יוסף יצחק שניאורסון

רבי יוסף יצחק שניאורסון (מכונה הריי"צ; י"ב בתמוז ה'תר"ם, 21 ביוני 1880 – י' בשבט ה'תש"י, 28 בינואר 1950) היה האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, שבראשה עמד משנת ה'תר"ף (1920) ועד לפטירתו בשנת ה'תש"י (1950).

רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ'

לידה	21 ביוני 1880 י"ב בתמוז ה'תר"ם לובביץ', האימפריה הרוסית
פטירה	28 בינואר 1950 (בגיל 69) י' בשבט ה'תש"י ניו יורק, ארצות הברית
כינוי	אדמו"ר הריי"צ
מקום קבורה	אוהל חב"ד לובביץ'
מדינה	ארצות הברית, ברית המועצות, הרפובליקה הרוסית, האימפריה הרוסית
מקום מגורים	העיירה לובביץ', העיר רוסטוב על הדון, לנינגרד ברוסיה, ריגה, ורשה, שכונת קראון הייטס בניו יורק.
תקופת הפעילות	? – 28 בינואר 1950
השתייכות	חב"ד ליובאוויטש
תלמידיו	מנחם מנדל שניאורסון
חיבוריו	ראו בהמשך
בן זוג	נחמה דינה שניאורסון
שם השושלת	משפחת שניאורסון
אב	שלום דובער שניאורסון
אם	שטערנא שרה שניאורסון
צאצאים	• חנה גוראריה - אשת שמריהו גוראריה • חיה מושקא שניאורסון - אשת הרבי מלובביץ' • שיינא הורנשטיין
מספר צאצאים	3
אדמו"ר מחב"ד-ליובאוויטש ה־6 21 במרץ 1920 – 28 בינואר 1950 (29 שנים) → רבי שלום דובער שניאורסון רבי מנחם מנדל שניאורסון ←
תפקידים נוספים	אדמו"ר
פרסים והוקרה	תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית

מכתב שפרסם הרב אברהם יצחק הכהן קוק בעיתון דואר היום לכבוד י"ב בתמוז תרפ"ח, יום השנה לשחרורו של רבי יוסף יצחק מהכלא הסובייטי

דרכון לטבי שהונפק בריגה לרב שניאורסון בשנת 1933

כרזה שפורסמה על ידי ישיבת תורת אמת, לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים

הרב שניאורסון בזימון ברכת המזון בבר מצווה של נכדו בארי גוראריה

קורות חייו

תחילת דרכו

נולד כבן יחיד לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, ולשטערנא שרה בעיירה לובביץ' שברוסיה הצארית. הוא נקרא על שם אבי אמו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש, בן הצמח צדק.

בגיל 15 החל להצטרף לאביו לאספות רבנים ברוסיה ובאירופה. בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897), בגיל 17, נישא לנחמה דינה שניאורסון , בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "תומכי תמימים" שנוסדה באותה שנה. בשנת ה'תרע"ג (1913) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט עלילת הדם של מנחם בייליס.

בשנת ה'תר"פ (1920), זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נפטר אביו והוא התמנה למנהיגה של חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בעקבות רדיפות הקומוניסטים את היהדות, הוא הקים בברית המועצות רשת חשאית של תלמודי תורה וישיבות. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, באופן שלא עלה בקנה אחד עם מדיניות השלטונות בברית המועצות שדיכאה את הדת.

באדר ב' ה'תרפ"ד (מרץ-אפריל 1924) מונה לרב העיר מוסקבה על ידי באי כח ומתפללים של בתי הכנסת ובתי המדרש בעיר, לחודש.

במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות

בעקבות פעילותו הוא נאסר בט"ו בסיוון ה'תרפ"ז (1927) על ידי הג.פ.או. ודינו נגזר למוות ללא משפט. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי: "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל". אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר בגרם מדרגות תלול, לאחר שהניח תפילין בחטף - בניגוד להוראותיו.

לאחר לחצים בינלאומיים - בהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר קוסטרומה בג' בתמוז (3 ביולי). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להיפרד ממנו, ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד.

הלחץ הבינלאומי על השלטון הסובייטי לשחרור מלא נמשך גם ממנהיגים יהודיים ולא יהודיים בארצות הברית שראו בו לוחם חופש דת, ובתאריך י"ב בתמוז (12 ביולי) הודיעו לו על שחרורו. עקב חג מקומי התבצע השחרור למחרת בי"ג בתמוז. במכתב שכתב לחסידיו לקראת יום השנה הראשון לשחרורו הוסיף: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". מאז מציינים חסידי חב"ד את ימי י"ב-י"ג בתמוז כ"חג הגאולה".

עם ביטול עונש הגלות חזר לביתו שבלנינגרד, אך מחשש שייעצר שוב עבר להתגורר בעיירה מלחובקה בפרוורי מוסקבה. חסידיו חששו שהסובייטים יאסרו אותו שוב, דובין סידר מוועד הקהילה היהודית בריגה כתב מינוי עבורו כ"רב הכולל", "לעיין ולפקח בכל אנשי היהדות דעירנו ריגא", ובזכותו קיבל היתר יציאה מרוסיה ללטביה. בשמחת תורה תרפ"ח התקיימה הפרידה הרשמית מהחסידים ברוסיה.

בלטביה

ביום חמישי, כ"ד בתשרי ה'תרפ"ח (שלהי 1927) יצא הרב שניאורסון ברכבת מרוסיה, והגיע למחרת לריגה שבלטביה יחד עם משפחתו המצומצמת, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הסובייטי, אך ללא מזכיריו חיים ליברמן שעדיין היה בגלות, ויחזקאל פייגין שנותר ברוסיה. הוא ראה את מושבו בריגה כזמני אך הוא גר בה כשש שנים עד שלהי ה'תרצ"ג (1933).

בחודשים שבט ואדר ה'תרפ"ח נסע לבקר את קהילות החסידים בווילנה, בפולין, בוורשה ובאוטבוצק. בביקורים אלו נאם בציבור וקיבל את החסידים לשיחות אישיות ("יחידות"). בתקופה זו עסק גם בעזרה ליהודי רוסיה, בהשגת תקציב לשם כך מארגון הג'וינט, ומיהודים ברחבי העולם, ולקראת פסח ה'תרפ"ט הצליח לשלוח 28 קרונות רכבת מלאים מצות כשרות לפסח באישור השלטון הסובייטי.

מסעו לארץ ישראל

בחודש אב ה'תרפ"ט (1929) ערך מסע לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים. הוא יצא מריגה בכ"ב תמוז, ברכבת דרך ברלין ווינה לאיטליה, באונייה לאלכסנדריה, מצרים, וממנה הגיע ברכבת לארץ ישראל בב' מנחם-אב. תחילה ביקר בירושלים ונפגש עם הרבנים הראשיים, רבני העדה החרדית, והעסקנים הדתיים. לאחר מכן נסע לצפון וביקר במירון, צפת, ראש פינה וטבריה. לאחר מכן ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד ואף זכה באישור מיוחד להיכנס למערת המכפלה בהשתדלותו של הרב ישראל זיסל דבורץ. מחברון שב לירושלים ונפגש עם שופט בית המשפט העליון גד פרומקין ונסע איתו לביקור במקוה ישראל, תל אביב, פתח תקווה ובני ברק. בכל מקום שביקר נערכה לו קבלת פנים המונית, הוא נשא דברים לפני הקהל ובכמה מקומות מסר דרשה ("מאמר") מתורת חב"ד. לאחר מכן נפגש עם משלחות מקומיות ואף קיבל אנשים לשיחות אישיות.

ביקורו בארץ ארך כשבועיים ובט"ז באב יצא לאלכסנדריה, ממנה המשיך באונייה לבאדן שבגרמניה בה שהה כעשרה ימים, ממנה נסע לפריז ליום אחד ומצרפת יצא בו' באלול למסע בן כשנה בארצות הברית.

