ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/בארה של מרים
בארה של מרים היא, על פי המסורת, באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בזכותה של מרים הנביאה.
שירת הבאר
עריכה
שירת הבאר
|
|---|
|
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת; עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: |
| ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים י"ז–כ' |
שירת הבאר היא אחת מהשירות המופיעות בתורה, שירת הבאר מופיעה בפרשת חקת, מיד לאחר סיפור נחש הנחושת.
על פי פשוטו של מקרא השירה הזו היא איננה קשורה כלל לבארה של מרים, אלא לבאר שמשה ואהרון (=נדיבי העם) חפרו על ידי הכאת המקל (=במחוקק במשענותם). זמן השירה היה בסוף ארבעים שנה שבני ישראל היו במדבר לאחר שעזבו את נחל ארנון. לפי הפשט השיר מסתיים במילים במחוקק במשענותם, המשך המקרא מדבר על מסעות בני ישראל.
על פי המדרש[1] (הובא בפרשנות רש"י) מדובר על בארה של מרים שהייתה בדרך נס מלווה אתם כל זמן שהותם במדבר, ולאחר יציאתם מנחל ארנון סחפה הבאר את פגרי לוחמי האמורי (לאחר שתתכננו מארב - שנכשל על ידי מחיצתם בין שני הרים). לפרשנות זו השיר מסתיים במילים ונשקפה על פני הישימון. שאותה באר המשיכה ללוות את עם ישראל עד שנגנזה בים כנרת.
במדרש
עריכהעל פי חז"ל במסכת אבות הבאר נמנית עם עשרה דברים שנבראו בסיום בריאת העולם:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.
ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: ”ופי הבאר - בארה של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ"א) עלי באר - ענו לה.”
בתלמוד הבבלי מסופר כי במשך חייה של מרים, הרוותה הבאר את צימאונם של בני ישראל ההולכים במדבר. עם מותה של מרים פסקה הבאר מלנבוע:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן.
במקום אחר בתלמוד תולים את שלושת נסי המדבר במעשיו של אברהם, ואת בארה של מרים בכך שאמר "יוקח נא מעט מים", על פי דברי הפסוק "באר חפרוה שרים"[3].
אופי הבאר
עריכהרש"י בפירושו במקום מסביר מדוע סירבה הבאר לתת מים לאחר מות מרים:
סלע, וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים.
דהיינו, הבאר הייתה בעצם סלע שנבעו ממנו מים, והיה הסלע מתנהל עם בני ישראל במסעותם. משמתה מרים, הפסיקו המים לנבוע מן הסלע, והוא הסלע עליו הכה משה בפרשת "מי מריבה". למדים זאת מסמיכות המקרים של "ותמת שם מרים ... ולא היה מים לעדה לשתות". עם מותה של מרים נסתתמו המים. לאחר פרשת מי מריבה, ובזכותם של משה ואהרון, חזרה הבאר וסיפקה מים לבני ישראל עד כניסתם לארץ ישראל.
במקום אחר רש"י מרחיב מעט את תיאורו: ”באר - בארה של מרים - סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה, ועגול כמין כברה היה, ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין.” (רש"י פסחים דף נד א) לפרשנות המהר"ל מפראג בדברי רש"י אין הכוונה שהסלע היה מתגלגל עמהם, כי אם כן מדובר בנס נוסף שלא נזכר, אלא הכוונה שבכל מקום שישראל הלכו, המים היו עולים והיה נוצר פתח באופן נסי הוא פי הבאר[4].
בספר התודעה לרב אליהו כיטוב ישנו תיאור ציורי של הבאר על פי המדרשים והפרשנים:
והיאך הייתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה - עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, הייתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף.[5]
בציורי בית הכנסת בדורה אירופוס נכלל גם ציור של בארה של מרים, שבמרכזו הבאר וממנה יוצאים נחלים לאוהלי שנים עשר השבטים.
גניזת הבאר
עריכה
פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.
