הדוד וניה

הדוד וניה (ברוסית: Дядя Ваня, "דיאדא ואניה") הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הרוסי אנטון צ'כוב. המחזה ראה אור ב-1897 וב־1899 הוא הוצג במסגרת התיאטרון האמנותי של מוסקבה, בבימויו של קונסטנטין סטניסלבסקי.

הדוד וניה
Дядя Ваня

המחזה על במת התיאטרון האמנותי של מוסקבה, 1899
כתיבה	אנטון צ'כוב
מבוסס על	שד היער
סוגה	דרמה
הצגת בכורה	26 באוקטובר 1899
שפה	רוסית
פרסים	פרס אוליבייה

המחזה מתאר את ביקורו של הפרופסור הקשיש ואשתו השנייה המושכת והצעירה ממנו בהרבה, ילנה, באחוזתם הכפרית שמממנת את אורח חייהם העירוני. במקום נוכחים שני חבריהם, וניה, אחיה של אשתו הראשונה והמנוחה של הפרופסור, שמנהל את האחוזה מזה שנים רבות, ואסטרוב, רופא מקומי. שניהם שבויים בקסמה של ילנה, בעודם מבכים את מר גורלם הקרתני בפרובינציה. סוניה, בתו של הפרופסור מאשתו הראשונה, ניהלה את האחוזה ביחד עם וניה, בעודה סובלת מהידיעה שהיא מכוערת ומרגשותיה העזים כלפי ד"ר אסטרוב שאינו שת לבו אליה. המצב מגיע לידי משבר כשהפרופסור מכריז על כוונתו למכור את האחוזה, ביתם של וניה וסוניה וטעם חייהם, ולהשקיע את הכסף שיקבל מהמכירה במקורות הכנסה שיאפשרו לו ולאשתו לחיות ברמת חיים גבוהה יותר.

הרקע

הדוד וניה הוא ייחודי מבין מחזותיו של צ'כוב, מכיוון שזהו הרחבה של "שד היער", מחזה קומי קודם שלו, אותו פרסם עשור קודם לכן. בין השינויים אותם ערך צ'כוב בין שני המחזות: צמצום מספר הדמויות מלמעלה מעשרים לתשע, המרת ההתאבדות ב"שד היער" לניסיון הרצח הכושל ב"הדוד וניה", והחלפת הסיום השמח בסיום דו-משמעי. בהתבססם על שינויים אלה נעזרו מבקרי ספרות כמו דונלד רייפילד, ריצ'רד גילמן ואריק בנטלי, כדי לתאר את ההתפתחות בשיטה הדרמטורגית של צ'כוב במהלך שנות התשעים של המאה ה-19.

רייפילד מצטט מלומדים בני ימינו שלדעתם צ'כוב תיקן את "שד היער" במהלך ביקורו בסחלין, מושבת מעצר במזרח רוסיה, ב-1891.

הדמויות

קונסטנטין סטניסלבסקי בתפקיד אסטרוב, 1899

• אלכסנדר ולדימירוביץ' סיריבריאקוב – פרופסור בגמלאות, שמתגורר מזה שנים רבות בעיר על בסיס ההכנסה שהוא מקבל מהאחוזה הכפרית שאשתו הראשונה שהלכה לעולמה השאירה לו, אותה מנהלים וניה וסוניה.
• ילנה אנדריבנה – אשתו הצעירה והיפה, השנייה במספר, של פרופסור סיריבריאקוב. היא בת 27.
• סופיה אלכסנדרובנה (סוניה) – בתו של פרופסור סיריבריאקוב מנישואיו הראשונים. היא בגיל הנישואים, אולם נחשבת מכוערת.
• מריה וסיליבנה ויניצקיה – אלמנתו של יועץ סתרים ואמו של וניה (ושל אחותו המנוחה של וניה, אשתו הראשונה של הפרופסור).
• איוון פטרוביץ' ויניצקי (הדוד וניה) – בנה של מריה ודודה של סוניה, הדמות שעל שמה קרוי המחזה. בן 47.
• מיכאיל לבוביץ' אסטרוב – רופא כפרי בגיל העמידה.
• איליה איליץ' טליגין – בעל אחוזה שירד מנכסיו, שמתגורר כעת באחוזה.
• מרינה – אומנת זקנה.
• פועל.