מסעו הראשון לארצות הברית

בי"ב באלול ה'תרפ"ט הגיע לארצות הברית. מטרת מסעו, שארך כשנה, הייתה כפולה: לגייס כספים ליהודי רוסיה ולעורר את יהודי ארצות הברית ללמוד תורה ולקיים מצוות. הוא ביקר בקהילות יהודיות בתשע מדינות. בחודש תשרי שהה בברוקלין וביקר בברונקס.

בי"ג בכסלו נסע לפילדלפיה ושהה שם חודש. בבואו לפילדלפיה ערכו לכבודו טקס בהיכל העצמאות של ארצות הברית, הושיבו אותו על הכיסא שעליו ישב הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון והוא נשא שם נאום קצר בשבח ארצות הברית וחיזוק היהדות. הוא הובל במכונית בתהלוכה לפעמון הדרור שעליו הוא הניח זר כשהוא מכריז כי "חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק". במשך החודש הוא נסע פעמיים ליום לניו יורק להשתתף באספה שארגנו לכבודו ובוועידת רבנים.

בי"ב בטבת נסע מפילדלפיה לבולטימור, מרילנד לשלושה שבועות. בכ"ז בטבת נסע לימים אחדים לעיר הבירה וושינגטון, ובה' בשבט חזר למנהטן שבניו יורק לשבועיים. בי"א בשבט הגיע ברכבת לשיקגו לחודש. משיקגו נסע לכמה ימים (ט'-י"ב באדר) למילווקי, וויסקונסין.

עקב חולשתו שב לניו יורק למספר שבועות, ומשם יצא בכ"ט בניסן לדטרויט. בו' באייר נסע לסנט לואיס עד ט"ו באייר. בי"ט בסיוון נסע לבוסטון והסביבה עד ג' בתמוז. בדרך חזרה לניו יורק עצר בווסטר, מסצ'וסטס לשעה קלה ונאם לפני קהל יהודי שבא לקבל את פניו, ובהמשך בתחנת הרכבת בספרינגפילד באו רבני העיר לקבל את פניו, ובאותו ערב ערכו אירוע בעיר בהשתתפותו.

את מסעו בארצות הברית סיים בביקור בבית הלבן בפגישה עם הנשיא הרברט הובר בי"ד בתמוז, ובפגישה הודה הרבי לנשיא על מתן חופש דת ליהודי ארצות הברית.

במקומות ביקורו נפגש הרב שניאורסון עם הקהילה היהודית ועם אנשי ציבור וממשל, חברי קונגרס, שופטים וראשי ערים. השתתף במגביות לעזרת יהודי רוסיה, בהם הצלחתו הייתה מוגבלת בגלל השפל הכלכלי ששרר באותה תקופה בארצות הברית. בנאומיו בציבור ובשיחות אישיות עורר על הקמת שיעורי תורה, קיום המצוות ושמירת שבת. כמו כן הקים אגודות נשים שומרות טהרת המשפחה וסניפים של "אגודת חב"ד". במשך הביקור בחן את האפשרות להתיישב בארצות הברית, אך בסופו של דבר נמנע מכך. לאחר ששב לריגה ערך אספה כללית של רבני לטביה לדיון בשיפור מצב היהדות במדינה.

בראש חודש אדר תרצ"א נסע לביקור בן תשעה ימים לרקשיק שבליטא. בכל יום קיבל קהל לשיחות אישיות משעות הצהריים עד שעות הלילה המאוחרות. מלבד חסידי חב"ד בעיר באו יהודים מכל החוגים מהעיר עצמה כמו הנהלת ותלמידי ארגון יבנה בליטא, אנשים רבים מעשרות עיירות הסביבה כגון קובנה, תלמידי ישיבות מהערים פוניבז' וטלז. לקבוצת נשים שדרשה שיחה לנשים בלבד מסר הרב שניאורסון נאום מיוחד, שבעקבותיו נוסד בעיר ארגון נשים לשמירת טהרת המשפחה.

