדה
אוכלוסייה	0
אזור זמן	UTC -5
על שם	Hans Hendrik, כליה
מגלה	מוזכר בספרו של צ'ארלס הנרי דייוויס
תאריך גילוי	1876
	(למפת גרינלנד רגילה) נוק קאקורטוק אילוליסאט סיסימיוט אסיאט מאניצוק טאסילאק פאמיוט נארסאק קאנאק קנגרטיטיווק קנדה איסלנד אוקיינוס הקרח הצפוני מפרץ; באפין; ים; גרינלנד; האוקיינוס; האטלנטי; ים; לברדור; האי הנס

האי הנס (באינוקטיטוט: ᑕᕐᑐᐸᓗᒃ, בגרינלנדית: Tartupaluk) הוא אי לא מיושב בשטח של 1.3 קמ"ר, בתעלת קנדי שבמצר נארס. הנמצא על קו הגבול שבין קנדה לבין גרינלנד, טריטוריה דנית, ושטחו מחולק בין שתי המדינות (במסגרת ההסכם מ-2022 לדנמרק יש מעט יותר שטח מאשר לקנדה).

עד 10 ביוני 2022, האי עמד במרכזו של סכסוך גבול בין קנדה לדנמרק באשר שתי המדינות טענו לחזקה על האי, אך לבסוף קנדה ודנמרק החליטו על חלוקת שטח האי בין שתי המדינות. הסכסוך סביב האי היווה אבן בוחן לקביעת ריבונות לאורך המעבר הצפון-מערבי והאוקיינוס הארקטי.

הצי המלכותי הקנדי השתמש בסכסוך על האי כטיעון לטובת תקצוב ספינות המתאימות לשיט במים הצפוניים, כמשקל נגד לספינות דומות שנמצאות בשירות הצי המלכותי הדני מזה שנים.

מקור השם

האי נקרא על שמו של החוקר הארקטי הנס הנדריק. האי מוזכר לראשונה בספרות בשנת 1876 בספרו של צ'ארלס הנרי דייוויס "עלילות משלחת החקר לקוטב הצפוני" (באנגלית "Narrative of the North Polar Expedition", עוד לא תורגם לעברית).

היסטוריה

עד ראשית המאה ה-19 לא נחקר כלל האזור של צפון קנדה וגרינלנד. בשנים 1850–1880 עברו באזור האי משלחות חקר בריטיות ואמריקאיות שניסו למצוא מעבר ימי בצפון היבשת בין האוקיינוסים, וכן על מנת לברר מה עלה בגורלו של החוקר ג'ון פרנקלין שנעלם על 128 חברי משלחתו בשנת 1854. מטרה נוספת של משלחות החקר הללו הייתה להגיע לקוטב הצפוני.

משלחת חקר דנית מיפתה את האזור בשנים 1920–1923.

בשנת 1972 נמדדו הקואורדינטות המדויקות של האי על ידי צוות של אנשי השירות ההידרוגרפי הקנדי ונציגים דניים.

מאז שנות ה-60 נערכו במקום מחקרים ומדידות רבות בנושאי ארכאולוגיה, מיפוי, מחצבים, זרימת קרחונים ועוד.

סכסוך הגבולות

ערך מורחב – מלחמת הוויסקי

עד 10 ביוני 2022, האי עמד במרכזו של סכסוך גבולות בין קנדה לדנמרק באשר שתי המדינות טענו לחזקה על האי. הגבול נקבע באמנה בין שתי המדינות בשנת 1973 בהתבסס על התיחום של הלוחות הטקטוניים בין גרינלנד וקנדה, אולם מעמדו של האי לא נקבע בשעתו.

האמנה מונה 127 נקודות ציון גאוגרפיות שלאורכן עובר הגבול. האי נחצה על ידי תוואי הגבול בין הנקודה ה־122 והנקודה ה־123, 875 מטרים זו מזו.

בשנת 2022 הסתיים הסכסוך על האי, כאשר דנמרק וקנדה סיכמו על חלוקת האי באופן כמעט שווה בין שתי המדינות.

כרונולוגיה של סכסוך הגבולות

1984 – השר הדני לענייני גרינלנד, טום הויין, מגיע לאי במסוק.
1988 – סירת משמר חופים דנית מגיעה למקום, מקימה גל אבנים לנקודת ציון ומניפה את הדגל הדני.
1995 – קצין קישור של חיל האוויר המלכותי הדני בצפון גרינלנד מניף דגל דני נוסף על האי.
אוגוסט 1997 – ספינת משמר חופים דנית מנסה להגיע לאי, אך נכשלת עקב הקרח.
2001 – שני חוקרים מטעם שירות המחקר הגאולוגי של קנדה מגיעים לאי במסוק.
13 באוגוסט 2002 – ספינת מחקר דנית מגיעה לאי, מניפה דגל נוסף ומקימה נ.צ.
1 באוגוסט 2003 - צוות סירת קרב דנית מחליף את הדגל המונף במקום.
13 ביולי 2005 – חיילים קנדים מניפים דגל קנדי וקובעים במקום לוח זיכרון ואינוקשוק.
20 ביולי 2005 – שר ההגנה הקנדי, ביל גרהם, מבקר במקום כצעד סמלי.
25 ביולי 2005 – דנמרק מכריזה כי תגיש מחאה רשמית לקנדה.
26 ביולי 2005 – מושל גרינלנד מכריז כי האי נכבש על ידי קנדה, ומצהיר כי מומחים יקבעו בשטח של איזו מדינה צריך האי להיכלל.
28 ביולי 2005 – שגריר דנמרק בקנדה מפרסם מאמר בעיתון "אוטווה סיטיזן" בנוגע לעמדת דנמרק בנושא.
4 באוגוסט 2005 – שוברת הקרח הדנית טולוגק (Y388) נשלחה לאי הנס להבהיר את הריבונות הדנית.
8 באוגוסט 2005 – העיתונות הדנית דיווחה שקנדה הביעה רצון לשאת ולתת על עתידו של האי הנס. החדשות התקבלו על ידי ראש הממשלה הדני, אנדרס פוג ראסמוסן, בברכה ובהצהרה: "זהו הזמן לסיים את מלחמת הדגלים. אין לכך מקום בעולם המודרני, הבינלאומי. מדינות כמו דנמרק וקנדה חייבות להיות מסוגלות למצוא פתרון של שלום במקרה שכזה"^[1]
16 באוגוסט 2005 – שר החוץ הדני, פר סטיג מולר, הודיע כי קנדה ודנמרק הסכימו לפתוח במשא ומתן בנוגע לעתידו של האי הנס.
20 באוגוסט 2005 – שר החוץ הקנדי, פייר פטיגרו, הצהיר שלטענת קנדה על האי יש בסיס מוצק בחוק הבינלאומי.
19 בספטמבר 2005 – לאחר פגישה בניו יורק עם עמיתו הדני, פר סטיג מולר, הודיע שר החוץ הקנדי, פייר פטיגרו, שקנדה ודנמרק הסכימו על תהליך לפתרון הסכסוך על האי.
16 באוגוסט 2006 – גאולוג מוונקובר מקבל היתר לחיפוש מחצבים באי הנס מאת ממשלת קנדה.^[2]
17 במרץ 2007 – מדענים מאוניברסיטת טורונטו ומהאוניברסיטה הטכנית של דנמרק הודיעו על תוכניות להתקנת תחנה אוטומטית לפיקוח מזג-אוויר על האי, בקיץ 2007.
יולי 2007 – בעקבות תמונות לוויין מעודכנות קנדה הכירה בכך שקו הגבול הבינלאומי עובר באמצעו של האי הנס, ולא מזרחה ממנו כפי שטענה קודם לכן.^[3]
4 במאי 2008 – קבוצה בינלאומית של מדענים, מאוסטרליה, קנדה, דנמרק וסקוטלנד התקינו תחנה אוטומטית לפיקוח על מזג האוויר על האי הנס.^[4]
10 ביוני 2022 – דנמרק וקנדה מודיעות על החלטתן לחלק את האי בין שתי המדינות, כך שדנמרק מקבלת מעט יותר משטח האי מאשר קנדה, ובכך מסתיים הסכסוך על האי.