בסוף שירת הבאר, נאמר ”וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן”[6].
במסורת חז"ל דרשו בפסוק זה כי הבאר "נגנזה" בים, וניתן להשקיף ולראות אותה מההר. על המיקום המדויק נאמר בתלמוד ירושלמי:
אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא, זו היא בארה של מרים
מלבד האפשרות לצפות בבאר הצפונה על ידי השקפה עליה מהר הישימון, הירושלמי מוסיף מקום זיהוי ממוקד: ”אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין” (בתרגום מארמית גלילית: שיערוהו חכמים, והרי היא מכוונת מול השער האמצעי של בית הכנסת הישן של סרוגנין).
דברי הירושלמי בזיהוי מקום הצפנתה של הבאר מופיעים במקום נוסף בירושלמי, בנוסח זהה[7]. נוסח דומה מופיע גם במדרש[8], וכן בפירוש רש"י למקרא[9].
לעומת זאת במקבילה של המימרה בתלמוד הבבלי, כפי הגרסה שלפנינו, משתמע כי היא מצויה בסמוך להר הכרמל, בים התיכון[10]; אמנם יש גרסאות בבבלי לפיהן הבאר אכן "בים של טיבריה" (הכנרת)[11], וכן יש שגרסו "הר הישימון" במקום "הר הכרמל"[12].
כיום אין מקום מובהק המוכר כ"הר הישימון", וגם לא ידוע בבירור היכן הוא בית הכנסת הישן של סרוגנין. צבי אילן משער כי הר הישימון הוא רכס טבריה עילית[13]. סרוגנין הוא שם מקום[14], והוא מופיע בספרות חז"ל בשמות: סרוגנין, סירונגיא או סרונגיא, סרונגין, סרונגית, וכיוצא באלו. המקום מזוהה כחורבת סרגונה הסמוכה כיום למושב הזורעים[15][13]. עם זאת, צבי אילן מניח כי הכוונה לבית כנסת טברייני שהוקם על ידי בני סרגונה שבו להתגורר בטבריה הסמוכה[13].
רבי חיים ויטאל, בספרו "שער הגלגולים" נותן סימן זיהוי נוסף לאיתור המקום: ”כלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריא, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים”[16]
נגיד ומצוה (ע"מ כ"ט בדפו"ח: כשאני חיים באתי אצל מורי ז"ל ללמוד ממנו זאת החכמה, הלך מורי ז"ל לטבריה והוליכני עמו... וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת חיבת הארץ: ועתה לא יש שם דקלין וגם המגדול אינו נראה כ"א כשהולסים מתוך העיר לחמי טבריא כמו באמצע הדרך אשר שם חורבות מי"ג בי כנישלם יש שם אבנים כשהולכים מתוך העיר לחמי טבריה כמו באמצע הדרך אשר שם חורבות מי"ג בי כנישתא יש שם אבנים שנכנסים תוך ים כנרת והולכים עליהם כמה אמות ואומרים סימנא מילתא כי שם היא הבאר האיתור המקום של באר מרים, בא בעקבות חקירת מקור קדום נוסף וידוע פחות מכתבי האר"י, ספר נגיד ומצווה של רבי יעקב צמח, שנכתב כ-60 שנה לאחר האר"י, ושכלולות בו ידיעות מקוריות שהוא שמע מפי בנו של ר' חיים ויטאל, שמואל, כאשר זה היה בדמשק בראשית המאה ה-17. בספר זה מוזכר תיאור מדויק של מקום באר מרים, הממוקמת לא בלב ימת כנרת, אלא בחוף טבריה מדרום לחוף העירוני, בינו לבין החוף של מלון הולידיי אין[11]. הזיהוי האמור אינו מקובל על כלל החוקרים, הממשיכים לטעון כי מקומה של באר מרים, אם הייתה כזאת לא ידוע.
בהתאם לזיהוי המקום על ידי רבי חיים ויטאל, התגלה המקום בראשית המאה ה-21[17].
