שמענו על הפיכת המים ליין בחתונה בקנה כמעשה נסים. אבל תמורה זו, בחסד האלוהים, מתחוללת למול עינינו בכל יום. הבט בגשם היורד מהשמים על הכרמים, שם הוא נכנס לשרשי הגפנים כדי להפוך ליין; עדות מתמדת לכך שאלוהים אוהב אותנו ואוהב לראותנו שמחים.
ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו - לא נצחק? אם תרעילו אותנו - לא נמות? ואם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?
משל לאדם שהיה מהלך בדרך:
פגע בו ארי ונוצל (ניצל) ממנו – היה מספר והולך מעשה ארי;
פגע בו דוב ונוצל ממנו – שכח מעשה ארי והיה מספר והולך מעשה דוב;
פגע בו נחש ונוצל ממנו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש.
אף כך ישראל – צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה.
"אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית... אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה... רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ-ישראל.
כגון המזלג, שיש לו ג' שינים ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול, ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו, ואין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמא.