ויקיפדיה

היילה סלאסי, קיסר אתיופיה

קיסר אתיופיה האחרון
(הופנה מהדף טפרי מקונן)

היילה סלאסי הראשון (באמהרית: ቀዳማዊ ኃይለ ሥላሴ, בתעתיק מדויק: קֶדַמַוִי הַ'יְלֶה שְׂלַסֵה[1]; ‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏; 23 ביולי 1892 – 27 באוגוסט 1975) היה קיסר אתיופיה האחרון.

היילה סלאסי
ኃይለ ሥላሴ
היילה סלאסי בתלבושת הקיסר המלאה, 1970
היילה סלאסי בתלבושת הקיסר המלאה, 1970
לידה 23 ביולי 1892
אתיופיה (1897–1975)אתיופיה (1897–1975) הרר, האימפריה האתיופית
נרצח 26 באוגוסט 1975 (בגיל 83)
אתיופיה (1975–1987, 1991–1996)אתיופיה (1975–1987, 1991–1996) עלם באקגן (אנ'), אתיופיה
שם לידה Täfäri መኮንን עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האתיופית
מקום קבורה אתיופיהאתיופיה קתדרלת השילוש הקדוש, אדיס אבבה
בת זוג מנן אספאו
השושלת הסולומונית
אב מקונן וולדה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם יישימברט עלי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים הנסיכה טנגנוורק
Princess Tsehai
Prince Makonnen, Duke of Harar
Princess Zenebework
אספא ווסן
Princess Romanework
Prince Sahle Selassie of Ethiopia עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה האתיופית ה־225
1 באפריל 1930 – 12 בספטמבר 1974
(44 שנים)
אמן אנדום
בתואר שליט אתיופיה ←
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר האמבט (1924)
  • מדליית השלום של האו"ם (1972)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (6 בנובמבר 1954)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (1971)
  • הילאל-י פקיסטן (1958)
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (3 בנובמבר 1954)
  • מסדר סובורוב, דרגה 1 (11 ביולי 1959)
  • מסדר נשר זמביה
  • מסדר העננים מבשרי הטובות
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • מסדר המושיע
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • אביר במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי
  • הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה
  • הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • הצלב הגדול של מסדר קונדור האנדים
  • מסדר הנילוס
  • מסדר הוורד הלבן של פינלנד
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
  • הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים
  • מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול
  • צווארון מסדר פיוס התשיעי
  • אביר במסדר הבשורה הקדושה
  • עיטור הכוכב של רומניה
  • מסדר החרצית עם צווארון
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הקולוניאלי של כוכב איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נולד בשם תפרי מקונן, היה יורש העצר של אתיופיה בשנים 1916–1930 וקיסר אתיופיה בשנים 1930–1936[2], 1941–1974. סלאסי השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית שמתחילה במאה ה-13, ומשם לפי המסורת דרך השושלת האקסומית אל מנליק הראשון הוא בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי היה אישיות מכוננת באתיופיה בפרט ובאפריקה בכלל[3][4].

תנועת הראסטאפרי, שנוסדה בג'מייקה בשנות ה-30 ומונה כיום כ-600,000 מאמינים[5], רואה את היילה סלאסי כדמות משיחית, ואף כהתגלמותו של אלוהים, שתוביל את העמים האפריקאים והפזורה האפריקאית לתקופה של שלום, צדק ושגשוג[6]. שם התנועה מורכב משמו הפרטי ותואר אצולה: ראס טפרי מקונן.

שמו

עריכה

נולד בשם ליג' תפרי מקונן (אמהרית:ልጅ፡ ተፈሪ፡ መኮንን). ליג' הוא תואר לילד אציל. תפרי הוא שמו הפרטי. מקונן הוא שמו הפרטי של אביו.