הסכסוך בתקשורת

בשנת 1984 פרסם ההיסטוריון קן הרפר מאמר אודות האי בעיתון מקומי בצפון מערב גרינלנד. המאמר מצא את דרכו גם לעיתון בקופנהגן וכן לרדיו הקנדי וכך זכה האי לאזכור הראשון בתקשורת.

המאמר נכתב בעקבות מפגש של הרפר עם מדען מטעם חברת נפט קנדית שחבש כובע עם הכיתוב "האי הנס, הטריטוריה הצפון מערבית" ואשר ביצע מחקר באי מטעם אותה חברה. אותה חברת נפט חקרה את האי וסביבותיו בין השנים 1980–1983. האי הנס היה מיקום נוח לחברות הנפט לביצוע ניסויי עמידות בקרח ובזרימת קרחונים עבור אסדות קידוח המיועדות לאזורים הארקטיים.

במקביל ניהלו ממשלות קנדה ודנמרק מגעים להסכם שיתוף פעולה להגנת הסביבה הימית במצר נרס. ההסכם נחתם בסופו של דבר ב־26 באוגוסט 1983 ועמד בתוקפו עד 1991.

אחד הנושאים שנדונו בשיחות הייתה האפשרות לקיים ערוץ שיתוף פעולה בין המדינות בנוגע למחקר וליישומים הדדיים על האי ובסביבתו. אף על פי שלא הושגה הסכמה בנושא, הוחלט על דעת נציגי שני הצדדים כי לא תתבצע באי שום פעולה שעלולה לפגוע בטענת מי מהצדדים לחזקה באי בעתיד. אולם בלא ידיעת הצדדים, חברת "דום פטרוליום" הקנדית כבר ביצעה אותה שעה את מחקריה באי. המאמר של הרפר ופרסומו בדנמרק יצרו את האווירה שהביאה את טום הויין להגיע לאי בשנת 1984.

לאחר שבמשך 31 שנה לא זכה הסכסוך לתשומת לב רבה, עלה הנושא לפתע לפני השטח במאמר של אדריאן המפריז בעיתון "נשיונל פוסט" הקנדי במרץ 2004 ולאחר מכן בפרסומי רשת שונים.

תקציב שנת 2004 של קנדה הוצג במרץ אותה שנה, יומיים לפני תחילת הפרסומים בנושא וכלל גידול זעיר בתקציב ההגנה. המחלוקת סביב האי נוצלה על ידי גורמי אופוזיציה קנדיים על מנת לנגח את תקציב הביטחון.

ב־30 במרץ פרסם המפריז מאמר נוסף ובו חשף כי שגריר קנדה בדנמרק זומן למסור הבהרות בנושא טענות החזקה הקנדיות לריבונות באי ומשך תשומת לב ציבורית נוספת לנושא. למחרת פרסמו ממשלות קנדה ודנמרק הבהרה כי שום דיפלומט קנדי בדנמרק לא נדרש לתת הבהרות בפני משרד החוץ הדני. שתי הממשלות הכריזו כי המחלוקת סביב הריבונות על האי היא נושא ששתי המדינות חלוקות עליו מזה זמן רב וכי אין שינוי בעמדותיהן או בסטטוס של האי.

תמרוני הכוחות הקנדיים בתאריכים 9 באוגוסט–20 באוגוסט 2004 ("Narwhal 04"), שלהבו את הרוחות עוד יותר, אף שהתרחשו 2,000 קילומטרים מדרום לאי. היו שראו בתמרונים אלו תגובה על הנפות הדגל הדני, אולם למעשה התמרונים תוכננו עוד בספטמבר 2003. הצבא הקנדי הכחיש קשר בין סכסוך הגבול לבין התמרון. בתמרון השתתפו כ־600 אנשי צבא קנדיים, מתוכם 190 חיילי צבא היבשה.

התפתחות נוספת חלה לאחר ביקור שר ההגנה הקנדי באי. לאחר הביקור מסר ראש המחלקה לחוק הבינלאומי במשרד החוץ הדני בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס: ”אנו מחשיבים את האי הנס כטריטוריה דנית, ולפיכך נגיש תלונה בגין הביקור הקנדי שלא תואם מראש”. הייתה זו הפעם הראשונה בה נציג דני רשמי טען לריבונות דנית בלעדית באי.