- מצויד בתיאור זה, סקר סטפנסקי את טבריה – וגילה, שאכן העמודים המתוארים במקורות עדיין נמצאים באתרם – אם כי שקועים היום בחוף טבריה, מדרום לחוף העירוני, בינו לבין החוף של מלון הולידיי-אין יתר על כן, הוא איתר צילום ישן של המקום בארכיון רשות העתיקות בירושלים – המראה תמונה מרהיבה ומקורית של העמודים כאן, מקבץ מרשים שמעיד, ללא ספק, שכאן עמד מבנה קדום (שזוהה בעבר כ-'בית הכנסת הישן' של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד). ובכן, בתקופת האר"י הקדוש קטע זה של החוף היה מכוסה במי הכנרת, כאשר מפלס הים היה גבוה בכ- 2 מטרים מהמפלס של היום, ואז כוסו העמודים במים ומהמים האלה נתן האר"י הקדוש לתלמידו רבי חיים ויטאל לשתות. היום, בעקבות ירידת המפלס, נסוגו המים כמה מטרים מזרחה ומקום העמודים חשוף לעיני כל.
לאחרונה, נעשה ניסיון למקם את באר מרים לפי מקור בספר קבלי, בחוף טבריה, מדרום לחוף העירוני בינו לבין החוף של מלון הולידיי אין.
יש המזהים את מיקומה של הבאר בצפון-מערב הכנרת[18].
מסורת טבריינית אומרת כי יש להיזהר שלא לעבור עם הספינה באזור בארה של מרים, משום שהספינה עלולה לטבוע[19].
במדרש תנחומא מסופר על מוכה צרעת ועיוור שירד לטבול במי מערה. נזדמנה לו שם באר מרים ונתרפא מיד לאחר הטבילה[20]. סיפור אחר מספר על חולה שחין:
מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאת [=באה] אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח
בימי הביניים
עריכההמסורת, לפיה נגנזה הבאר בכנרת, נקוטה במיוחד אצל יהודי טבריה והגליל.
רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מציין מנהג לשאוב מים מהבאר במוצאי שבתות ולשתות מהם, כיוון שקיימת אמונה כי בארה של מרים מתגלגלת בכל הבארות ויש למים אז סגולת מרפא[21].
רבי חיים ויטאל, שזקף חלק גדול מתובנותיו בקבלה לשתייה מבארה של מרים בידי האר"י[22] ניסה לתאר את מיקומה המדויק:
- "בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים:"[23]
בעת המצור על טבריה בשנת 1742 הזכיר הרב חיים אבולעפיה את בארה של מרים בטבריה כרומזת אל השכינה אשר תגן על טבריה מפני סולימאן אל-עדאם[24].
בספרות ובתרבות העברית
עריכהבארה של מרים הייתה למקור השראה לסופרים ומשוררים עבריים. "בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש" הוא השם שנתן ש"י עגנון לאחד מסיפוריו המוקדמים, שפורסם בשנת 1909 בעיתון "הפועל הצעיר"[25]. בסיפורו "בלבב ימים" מתאר עגנון את הבאר כאחת ממעלותיה של טבריה: "וים כנרת שהקדוש ברוך הוא מחבבו יותר מכל הימים מקיף אותה, ובארה של מרים גנוזה בתוך הים, וכבר גילה האר"י הקדוש זכרונו לברכה שהיא מרפאה את הנפש".
אורי צבי גרינברג, בשירו "בארה של מרים", שבספרו "רחובות הנהר", מדגיש את נסתרותה: ”אֵין יוֹדְעִים אֵי מְקוֹם בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם בַּכִּנֶּרֶת” וש. שלום, בשירו "באר מרים" מתאר את הבאר כמקור שפע נצחי[26].