יותר מאוחר קיבל את תואר האצולה ראס, המקביל לתואר האירופי דוכס[7]. מילולית פירוש המילה "רָאְס" הוא ראש. ב-1928 הועלה על ידי הקיסרית זאודיטו לתואר נגוס (מלך), ועם הכתרתו לקיסר בשנת 1930 נטל את השם היילה סלאסי הראשון (קדמווי), שפירושו "כוח השילוש".

תוארו המלא לאחר הכתרתו היה:"הוד מלכותו היילה סלאסי הראשון, ניצח האריה משבט יהודה, בחיר האלוהים ומלך המלכים של אתיופיה" (געז: ግርማዊ፡ ቀዳማዊ፡ አፄ፡ ኃይለ፡ ሥላሴ፡ ሞዓ፡ አንበሳ፡ ዘእምነገደ፡ ይሁዳ፡ ንጉሠ፡ ነገሥት፡ ዘኢትዮጵያ፡ ሰዩመ፡ እግዚአብሔር. בתעתיק לעברית:"גְרְמַווִי, קֶדַמַווי אָצְיֶה הָיילֵה סְלָאסְיֶה מוֹעָ אָנְבֵּסָה זֶאְם-נֵגֵדֶה יהודָה נְגוּסה נגסת זֵה-אִיתְיוֹפּיָה,סְיוּמֶה אְגְזִיאָבְחר").

המוטו משקף את אמונת החבשים שרק צאצאי מנליק (הוא בנם המשותף של שלמה המלך ומלכת שבא) רשאים למלוך באתיופיה.[8]

באתיופיה הוא מוכר גם בשמות ג'אן-הוי, טלאקו מרי[9], אבא טקל[10], ובתנועת הראסטפרי ג'ה[11], ג'ה ראסטפרי, HIM[12], גור אריה יהודה[13].

חייו

עריכה

משפחתו ונעוריו

עריכה
 
אביו של סלאסי, ראס מקונן דוכס הרר.

היילה סלאסי נולד למשפחת אצולה מעורבת מאורומו אמהרית וגוראגית ב-23 ביולי 1892 באג'ראסה גורו שבמחוז הררג.

אביו ראס מקונן, היה שליט חבל הררג, והגנרל הראשי של מנליק השני במלחמת אתיופיה-איטליה הראשונה. הוא השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית, היה נכדו של המלך סהלה סלאסי ששלט במחוז שאווה בשנים 1813–1847, ובן דודו של הקיסר ששלט באותה העת באתיופיה, הקיסר מנליק השני (ששלט בשנים 1889–1913).

אימו וויזרו ישימבט עלי אבאג'יפאר הייתה אורומוית במוצאה, ובתו של שליט וואלו שהיה הדג'אזמאץ' עלי אבאג'יפאר.

ראס מקונן סלאסי קיבל חינוך בסיסי בצרפתית על ידי רופא ממרטיניק, ולאחר מכן נשלח לבית-ספר עם המון העם, שם קיבל חינוך בגעז, אמהרית ובלימודי קודש.

ב-1 בנובמבר 1905, הכתיר אותו אביו בתואר דג'אזמאץ', והעניק לו אזור קטן שהיילה הצעיר נחשב לשליטו. אביו נפטר לאחר שנה, ב-1906, והמלך מנליק לא היה מעוניין למנות את סלאסי הצעיר לשליט חבל הררג עקב ניסיונו המועט.

שליט מחוז הרר

עריכה

סלאסי עבר לאחר פטירת אביו לחצר הקיסר מנליק, שם היה לבן לוויה לנכדו של הקיסר, ייאסו החמישי. היילה ידע להלך בין הטיפות כאשר החמיר מצבו של הקיסר מנליק, ולהראות תמיכה הן בקיסרית טאיטו (אשת הקיסר מנליק) שניסתה להשתלט על השלטון בפועל, והן במצדדים בליג' ייאסו, הנכד. באופן זה קיבל תמיכה ומונה לשליט הררג ב-12 במרץ 1910.

