שמענו על הפיכת המים ליין בחתונה בקנה כמעשה נסים. אבל תמורה זו, בחסד האלוהים, מתחוללת למול עינינו בכל יום. הבט בגשם היורד מהשמים על הכרמים, שם הוא נכנס לשרשי הגפנים כדי להפוך ליין; עדות מתמדת לכך שאלוהים אוהב אותנו ואוהב לראותנו שמחים.
ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו - לא נצחק? אם תרעילו אותנו - לא נמות? ואם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?
משל לאדם שהיה מהלך בדרך:
פגע בו ארי ונוצל (ניצל) ממנו – היה מספר והולך מעשה ארי;
פגע בו דוב ונוצל ממנו – שכח מעשה ארי והיה מספר והולך מעשה דוב;
פגע בו נחש ונוצל ממנו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש.
אף כך ישראל – צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין – רצוני לומר חלק ממנו – אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בניין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות.
אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית... אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי, ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה... רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף – ארץ-ישראל.
אבל למה, ישנם השואלים, הירח? למה לבחור בזה כמטרתנו? והם עשויים לשאול, למה לטפס על ההר הגבוה ביותר? למה, 35 שנה קודם, לחצות בטיסה את האוקיינוס האטלנטי?...
אנו בוחרים להגיע אל הירח. אנו בוחרים להגיע אל הירח בעשור הזה, ולעשות את הדברים האחרים, לא משום שהם קלים, אלא משום שהם קשים, משום שמטרה זו תאפשר לארגן ולמדוד את מיטב האנרגיות והכישורים שלנו, משום שאתגר זה הוא אתגר שאנו מוכנים לקבל על עצמנו, אתגר שאיננו מוכנים לדחות, ואתגר שאנו מתכוונים גם לנצח...