ז'אק לאקאן

ז'אק לאקאן (בצרפתית: Jacques Lacan;‏ 13 באפריל 1901 – 9 בספטמבר 1981) היה פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר צרפתי.

ז'אק לאקאן
Jacques Lacan

לידה	13 באפריל 1901 הרובע השלישי של פריז, צרפת
פטירה	9 בספטמבר 1981 (בגיל 80) הרובע השישי של פריז, צרפת
שם לידה	Jacques Lacan
מקום קבורה	Guitrancourt
מקום לימודים	קולז' סטניסלס בפריז, הפקולטה לרפואה של פריז
מוסדות	בית החולים סנט אן
זרם	פסיכואנליזה, סטרוקטורליזם
תחומי עניין	פסיכואנליזה
עיסוק	פסיכואנליטיקאי
השפיע על	לואי אלתוסר, ז'וליה קריסטבה, אלן באדיו, סלבוי ז'יז'ק, מוד מנוני, ז'אק רנסייר, רות רונן, דניאל סיבוני
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	Écrits, Seminars of Jacques Lacan
בן או בת זוג	סילביה בטאיי (17 ביולי 1953–9 בספטמבר 1981) Marie-Louise Blondin (29 בנובמבר 1934–15 בדצמבר 1941)
צאצאים	ג'ודית מילר, סיביל לאקאן, Caroline Roger-Lacan
חתימה

דיוקן של ז'אק לאקאן

לאקאן נחשב לאבי הפסיכואנליזה הלאקאניאנית , גישה פסיכואנליטית המבוססת על קריאה מעמיקה ועבודה צמודה עם כתבי זיגמונד פרויד, זאת בתקופה אשר בה, על פי טענתו של לאקאן, הסתעפו ענפים שונים בפסיכואנליזה אשר הלכו והתרחקו ממקורותיה והכוונתו של פרויד. עבור לאקאן, הפסיכואנליזה הפרוידיאנית מגלמת בליבה את המונח לא-מודע כמה שאינו נגיש למודע, בשום אופן שהוא, ולא ניתן להביאו לכדי מודעות, זאת בהתאם להוראתו של פרויד על דבר החציצה בין שתי ערכאות נפשיות אלו. עבור לאקאן, הטיפול הפסיכואנליטי ממוקד דרך הדיבור במפגש גוף-שפה, והשלכותיו הייחודיות והבלבדיות של מפגש זה עבור כל סובייקט כיחיד ושונה. כך הטיפול הפסיכואנליטי הלאקאניאני קשור בראש ובראשונה באופן היחידני אשר אותו מפגש גוף-שפה מגולם עבור אותו מטופל ואופני ההתענגות (בצרפתית: jouissance), מונח אשר תרם לאקאן לפסיכואנליזה, של אותו אנליזנד.

ביוגרפיה

ראשית חייו

לאקאן נולד בפריז, הבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של אמילי ואלפרד לאקאן. אביו היה איש עסקים בתחום סבונים ושמנים. אמו הייתה קתולית; אחיו הצעיר נשלח למנזר ב-1929 ולאקאן השתתף במכללה הישועית של סטניסלס.

בתחילת שנות ה-20 השתתף לאקאן בפגישות הפוליטיות של המפלגה הימנית אקסיון פראנסז, ושם הוא נפגש עם מייסד המפלגה שארל מוראס. עד אמצע שנות ה-20 החל לאקאן להתרחק מהדת, דבר שהביא למריבות רבות עם בני משפחתו.

ב-1920, לאחר שקיבל פטור משירות צבאי בגלל משקלו הנמוך, הוא התחיל לימודי רפואה, וב-1926 התמחה בפסיכיאטריה בבית החולים סנט אן בפריז. הוא התעניין במיוחד בפילוסופיות של קרל יאספרס ומרטין היידגר והשתתף בסמינרים על הגל שניתנו על ידי אלכסנדר קוז'ב.

שנות ה-30

ב-1931 קיבל לאקאן רישיון לעסוק בפסיכיאטריה משפטית. ב-1932 קיבל תואר דוקטור על עבודתו "פסיכוזה פרנואידית והקשר שלה לאישיות"; העבודה אמנם זכתה להתעלמות מרוב הפסיכואנליטיקאים של זמנו, אך קיבלה שבחים בעיקר מאמנים סוריאליסטים. שנתיים לאחר מכן הוא התקבל לחברה הפסיכואנליטית של פריז SPP ‏(Société Parisienne de Psychanalyse). בינואר 1934 נישא למארי-לואיז בלונדין ונולדה בתם הראשונה, קרוליין. בנם השני, תיבו, נולד באוגוסט 1939.