עלילה

מערכה ראשונה

בגן באחוזה הכפרית של סיריבריאקוב, משוחחים אסטרוב ומרינה על הדרך בה גדל, ועל כך שהוא חש משועמם בחייו כרופא כפרי. וניה נכנס, מפהק אחרי השינה, השלושה מתלוננים על השינוי שחל בעולמם מאז שהפרופסור ואשתו, ילנה, הגיעו. בעודם משוחחים, סיריבריאקוב, ילנה, סוניה וטליגין שבים מההליכה. מחוץ לטווח שמיעתו של הפרופסור, וניה מכנה אותו: "תרח מצומק, גרוגרת של למדנות." ובכך הוא מבקר את רברבנותו וממעיט מהישגיו. אמו של וניה, מריה וסיליבנה, שמעריצה את סיריבריאקוב, אינה מסכימה עם בנה ועונה לו בנימה מזלזלת. וניה גם מהלל את אשתו של הפרופסור, ילנה, על יופייה, בטענו שנאמנות לאדם זקן כמו סיריבריאקוב משמעה הדחקת הנעורים והרגשות – בזבוז לא מוסרי של חיוניות. אסטרוב נאלץ לעזוב את המקום כדי לטפל בחולה, אולם לפני כן הוא נושא נאום הדוגל בשימור היערות, נושא שהוא תומך נלהב בו. המערכה הראשונה מסתיימת כשווניה מצהיר על אהבתו לילנה, מה שמרגיז אותה מאוד.

מערכה שנייה

חדר האוכל, כעבור מספר ימים. מאוחר בלילה. לפני לכתו לישון, סיריבריאקוב מתלונן על כאבים ועל גילו המבוגר. אסטרוב מגיע, אחרי שסוניה קראה לו, אבל הפרופסור מסרב לקבל את פניו. אחרי שסיריבריאקוב הולך לישון, ילנה ווניה משוחחים. היא מדברת על חוסר ההרמוניה ששורה בבית ווניה מדבר על התקוות שהתנפצו. הוא חש שהוא בזבז את נעוריו, והוא מקשר את אהבתו החד-צדדית לילנה עם הרס חייו. כשהוא לבדו, וניה תוהה למה הוא לא התאהב בילנה כשהוא פגש אותה לראשונה עשר שנים קודם לכן, אז יכלו להינשא ולחיות חיים מאושרים יחדיו. באותה עת, וניה האמין בגדולתו של פרופסור סיריבריאקוב והיה מאושר לחשוב שמאמציו שלו סייעו לתמוך בעבודתו של הפרופסור; כעת הוא התפכח מאשליותיו לגבי הפרופסור וחש שחייו ריקניים. כשווניה מקונן על העבר, חוזר אסטרוב במצב רוח רע בגלל שהוא שתוי, והשניים משוחחים. סוניה גוערת בווניה בגלל שהוא שותה, ומשיבה באופן פרגמטי להרהוריו על חייו המובזבזים, בציינה שרק עבודה גורמת להרגשת סיפוק.

מבחוץ מתחוללת סופה ואסטרוב מדבר עם סוניה על האווירה המחניקה שבבית. אסטרוב אומר שסיריבריאקוב אדם קשה, וניה היפוכונדר, וילנה מקסימה אבל עצלה. הוא מקונן על כך שחלף זמן רב מאז שהוא רחש אהבה למישהי. סוניה מתחננת בפני אסטרוב שיחדול לשתות, אומרת לו שלא מגיע לו להרוס עצמו. השניים משוחחים על אהבה, במהלך השיחה מתברר שסוניה מאוהבת ברופא אבל הוא אינו מודע לרגשותיה.