באותה תקופה סבל מאובדן תחושה ברגלו, ובקיץ ה'תרצ"א נסע להתרפאות במרחצאות מרינבד, כשבדרכו ביקר בישיבות חב"ד בפולין - בוורשה ובאוטבוצק.

בתחילת שנת תרצ"ב הקים סניף של ישיבת "תומכי תמימים" בריגה, והביא מליטא את הרב מרדכי פוגרמנסקי, תלמיד ישיבת טלז לעמוד בראשה. הישיבה התקיימה כשנה בלבד.

תקופת פולין

באלול ה'תרצ"ג עבר לוורשה ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה אוטבוצק.

בשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד את אגודת חסידי חב"ד.

בדצמבר 1939 חולץ מוורשה הכבושה בידי חבורת קצינים מהאבווהר (שירות הביון הגרמני) שמונו למבצע זה על ידי אדמירל וילהלם קנריס ושבראשם עמד קצין נאצי שאביו היה יהודי. הרב שניאורסון היגר לארצות הברית בכ"ד באדר א' ה'ת"ש (4 במרץ 1940).

תקופת ארצות הברית

בט' באדר ב' ה'ת"ש (19 בפברואר 1940) הגיע הרב שניאורסון באנייה מסטוקהולם לניו יורק. תקופה קצרה לאחר הגעתו רכש את בנין 770 המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות. המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד.

עם בואו יסד שלשה מוסדות מרכזיים: מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בארצות הברית וקנדה בניהול חתנו הרב שמריהו גוראריה, מרכז לענייני חינוך, ומחנה ישראל בניהול חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון. מרכז הישיבות הקים 13 סניפים ברחבי ארצות הברית וסניף במונטריאול, קנדה. בנוסף יסד את הוצאת הספרים קה"ת, את ארגון של"ה ופעילות "מסיבות שבת". מאז פעל רבות לחיזוק יהדות ארצות הברית, עורר את התודעה לציפייה לביאת המשיח כשטבע את הסיסמה "לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה" (מיד לתשובה - מיד לגאולה).

הרב שניאורסון תיקן ללמוד חת"ת - חומש יומי עם רש"י, תהילים יומי, ותניא יומי.

בתש"ט הקים את היישוב כפר חב"ד בישראל.

נפטר בשבת פרשת בא, י' בשבט ה'תש"י (1950) במרכז חב"ד העולמי – 770. הלווייתו התקיימה למחרת, והוא נקבר בחלקת אגודת חסידי חב"ד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק. על קברו הוקם אוהל מיוחד. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש, ירש חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון.

משפחתו

נישא לבת דודתו בדרגה שנייה נחמה דינה (צר'). לבני הזוג נולדו שלוש בנות: חנה, שנישאה לרב שמריהו גוראריה. חיה מושקא, שנישאה לרבי מנחם מנדל שניאורסון (לימים האדמו"ר השביעי של חב"ד-לובביץ'). ושיינא, שנישאה למנחם מנדל הורנשטיין, ושניהם נספו בשואה, שיינא בתאריך ב' בתשרי ה'תש"ג ומנחם מנדל הורנשטיין בכ"ה בחשוון ה'תש"ג.

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

אוהל קברו של הרב שניאורסון, שבו נמצא גם קבר חתנו

מימין: חתנו הרב מנחם מנדל שניאורסון, משמאל: הרב שמריהו גוראריה

בארצות הברית

כרזה שפרסמה הרבנות הראשית לארץ ישראל לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים

היסטוריוגרפיה

רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בהיסטוריה של חסידות חב"ד. כבר מילדות רשם בהוראת אביו את הסיפורים ששמע ממנו, מסבתו הרבנית רבקה, אשת אדמו"ר המהר"ש, וחסידים זקנים נוספים. בשיחות שנשא ובאיגרותיו הוא מרבה לתאר את הדורות הקודמים של החסידות ואת מנהגי אבותיו. חלק גדול ממנהגי חב"ד כיום מבוסס על עובדות שסיפר. שלא כמקובל בקרב אדמו"רים, הוא חיבר ספר העוסק בתולדות החסידות, בשם "ספר הזיכרונות". חוקרים חלקו על אמינותה של ההיסטוריוגרפיה שלו.