עם כניסתו לתפקיד, החליט סלאסי להפחית את המיסים הגבוהים שהוטלו על ידי מחליפיו של אביו בהרר, ולמתן את השלטון הצבאי. בשנת 1911 התחתן היילה סלאסי עם ווזירו מנן (אחייניתו של ליג' ייאסו, נכדו של הקיסר).

הסכסוך עם ליג' ייאסו

עריכה

בשנים הבאות המשיך כלפי חוץ בנאמנות לליג' ייאסו, שהפך לשליט אתיופיה בפועל עוד ב-1910. זה האחרון ניסה לקרב את האוכלוסייה המוסלמית ולהשוות בינה לאוכלוסייה הנוצרית עקב הרקע המוסלמי שלו – אביו היה אימאם מוסלמי מבני האורומו בשם מוחמד עלי. לאחר התנצרותו של מוחמד עלי הוא קיבל את השם והתואר ראס מיכאל ונשא לאישה את ביתו של מנליק (מנישואים אלה נולד ייאסו). ייאסו החל למנות אנשי שלטון מבין המיעוטים האתניים המוסלמיים, והחל להתערב בענייני השלטון בהרר תוך קידום האוכלוסייה המוסלמית לצורך השוואת מעמדה. בשנת 1916 הודיע ייאסו על העברת סלאסי מהרר למחוז קאפה, ומאז היה סלאסי מעורב במאמצים להדחת ייאסו.

בזמן מלחמת העולם הראשונה נפוצו שמועות כי ייאסו מכין צבא מוסלמי, בשיתוף פעולה עם הסולטאן העות'מאני, כדי לתקוף את מדינות ההסכמה ובכך לפגוע בנייטרליות האתיופית.

שליט אתיופיה

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להרחיב על הנאמר.
 
סלאסי על שער הטיים מגזין, 1930
 
עם אלינור רוזוולט, 1954

בשנת 1916 סלאסי היה מעורב בהפיכה שהדיחה את הקיסר ייאסו ושהושיבה את בתו של מנליק, זאודיתו, על כס המלוכה. סלאסי עצמו הוכתר לעוצר ויורש כס המלכות. בפועל, היה סלאסי שליטה למעשה של אתיופיה, ונטל לעצמו את התואר "ראס טפרי".

כיורש העצר פעל היילה סלאסי לפיתוח מנגנון פקידות באתיופיה, לצירוף אתיופיה לחבר הלאומים ב-1923, לביטול העבדות הפנימית, לגיוס יועצים בין-לאומיים, לבניית תשתיות ולחיוב משקיעים זרים בצירוף שותפים מקומיים.

ב-1928 קיבל מהקיסרית זאודיטו את התואר נגוס (מלך) ההכתרה הזו של טפרי הייתה שנויה במחלוקת משום שלמעשה לא שלט בממלכה כלשהי בתוך האימפריה האתיופית אלא היה נמצא בבירה לצד הקיסרית, דבר שלא אירע עד אז בהיסטוריה האתיופית, מתנגדיו, כגון הדג'אזמץ' באלצ'ה סאפו וראס גוגסה וואלה בעלה של הקיסרית, ראו בזה עלבון לקיסרית. ראס גוגסה וואלה אף ניהל מרד כנגד טפרי וצעד עם צבאו מגונדר לאדיס אבבה אך הובס בקרב אנצ'יאם ב-31 במרץ 1930. לאחר מות הקיסרית ב-1 באפריל 1930, בנובמבר אותה שנה הוכתר היילה סלאסי בטקס רב רושם בקתדרלת גאורגיוס הקדוש באדיס אבבה, בנוכחות נציגים בכירים של כמעט כל המדינות העצמאיות.