כשהרופא עוזב, ילנה נכנסת ומשלימה עם סוניה, נדמה שהדבר קורה אחרי תקופה ארוכה של ריב וכעס בין שתיהן. הן מנסות לפתור את העבר ביחד, ילנה מבטיחה לסוניה שהיא חשה רגשות עזים כלפי אביה כשהיא התחתנה איתו, אלא שהאהבה חלפה בינתיים. שתי הנשים דנות על מטרותיהן המשותפות ילנה מתוודה על אומללותה וסוניה מדברת על מעלותיו של הרופא. סוניה עוזבת במצב רוח טוב והולכת לשאול את הפרופסור אם ילנה יכולה לנגן על הפסנתר. סוניה חוזרת כשבפיה תשובה שלילית, מה שמיד מרע את האווירה.

מערכה שלישית

וניה, סוניה, וילנה נמצאים בחדר האורחים, אחרי שסיריבריאקוב זימן אותם. וניה קורא לילנה נימפת מים ומאיץ בה לקרוא דרור לייצרה ולהיענות לאהבתו. סוניה מתלוננת בפני ילנה שהיא מאוהבת באסטרוב מזה שש שנים ומכיוון שהיא אינה יפה, הוא אינו מבחין בה. ילנה מתנדבת לשאול את אסטרוב ולברר אם הוא מאוהב בסוניה. סוניה מרוצה, אולם לפני שהיא מסכימה, היא תוהה אם לא עדיפה אי-ודאות על ידיעה, מכיוון שאז, לפחות, יש תקוה.

כשילנה שואלת את אסטרוב בדבר רגשותיו לסוניה, הוא אומר שאין לו רגשות כלפיה והוא מניח שילנה העלתה את נושא האהבה כדי לעודד אותו להתוודות על רגשותיו כלפיה. אסטרוב מנשק את ילנה ווניה עד לכך. ילנה המודאגת מתחננת בפני וניה להשתמש בהשפעתו כדי שהיא והפרופסור יוכלו לעזוב מייד. לפני שסיריבריאקוב עומד לשאת את דבריו, ילנה מעבירה לסוניה את המסר שאסטרוב אינו אוהב אותה. סיריבריאקוב מציע לפתור את הבעיות הכספיות של המשפחה בכך שהוא ימכור את האחוזה, ולהשתמש בכסף מהמכירה לרכישת ניירות ערך נושאי ריבית שיתנו להם הכנסה גבוהה הרבה יותר (ושהוא מקווה, ישאירו מספיק כסף כדי לרכוש וילה עבורו ועבור ילנה בפינלנד). וניה הכועס שואל אותו איפה הוא, סוניה ואמו יגורו. הוא מוחה שהאחוזה שייכת לסוניה ושסיריבריאקוב מעולם לא העריך את הקורבן שהוא הקריב כדי להיפטר מהחובות על האחוזה. כשזעמו של וניה עולה, הוא מתפרץ בהתקפת זעם על הפרופסור, מאשים אותו בכישלון חייו, ושאילמלא סיריבריאקוב היה מעכב אותו, הוא היה יכול להיות שופנהאואר או דוסטויבסקי הבא. ביאושו, הוא פונה לאמו, אולם במקום לנחם את בנה, מריה מתעקש שעל וניה להקשיב לפרופסור. סיריבריאקוב מעליב את וניה, שיוצא בסערה מהחדר. ילנה מתחננת שיסיעו אותה מהארץ, וסוניה מתחננת בפני אביה בשמו של וניה. סיריבריאקוב יוצא כדי להמשיך ולהתעמת עם וניה. מאחורי הקלעים נשמעת ירייה וסיריבריאקוב חוזר, אחרי שווניה רדף אחריו, כשבידו אקדח טעון. הוא יורה שוב על הפרופסור, אולם מחטיא. הוא זורק את האקדח בגועל וצונח לכיסא.

