ירבעם השני
| ערך ללא מקורות | |
יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, נודע גם כירבעם השני, היה מלך ישראל ולפי הכרונולוגיה המסורתית שלט על ממלכת ישראל בשנים 789 עד 784 לפנה"ס כעוצר, ובשנים 784 עד 748 לפנה"ס כמלך. הוא מלך בישראל אחרי אביו, יואש. ירבעם הוא המלך הישראלי שתקופת מלכותו הייתה הארוכה ביותר - 41 שנים.
 | |||||||||
| איור משנת 1553 | |||||||||
| לידה |
המאה ה־9 לפנה״ס  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
742 לפנה"ס ממלכת ישראל | ||||||||
| מדינה | ממלכת ישראל | ||||||||
| שושלת בית יהוא | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ירבעם הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות[1][2].
התיאור אודות ירבעם השני בספר מלכים כולל שבעה פסוקים בלבד, בהם נאמר בקיצור נמרץ, שירבעם בן יואש כבש את דמשק והרחיב את גבולות ישראל ”מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-יָם הָעֲרָבָה” (ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה); וכן ”הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא” (שם, כח), אך למרות התמיכה הנבואית במפעלו הוא מתואר באור שלילי: ”וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'” (שם, כד).
התעצמות הממלכה בימיו
עריכהלפי המקרא, בתקופת מלכותו של ירבעם השני הגיעה מלכות ישראל לשיא מבחינת גודלה. המלך ירבעם המשיך במלחמות עם ארם, בהן החל יואש אביו, ומגמתן הייתה לשחרר את חבל עבר הירדן מהשלטון הארמי. פרטים על מלחמה זו אינם ידועים, אך נראה ששני קרבות מכריעים נערכו בה - בקרנים שבבשן, ובלא-דבר שבגלעד. זאת למדים מנבואות עמוס שניבא בתקופת ירבעם ב':
הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם. כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל הָעֲרָבָה:
מתברר מכאן וממה שנאמר במובאה מספר מלכים, שישראל הרחיבה את גבולה עד לבוא-חמת בצפון (לבנה שבבקעת הלבנון) ועד לנחל הערבה בדרום. כיבושי ירבעם בסוריה הדרומית והתעצמותה של ממלכת ישראל התרחשו בתקופת ירידה יחסית בהשפעתה ובמעורבותה של אשור בסוריה בימי אשור-דן השלישי (773-755 לפנה"ס) ואשור-ניררי החמישי (755-745 לפנה"ס), ולאחר שפסקו המסעות האשוריים נגד ארם. דמשק עצמה, ככל הנראה, נפלה בידי ישראל לאחר מסעו של שלמנאסר הרביעי נגד דמשק בשנתו התשיעית (774 לפנה"ס). פחות ברור הוא מתי בדיוק נפלה חמת תחת מרותה של ישראל - האם לאחר מסעו של שלמנאסר הרביעי נגד חדרך (חמת) בשנתו העשירית והאחרונה (773 לפנה"ס), או לאחר המסע של יורשו אשור-דן השלישי נגד חדרך בשנתו השישית (766 לפנה"ס) או בשנתו האחרונה, השנה השמונה עשרה (755 לפנה"ס). גם עצם הרחבת ההשפעה הישראלית על חמת איננה כה ברורה, שכן לפי עמוס ו, יד: ”וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל הָעֲרָבָה"” ולפי מלכים ב יד, כה: ”הוּא הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-יָם הָעֲרָבָה”, מדובר על הרחבת גבול ישראל בצפון רק עד לבוא-חמת ורק בפסוק כח בספר מלכים (שם) מדובר על השבת חמת: "וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל".
על הרחבת גבולה של ישראל והגידול בהשפעתה בסוריה השפיעה לא רק עובדת ירידת כוחה של דמשק, אלא גם העובדה שלאחר שלמנאסר הרביעי, נכנסה אשור פעם שנייה לתקופת משבר וירידה. בדומה לתקופת שלטונו של שלמנאסר הרביעי, גם על תקופת שלטונם של שני יורשיו - אשור-דן השלישי ואשור-ניררי החמישי אין כמעט ידיעות, והמקור היחיד עליהם הוא הכרוניקה האפונימית.
מכרוניקה זה עולה תמונה של אי-שקט מתמיד בארץ אשור בין השנים 765 לפנה"ס, כאשר אשור-דן השלישי נשאר בראשונה בארצו ולא יצא למסע מלחמה, עובדה המשקפת אי-שקט בפנים ארץ אשור, ועד לשנת 745 לפנה"ס עת תפס תגלת-פלאסר השלישי את הכס בעקבות הפיכת חצר שקדמה לה מרידה בעיר הבירה כלח. נסיגה זו בכוחה של אשור ובמעורבותה בסוריה אפשרה לממלכת ישראל להתעצם בלא מפריע.
