היסטוריה של טורקמניסטן

היסטוריה של טורקמניסטן עוד בתקופה הקדומה, חנו צבאות האימפריות השונות בשטחה של טורקמניסטן בדרכם לאזורים משגשגים יותר. שבטים של מגדלי סוסים טורקמנים, כנראה מהרי אלטאי (באזור מונגוליה), נדדו לשטחים של טורקמניסטן בתקופות הקדומות בעקבות עדרי הסוסים שרעו בשולי מדבר קאראקום, לתוך פרס, סוריה ואנטוליה. מאוחר יותר פיתחו נוודים אלה את גזע הסוסים הטורקמניסטני "אחאל-טקה" (Akhal-Teke).

תקופת אלכסנדר הגדול

במאה ה-4 לפנה"ס הובסה האימפריה הפרסית על ידי צבאו של אלכסנדר הגדול. ב-330 לפנה"ס צעד צבאו של אלכסנדר צפונה לכיוון מרכז אסיה, בדרך הוא כבש את שטחי טורקמניסטן והקים על דרך המסחר העיקרית את העיר אלכסנדריה ליד נהר מורגב, מאוחר יותר הוסב שמה של העיר למורב, והריסות העיר נראות עדיין לצד הנהר.

שלטון מלכות פרתיה

לאחר מותו של אלכסנדר הגדול ב-323 לפנה"ס לחמו ראשי צבאו על השליטה באימפריה שהקים ועד מהרה היא התפוררה. הסייטיאנים - הלוחמים האכזריים מהצפון הקימו את האימפריה הפרתית אשר כללה את טורקמניסטן ואיראן של ימינו.

מלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן, שרידי העיר מצויים היום בפרבר של הבירה אשגבאט. בשיא כוחה הממלכה התרחבה עד נהר אינדוס שבהודו.

פרתיה נפלה בשנת 224 לספירה, כאשר הפרסים הלמו בהם. באותו הזמן, כמה קבוצות שכללו את האלנים וההונים נעו לטורקמניסטן מהצפון ומהמזרח. קבוצה של הונים השתלטו על החלק הדרומי של טורקמניסטן במאה ה-5.

למרות שתושבי טורקמניסטן היו נוודים בלבד, הוקמו יישובים קבועים בשטחים הפוריים וליד נהרות. חוואים גידלו חיטה, ירקות ופירות לצד נהר האמו דריה והערים מרב וניסה הפכו למרכזים חשובים של תעשיית המשי. המסחר פרח והדרך בין סין לבגדאד של ימינו עברה דרך מרב. בנוסף הסוחרים הביאו עימם גם מיסיונרים שהביאו את דת הבודהיזם לאזור.

המאה ה-7 עד המאה ה-11 (שלטון ערבי)

הערבים כבשו את האזור לאחר מספר פשיטות על מרכז אסיה בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8. הכובשים הערבים הביאו עימם את הדת המוסלמית לאזור ושילבו את עמי האזור בתרבות המזרח התיכונית, והטורקמנים החלו להגר ממזרח אסיה למרכז אסיה, למזרח התיכון ולאסיה הקטנה (ב טורקיה של היום).

בערך בתקופה זו, התהוותה סופית דרך המסחר המפורסמת שחיברה את אסיה עם אירופה שנקראה דרך המשי, והמסחר בה שגשג.

המאה ה-11 עד המאה ה-12 (שלטון טורקמני)

בשנת 1040 שבט הסלג'וק הקים את האימפריה הסלג'וקית שבירתה הייתה מרב. שבט הסלג'וק היה אחד משבטי הטורקמנים החזקים ביותר באותם זמנים והיו זמנים בהם האימפריה התרחבה עד בגדאד. קבוצות טורקמניות אחרות נעו מערבה לכיוון הים הכספי ויישבו את אזרבייג'ן ואזורים נוספים באסיה הקטנה, (בתקופה מאוחרת יותר, האיחוד עם הטורקמנים הסלג'וקים הביא ליצירת האימפריה העות'מאנית). הטורקמנים תושבי טורקמניסטן כיום הם צאצאי מיזוג שבט זה עם האוכלוסייה המקומית בטורקמניסטן.

המאה ה-12 עד המאה ה-18 (הפלישה המונגולית)

האימפריה הסלג'וקית התמוטטה בשנת 1157 בשל מרידה של בעלי אחוזות חזקים. בשנת 1221 סבלה אסיה המרכזית מפלישת המונגולים שהגיעו ממזרח אסיה בהנהגתו של ג'ינג'יס חאן.

ג'ינג'יס חאן השתלט על האזור המזרחי של הים הכספי בדרכו למערב. בטורקמניסטן הוא ביצע טבח המוני בתושבי העיר מרב ובנוסף הרס חוות ואת מערכת ההשקיה שהייתה חיונית לחקלאים באזור. הטורקמנים ששרדו את הפלישה נסוגו לכיוון צפון, למישורים של קזחסטן או לכיוון מזרח לחופי הים הכספי.

לאחר מותו של ג'ינג'יס חאן בשנת 1227, איבדו המונגולים את שליטתם בטורקמניסטן. קמו מדינות קטנות חצי עצמאיות שנשלטו על ידי מנהיגים מקומיים. בשנת 1370, השליט המונגולי טימור הידוע כטמרלן באירופה), צאצא של ג'ינג'יס חאן, השתלט על אותן מדינות פעם נוספת והקים את האימפריה הטימורית. אולם לאחר מותו בשנת 1405 האימפריה התפוררה.

הפלישה המונגולית פיצלה את הטורקמנים לשבטים קטנים ודחפה אותם לכיוון המדבר. ומאוחר יותר לאחר הנסיגה המונגולית מטורקמניסטן, נפלו הטורקמנים תחת שליטים מוסלמיים שהקימו מרכזים בבוכרה (שנמצאת היום בשליטה של אוזבקיסטן) ובחיבה.

היריבויות בין השליטים הפרסים השונים, גרמו לעימותים שנמשכו מאות שנים והשבטים הטורקמנים השונים לחמו בעוז זה בזה על מקורות המים המפוזרים בדרום, על שטחים ואזורי שליטה. מהמאה ה-14 ועד המאה ה-17, המלחמה בטורקמניסטן החלה להתפוגג, וכדי לברוח מהעימותים מרבית הטורקמנים נסו על נפשם ועברו למדבריות מרוחקים לאורך הגבול עם פרס ואפגניסטן.

המאה ה-18 עד המאה ה-20 (שלטון הצאר הרוסי)

במאה ה-18, קבוצות של טורקמנים היו אורבות לשיירות עוברות, שודדים אותן ולוקחים את השבויים למכירה כעבדים. באותה תקופה שלח הצאר הרוסי פיוטר הגדול משלחת שתחפש דרך בה יוכלו לעבור סחורות רוסיות לדרום אסיה ולמזרח התיכון. אולם בשנת 1716 אנשי אחד השבטים הטורקמנים שדדו ורצחו את המשלחת הרוסית מהאימפריה הצארית ליד חיבה. הרוסים חיכו יותר ממאה שנה כדי לשלוח עוד משלחת לאזור.

למרות זאת, נמשך המסחר בין הסוחרים הטורקמנים והרוסים והביא לבניית עיר נמל חדשה בים הכספי בשם קרסנובודסק. בשנת 1802 הפכו מספר שבטים טורקמנים להיות באופן רשמי נתינים של רוסיה.

במהלך המאה ה-19 ביקשו הטורקמנים את עזרתה של רוסיה במלחמתם נגד השאה הפרסי. הרוסים חיפשו שווקים חדשים לסחורות שלהם, שטח פורה לגידול כותנה וגישה למשאבים הטבעיים של טורקמניסטן. בשלב הראשון של התמיכה באזור הם הסכימו להציע לטורקמנים נשק ואוכל למורדים הטורקמנים.

רוסיה החלה לשלוח כוחות צבאיים לטורקמניסטן בחצי השני של המאה ה-19. משנת 1863 ועד 1868 הרוסים ניהלו מלחמה בה הביסו את האויב וסיפחו את בוכרה וחיבה. הטורקמנים במערב שחיפשו עצמאות תמכו ברוסים והצטרפו לאימפריה הרוסית במאבקה.

אולם הטורקמנים במזרח ובדרום טורקמניסטן חששו מהניצחונות של הרוסים וכוחות של שבטים לוחמים עצרו את התקדמות הצבא הרוסי בשנת 1879. שנתיים מאוחר יותר הרוסים כיתרו את הכוחות כשלבסוף הם לכדו אותם יחד עם אשגבאט.

עד שנת 1895 הביסו הרוסים את רוב השבטים הטורקמנים, והגיעו עד לגבולותיה של פרס ואפגניסטן. באותה תקופה הם סללו את מסילת הברזל הטרנס-כספית מה שהוביל לשגשוג כלכלי של האזור כולו.

משנת 1890 ועד 1917 הייתה טורקמניסטן חלק מרוסיה הצארית. פרובינציה טורקסטן במרכז אסיה כללה אוכלוסיות מוסלמיות כמו האוזבקים, הקזחים, הקירגיזים, הטז'יקים והטורקמנים. בתוך טורקמניסטן עצמה היה לטורקמנים מעמד נחות ורבים מהם נלקחו אדמותיהם לצרכים צבאיים מאחר שזו הייתה מושבה צבאית. הרוסים איפשרו לטורקמנים לשמור על תרבותם, שפתם, ומנהגיהם בלי התערבות.

המאה ה-20 (שלטון סובייטי)

בתחילת המאה ה-20 הצאר שלט ברוסיה אולם האימפריה שלו הייתה בשלבי גסיסה עקב סכסוכים בינלאומיים שונים. במלחמת העולם הראשונה (בין השנים 1914 ל 1918), הטורקמנים ועמים אחרים במרכז אסיה התקדמו לכיוון קבלת עצמאות לאחר מהפכת אוקטובר של 1917 ברוסיה שהוביל לנין.