מערכה רביעית

כשהמערכה האחרונה נפתחת, כעבור מספר שעות, מרינה וטליגין כורכים חוטי-צמר לסריגת גרבים ומשוחחים על העזיבה המתוכננת של סיריבריאקוב וילנה. כשווניה ואסטרוב נכנסים, אסטרוב אומר לווניה

"בכל המחוז כולו לא היו אלא שני אנשים מהוגנים, משכילים: אני ואתה. אך בפרק-זמן של עשר שנים בערך סחפונו החיים הקרתניים, החיים הבזויים, ובלעונו... ואנו נהפכנו לתפלנים".

וניה גנב צנצנת של מורפין מתוך תיבת התרופות של אסטרוב, כנראה בשביל להתאבד; סוניה ואסטרוב מפצירים בו להחזיר את המורפין, מה שהוא אכן עושה לבסוף.

ילנה וסיריבריאקוב נפרדים מכולם לשלום. כשילנה נפרדת מאסטרוב, היא מודה שהיא הוקסמה ממנו, מחבקת אותו ולוקחת אחד מעפרונותיו למזכרת. סיריבריאקוב ווניה מתפייסים, מסכימים על כך שהחיים יחזרו למסלולם כפי שהיה מימים ימימה. כשהם יוצאים, סוניה ווניה משלמים את החשבונות, מריה קוראת ומרינה סורגת. וניה מתלונן על כך שמאוד קשה לו וסוניה בתגובה מדברת בשבח החיים, העבודה והגמול שיזכו לו בעולם הבא:

"אנו נשמע קול מלאכים, אנו נראה את כל השמים בזיו יהלומים, אנו נראה, איך כל הרע שעלי אדמות, כל היסורים שנתיסרנו יטבעו בשפע הרחמים, העתידים למלא את כל העולם, וחיינו יהיו רוגעים, ענוגים, נעימים כלטיפה... לא ידעת שמחות בחייך, אולם חכה, דוד וניה, חכה... אנו ננוח!"

נושאים

הנושאים בהם עוסק "הדוד וניה" הם תקוות שהתבדו ומה שניתן לכנותו "חיים מבוזבזים". הדמויות של צ'כוב הן אומללות, וכמו במשפחותיו של טולסטוי, כל אחת אומללה בדרכה שלה. במובן זה, ישנן הקבלות רבות עם סיפורים אחרים של צ'כוב.

ניתן לטעון שמעט קשה לארגן רעיונות אלה לכלל נושא מוגדר, מכיוון שהם שייכים יותר לאווירה, מצב רוחו המלנכולי של המחזה, מאשר לתבנית מסוימת של רעיונות.

ההפקות

אמנם המחזה הועלה על הבמה במספר תיאטראות פרובינציאליים במהלך 1898, אולם הצגת הבכורה שלו במטרופולין אירעה ב-7 בנובמבר 1899 בתיאטרון האמנותי של מוסקבה. קונסטנטין סטניסלבסקי גילם את דמותו של אסטרוב, ואולגה קניפר, אשתו לעתיד של צ'כוב, גילמה את דמותה של ילנה. הביקורות הראשונות היו אוהדות, אך הצביעו על מגרעות הן במחזה והן במשחק. ככל שהבימוי והמשחק השתפרו בהצגות הבאות, וככל ש"הציבור הבין טוב יותר את המשמעות הפנימית והדקויות של הרגשות", כך השתפרו גם הביקורות. "הדוד וניה" נהפכה להצגה קבועה ברפרטואר של התיאטרון האמנותי של מוסקבה.