חיבוריו

מאמרים - דרושי חסידות חב"ד

כחמשת אדמו"רי חב"ד שלפניו נהג הריי"צ לומר, דרושי חסידות בשבתות, חגים, ומועדי חב"ד. הדרושים, או "מאמרים", מבוססים על דרושים שאמרו האדמו"רים שלפניו. חלקם אף רשם בכוונה למסור לדפוס. מאמרים אלו נאספו בסדרת ספרי המאמרים לפי סדר אמירתם, ונסדרו לדפוס במהדורות מוערות.

• ספר המאמרים - סדרה המונה כ-18 כרכים. מסודרת על פי סדר השנה (זאת אומרת, על פי זמני אמירתם, כל כרך לערך שנה או שנתיים).
• ספר הקיצורים, קיצורי הספר שערי אורה, קה"ת, ברוקלין ה'תש"ח

שיחות

הרב שניאורסון אמר את שיחותיו ביידיש ובשפה זו גם נרשמו על ידי החסידים ונדפסו. רק חלק קטן מהשיחות הוגה על ידו. חלק מהשיחות יצאו לאור בשעתן בסמיכות לזמן אמירתם בקופיר או בדפוס, בסדרת חוברות שנקראה "לקוטי דיבורים" שנלקטה לאחר מכן בשני כרכים. לאחר מכן נאספו השיחות ונערכו לדפוס על סדר השנים במהדורות מוערות ומתוקנות. חלק מהספרים אף תורגם לעברית ויצא לאור בספרים בפני עצמם.

• לקוטי דיבורים - שיחותיו ברבים שהוגהו על ידו. שני כרכים (ביידיש). (בתרגום לעברית הם שלשה כרכים). (הספר בקטלוג ULI)
• ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ד. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תר"פ-תרפ"ז". (הספר בקטלוג ULI)
• ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ב. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תרפ"ח-תרצ"א".
• ספר השיחות תרצ"ו-חורף ת"ש, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ט.
• ספר השיחות קיץ ת"ש-תש"ב, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
• ספר השיחות תש"ג-תש"ה, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
• ספר השיחות תש"ו-תש"י, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"א.

מכתבים

• אגרות קודש - סדרה של 17 כרכים ממכתביו.

יומנים וקונטרסים

• ספר הזיכרונות - שני כרכים תיעודיים הכתובים בסגנון פרוזה המתארים את הרקע לצמיחת תנועת החסידות באירופה. גיבור הספר הוא רבי ברוך אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.
• קונטרס לימוד החסידות - אודות חובת הלימוד והפצת החסידות בדורנו.(הספר בקטלוג ULI)
• קונטרס תורת החסידות - מכתב המסביר את התפתחות תנועת החסידות ומהות תורתה. (הספר בקטלוג ULI)
• קונטרס כללי החינוך וההדרכה - פרקים בחינוך והדרכה אתר hebrewbooks‏ . (הספר בקטלוג ULI)
• קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה - מתאר את מלחמתו של זקנו אדמו"ר הצמח צדק נגד תנועת ההשכלה. (הספר בקטלוג ULI)

ועוד חיבורים שונים שלא נדפסו בחייו ונמצאו רק שנים רבות לאחר פטירתו מהם:

• קונטרס דברי ימי החוזרים - חלק ממכתב המתאר את דברי ימי ה'חוזרים' בתנועת חב"ד, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ו.