ב-1936, הציג לאקאן את הדו"ח האנליטי הראשון שלו בפני הקונגרס של האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית במריאנבד, על "שלב המראה", מאמר אשר היווה מודל עבור הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט (ולימים השניים התכתבו ביניהם). יו"ר הקונגרס ותלמידו של פרויד הפסיכואנליטיקאי ארנסט ג'ונס הפסיק את ההרצאה לפני שלב הצגת המסקנות, שכן הוא לא היה מוכן להאריך את זמן הצגת המצגת מעבר לזמן המוקצב; כאות מחאה, עזב לאקאן את הקונגרס על מנת לצפות במשחקים האולימפיים שהתקיימו בברלין באותה תקופה. כיום לא נותר עותק מההרצאה המקורית.

לאקאן היה אינטלקטואל פעיל בתקופה שבין מלחמות העולם. הוא יצר קשרים עם אנדרה בריטון, ז'ורז' בטאיי, סלבדור דאלי, ופבלו פיקאסו. הוא פרסם בכתב העת הסוריאליסטי "המינוטאור", והשתתף בקריאה הפומבית הראשונה של ספרו של ג'יימס ג'ויס "יוליסס".

שנות ה-40

במהלך מלחמת העולם השנייה, היה לאקאן מבין החברים היחידים בחברה הפסיכואנליטית של פריז. ב-1940, באופן פורמלי, התפרקה אגודת הפסיכואנליטיקאים של פריז (SPP), בעקבות כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית. לאקאן נקרא לשרת עבור צבא צרפת בבית החולים הצבאי "ואל דה גרייס" שבפריז, שם פעל בשנות מלחמת העולם השנייה. עם זאת, במהלך שנות המלחמה, המשיכו חברי החברה הפסיכואנליטית של פריז בפעולתם כקבוצה בתחום, אך זאת באופן שקט. לאקאן היה אחד החברים הבודדים שנותרו, והוא תרם בעיקר באופן של הוראה ולימוד במסגרות שונות, זאת לצד קבלת מטופלים והדרכת אנליטיקאים באופן פרטני.

בתו השלישית, סיביל, נולדה ב-1940. שנה לאחר מכן נולדה ללאקאן בת מחוץ לנישואין בשם ג'ודית (שנשארה עם שם המשפחה בטאיי), מסילביה בטאיי, אשתו בנפרד (מ-1933) של חברו ז'ורז' בטאיי. קיימות ידיעות סותרות לגבי הקשרים הרומנטיים של לאקאן ובטאיי בדרום צרפת של שנות המלחמה. התיעוד הרשמי מראה רק שאשתו מארי-לואיז ביקשה להתגרש אחרי הולדת הבת ג'ודית, ושלאקאן ובטאיי נישאו ב-1953.

בתום המלחמה חידשה אגודת SSP את פגישותיה. בהמשך לעבודתו על שלב המראה ועל מפגשים קבוצתיים, ביקר לאקאן באנגליה למשך חמישה שבועות לצורכי מחקר, שם פגש את הפסיכואנליטיקאים האנגליים וילפרד ביון וג'ון ריקמן. מחקריו של ביון על קבוצות טיפוליות השפיעו על לאקאן, שעסק לאחר מכן בקבוצות לימוד (אשר כינה בשם 'קרטל', ואשר כיום מהווה צורת עבודה מהותית בהכשרה הפסיכואנליטית) כמבנה שעשוי לקדם את העבודה התאורטית בפסיכואנליזה. ב-1949 הציג לאקאן נייר עמדה חדש על שלב המראה בפני הקונגרס השישה-עשר של IPA בציריך.

שנות ה-50

ב-1951 החל לאקאן להעביר באופן פרטי סמינר שבועי בפריז, שבו הציג את "השיבה לפרויד", כדבריו, שהתמקדה בטבע הלשוני של תסמינים פסיכולוגיים. ב-1953 הסמינר זכה להכרה ציבורית והמשיך להתקיים במשך 27 שנים; הסמינר היה בעל השפעה רבה בחיי התרבות בפריז, כמו גם בתאוריות הפסיכואנליטיות וביישום הקליני שלהן.

ב-1953, בעקבות חילוקי דעות על נושא ה"מפגש באורך-משתנה", עזבו לאקאן ורבים מתומכיו את אגודת הפסיכואנליטיקאים של פריז, והקימו קבוצה חדשה בשם "החברה הצרפתית לפסיכואנליזה" SFP‏ (Société Française de Psychanalyse). בעקבות זאת נשללה חברותם של חברי הקבוצה באגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית.

לאקאן היה מרוצה מהקבלה של רעיון "השיבה לפרויד" והדו"ח שלו "התפקוד ותחום הדיבור והשפה בפסיכואנליזה", והחל בקריאה מחודשת בכתביו של פרויד, תוך הדגשת הקשר שלהם לתחומים כגון פילוסופיה בת זמנו, בלשנות, אתנולוגיה, ביולוגיה וטופולוגיה. מ-1953 עד 1964 פעל לאקאן בבית החולים "סיינט אן", שם המשיך להעביר את הסמינרים שלו והציג מקרים של מטופלים שהיו לו. במשך זמן זה הוא כתב מאמרים שרוכזו ב-1966 בספר "Écrits". בסמינר השביעי שלו, "האתיקה של הפסיכואנליזה" (1959-60), הגדיר לאקאן יסודות אתיים לפסיכואנליזה. בסמינרים שלו הוא הגן על מספר עקרונות: לפסיכואנליזה נדרש מעמד של מדע; הרעיונות הפרוידיאניים שינו באופן קיצוני את הרעיונות אודות הסובייקט, הידע והתשוקה; ורק מתוך הפסיכואנליזה ניתן להטיל ספק במדע ופילוסופיה שאינם מספקים.

שנות ה-60

החל משנת 1962, החל משא ומתן מורכב לקביעת מעמדה של החברה הצרפתית לפסיכואנליזה בתוך האגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית. הפרקטיקה של לאקאן (ביחד עם נושא ה"מפגש באורך-משתנה", שהיה השנוי במחלוקת) ועמדתו הביקורתית כלפי הפסיכואנליזה הקלאסית, הובילו את האגודה הבינלאומית להתנות ב-1963 את קבלתה של החברה הצרפתית לארגון, בסילוקו של לאקאן מרשימת הפסיכואנליטיקאים שלהם. לאקאן עזב את SFP והקים בית ספר משלו, שנודע בשם "בית הספר הפרוידיאני של פריז" (École Freudienne de Paris). בתמיכתם של קלוד לוי שטראוס ולואי אלתוסר, התמנה לאקאן למרצה ב"בית הספר הפרקטי ללימודים גבוהים" (École Pratique des Hautes Etudes). בינואר 1964 פתח סמינר על "ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה". הוא החל לקדם את גישתו הפסיכואנליטית לקהל של עמיתים שהצטרפו אליו מ-SFP.

בשנות ה-60 נקשר שמו של לאקאן, בתודעה הציבורית, עם השמאל הסוציאלי בצרפת. בניגוד לחלק מתלמידיו, אשר קראו למהפכה כחלק מהפגנות הסטודנטים, לאקאן הקדיש חלק משיעוריו כדי להסביר מדוע התוצר של מהפכה הוא כינון אותו הסדר מחדש. לאקאן עצמו לא השתתף בהפגנות, אך כחלק מהדרך בה דבק נתן לכל אחד מתלמידיו להביע עצמו בדרכו שלו. לאקאן ותלמידיו הקימו מחלקה לפסיכואנליזה באוניברסיטת פריז VIII, אשר עד היום מתפקדת כמקום הוראה לפסיכואנליזה לאקאניאנית. ב-1969 העביר לאקאן את הסמינרים הפומביים שלו לפקולטה למשפטים, שם הוא המשיך להעביר את רעיונותיו על תאוריה ופרקטיקה אנליטית, עד לסגירת בית הספר ב-1980.

שנות ה-70

בשנים האחרונות לחייו המשיך לאקאן בסמינרים הידועים שלו. בתקופה זו פיתח את המושגים של ההתענגות האחרת (המכונה גם התענגות נשית) אל מול ההתענגות הפאלית (התענגות לוקלית), והדגיש את המשלב הממשי (réel) כמשלב של הבלתי-אפשרי, לעומת שני המשלבים האחרים - הדמיוני והסמלי. לעבודה מאוחרת זו הייתה השפעה רבה על המחשבה הפמיניסטית, כמו גם על הפוסט-מודרניזם, ועבודתו עד היום מעוררת השראה בפילוסופים והוגים רבים, כמו גם פוליטיקאים וידוענים בתחום זה בצרפת ובעולם.

השפעות

לאקאן נודע בכך שהכריז על עצמו כמי ש"חזר אל פרויד". ההשפעה המרכזית על התפתחות מחשבתו של לאקאן הייתה על-כן הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד שאת מחקריו ומאמריו קרא באדיקות ופירש לאורך כל משך עבודתו ההגותית והפרקטית בקליניקה ובעבודתו בתחום בריאות הנפש כפסיכיאטר. עבור לאקאן, הוראתו של לאקאן אינה רק תאורטית, אלא מגלמת פרקטיקה בעלת השלכות ממשיות אשר יש לעבוד עמה בכדי לשכללה ולפתחה.

בחיפושיו אחרי דרך לכתוב את גילויה של הפסיכואנליזה, עשה לאקאן שימושים בבלשנות הסטרוקטוליסטית של פרדינן דה-סוסיר ובמושגי הסימן, המסמן והמסומן - אם כי בשינויים ופיתוחים מרחיקי לכת, כגון התייחסות ישירה להפרדה האבסולוטית בין מסמן ומסומן המגולמת בקו המפריד ביניהם בנוסחה הסוסיריאנית המפורסמת. כמו כן, ועל מנת לנסות וללכוד משהו מן הממשי או הבלתי אפשרי להיכתב, לאקאן יצר כתיב אלגבראי המבוסס על חוקי הלוגיקה, ששימש אותו לאורך הוראתו ובפיתוח מושגים אשר גזר באופן ישיר מהוראתו של פרויד כגון - פנטזמה, איווי וסובייקט שסוע. מושגים אלו לאקאן כינה במונח מתימה (matheme), תוך קריצה למונח שטבע בן זמנו, אשר ביקר לא מעט בסמינרים של לאקאן, קלוד לוי-שטראוס. כחלק מניסוח המתימות והתקדמות הוראתו, לאקאן התייחס באופן נרחב למתמטיקה, טופולוגיה, וכן אל הרטוריקה והשירה.

לצד הניסיונות של לאקאן להבנות ולהמשיג את התאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית תוך שימוש בכלים המדעיים והמתודולוגיים של תקופתו, ניתן למצוא בהוראתו השפעות של פילוסופים ואנשי הגות רבים, וממגוון תחומים שמקיף כמעט את כל קשת התרבות המערבית.

בתור ההשפעות הפילוסופיות העיקריות על לאקאן ניתן למנות את אריסטו - בעיקר סביב הדיון על האתיקה של הפסיכואנליזה בסמינר השביעי של לאקאן, את היידגר - אותו פגש לאקאן במהלך חייו, ואת הגל - הפילוסוף שמוזכר פעמים רבות ב"כתבים" של לאקאן; בסמינר "ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנליזה" מתאר לאקאן את פיתוח מושג הסובייקט שלו כ"לאקאן נגד הגל".

אל אפלטון פונה לאקאן, לדוגמה, כדי למצוא ב"המשתה" שלו את ראשית התאוריה על ההעברה (בסמינר השמיני של לאקאן, על מושג ההעברה), וכן כדי להציע אלטרנטיבה למיתוס המפורסם של אריסטופאנס המובא שם (בסמינר האחד עשר).

חלק מבין ההוגים שהשפיעו על התפתחות מחשבתו של לאקאן הם אלו שהיו דומיננטיים באטמוספירה התרבותית בה הוא פעל, כשחלקם היו מכרים וידידים אישיים שלו. לאקאן הושפע מהזרם הסוריאליסטי שהתרכז בפריז בשנות השלושים, ואף פרסם מאמר על פרנויה לצד מאמר של סלבדור דאלי בנושא. ללאקאן היו יחסי ידידות עם כמה הוגים מרכזיים המוזכרים בסמינרים שלו - הסוציולוג קלוד לוי-שטראוס, מאבות הסטרוקטורליזם, הבלשנים רומן יאקובסון ואמיל בנבניסט, וכך גם עם הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי.

ההוראה הלאקניאנית

הוראתו של לאקאן התרכזה בעיקר בסמינרים שהעביר תחילה בבית חולים סנט-אן ומאוחר יותר ב- École Normale Supérieure. הוראתו של לאקאן התרכזה בעיקר בסמינרים שהעביר תחילה בבית חולים סנט-אן ומאוחר יותר ב- École Normale Supérieure. למשל: סמינר I: אודות הכתבים הטכניים של פרויד, סמינר II: האגו בתיאוריה של פרויד ובטכניקה הפסיכואנליטית, סמינר III: הפסיכוזות, סמינר IV: היחס לאובייקט. סמינר V: תצורות הלא-מודע. סמינר VI: האיווי ופירושו. סמינר VII: האתיקה של הפסיכואנליזה. סמינר VIII: העברה. סמינר IX: הזדהות. סמינר X: המועקה. סמינר XI: ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה. סמינר XII: בעיות מכריעות עבור הפסיכואנליזה. סמינר XIII: האובייקט של הפסיכואנליזה. סמינר XIV: הלוגיקה של הפנטזמה. סמינר XV: האקט הפסיכואנליטי. סמינר XVI: מאחר אל האחר. סמינר XVII: ההפכי של הפסיכואנליזה. סמינר XVIII: על שיח שלא יהא ממראית העין. סמינר XIX: או גרוע מכך.. סמינר XX: עוד. על המיניות הנשית. סמינר XXI: הלא פתאים טועים. סמינר XXII: RSI. סמינר XXIII: הסינטום. סמינר L 'insu que sait de l 'une bévue s 'aileà mourre. XXIV הסמינרים של לאקאן ניתנו על בסיס של הרצאות ושיח, הם תומללו בזמן אמת ונערכים בקפדנות על ידי ז'אק אלן מילר. חלקם טרם פורסמו באופן רשמי גם בצרפתית. מרבית הסמינרים פורסמו עד כה בצרפתית, באנגלית ובספרדית, בעברית קיים תרגום רשמי רק לסמינר ה-XX: עוד, על המיניות הנשית (ראה ביבליוגרפיה).

מושגים מרכזיים

איווּי

כבר בתחילת דרכו ניסח פרויד את התלות של בן-האנוש הקטן באחר, עוד מלידתו. אם כן, הסובייקט זקוק לאחר כדי לשרוד, אך תלות זו אינה מוגבלת לסיפוק צרכיו הביולוגיים, ובנקודה מסוימת מתווסף ממד התביעה - הדרישה לסיפוק תביעתו של הסובייקט לאהבה ולהכרה. אך התביעה כשלעצמה אינה עדות לכך שנרשם חֶסֶר, אשר אליבא דלאקאן הוא תוצר של התערבותו של גורם שלישי בתצורת הפונקציה האבהית. הלא אשר האב מכונן בתרחיש האדיפלי הוא לא המסדיר את המשלב של החוק הסמלי: לא האישה הזו (האם), כן לאישה אחרת בעתיד. החוזה הזה אשר כמו נכרת בין בן ואב, מכונן אפשרות למשהו אחר אשר מבוסס על כך שהאם אינה המענה לסיפוק צרכיו ותביעותיו המלאות של הילד, בין אם מדובר בבן או בת. ההסכמה מצד הסובייקט לרשום את חוק האב, לקבל אותו כמה שמכונן אפשרות אחרת, בו-זמנית גם מכונן חֶסֶר מלשון - אובייקט אשר אינו שם, הלך לאיבוד, הוצא מידיו של הסובייקט והונח בממד של האחר הגדול (החברה, הקהילה, השפה, וכו'). ברגע זה, נרשם חֶסֶר, מקום ריק בקונסטיטוציה הנפשית, אשר מכונן את המשלב של סחר חליפין מהסדר הסמלי.

האובייקט אם כן מתפקד כסיבה הדוחפת ומניעה אל עבר משהו אשר הסובייקט מתאווה לו. כך האובייקט פועל כסיבת האיווי (désir). החֶסֶר מדרבן את הסובייקט לנסות ולמלא את האיווי, אם כי ללא הצלחה מאחר שהאיווי מכונן על חסר זה, בדרכים רבות ומגוונות. האיווי נותר פעור תמיד, ולא ניתן להכחידו. עם זאת, ניתן לסתום את המקום הריק אשר מכונן האובייקט, ובכך למעשה נוצרת התענגות עודפת, סותמת, במובנים מסוימים גם חונקת, וזוהי תצורה של חרדה (כאשר משהו מופיע במקום אשר אמור להיות ריק).

האיווי הוא תמיד האיווי של האחר הגדול, משמע - הרצון להיות אובייקט התשוקה של האחר והרצון לקבל ממנו הכרה; הרצון לנכס את אובייקט האיווי של האחר; התשוקה כלפי האחר הראשוני - האֵם - בשלב האדיפלי. כך האיווי הוא מחד האיווי לאובייקט של האחר, ומאידך האיווי להיות אובייקט של האחר. אך למעשה, סובייקט אשר מתמקם כאובייקט של האחר הגדול, של האם, הוא הסובייקט הפסיכוטי אשר אינו רשם את החסר המכונן על ידי החוק הסמלי.

האחר הגדול

לאקאן עושה הבחנה בין "אחר" (באות רישית קטנה, other) (שמקורו בשיר של המשורר הצרפתי בן המאה ה-19 ארתור רמבו), אשר הוא למעשה השלכה של האגו, אחר דמיוני אשר מהווה למשל הדמות במראה או עמית, חבר בין ילדים, ובין "אחר גדול" (באות רישית גדולה, Other), אשר מגלם למעשה אחרות מסדר שונה - ההורים, השפה, התרבות, הסדר הסמלי. יש למונחים אלו מקום מרכזי בהגותו של לאקאן.