בשנים 1931–1935 המשיך בתנופת המודרניזציה שתכליתה בניית מנגנון שליטה ריכוזי מודרני. הוא יזם חוקה לאימפריה האתיופית, שהייתה מבוססת על חוקת מייג'י של הקיסר היפני מוצוהיטו. החוקה הכתובה הראשונה נכנסה לתוקף ב-1931, והחליפה להלכה את הכברה נגסט כמקור הלגיטימציה של הקיסר, החל בהקמת צבא מודרני, פעל לבנית תשתיות לאומיות, ופתיחת הכלכלה, פתיחת בתי ספר. בשנים אלה החלה פריחה כלכלית באתיופיה.

עם זאת, רבים ממושלי המחוזות נשארו אדונים לעצמם. בתיגראי שבה שלטו שני נכדיו של יוהנס, ראס סיום מנגשה מאדווה וראס גוגסה אראיה ממקלה, המשיכו ביריבות הפעילה ביניהם. כך היה גם בגוג'ם שבה נהג השליט המקומי ראס היילו תקלה היימנות[14] כאילו היה מלך לכל דבר. אך ב-1936 נכבשה אתיופיה על ידי צבאו של מוסוליני, והייתה בשליטה איטלקית עד שנת 1941.

סלאסי עצמו נמלט עם הכיבוש וביום 27 באפריל 1936 הגיע לירושלים דרך נמל חיפה. בתחילת ביקורו שהה במלון המלך דוד בעיר[15] ולאחר מכן השתכן ב"וילה לאה" ברחביה אותה שכר מנסיב אבקריוס ביי. בפנקס תושבי רחביה שפורסם ביולי 1936 נכתב תחת האות ח': "השם: חיילה-סלסיה. הכתובת: רחוב בן מימון 6. מקצוע או עבודה: מלך חבש"[16]. ב-23 במאי עזב היילה סלאסי את ארץ ישראל לז'נבה, שווייץ בה נאם בפני חבר הלאומים, וגינה את השימוש בנשק כימי שעושה איטליה הפשיסטית נגד בני עמו. לאחר כשלושה חודשים בירושלים עבר לאנגליה[17]. בשנים בהן שהה בגלות ארגן והפעיל כח גרילה אתיופי מקומי.

בדצמבר 1940 הודיעה ממשלת בריטניה כי היא מבטלת את ההכרה בכיבוש אתיופיה ומכירה בסלאסי כקיסר אתיופיה[18]. ביוני 1940 הוכר פורמלית על ידי בעלות הברית כבעל בריתן, ונשלח לעמוד בראש כוחות צבאיים לקראת חזרתו לאתיופיה. ב-5 במאי 1941 נכנס כמנצח לאדיס אבבה, וחזר לתפקידו כקיסר[19].

במהלך שנות ה-50 שימש היילה סילסי כשחקן מפתח בדיפלומטיה הבין לאומית. הוא היה מיישב סכסוכים והיה סמל חשוב של המדינות הבלתי מזדהות[20].

בשנת 1960 התארגנה הפיכה פרו-סובייטית כנגדו בעת ששהה בברזיל, אך סלאסי הוזהר בידי המודיעין הישראלי ושב בזמן לארצו לסכל את ההפיכה.

מותו וקבורתו

עריכה

ב-28 באוגוסט 1975 דיווחה התקשורת הממלכתית באתיופיה שהיילה סלאסי נפטר ב-27 באוגוסט כתוצאה מ"כשל נשימתי" בעקבות סיבוכים מניתוח ערמונית[21]. רופאו, אסראט וולדייס ציין שלא היו לסלאסי סיבוכים רפואיים ודחה את הגרסה הממשלתית למותו. ב-1994, שלוש שנים לאחר שהחונטה הצבאית האתיופית הודחה, גילה בית המשפט האתיופי שכמה קציני צבא לשעבר חנקו למוות את הקיסר במיטתו[22]. החשודים הואשמו ברצח עם וברצח בבית המשפט והוצגו במשפט מסמכים המעידים כי ההוראה להתנקש בחייו של סלאסי ניתנה מהחונטה הצבאית האתיופית משום שכונן "משטר פיאודלי"[23]. צו ההתנקשות שהוציאה החונטה הצבאית האתיופית הופץ באינטרנט[24][25]. הצו אומת כמסמך אותנטי על ידי מספר רב של חברים לשעבר בחונטה הצבאית האתיופית[26][27].