בשנת 1916, בזמן מלחמת העולם, פרצה התקוממות אלימה בטורקמניסטן בראשותו של ג'ונאיד חאן, והם מיגרו את הרוסים בחיבה. הטורקמנים הקימו ממשלה לאומית שהחזיקה מעמד עד שנת 1918 - השנה בה חזרו הקומוניסטים הרוסים וכבשו בחזרה את אשגבאט. בתגובה ג'ונאיד חאן והרוסים שהיו נאמנים לשלטון הקודם חברו יחד כדי לסלק את הקומוניסטים. ביולי 1919, הקימו בעלי הברית האנטי קומוניסטים את המדינה העצמאית טרנסכספיה.

אולם עד אביב 1920 התקדם הצבא האדום מכיוון טשקנט (אשר באוזבקיסטן המודרנית) ומבוכרה. הקומוניסטים הכניעו בהדרגה את הטורקמנים, כאשר קודם הם כבשו שטחים בכוח צבאי ובשלבים מאוחרים יותר מינו קומוניסטים להיות נציגי השלטון. בשנת 1922 הם הקימו את ברית המועצות ובשנת 1924 הטורקמנים הקומוניסטים הכריזו על הקמת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית שהייתה אחת מ-15 הרפובליקות של ברית המועצות. בתקופה הזו נקבעו הגבולות המודרניים של טורקמניסטן.

בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20 ותחילת שנות ה-30 הולאם כל הרכוש הפרטי וסטלין ערך טיהורים מסיביים בכל ברית המועצות. הדבר עורר מרד בטורקמניסטן בשנת 1927 והסובייטים איבדו שליטה ברפובליקה וזו נשלטה עתה בידי אנשי תנועת ההתנגדות הלאומית שקראו לעצמם "החופש הטורקי".

כאשר סטלין השיב את הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן לידיו ב-1932 הוא הוציא להורג אלפי מנהיגים קומוניסטיים טורקמנים, כולל הנשיא וראש הממשלה - אותם הוא האשים במתן עזרה ללאומנים. לאחר הטרור של שנות ה-30, השלטון באשגבאט היה תחת שליטה מלאה של מוסקבה.

בינתיים, התחולל עימות בינלאומי נוסף באירופה. התשתית במערב ברית המועצות נהרסה במלחמת העולם השנייה (בשנים 1939-1945) כשגרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות בכוחות צבאיים מסיביים. קרבות עזים הרסו חוות, מפעלים וערים בכל מערב רוסיה ואוקראינה. לאחר המלחמה, הקים השלטון הסובייטי מפעלים חדשים בערי מרכז אסיה, ביניהם גם באשגבאט וצרדזואו (טורקמנבט המודרנית). נוצרו מקומות עבודה חדשים רבים, והחלה הגירה המונית מרוסיה ואוקראינה לטורקמניסטן הסובייטית.

למרות ההתקדמות והפיתוח, מרבית טורקמניסטן נשארה כפרית, וטורקמניסטן הסובייטית נשארה אחת הרפובליקות המבודדות. זרים ואפילו אזרחים סובייטים לא הורשו לבקר באזור והטורקמנים לא הורשו לעזוב את גבולות הרפובליקה שלהם.

למרות הבידוד, שגשג האזור מבחינה כלכלית. שיטות השקיה חדשות הסיטו מים מנהרות וממקורות מים סמוכים לחוות חקלאיות ורבים החלו לגדל ירקות ופירות במקום כותנה. בשנות ה-70, החל השלטון הסובייטי לפתח את המשאבים הטבעיים בתחום האנרגיה באזור, כולל נפט וגז טבעי.

לאחר שמיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון ב-1985 הוא החל במדיניות חדשה. הגלאסנוסט שאיפשר לבקר את המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והמערכת הכלכלית של המדינה. הפרסטרויקה נתנה אוויר לנשימה להרבה עסקים קטנים שיכלו לקבוע בעצמם כמויות ייצור, שכר ומחירים. אולם למנהיגים הטורקמנים הקומוניסטים לקח הרבה זמן כדי להסתגל לרפורמות ולמרות שרובם ככולם היו נאמנים למוסקבה, הם לא אימצו את הרפורמות הכלכליות החדשות.

המאה ה-20 והמאה ה-21 (שלטון עצמאי)

ערך מורחב – טורקמניסטן

במהלך שנות ה 1980 הרבה רפובליקות סובייטיות ניסו לזכות בעצמאות ממוסקבה. אולם רק בעקבות נפילת חומת ברלין והתמוטטות ברית המועצות, הרפובליקות שהרכיבו אותה החלו להכריז על עצמאות.

ב 27 באוקטובר 1991 טורקמניסטן הכריזה על עצמאותה מברית המועצות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של טורקמניסטן בוויקישיתוף