שחקנים אחרים שהופיעו בהפקות בולטות אחרות של "הדוד וניה" כוללים את: פראנשוט טון (Franchot Tone), קייט בלאנשט, ג'קי ויבר, אנתוני שר, ויליאם הרט, ג'ורג' סי. סקוט, דרק ג'קובי, וטרוור איב. השחקנים של ההפקה המפורסמת של לורנס אוליבייה משנת 1963 נדונים בפרק הבא של "עיבודים לקולנוע ולאופרה". המחזה גם עובד מחדש לבמה בשם "דוד יקר" (Dear Uncle) בידי המחזאי הבריטי אלן אייקבורן, שמיקם אותו באזור האגמים של אנגליה בשנות השלושים – עיבוד זה הועלה לראשונה בין יולי לספטמבר 2011 בתיאטרון סטיבן ג'וזף.

להקת התיאטרון Reduced Shakespeare Company הציגה גרסה מקוצרת של המחזה ברדיו BBC, שהכילה רק שלוש שורות: "האם אתה הדוד וניה?, זה אני (נשמעת ירייה) איי!"

"הדוד וניה והזומבים" שכתב מרקוס וסנדורף, עיבוד פוסט-אפוקליפטי למחזה של צ'כוב, התבסס על "הדוד וניה": "בעקבות התקפת זומבים באי אוהה, רשת טלוויזיה הפכה תיאטרון קנדי לאולפן כדי להעלות את תוכנית המציאות החדשה שלהם "יצירות מופת לתיאטרון וזומבים". האתגר העיקרי שעמד בפני המתמודדים בתוכנית היה לקיים הצגה של מחזה קלאסי בעודם הודפים זומבים ששחררו לבמה המארחים הידידותיים. לאחר הצלחת החודשים האחרונים של "סערות וזומבים", התוכנית של הערב תציג דוגמה קלאסית של ריאליזם רוסי, "הדוד וניה" של אנטון צ'כוב (1897)." הצגת הבכורה של "הדוד וניה והזומבים" עלתה בתיאטרון קנדי בהונולולו בנובמבר 2012.

עיבודים לקולנוע ולאופרה

במרוצת השנים "הדוד וניה" עובד מספר פעמים לסרטים:

• "הדוד וניה", סרט מ-1957 שהוא עיבוד של הפקת אוף ברודוויי שהוצגה באותה עת, בה כיכב פראנשוט טון (Franchot Tone), שהיה גם מפיק ובמאי שותף בה.
• "הדוד וניה", גרסה עתירת כוכבים משנת 1962-63 של הפקת פסטיבל Chichester Festival, בבימויו של לורנס אוליבייה, שגילם את דמותו של הרופא, ובה כיכבו גם מייקל רדגרייב בתפקיד וניה, מקס אדריאן בתפקיד הפרופסור, רוזמרי האריס בתפקיד ילנה, ואשתו של אוליביה ג'ואן פלורייט בתפקיד סוניה. הרולד הובסון מהסאנדיי טיימס תיאר את ההפקה כ"ההישג האמנותי הגדול של התיאטרון הבריטי בן המאה העשרים", ואילו הניו יורקר קרא לה "קרוב לוודאי וניה הטוב ביותר באנגלית שנראה אי-פעם."
• "דיאדיא וניה", סרט רוסי משנת 1970, אותו עיבד וביים אנדריי קונצ'לובסקי.
• "ואניה ברחוב 42", סרט אמריקאי משנת 1994, בעיבודו של דייוויד מאמט ובבימויו של לואי מאל. מככבים בו Wallace Shawn וג'וליאן מור. במקור זו הייתה הצגה שזכתה לפרסום מועט, ועובדה אחרי כן למסך הגדול, בו זכתה לתשבחות רבות.
• "חיי כפר", סרט אוסטרלי משנת 1994, שהתרחש באזור הערבות של אוסטרליה, בכיכובו של סם ניל, שגילם את דמותו של אסטרוב.
• "אוגוסט", סרט בריטי משנת 1996, שעלילתו מתרחשת בוויילס, אותו ביים אנתוני הופקינס שאף גילם את הדמות הראשית בסרט, איאן דייוויס, המקבילה לדמותו של וניה.
• בנוסף לכך, הסרט Cold Souls משנת 2009, שמתמקד בדמותו של פול ג'יאמטי, המגלם אדם מעט דומה לו, המגלם את דמותו של הדוד וניה בהצגה של צ'כוב.
• הסרט הישראלי "סוף שבוע בגליל", משנת 2008 הוא עיבוד של מיכל בת-אדם ומשה מזרחי ל"דוד וניה", בבימויו של משה מזרחי. בסרט כיכבו עודד תאומי, שרון אלכסנדר, יגאל שדה, חנה מרון, שירי גדני, מרינה שויף ופיני טבגר.

"סיפורה של סוניה" (Sonya's Story) היא אופרה שעיבדו הבמאית סאלי ברג'ס, המלחין ניל תורנטון והמעצב צ'ארלס פו, המציג אירועים במחזה "הדוד וניה" מנקודת מבטה של סוניה. הצגת הבכורה עלתה ב-2010.

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי

תיאטרון הבימה, הצגת בכורה ב-9 באפריל 1960

• יוצרים: במאי - י. שן, מתרגם -אברהם שלונסקי, מעצב תפאורה ותלבושות - אריה נבון.
• שחקנים: אלכסנדר ולדימירוביץ סריבריאקוב - ארי ורשבר, יילינה אנדרייבנה - שושנה רביד, סופיה אלכסנדרובנה - עדה טל, מריה וסיליבנה ויניצקיה - תמרה רובינס, איואן פטרוביץ ויניצקי - שמעון פינקל, מיכאיל לבוביץ אסטרוב - ישראל בקר, איליה איליץ טיליגין - יהושע ברטונוב, ארי קוטאי, מרינה - חנה הנדלר, פועל - יהודה רובינשטיין.

תיאטרון חיפה, הצגת בכורה ב-10 באפריל 1969

• יוצרים: במאים – יוליוס גלנר ולואי לנטין, מתרגם - אברהם שלונסקי, מעצב תפאורה - שון קיני.
• שחקנים: וניה - אילן דר, סוניה - מיכל בת-אדם, אסטרוב - נסים זוהר, ילנה אנדריבנה - יהודית סולה, מריה וסיליבנה ויניצקיה - נאוה שאן, סריבריאקוב - גיורא שמאי, טיליגין - ישראל רובינצ'יק, ליובה סטורלסקה.

התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה ב-25 במאי 1978

• יוצרים: מתרגם – דוד אבידן, במאי – לאופולד לינדטברג, מעצב תפאורה – אריה נבון, מעצבת תלבושות – רות דר.
• שחקנים: וניה - אבנר חזקיהו, ילנה אנדרייבנה - רחל שור, אסטרוב - עודד תאומי, ילנה - גילה אלמגור/אהובה יובל, סוניה - ג'יטה מונטה, סרבריאקוב - יהודה פוקס, טליגין - ראובן שפר, האומנת - רחל מרקוס, מריה וסיליבנה ויניצקיה - חינה רוזובסקה.

תיאטרון הבימה, הצגת בכורה ב-24 במאי 1986, התקיימו מאתיים הצגות, עד יוני 1987

• יוצרים: במאי - חנן שניר, מתרגם - ערן בניאל, מעצבת תפאורה ותלבושות - יעל פרדס, מלחין מוזיקה - יוסי מר חיים.
• שחקנים: סרבריאקוב - מישא אשרוב, ילנה אנדרייבנה - יונה אליאן קשת, ענת הרפזי, איריס ברנע, סוניה - טטיאנה קנליס-אולייר, ליאת גורן, ויניצקיה - אתל קובינסקה, וניה - ניסים עזיקרי, ד"ר אסטרוב - יוסי פולק, טליגין - שמואל סגל, מרינה האומנת - עדה טל.

