וילהלם רייך
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חסרים חלקים שלמים בחייו, נושא אנרגיית האורגון נמצא בהדגשת יתר, מחקריו האחרים וגישתו לחינוך אינם מוזכרים כמעט או כלל, אין כלל דיון בהשפעתו. | |
וילהלם רייך (בגרמנית: Wilhelm Reich; 24 במרץ 1897 – 3 בנובמבר 1957) היה פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי-אוסטרי, שהיה מתלמידיו של זיגמונד פרויד בווינה.
 | |
| לידה |
24 במרץ 1897 דובצאו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1957 (בגיל 60) Lewisburg, ארצות הברית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Orgonon |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
| שפות היצירה |
אנגלית, גרמנית |
| זרם ספרותי |
Orgone, Freudo-Marxism, vegetotherapy, Orgastic potency |
| יצירות בולטות |
Character Analysis, Die Sexualität im Kulturkampf, The Mass Psychology of Fascism, Listen, Little Man! |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Eva Reich, Lore Reich Rubin, Peter Reich |
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים
עריכהוילהלם רייך נולד במרץ 1897 למשפחה יהודית בגליציה (שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). ילדותו הייתה קשה, אביו, שהיה בעל חוות בקר בצפון בוקובינה, נהג בו בקשיחות רבה. וילהלם למד בחינוך ביתי עד גיל 10 ולכן סבל מבדידות חברתית. כשהיה בן 12 תפס במקרה את אמו מקיימת יחסי מין עם המורה הפרטי שלו למתמטיקה. בעקבות האירוע התאבדה אמו, וילהלם רייך נשלח לפנימיה ולימודים גימנסיה בטשרנוביץ. שנה לאחר מות אמו התאבד גם אביו. וילהלם עבר לגור בווינה אצל סבתו מצד אמו. בגיל 16 החל להתעניין ברפואה ובעיקר בנפש האדם. הוא התגייס לצבא, שוחרר ב-1918 והחל לימודי רפואה. הוא הוסמך כרופא בגיל 25 והמשיך להתמחות בפסיכיאטריה. בווינה הכיר את המוזיקאים אלבן ברג וארנולד שנברג, הסופרים והמשוררים סטפן צווייג, ארתור שניצלר, הוגו פון הופמנסטל וריינר מריה רילקה ואת האמנים גוסטב קלימט ואוסקר קוקושקה.
רייך נחשב לאבי הפסיכותרפיה הגופנית, פסיכואנליטיקאי שעסק גם בפיזיקה, כימיה וביולוגיה. מראשית דרכו כמטפל נתפס כמי שלא הולך עם הזרם המרכזי. הוא פעל לחינוך אנשים למיניות בריאה ומשוחררת יותר (באותה התקופה זה לא היה מקובל). כל דרכו הייתה מלווה באופטימיות אינסופית, באמונה במשאבים וביכולת הריפוי העצמי של הגוף והנפש באמצעות הסרת החסמים, ובאמצעות גילוי המשאבים וכוחות החיים הכלואים מאחוריהם.
רייך התנדב בקליניקה למעוטי-יכולת, שם עזר להמוני אנשים ממעמדות שונים, צבר ניסיון והגיע להבנות פורצות דרך, שהמרכזיות שבהן:
- האופי של המטופל משתקף גם ברמה הגופנית של-ידי צורת הגוף ותנועתו. אדם החווה פחד, צער או כעס, נושא את גופו ביציבה שמהווה ביטוי חיצוני לאותו הרגש.
- סימפטום המחלה, הבא לידי ביטוי בכאב, לדוגמה, אינו הבעיה שיש להעלים, אלא רק סימן איתות מהגוף שמבקש ריפוי.