כבר במאמרו המכונן על שלב המראה, ניסח לאקאן את התפתחות הסובייקט כתהליך דיאלקטי אל מול "אחרות" שמגלה התינוק בדמותו במראה. בהמשך ניסח לאקאן את היחס עם האחר דרך כמה מושגים מרכזיים - "הלא-מודע בנוי כשפתו של אחר גדול" היא נוסחה לאקנינית שמדגישה את קיומו הזר והאקסטימי של הלא-מודע במסגרת המנגנון הנפשי.

גם את מנגנון האיווי ניסח לאקאן כ"איווי של האחר הגדול", זאת אומרת כאיווי שנקבע ומוגדר על ידי דרישה מהסובייקט מאת אחר גדול אשר ממוקם ככזה על ידי הסובייקט.

שלושת המשלבים

מושגי מפתח בהגותו של לאקאן הם שלושת המשלבים - הממשי, הדמיוני והסמלי. היחס בין משלבים אלו הוא של קדימה לוגית ולא של קדימה בזמן, זאת אומרת לא מדובר בשלבים התפתחותיים המתרחשים לאורך חיי הילד כך שהם אינם משקפים שלבים בהתפתחות הנפשית, והם כולם תוצר של המפגש גוף-שפה.

'הממשי' אצל לאקאן הוא משלב אשר בו לא מתקיימת הפרדה או הבחנה ברורה בין סובייקט-אובייקט, למעשה מדובר במשלב בו מתקיים סיפוק תמידי של הצרכים ללא מחסורים.

את האנלוגיה הפילוסופית לשלב הזה שואב לאקאן מהגותו של הפילוסוף היווני פרמנידס שטבע את האפוריזם "היש ישנו והאין איננו" כלומר, הוויה אצל פרמנידס היא שלמה, או בניסוחו של לאקאן "בממשי אין חסר". השפה במובנה הסמלי, המשלב הסמלי, היא זו היוצרת חסר במשלב הממשי על ידי הסמלה של אותו דבר אשר לא ניתן להגותו. הממשי הנו נטול מובן, נטול משמעות, וקשור באופן הדוק במה שלאקאן מכנה התענגות.

'הדמיוני' הוא השלב שבו דמותו של התינוק משוקפת על ידי האם המנכיחה את זהותו על ידי ההוראה "זה אתה". שלב זה, שבו נוצרת אשליית השלמות של 'האני' או 'העצמי', נוצר בתקופה של העדר קואורדינציה פיזית. לפער זה כמה השלכות על ההתפתחות הנפשית: הוא יוצר תחושה מדומה של שלמות הניתנת להשגה, הוא מעומת תדירות עם תחושת הפרגמנטציה, וככזה מהווה מקור לתוקפנות ולקנאה. השלב הסמלי הוא השלב שבו מערך הקטגוריות של השפה מבנה את עולמו של הסובייקט. בהמשגת ה'סמלי' אצל לאקאן בולטת השפעתו של הבלשן דה-סוסיר ובמובלע גם של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (בהגותו המאוחרת). שני אלו היו שותפים להשקפה כי השפה אינה מייצגת אובייקטים חיצוניים לה אלא 'יוצרת' את האובייקטים על ידי קיטועם מתוך הוויה.

מרכזיותה של השפה אצל לאקאן אינה רק תאורטית והיא מהווה את הבסיס של הקליניקה הלאקאניאנית.

סירוס

העיקרון המכונן כי התשוקה היא תמיד תשוקתו של האחר ניכר גם בדרך בה לאקאן מנסח מחדש את התאוריה של פרויד על ההתפתחות החברתית של הילד, באמצעות עומק התסביך האדיפלי בשנים החמישית או השישית לחייו. לאקאן מסכים עם פרויד שאירוע זה הוא מכריע גם בהתפתחותו הנורמטיבית של הפרט, וגם באטיולוגיה של כל מחלת נפש אפשרית שבאה לאחר מכן. בכל אופן, בניסיון להבין את השלב הזה של התפתחות סובייקטיבית, לאקאן מרחיק את עצמו מההדגשה של פרויד את הפין כאיבר ארוגני בו מרוכזת האנרגיה. לאקאן מדבר באופן שונה על מושג הפאלוס. הדבר העיקרי שאליו מתייחס לאקאן הוא תשוקתה של האם שאותה חש הילד. מאחר שתשוקתו של הילד מובנית על ידי היחסים שלו עם המטפח הראשוני (בדרך כלל האמא בתרבויות המערביות), זוהי הסיבה, לפי לאקאן, שתשוקת האם היא המכרעת בכל אשר יתרחש בתסביך האדיפלי, על מורכבויותיו. בשנתו הראשונה, הילד מקדיש את עצמו לניסיונות חקירה – במה האם חושקת - מהם רצונותיה ותשוקותיה של אמו, וזאת על מנת שהוא יוכל למצב את עצמו כ"פאלוס" בשביל האמא – האובייקט המספק האולטימטיבי. בערך בזמן של שנת החיים החמישית או השישית, האב יתערב, באופן שיסכל ויחסום את השאיפה האדיפלית של הילד. הוויתור שנכפה על הילד, עם השאיפה להיות הפאלוס בשביל האמא, הוא למעשה הסירוס כפי שמגדיר אותו לאקאן, והוא תקף לגבי בנים ובנות גם יחד.