התפשטות ממלכת ישראל בעבר-הירדן
עריכהממלכת ישראל התפשטה בימי ירבעם ב' גם בעבר הירדן המזרחי, וזאת בעקבות קריסת כוחה של ארם דמשק. על התפשטות שבטי ישראל בעבר הירדן בימי ירבעם נכתב בדברי-הימים:
... אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר... וְאֶחָיו לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ לְתֹלְדוֹתָם הָרֹאשׁ יְעִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ. וּבֶלַע... הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד-נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן. וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד-לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן-הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד... וּבְנֵי-גָד לְנֶגְדָּם יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן עַד-סַלְכָה... וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן... וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ וּבְכָל-מִגְרֲשֵׁי שָׁרוֹן עַל- תּוֹצְאוֹתָם. כֻּלָּם הִתְיַחְשׂוּ בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם מֶלֶךְ- יִשְׂרָאֵל... וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד-בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר-חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ.
— דברי הימים א' ה, ג-כג
רשימות אלו משקפות ללא ספק את המצב ערב ההגליה של שבטים אלו בידי תגלת-פלאסר השלישי, וזאת בעקבות המפקד שנערך בקרבם בימי יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל כנאמר בפסוק יז. מרשימות אלו עולה, שבני מנשה התפשטו בבשן עד סלכה ועד החרמון, ואילו אזור הנדידה של בני ראובן התרחב עד נהר הפרת. התפשטות שלטונה של ממלכת ירבעם בעבר-הירדן חייבת הייתה לכלול גם את שיעבודן של עמון ומואב, דבר שאיפשר לירבעם להרחיב את גבולו ”עַד-יָם הָעֲרָבָה” (מל"ב יד, כה) - היינו עד ים המלח, ו”עַד-נַחַל הָעֲרָבָה” (עמוס ו, יד). רק מאוחר יותר, בימי יותם, עבר אזור זה לשלטון יהודה: ”וְהוּא נִלְחַם עִם-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ-לוֹ בְנֵי-עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר-כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית” (דה"ב כז, ה).
המצב הפנימי בממלכת ירבעם השני
עריכהבימי ירבעם שררו יחסי שלום בין ישראל ויהודה, בה שלט המלך עוזיהו. שליטת ירבעם בחבלים נרחבים בעבר הירדן המזרחי, וקשריה של ממלכת ישראל עם ממלכת יהודה השולטת על המחצבים בערבה ועל הדרך לים אילת – הגדילו במידה ניכרת את הכנסותיה של ממלכת ישראל ממסחר החליפין, וסייעו להתעשרותם המופלגת של שריה. שגשוג זה הוביל על פי המקרא לשחיתות, סיאוב והחרפת הפערים החברתיים, ואלה עוררו את תוכחות הנביאים הושע, עמוס ומיכה.
כיבושם של הבשן והחורן, שהיו אסם התבואה של ארץ ישראל, נתן לממלכת ישראל בסיס כלכלי-חקלאי מוצק, שחסרונו היה ניכר עד כה. אין זה מן הנמנע, שההתנחלות הישראלית המחודשת בצפון הגלעד, בבשן ובחורן הייתה תוצאה של מדיניות מלכותית שעודדה התפשטות זו, וזאת במגמה לחזק את אחיזתה של ישראל במקומות אלו.
הפריחה הכלכלית נתנה את אותותיה גם בקצב הבניה ובהיקפה. עליהן קיימת עדות מחפירות בעיר שומרון. נחשף שם ארמון המלך מימי ירבעם השני ונמצא בו אוצר של קישוטי שנהב לרהיטים. שנהבים אלו מורים על עושרה של המלכות ועל פאר ארמונה בשומרון בעת ההיא. מפעלי בנייה אלו היוו מטרה להתקפותיו של עמוס הנביא: ”וְהִכֵּיתִי בֵית-הַחֹרֶף עַל-בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם-ה'” (ספר עמוס, פרק ג', פסוק ט"ו). בעקבות נבואותיו החריפות של עמוס פנה אמציה כהן בית אל למלך ירבעם, האשימו במרד ודרש לגרשו מהממלכה, אך עמוס לא נרתע וניבא נבואה קשה גם עליו.
לפי התלמוד, ירבעם סירב להאמין לדברים שאמר אמציה על עמוס, כיוון שהתנגד לקבלת לשון הרע.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
ירבעם בן יואש, דף שער בספרייה הלאומית- ירבעם (השני! בן יואש... שיחה עם ישראל פינקלשטיין בפודקאסט "עושים תנ"ך" מבית עושים היסטוריה.
- המעצמה של ירבעם השני, פרק 20 במסע אל ישראל הקדום עם פרופ' ישראל פינקלשטיין https://www.youtube.com/watch?v=A_0goISwG5I
הערות שוליים
עריכה- ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
- ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז, עמוד ב'
| מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|