המשטר המהפכני הסוציאליסטי, בראשות מנגיסטו היילה מריאם הופל ב-1991 על ידי החזית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, קואליציה של כוחות מורדים. לפי פרסומים שונים, במהלך הפיכה זו הוצאו עצמותיו של סלאסי מתחת לשירותים בארמונו של השליט מנגיסטו[28]. במשך כמעט עשור לאחר מכן, בעוד שבתי המשפט האתיופיים ניסו לברר את נסיבות מותו של סלאסי, הארון שלו היה מונח בכנסיית בהאטה, ליד מקום קבורתו של דודו מנליק השני[29]. ב-5 בנובמבר 2000 נקבר היילה סלאסי בטקס ממלכתי.

אף כי דמויות ראסטפארי בולטות כמו ריטה מארלי ואחרים השתתפו בהלוויה הגדולה, רוב הראסטפרי דחה את האירוע וסירב לקבל את עצמותיו של היילה סלאסי. יש עדיין ויכוח בתוך תנועת הראסטאפרי, בין אם היילה סלאסי אכן מת ב-1975.

משפחתו

עריכה

סלאסי היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נולדה להיילה סלאסי בת יחידה, רומן וורק, שבעלה היה מפקד החזית האתיופית מול צבא איטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. רומן וורק נלקחה בשבי האיטלקי, ונפטרה שם. היילה סלאסי התגרש מאשתו הראשונה, ונישא לאשתו השנייה, מנן אספאו.

לסלאסי נולדו ממנן אספאו שישה ילדים נוספים, אשר ארבעה מהם נפטרו בנסיבות טראגיות בגיל צעיר. בנו, יורש העצר אספא ווסן, יצא בהכרזה ברדיו אתיופיה בשנת 1960, בזמן ניסיון ההפיכה הראשונה נגד אביו, לפיה הוא תומך בהפיכה. עם שובו של היילה סלאסי לאתיופיה, הוא טען כי הוא אולץ בכוח על ידי המורדים לצאת בהכרזה זו. היילה סלאסי הודיע ברבים כי הוא סולח לבנו, אולם בפועל עזב בנו את אתיופיה לגלות, והתגורר בשווייץ, באנגליה ובארצות הברית עד פטירתו.

חשיבותו בקרב הראסטפארי

עריכה
  ערך מורחב – ראסטפארי

הכתרת היילה סלאסי כקיסר אתיופיה ב-2 בנובמבר 1930 הייתה, עבור צאצאי העבדים בג'מייקה, הסימן למימוש החזון ל"גאולת אפריקה"[30] של אבי תנועת הראסטפארי מרקוס גארבי. ההכתרה חיזקה את הקשר של צאצאי העבדים לאתיופיה ואפריקה, חיזקה הזהות, השורשים והגאווה של מי שהיו עבדים מושפלים ומשועבדים[31].

הכתרת סלאסי הפכה את המאמינים בראסטפארי מאוסף של קבוצות לתנועה עם עקרונות[30]:

  1. גינוי המשטר הקולוניאלי בג'מייקה
  2. האמונה כי המפתח להתגבר על דיכוי השחורים הוא החזרה ליבשת אפריקה
  3. דבקות בחוסר אלימות
  4. אמונה באלוהות של היילה סלאסי

אירוע משמעותי נוסף בתולדות תנועת הראסטאפרי היה הגעתו של היילה סלאסי, באפריל 1966, לביקור בג'מייקה. הוא התקבל על ידי רבבות אנשי הראסטפארי ביניהם צעירה כבת 20. כאשר הקיסר נופף לקהל, היא דימתה לראות על כף ידו את מה שעבורה היה סימן לאלוהותו של הקיסר: צלקות המסמר שצלב את ישו. לצעירה קראו ריטה ואת החוויה חלקה עם בעלה[30] בוב מארלי, מי שלימים העביר את המסר של גארבי בעזרת המוזיקה שלו ושהעניק לתורת הראסטפארי את הדחיפה הגדולה ואת ההכרה העולמית[32].