ממשיכי הדרך

השפעתו של לאקאן הייתה ניכרת בעיקר בשדות מחשבה כגון סוציולוגיה, ביקורת תרבות ואומנות ופילוסופיה. הזרם המרכזי של הפסיכואנליזה דחה את לאקאן והשפעותיו ניכרו רק במסגרת חוגים מצומצמים שהוגדרו "לאקאנינים" ואשר החלו לצוץ במקומות שונים בעולם ובעיקר באמריקה הלטינית, צרפת, ספרד, איטליה וישראל. כיום קיים מספר רב של ארגונים לאקאניאנים ברחבי העולם, לרבות האסכולה הלאקאניאנית החדשה (New Lacanian School), ארגון הפסיכואנליזה העולמי (World Association of Psychoanalysis), ורבים נוספים.

השפעה לאקאנינית גדולה ניתן למצוא, בין השאר, אצל הוגים כגון לואי אלתוסר, ז'וליה קריסטבה ואלן באדיו. תרומה חשובה לעניין הגובר בלאקאן שהחל בשנות ה-90 הייתה לפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק.

בין ממשיכי דרכו של לאקאן בפסיכואנליזה הם: הפסיכואנליטיקאי ז'אק-אלן מילר, אשר ניהל והקים את האסכולה הלאקאניאנית החדשה לה משויכת הג'יאפ-נלס החברה הישראלית לפסיכואנליזה (GIEP-NLS), אשר פועלת בארץ מזה שנים רבות. חלק מהסמינרים של מילר תורגמו לעברית וראו אור, בין השאר, בהוצאת רסלינג. הפסיכואנליטיקאית קולט סולר, אשר הקימה את הפורום הבינלאומי עם שלוחותיו ונגזרותיו בישראל. הפסיכואנליטיקאית הצרפתייה החשובה פרנסואז דולטו, אשר הייתה בין תלמידיו של לאקאן ומוזכרת בסמינרים שלו. הפסיכואנליטיקאית הצרפתייה מישל מונטרלה, אשר ספרה מתורגם בימים אלו לעברית. הפסיכואנליטיקאי המצרי מוסטפא ספואן, אשר מהווה דמות חשובה בפסיכואנליזה בשפה הערבית. הפסיכואנליטיקאי היהודי התוניסאי ג'רארד חדאד. ועוד רבים אחרים.

הפילוסוף הישראלי ישי מבורך, מבסס חלקים נרחבים מן התאולוגיה אותה הוא מציג, על יסודות לאקאנינים מובהקים.

בישראל כיום, קיימים כמה מרכזים פעילים ללימודי לאקאן-פרויד באוריינטציה קלינית לא-אקדמית. רוב המרכזים קשורים לאסכולה הלאקאניאנית האירופאית ומקיימים אחת לכמה חודשים מפגשים וסמינרים עם מרצים ואורחים מחו"ל. ראוי לציין כי המסלול להכשרה לאקאניאנית אינו מסלול אקדמי במהותו, וכך גם נהוג ברחבי העולם. בעוד ניתן ללמוד תואר באוריינטציה לאקאניאנית, ההכשרה הפסיכואנליטית הלאקאניאנית המובהקת היא דרך אנליזה פרטנית, ומשום כך מוסדות הלימוד באוריינטציה הקלינית, בהתאם להכוונתו של לאקאן עצמו ובהמשך לאוריינטציה אשר התווה פרויד, אינם מניחים את הדגש על לימוד אקדמי.

ביקורות

הפסיכואנליזה בכלל וזו של לאקאן בפרט היו ועודן נתונות לשלל ביקורות מכיוונים ומדיסציפלינות שונות.