בספרו של מרטין בובר, "אור הגנוז" מסופר, על פי הספר "עשר צחצחות", על רבי יצחק אייזיק מקאלוב שבערב יום הכיפורים בין השמשות יצא עם אחד מחסידיו לנסיעה במרכבתו, ובאחד השדות נראתה רצועת מים צרה, במקום שבו מעולם לא נראו מים, והרבי פשט בגדיו וטבל בה, ולאחר מכן חזרו השניים לתפילה בבית הכנסת. כאשר שאל החסיד לפשר המעשה, השיב לו הרבי: "כשעוברת כאן פתאום בארהּ של מרים, למה אתה עומד ואינך טובל עמי בתוכה?"[27]
בארה של מרים מוזכרת בסיפורו של חיים נחמן ביאליק, "ספיח",[28] בסיפורו של יוסף חיים ברנר, "שכול וכישלון".[29]. בהרחבה מוזכר הסיפור ברומן של חיים באר, "לפני המקום".[30]
המושג בארה של מרים ניתן על ידי מספר מחברים כשם לספרם. הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי מי שהיה רבה של רמת גן, כתב ספר על פרשיות השבוע, וקרא לו "בארה של מרים". הרב מרדכי דוד נויגרשל כתב ביאור לספרו של מהר"ל מפראג, "באר הגולה", וקרא לביאורו "בארה של מרים".
"בארה של מרים" שימש גם לציון מקומות אחרים. המרחצאות מריאנבד (בתרגום מילולי: "מרחצאות מרים") כונו בעברית "בארה של מרים"[31][32]. גם בנצרת יש באר המכונה "בארה של מרים"[33].
בגרסאות מודרניות להגדה של פסח, ובפרט בקהילות קונסרבטיביות, נהוג להוסיף בליל הסדר כוס מים צלולים - כוסה של מרים, לצד כוס של אליהו, לזכר מפעלותיה של מרים ובמיוחד בארה הנסית[34].
בחוצות ישראל
עריכהבארה של מרים הונצחה באתרים רבים בישראל, בניסוח מודרני לשמה - "באר מרים":
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- לוי גינצבורג, אגדות היהודים, מכון שכטר למדעי היהדות, 2009, כרך ד', הפרק "בארה של מרים", עמ' 29-27.
- ישראל מ' תא-שמע, "בארה של מרים : גלגולי מנהג אשכנז בסעודה שלישית של שבת", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ד תשמ"ה 251–270.
- יהודה טאוב, מרים באר השירה. הוצאת קול תודה, אשדוד תשע"ט
- יוסי סטפנסקי, "באר מרים... בכנרת נגנזה?" : מסע לאיתורו של מקום קדוש בגליל, תשס"ז
- ישראל שפירא, מהו מיקומה המדוייק של 'בארה של מרים'?, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2020
- בארה של מרים, באתר פורטל הדף היומי
קישורים חיצוניים
עריכה- "בארה של מרים", בתוך: ד"ר לאה מזור: על מקרא הוראה וחינוך
- הערך "בארה של מרים", באתר ויקישיבה
- עידן יוסף, תגלית: נחשפה באר מרים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביולי 2007
- שלום רוזנברג, בארה של מרים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 2 באוגוסט 2013, 2 באוגוסט 2013
- שירת הבאר בגיליונות פרשת השבוע של נחמה ליבוביץ
הערות שוליים
עריכה- ^ מדרש רבה חקת כט באתר דעת
- ^ דברי התלמוד מבוססים על התוספתא מסכת סוטה יא א
- ^ תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא פו, ב
- ^ ספר דרך חיים - פרק ה משנה ו
- ^ תוספתא סוכה ג; במדבר רבה א; שם יט; תנחומא ישן חוקת; רש"י תהלים עח, טז
- ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק כ'.
- ^ ראו תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'.
- ^ ראו ויקרא רבה, פרשה כ"ב, פסקה ד';
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדרש רבה
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:מדרש רבה) חסר מספר פרשה.במדבר רבה, פרשה "; תבנית:תנחומא. - ^ רש"י, פירוש רש"י למקרא, על ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק כ'.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד א' וראו גם רבנו גרשום, על תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ט', עמוד א'.