בביקור זה הקיסר גם פגש כמה ממנהיגי הראסטפארי. הוא נתן להם אדמות כדי שיוכלו להתיישב באתיופיה. עד היום, זוהי מושבת הראסטפארי החשובה ביותר – שאשאמנה[30] מבחינת הראסטפארי, ישו הלבן הוא תרמית של מיסיונרים אירופאים כדי לשדוד מהעבדים השחורים את האמת. אמונתם היא שקיסר אתיופיה היילה סלאסי הראשון, צאצא למנליק (בנם המשותף של המלך שלמה ומלכת שבא), הוא המשיח האמיתי, השחור, התגלמות האל עלי אדמות[30].

לרסטפארים, סלאסי הוא דמות מיתית היכולה לאחד את השחורים בכל העולם. תקופת העבדות היא עונש של האל והאמונה בסלאסי היא הכפרה.

מותו של סלאסי, ב-1975, לא הביא לקריסת התנועה שהרי אל ומשיח הוא יותר מגוף חומרי ואינו יכול למות[31].

היילה סלאסי וישראל

עריכה
 
מרשם התושבים ברחביה, 1936
 
היילה סלאסי בתחנת הרכבת בירושלים

סלאסי ראה עצמו כדור ה-225 למלך מנליק הראשון. המלך מנליק הראשון היה, על פי האמונה האתיופית, בנם של המלך שלמה ומלכת שבא.

בדומה לקיסרים שקדמו לו, היה לסלאסי קשר עמוק עם ירושלים. קיסרי אתיופיה שקדמו לו רכשו קרקעות רבות בירושלים, ואף סלאסי הלך בעקבותיהם. סלאסי רכש קרקע בלב ירושלים ביחד עם רעייתו השנייה, אשר בנוסף רכשה גם קרקע בסמוך לנהר הירדן, אותה היא תרמה לכנסייה האתיופית. סלאסי ביקר בירושלים מספר פעמים, ולאחר יציאתו לגלות ב-1936 התגורר בווילה לאה שבשכונת רחביה במשך כשלושה חודשים.

סלאסי שמר על מערכת יחסים קרובה עם מדינת ישראל במרבית תקופת שלטונו ואף קיים עמה בברית צבאית-פוליטית ("ברית הפריפריה") ואף נטען כי המודיעין הישראלי הזהירו בשנת 1960, בעת ביקורו בדרום אמריקה, מפני ניסיון הפיכה, ובכך אפשר לו לחזור במהירות לאתיופיה ולסכל את ההפיכה בעודה באיבה.

החל משנת 1960 סייעה מדינת ישראל לממשלת אתיופיה להקים את משטרת אתיופיה. לשם כך נשלח ב-1960 ניצב יהודה פראג לאתיופיה כראש משלחת של משטרת ישראל באתיופיה שנועדה לסייע לקיסר להקים משטרה בארצו. פראג שימש כיועץ ראשי למשטרת אתיופיה בשלבי הקמתה, ובמהלך שליחות זו שהסתיימה ב-1963 זכה לעיטור הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי, שהוענק לו על ידי הקיסר עצמו.

בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום כיפור, ניתקה אתיופיה את יחסיה עם מדינת ישראל, וגירשה משלחת גדולה של יועצים ישראלים משטחה.

דיונים סביב רכושו של סלאסי בישראל

עריכה
 
בניין קול ישראל, רכוש אתיופי בירושלים

שמו של היילה סלאסי היה מעורב במספר דיונים משפטיים בנוגע לרכוש האתיופי וכן לרכושו הפרטי בירושלים.