רשימות

• תשרי-טבת תרנ"ב. שבט - ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
• ערב חנוכה תרנ"ג. עשרה בטבת תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
• י"א י"ג ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.
• טבת-שבט תרנ"ו, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
• תשרי-חשון תרס"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, (בסוף קונטרס "מאמרי י"ט כסלו תרפ"ב") קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
• ויכוח הגדול במינסק תקמ"ג, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
• אופן ההשתלשלות בהתיסדות חסידות חב"ד, דור ראשון, דור שני, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
• החסיד ר' שמעון רופא, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תש"ע.
• דברי חיי אדמו"ר הזקן, בעריכת הרב אהרן לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.

ספר היום יום

• לוח היום יום - ליקט וערך מכתביו חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

לקריאה נוספת

• בריאן מארק ריג, להציל את הרַבִּי - "כיצד חילצו קצינים נאציים את הרבי מליובאוויטש מוורשה הכבושה". הוצאת מטר (עיון), תל אביב תשס"ז - 2007. בתרגום לעברית. (הספר בקטלוג ULI)
• הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, עד בלי די.
• אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרכים שנים עשר - חמישה עשר, רבי יוסף יצחק אדמו"ר מוהריי"ץ, כפר חב"ד, קה"ת. (הספר בקטלוג ULI)
• דוד זאב רוטנברג, מסע הרבי לארץ הקודש, כפר חב"ד, ה'תשנ"ט. - ספר מחקר היסטורי העוסק בביקורו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש בארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט.
• Out of the inferno (היציאה מהתופת) - סיפור בריחתו מגרמניה הנאצית - מאת מ. אלטיין ואליעזר זקליקובסקי
• הלל צייטלין, גואל חב"ד, בתוך: ספרן של יחידים, הוצאת מוסד הרב קוק, 1979.

קישורים חיצוניים

• אדמו"ר הריי"צ - רבי יוסף יצחק שניאורסאהן באתר "MyTzadik"
• אהוד עין-גיל, עשרה ימים לפני הטבח, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2004, על ביקורו בארץ ישראל בתרפ"ט
• ישראל שפירא, עדות האדמו"ר הריי"צ על הגאון מווילנה באתר כיכר השבת
• ישראל שפירא, מי חיבר את ה'ביאור' שנדד מברלין לווילנה?, כיכר השבת
• אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 138–139, באתר היברובוקס
• וידאו אודות ניגון "הבינוני" של רבי יוסף יצחק
• יוסף אהרונוב‏, המנהיג היהודי שלא פחד מאף אדם, באתר וואלה, 20 בינואר 2016
• חלפו שבעים שנה. מה השתנה?, אתר בית חב"ד
• יוסף יצחק שניאורסון (1880-1950), דף שער בספרייה הלאומית

המאסר ברוסיה הסובייטית:

• 13 תמונות שמספרות את סיפור המאסר והגאולה של רבי יוסף יצחק, אתר בית חב"ד
• יומן המאסר של האדמו"ר הריי"צ
• יומן המאסר - חלק מיומן המאסר של הרבי (בתרגום לעברית) באתר בית חב"ד.
• י"ב-י"ג בתמוז: חג הגאולה, אתר בית חב"ד

הצלתו מאירופה הנאצית:

• שלמה שמיר, איך חילצו קצינים נאצים את הרבי מלובביץ' מוורשה הכבושה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2007
• צופיה הירשפלד, למה הצילו הנאצים את הרבי מלובביץ', באתר ynet, 1 במאי 2011
• הרבי והקצין הגרמני - הסרט, באתר ערוץ 7, "מבט שני", הערוץ הראשון, 1 במאי 2011
• להקדים את האס.אס., זלמן רודרמן.
• מניצולים למצילים, שניאור זלמן ברגר.

בארצות הברית:

• הרבי הריי"ץ מקבל אזרחות אמריקאית בתאריך ט"ז אדר תש"ט, 17 במרץ 1949, אתר בית חב"ד.
• סוכן קג”ב דיווח: ‘הצדיק שניאורסון הקים מרכז אנטי סובייטי בניו יורק’