תיאטרון הספרייה, הצגת בכורה: 6 באוקטובר 1996

• יוצרים: במאי - נולה צ'לטון, מתרגם - ערן בניאל, מעצבת תפאורה - לידיה פינקוס גני, מעצבת תלבושות - פולה מיודובניק, מלחין מוזיקה - אבנר קנר, מעצבת תאורה - ג'ודי קופרמן.
• שחקנים: אסטרוב - דורון תבורי.

תיאטרון בית ליסין, הצגת בכורה: 24 ביולי 2009

• יוצרים: במאי - דדי ברון, מתרגם - שלמה מושקוביץ, מעצבת תפאורה - כנרת קיש, מעצבת תלבושות - אירנה שור, מוזיקה - יוסי בן-נון, מעצבת תאורה - ג'ודי קופרמן.
• שחקנים: ששון גבאי, ליאור אשכנזי, מיה דגן, יובל שרף, מרים זוהר, אלברט כהן, אלכס פלג, ז'רמן אוניקובסקי.

תיאטרון החאן, הצגת בכורה ב-19 בספטמבר 2014

• יוצרים: במאי - מיכאל גורביץ', מתרגמת - רבקה משולח, מעצבת תפאורה - סבטלנה ברגר, תלבושות - מאור צבר, מלחין מוזיקה - יוסף ברדנשווילי.
• שחקנים: סרבריאקוב - יהויכין פרידלנדר, ילנה אנדרייבנה - דניאל גל, סוניה - נטלי אליעזרוב, וניה - אריה צ'רנר, ד"ר אסטרוב - ניר רון, טליגין - יואב היימן, מרינה האומנת - אודליה מורה-מטלון, מריה וסיליבנה ויניצקיה - עירית פשטן.

התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה ב-10 בפברואר 2022

• יוצרים: עיבוד - איתי טיראן, במאי - כפיר אזולאי, מעצב תפאורה - אדם קלר, תלבושות - יהודית ארנון, מוזיקה - אלדד לידוד.
• שחקנים: דרור קרן, אנסטסיה פיין, רמי ברוך, אלי גורנשטיין, מרים זוהר, הלנה ירלובה, כנרת לימוני, יובל סגל.

הפקות נוספות שעלו בישראל כוללת: הפקה של תיאטרון מאלי מסנקט פטרבורג שעלתה בפסטיבל ישראל 2006, והפקה של תיאטרון וכטנגוב ממוסקבה שעלתה בפסטיבל ישראל 2011.

תרגומים לעברית

• צ'כוב, אנטון פבלוביץ', הדוד וניה: סצינות מחיי הכפר בארבע מערכות, תרגם ח"ש בן-אברם. ורשה, הוצאת שטיבל, תרפ"ג.
• אנטון פבלוביץ' צ'כוב, ארבעה מחזות: בת השחף, הדוד וניה, שלוש אחיות, גן-הדובדבנים, מתורגמים מרוסית בידי אברהם שלונסקי. תל אביב, עם עובד (תשכ"ט), עמ' 148-89.
• אנטון צ'כוב, הדוד וניה, עברית - עירן בניאל. רמת גן, מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ"ו.

לקריאה נוספת

• מוטי לרנר, לשיטתו של צ'כוב - מחשבות על כתיבת הדוד וניה: מכון מופת, 2011.
• אנטון פבלוביץ' צ'כוב, ארבע מחזות,, מתרגם אברהם שלונסקי. עם עובד (תשכ"ט), 346-339.

קישורים חיצוניים

• הפקת שנת 1960, באתר תיאטרון הבימה
• הפקת שנת 1986, באתר תיאטרון הבימה
• תרגום המחזה, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הדוד וניה במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
• הדוד וניה, ב Internet Off-Broadway Database
• רשימת הפקות, בארכיב התיאטרון של אוניברסיטת בריסטול (באנגלית)
• הדוד וניה, באתר IMDb
• הטקסט המלא של המחזה (ברוסית)
• התרגום האנגלי המלא, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הדוד וניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)