הדיון הראשון התרחש לאחר הכיבוש האיטלקי במלחמת העולם השנייה. סלאסי פנה אז לערכאות בירושלים שהייתה נתונה תחת שלטון המנדט הבריטי, ותבע לקבל כמלך אתיופיה דה-יורה את הרכוש האתיופי בירושלים. ממשלת בריטניה הכירה, טרם מלחמת העולם השנייה, בכיבוש האיטלקי של אתיופיה, ודחתה פעם אחר פעם את בקשותיו של היילה סלאסי לקבל חזרה את רכוש המדינה. בנוגע לבניין הקונסוליה האתיופית בירושלים טענו באי כוחו כי הוא רכוש פרטי של "ראס טפארי", שהועבר לרשות הקיסרית זאודיתו וכי העברתו על שם ממשלת חבש נעשתה שלא כדין[33]. לאחר שסלאסי כשל בכל הדיונים המשפטיים, נכנסה איטליה למצב לוחמה עם בריטניה, ממשלת בריטניה הסירה את הכרתה בכיבוש האיטלקי והחזירה לידי סלאסי את השליטה על הרכוש האתיופי בירושלים[18].

במרבית הדיונים הללו ייצג את סלאסי עו"ד ירושלמי בשם נתן מריין, בתשלום סמלי. היילה סלאסי זכר את הטובה שעשה איתו מריין, ועם שובו לשלטון באתיופיה לאחר מלחמת העולם השנייה, מינה אותו לתפקידים שונים באתיופיה. מריין היה היועץ המשפטי של ממשלת אתיופיה, ובשלב מאוחר יותר גם שופט בית המשפט העליון באתיופיה, וממחברי החוקה האתיופית.[דרוש מקור]

בשנת 1986 ניסה בנו של סלאסי, אספא ווסן, להכריז על עצמו כיורש יחיד לכל נכסי אביו בישראל. ניסיונו כשל עקב התערבות ממשלת אתיופיה.