- בגוף האדם (כמו בכל גוף) קיימת אנרגיית-חיים. כאשר האנרגיה זורמת בחופשיות, הגוף נמצא באיזון ופועל באופן הרמוני. כאשר האנרגיה תקועה במקום מסוים בגוף, יש חסימה, ואז נוצרים סימפטומים, שלהם צורות ביטוי שונות בגוף. כדי שהאנרגיה תזרום שוב בחופשיות, יש לשחרר את החסימות האלו וכך הגוף של המטופל יוכל לשקם ולרפא את עצמו.
לאורך כל הדרך האמין רייך בבסיס הבריא של האדם. הייתה לו ראייה הוליסטית והוא טען שמתחת למסיכה של האדם ומתחת לתת-המודע שוכן הגרעין הביולוגי המשותף לכל אדם באשר הוא אדם – הגרעין המניע את האדם לחיברות ולאהבה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 טען רייך שגילה אנרגיה פיזיקלית חדשה הנמצאת בכל בעלי החיים ובאוויר. האנרגיה כונתה בשם אורגון. רייך בנה מכשירים שכונו "צוברי אורגון" שתפקידם היה לצבור את האנרגיה ולרתום אותה לשם ריפוי מחלות כמו סרטן ולחיזוק האון המיני. טענותיו לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית.
בשנת 1933 פרסם רייך את המסה "פסיכולוגיית ההמון של הפשיזם" והוחרם על ידי הנאצים. לאחר שהבין שהוא בסכנה (גם בשל מוצאו היהודי), היגר ב-1934 לזמן קצר לדנמרק, עבר לשוודיה, ובסתיו של אותה שנה התיישב באוסלו שבנורווגיה, שם המשיך את מחקרו על אורגון באוניברסיטת אוסלו במשך כחמש שנים. בשנת 1939, לאחר שנוצרה כנגדו אופוזיציה של אנשי רפואה ופסיכיאטריה, שלא הסכימו עם שיטותיו, היגר לארצות הברית. ב-1947, לאחר סדרה של מאמרים שפורסמו ב"ניו ריפבליק" וב"הארפרז", החל ארגון התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA) בחקירה אודות טענותיו על אורגון. בעקבות החקירה הוציא הארגון צו שאסר על ההתייחסות לטיפול באורגון כטיפול רפואי. למרות הצו המשיך רייך בטיפוליו באורגון והואשם בביזוי בית המשפט. הוא ניהל את הגנתו לבדו, הגנה שכללה שליחת כל ספריו לשופט. למרות זאת הורשע רייך ונגזרו עליו שנתיים מאסר. רייך נפטר מהתקף לב בכלא, זמן קצר לפני מועד שחרורו.
בין אוגוסט 1956 ועד 1962 שרף ה-FDA רבים מכתביו של רייך והושמדו גם מכשיריו לטיפול באורגון. רדיפתו המתמשכת בידי הממסד הרפואי עוררה את הסופר רוברט אנטון וילסון לכתוב את המחזה "וילהלם רייך בגיהנום", בו תיאר את אנשי האקדמיה כאוחזים במוסר צבוע, ואת גורמי הממשל כשליחי אינקוויזיציה.
תאוריות
עריכהרייך פיתח תאוריה לפיה היכולת לחוות אהבה מינית תלויה ביכולת הפיזית לקיום יחסי מין על ידי מה שכינה "פוטנציאל אורגזמטי". הוא ניסה למדוד את האורגזמה הגברית והבחין בקיומם של ארבעה שלבים פיזיולוגיים:
- הראשון - טעינה פסיכו-סקסואלית;
- השני - זקפה, המלווה בהטענה חשמלית, אותה רייך ניסה למדוד;
- השלישי - שחרור חשמלי בעת האורגזמה;
- והרביעי - ירידת הזקפה.