מרבית הביקורות כנגד לאקאן טוענות כי סגנונו עמום, ואינו חד משמעי. ידועה התייחסותו המפורסמת של לאקאן לגבי ה"כתבים" (Écrits) שלו (אוסף מאמרים עב כרס מתחילת שנות הוראתו), ש"נכתבו שלא על מנת שיבינו אותם, אלא על מנת שיקראו בהם". גישתו הרדיקלית של לאקאן לשפה, השימוש השונה שהוא עושה במינוחים שגורים והתייחסותו להיבט הסמלי שבשפה ולהיבטים הדמיוניים שהיא מייצרת הם מסובכים וכמעט לא נגישים לקריאה, אלא מצריכים לימוד מקיף ורחב.

נועם חומסקי שפגש את לאקאן מספר פעמים הגדיר את לאקאן כ"משעשע ושרלטן המודע לעצמו". בספרם "נונסנס אופנתי" תוקפים אלן סוקאל וג'ין בריקמונט את השימוש שעשה לאקאן במושגים מתוך המתמטיקה וטוענים כי הם במקרה הטוב מיותרים ובמקרה הרע מוטעים ותוצר של בורות. ראו דוגמה בערך בקבוק קליין.

עם זאת יש לציין שלאקאן עשה שימוש מושאל באלגברה על מנת שזו תקרב את הפסיכואנליזה למשלב הסמלי, ועל ידי כך תמנע אי-הבנות אפשריות שמקורן בפרשניות מוטעות אשר נובעות מהשפעתו של המשלב הדמיוני, אליו התייחס לאקאן רבות בהוראתו.

כתביו שתורגמו לעברית

• טלוויזיה, תרגום: בן-ציון בן-משה, כפר-סבא: חנות הספרים, 1991.
• אני מדבר אל הקירות, שיחות בקפלה של סנט-אן. רסלינג, 2000.
• הסמינר ה-20 (1973-1972) - עוד, רסלינג, 2005. מהדורה שנייה: 2020.
• על שמות האב, רסלינג, 2006.
• ניצחון הדת / נאום לקתולים, רסלינג, 2008.
• מהי הוראתי, רסלינג, 2008.
• כתבים, Ecrits, תרגום: נועם ברוך, רסלינג 2015.

לקריאה נוספת

• דילן אוונס מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית, רסלינג, 2005.
• אלן ואנייה, לאקאן, רסלינג, 2004.
• סלבוי ז'יז'ק, התבוננות מן הצד: מבוא לז'אק לאקאן דרך תרבות פופולרית, רסלינג, 2005.
• סלבוי ז'יז'ק, לאקאן עם היצ'קוק, רסלינג, 2005.
• מלקולם בואי, לאקאן, דביר, 2005.
• דניאל אפרתי, יהודה ישראלי, ‏הפילוסופיה והפסיכואנליזה של ז'אק לאקאן, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
• מרקו מאואס, פרויד עם לאקאן, רסלינג, 2007.
• יצחק בנימיני, השיח של לאקאן, רסלינג, 2009.
• ז'אק אלן מילר, בדרכו של לאקאן, כתר, 2002.
• ז'אק-אלן מילר, הפירוש הלאקאניאני, רסלינג, 2009.
• ז'אק-אלן מילר, הסימפטום הלאקאניאני, רסלינג, 2010.
• ז'אק-אלן מילר, האיווי של לאקאן. רסלינג, 2006.
• מרקו מאואס, אהבה היא תמיד של שם - פרויד ולאקאן עם ז'אק-אלן מילר, רסלינג, 2014.
• אליזבט רודינסקו, ז'אק לאקאן, ביוגרפיה, רסלינג, 2016.
• רות רונן, לאקאן עם הפילוסופים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2016

קישורים חיצוניים

• NLS - האסכולה הלאקאניאנית החדשה, האסכולה האירופית, אחת משבע האסכולות החברות בארגון העולמי לפסיכואנליזה (WAP).
• GIEP - החברה הישראלית באסכולה הלאקאניאנית החדשה (NLS).
• רשת לאקאניאנית - סקציה קלינית ללימודי פסיכואנליזה לאקאניאנית בישראל.
• פרויקט דורa - סקציה קלינית ללימודי פסיכואנליזה לאקאניאנית בישראל.
• אתר מקיף על לאקאן (באנגלית)
• ז'אק לאקאן, באנציקלופדיה לפילוסופיה באינטרנט (באנגלית)
• דליה וירצברג-רופא, ז'אק לאקאן - מבוא ומושגי יסוד, אימגו
• פורום תל אביב של הפורום הבינלאומי של השדה הפרוידיאני
• דליה קרפל, אשה רוצה עוד, אבל מה?, באתר הארץ, 31 במאי 2005
• איווי/חֶסֶר באתר האנציקלופדיה של הרעיונות
• ז'אק לאקאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'ק לקן (1901-1981), דף שער בספרייה הלאומית