- ^ ראו רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, דקדוקי סופרים, מכתב יד מינכן; רבנו חננאל, פירוש רבנו חננאל, על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד א'.
- ^ רד"ל, פירוש הרד"ל, על ויקרא רבה, פרשה כ"ב, פסקה ד'; רבי ישכר תמר, עלי תמר, על תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'.
- ^ 1 2 3 צבי אילן, אריאל - 52: בתי כנסת בגליל ובגולן, אריאל, "ח' סרגונה", ירושלים תשמ"ז, עמ' 83.
- ^ רבי דוד פרנקל, קרבן העדה, על תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"ב, הלכה ג'; רבי משה מרגלית, פני משה, על ירושלמי, שם.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חנוך יהודה קאהוט, הערוך השלם, חלק ו', ערך סרנג, וינה תרל"ח-תרנ"ב, עמ' קל"ט, באתר אוצר החכמה. - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רבי חיים ויטאל, שער הגלגולים, הקדמה ל"ז, ירושלים תרס"ג, דף ע"ה, עמ' ב', באתר אוצר החכמה. - ^ עידן יוסף, העולם הארכיאולוגי כמרקחה: באר מרים - אחות משה - שממנו נפוצה הקבלה, התגלה לחוף הכנרת אחרי 3,000 שנה, באתר TheMarker, 8 ביולי 2007; עידן יוסף, תגלית: נחשפה באר מרים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביולי 2007.
- ^ אחיקם משה דוד, האם באר מרים נמצאה בכינרת?, באתר nrg, 23 בפברואר 2009.
- ^ אחיקם משה דוד, האם באר מרים נמצאה בכינרת?, באתר nrg, 23 בפברואר 2009. וראו גם רבנו גרשום, על תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ט', עמוד א'.
- ^ תבנית:תנחומא. גרסה דומה קיימת בויקרא רבה, פרשה כ"ב, פסקה ד', בשם רבי תנחומא, על מוכה שחין שטבל בכנרת ונזדמן לו במקרה בארה של מרים והחלים כולו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"ט, סעיף י'. אמונה זו מוזכרת בכתבי הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות מ, ובספר הכלבו
- ^ ספר "נגיד ומצווה" לרבי יעקב צמח, ספר שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת ח אות כא, ספר נהר שלום - דף לא עמוד א
יוסף סטפנסקי, "דברי שירה לטבריה המעטירה", עת־מול 213, עמ' 16 - ^ שער הגלגולים - הקדמה לז
- ^ ש.א. הורודצקי, לקורות העליות, דבר, 17 במאי 1940
- ^ ש"י עגנון, בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש, הפועל הצעיר, 21 במאי 1909, המשך, המשך, המשך, המשך
- ^ ש. שלום, באר מרים, דבר, 3 באוקטובר 1958
- ^ מרטין בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, 2005, עמ' 279
- ^ חיים נחמן ביאליק, ספיח, בפרויקט בן-יהודה
- ^ יוסף חיים ברנר, שְׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן, בפרויקט בן-יהודה
- ^ חיים באר, לפני המקום, הוצאת עם עובד, 2007, עמ' 213-206
- ^ זיוה שמיר, חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, באתר e-mago
- ^ מכתמים, עברי אנכי, 22 בספטמבר 1886
- ^ עירית חיפה תסייע לפיתוח נצרת, דבר, 17 בינואר 1960
- ^ הגביע של מרים - מנהג לסדר משפחתי, באתר קולך, כוס מרים, אתר מדרשת אורנים
קטגוריה:מיתולוגיה יהודית קטגוריה:נדודי בני ישראל במדבר קטגוריה:תנ"ך קטגוריה:בארות במקרא קטגוריה:סיפורי ספר במדבר קטגוריה:פרשת חקת קטגוריה:נסים ביהדות