רייך האמין שהאנרגיה שמצא היא ייחודית ומצויה בכל אורגניזם חי. מאוחר יותר כינה את האנרגיה הזו "אורגון", ואת המודל שפיתח אודותיה כינה "אורגונומיה". הוא טען שלאנרגיית האורגון יש צבע כחול, ניתן לראות אותה, והיא מופיעה ומשפיעה על מצבים שונים בטבע ובגוף האדם, בהם מזג אוויר, צבע השמים, היווצרות גלקסיות, ביטויים פיזיים של רגשות ומיניות האדם, תאי דם אדומים, כלורופיל בצמחים ותאים סרטניים. הוא בנה מכשירים "קולטי אורגון" וטען כי ניתן להשתמש באורגון שנצבר בהם לטיפול במחלות גופניות ופסיכוסומטיות. במחקרים מדעיים לא נמצא תוקף מדעי לקיום האורגון. כמה מתלמידיו של רייך, בהם רפי רוזן בישראל, פיתחו על בסיס גישתו תורות מיסטיות שונות.
רייך הסכים עם פרויד שמקור ההפרעות הנפשיות הוא ההתפתחות המינית. שניהם הסכימו שהמצבים הפסיכולוגיים נובעים מתהליכים לא מודעים, שהמיניות בגיל הרך מודחקת ושלכך יש השלכות עמוקות על המצבים הנפשיים. רייך, שבתחילת דרכו היה מרקסיסט, האמין שהסיבה להדחקת המיניות בילדות נעוצה באותו המוסר הבורגני והמבנים הסוציו-אקונומיים שהחברה יצרה. מכיוון שהסיבה לנוירוזות, כפי שהובנה בתקופה זו, היא הדחקה של המיניות — רייך הציע שהתרופה הטובה ביותר תהיה חיי מין פעילים ומשוחררים מרגשי אשמה. הוא טען שהדבר יתאפשר רק על ידי מוסר שאינו נתון למרותו של מבנה כלכלי מדכא. רייך עודד מיניות חופשית ומשוחררת מתוך רצון הדדי כדי להפחית אנרגיות של שנאה וכעס. טענתו המרכזית הייתה שכל שלטון מדכא את המיניות (בעיקר הנשית) מכיוון שאת התיסכול המיני ניתן לתעל לאלימות, למלחמות ולשליטה, אך אנשים שהם מסופקים מינית אינם ניתנים לתימרון ולכן הם מהוים איום על הממסד הדתי והפוליטי.
בתרבות הפופולרית
עריכהרייך ופועלו שימשו נושא בכמה הקשרים בתרבות הפופולרית. הבמאי הסרבי דושן מקבייב התמקד בסרטו "מסתרי האורגניזם" בחייו של רייך. הדים לתפישותיו ניכרו גם בסרטים אחרים של הבמאי. הזמרת קייט בוש עסקה ברייך בשירה "Cloud Busting". בסרטון לשיר מככב השחקן דונלד סתרלנד כרייך ואילו בוש מופיעה כבנו. רייך השפיע מאוד על התרבות הפופולרית בשנות השישים ובשנות השבעים ורעיונותיו בדבר מיניות משוחררת ואהבה חופשית לכדו בקסמם את ילדי הפרחים באמריקה וצעירים רבים בעולם, שמצאו תשובות בכתביו של רייך.
מבחר מכתביו
עריכה- Character Analysis
- The Cancer Biopathy
- Function of the Orgasm
- The Bion Experiments: On the Origins of Life
- Mass Psychology of Fascism
- Listen, Little Man
- Ether, God and Devil
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של וילהלם רייך (באנגלית)
וילהלם רייך, ברשת החברתית Goodreads- אורי לוטן, מלחמות הן תוצאה של דיכוי מיני, באתר nrg, 7 ביולי 2004
- מאמר של גילה בויום
- סיפורו של וילהלם רייך, סרט וידאו
אביהו זכאי, ואולי סיבת כל הקטסטרופות הגדולות של המאה העשרים היא דיכוי מיני, באתר הארץ, 30 באפריל 2019- וילהלם רייך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וילהלם רייך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