בשנת 2002, פנו יורשי סלאסי לבית המשפט בירושלים, בבקשה להוצאת צו ירושה. בעקבות זאת הגישה ממשלת אתיופיה תביעה כנגד מנהל עזבונו של סלאסי, עו"ד צבי שמיר, ותבעה את הבעלות על הבית שרכש היילה סלאסי בישראל. ממשלת אתיופיה טענה כי כל רכושו של סלאסי נרכש בכספי אתיופיה, ולחלופין הולאם על ידי ממשלת אתיופיה לאחר ההפיכה. בפסק דין שניתן על ידי השופט יצחק ענבר בבית המשפט המחוזי בשנת 2006, נדחו טענות ממשלת אתיופיה, והרכוש נותר בבעלות נכדיו של סלאסי מילדיו השונים. פסק הדין עורר מתקפה רבתי של גופים אתיופיים כנגד צאצאיו של סלאסי, שמכרו את הרכוש לאדם שאינו אתיופי.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היילה סלאסי, קיסר אתיופיה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פירוש השם הוא "חֵיל הַשִּׁלּוּשׁ"; הַ'יְלֶה מקביל ל"חֵיל", ושְׂלַסֵה מקביל ל"שִּׁלּוּשׁ". קֶדַמַוִי פירושו פשוט "הראשון".
  2. ^ בשנים 1936–1941 אתיופיה הייתה תחת כיבוש איטלקי.
  3. ^ Erlich, Haggai. The Cross and the River: Ethiopia, Egypt, and the Nile. 2002, page 192.
  4. ^ Murrell, Nathaniel Samuel and Spencer, William David and McFarlane, Adrian Anthony. Chanting .
  5. ^ "Major Religions of the World Ranked by Number of Adherents". Adherents.com..
  6. ^ Sullivan, Michael, C. In Search of a Perfect World. 2005, page 86.
  7. ^ My Life and Ethiopia's Progress. Vol. 2, 1999, page xiii.
  8. ^ Ghai, Yash P. Autonomy and Ethnicity: Negotiating Competing Claims in Multi-Ethnic States. 2000, page 176.
  9. ^ אמהרית:"המנהיג הדגול/הגדול".
  10. ^ ע"ש סוסו המועדף.
  11. ^ קיצור של ג'הובה שהוא הגרסה האנגלית של שם ה' המפורש.
  12. ^ His Imperial Majesty .
  13. ^ the Lion Of Judah.
  14. ^ בנו של הנגוס תקלה היימנות מגוג'ם,
  15. ^ Famous Pilot Rejoins Negus, פלסטיין פוסט, 22 במאי 1936
  16. ^ לפי בני פירסט, "הנה בא הניגוס", עת־מול 220
  17. ^ ⁨קיסר חבש בא ללונדון ⁩ | ⁨אמר⁩ | 11 יוני 1940 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  18. ^ 1 2 ⁨אנגליה אינה מכירה בכבוש חבש ⁩ | ⁨המשקיף⁩ | 2 דצמבר 1940 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  19. ^ חזרה עטרה ליושנה, הַבֹּקֶר, 7 במאי 1941
  20. ^ תחנות בשליחות הציבור / יצחק (איז'ו) רגר, הוצאת כל-בי, 1998, פרק ראשון.
  21. ^ "The Learning Network". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-31.
  22. ^ Reuters. "Ex-Rulers of Ethiopia Charged With Strangling Haile Selassie" (באנגלית). נבדק ב-2018-11-06.
  23. ^ "Ethiopian Court Hears How Emperor Was Killed". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2018-11-06.
  24. ^ ""እንኳን ሰው ዝንብ አልገደልኩም!" ኮ/ል መንግሥቱ የ60ዎቹ ባለስልጣናት ግድያ 43ኛ ዓመት መታሰቢያ". Ethio Reference. 1 בנובמבר 1974. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "The real story of the last days of Emperor Haile Selassie of Ethiopia - Face2Face Africa". Face2Face Africa (באנגלית אמריקאית). 2018-08-27. נבדק ב-2018-11-06.
  26. ^ Riste, Tesfaye (2009). Misekerenet Bebaale Seltanatu Andebet. Addis Ababa, Ethiopia.
  27. ^ Wogderess, Fikre Selassie (2014). Egnana Abiyotu. Tsehay Publishers. pp. 211, 310.
  28. ^ "An Imperial Burial for Haile Selassie, 25 Years After Death", The New York Times, 6 November 2000.
  29. ^ Lorch, Donatella (31 December 1995). "Ethiopia Deals With Legacy of Kings and Colonels". The New York Times.
  30. ^ 1 2 3 4 5 סלעית סהר, תולדות הראסטפרי, באתר פורטל הרגאיי הישראלי, ‏24.3.2024
  31. ^ 1 2 גילי חסקין, הראסטאפרי בין ג'מייקה לאתיופיה, באתר גילי חסקין מדריך חובק עולם, ‏24.3.2024
  32. ^ גיל בונשטיין, ג'מייקה – קצב פעימות הלב, באתר מסע אחר, ‏25.3.2024
  33. ^ ⁨למי שייכיים כעת בניני החבשים ⁩ | ⁨המשקיף⁩ | 23 נובמבר 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  34. ^   חגי ארליך, עלייתו ונפילתו של קיסר אתיופיה האחרון, באתר הארץ, 27 במאי 2020



הקודם:
זאודיתו 		קיסר אתיופיה
1930–1936 		הבא:
ויטוריו אמנואלה השלישי
הקודם:
ויטוריו אמנואלה השלישי 		קיסר אתיופיה
1941–1974 		הבא:
אמן אנדום
בתואר שליט אתיופיה
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=היילה_סלאסי,_קיסר_אתיופיה&oldid=39812774"