כניעה (ספר)
כניעה (צרפתית: Soumission) הוא רומן מאת הסופר הצרפתי מישל וולבק. המהדורה הצרפתית של הספר יצאה לאור ב-7 בינואר 2015 יחד עם מהדורה בגרמנית ואיטלקית. הרומן הוא סאטירה פוליטית, המדמיינת מצב שבו מועמד מוסלמי, הדוגל בשמירה על ערכי המסורת והפאטריארכיה הערביים, מוביל את ההצבעה של שנת 2022 בצרפת. המועמד מרכיב ממשלה בתמיכת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית.
 | |
| כריכת המהדורה העברית של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מישל וולבק |
| שפת המקור | צרפתית |
| תורגם לשפות | שפות רבות |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
פריז  |
| תקופת התרחשות |
2022 |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Groupe Flammarion |
| תאריך הוצאה | 7 בינואר 2015 |
| מספר עמודים | 280 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת בבל |
| תרגום | עמית רוטברד |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003834806 |
  | |
הספר משך תשומת לב רבה באופן יוצא דופן מאחר שיצא לאור ביום הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו".
עלילת הספר
עריכהפרנסואה, גבר בגיל העמידה משמש כמרצה לספרות בסורבון בפריז. הוא מומחה לכתביו של הויסמנס. חייו החברתיים והמיניים מורכבים במידה רבה מקשרים ארוכי שנים עם תלמידותיו. הוא חש שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שיצר עבודה משמעותית. צרפת היא במהלכו של משבר פוליטי - כדי להדוף ניצחון של החזית הלאומית, הסוציאליסטים כרתו ברית עם המפלגה החדשה שהקימו המוסלמים (עם תמיכה נוספת של האיחוד למען תנועה עממית), המפלגה המוסלמית העמידה מועמד מוסלמי מרשים - מוחמד בן-עבס, כמועמד לנשיאות נגד מארין לה פן. במצב הפוליטי מתעורר פרץ של אלימות ואנטישמיות. חברתו הקרובה של פרנסואה, יהודייה צעירה בשם מרים, מחליטה להגר לישראל בעקבות הוריה, ולהמיר את הסורבון בלימודים באוניברסיטת תל אביב. פרנסואה שהרהורי התאבדות עולים בראשו, מחליט ללכת למקלט במנזר הממוקם בעיירה מרטל. המנזר הוא סמל חשוב של ניצחונו של קרל מרטל על כוחות אסלאמיים, למעלה מאלף שנים קודם לכן. זהו גם המקום בו גיבורו הספרותי, הויסמנס, הפך לאדם חילוני.
עם הגיבוי של המפלגה סוציאליסטית, והאיחוד למען תנועה עממית, הפוליטיקאי המבריק והערמומי, מוחמד בן עבס, מנצח בבחירות לנשיאות 2022, והופך לנשיא צרפת. הוא מרגיע את צרפת, מחוקק שינויים גורפים לחוקים הצרפתיים. הסורבון עובר הפרטה בתמיכה כספית של מדינות המפרץ והוא הופך לאוניברסיטה מוסלמית. בכך הופך פרנסואה למיותר עם פנסיה מלאה כי רק למוסלמים מותר כעת ללמד שם. השלטון החדש שם קץ לשוויון בין גברים ונשים, ומאפשר פוליגמיה. כמה מעמיתיו של פרנסואה מתאסלמים כדי לקבל עבודות טובות והופכים את נישואי השידוך עם נשים צעירות ואטרקטיביות לבחירה מועדפת. בן עבס פועל להגדיל את האיחוד האירופי ולצרף אליו מדינות מוסלמיות מצפון אפריקה והמזרח התיכון, במטרה להפוך אותו למעין אימפריה רומית חדשה, בהובלת צרפת. הרומן מסתיים בפרנסואה העומד להתאסלם ולזכות לחיים טובים יותר, לעבודה יוקרתית, ולנשים שייבחרו עבורו.
הרומן בדיוני ומערבב דמיון עם דמויות אמיתיות כמו פרנסואה הולנד, מרין לה פן, ז'אן-פרנסואה קופה ועוד.
תגובות
עריכההספר הפך עם הוצאתו לרב-מכר, ותורגם לשפות רבות. הוא יצא בתרגום לעברית של עמית רוטברד בהוצאת בבל ב-2015[1].
מארין לה פן התייחסה לספר ואמרה: "הספר הוא דמיוני, אך יכול להתרחש גם במציאות".[דרוש מקור]
הספר יצר מחלוקת וביקורת על הצגתו של האסלאם. לקראת פרסום הרומן הכריז ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס, "צרפת היא לא מישל וולבק... זו לא חוסר סובלנות, שנאה, פחד." הניו יורק טיימס טען בדומה להגשה "משחקת על הפחדים הצרפתיים מטרור, הגירה ושינוי דמוגרפיה."
רוב דויל מ"אייריש טיימס" מצא שהנושאים של הספר מתאימים לאסלאם, וקבע כי וולבק "מציע כי כניעה לשלטון האסלאם, עם ההיררכיות החברתיות והמיניות המבטיחות שלו, עשויה להיות אופציה טובה לאירופה סופנית אחרת."
סטיבן פול, מה-"גרדיאן", ציין כי הספר "לכל הנראה, לא בעיקר על פוליטיקה בכלל. המטרה האמיתית של הסאטירה של וולבק, כמו ברומנים הקודמים שלו - היא הנימוס והתאוותנות הניתנים למניפולציה של איש המטרופולין המודרני, אינטלקטואלי או אחר."
כמה מבקרים הציעו שהרומן מקדם דעות מיזוגניות. סקירתו של אריק מרטיני במגזין לונדון הדגישה כי "ההיררכיה המגדרית מוצגת ברומן כעמוד השדרה החיוני לחברה בריאה ויציבה."
בשנת 2020 פרסם איבן סטרנסקי, פרופסור ללימודי דת באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד, בכתב העת האקדמי Terrorism and Political Violence השוואה נרחבת בין הרומן של וולבק לספר העיון ולרב המכר "המוות המוזר של אירופה" מאת דאגלס מארי. שני המחברים ידגישו מאוד את הסיכון של סוף קרוב של התרבות האירופית המסורתית. מארי לא יכול היה לדמיין מטפורה טובה יותר לאירופה הגוססת מאשר התיאור של וולבק את "האווירה הכללית של קבלה שבשתיקה ועצלה" של צרפת בקבלתה את האסלאמיזציה של עצמה.[2]
וולבק עצמו הגיב על הרומן בראיון ל-The Paris Review: "אני לא יכול להגיד שהספר הוא פרובוקציה - אם זה אומר להגיד דברים שאני מחשיב שהם לא נכונים מיסודו רק כדי לעלות לאנשים על העצבים. אני מעבה אבולוציה שהיא, לדעתי, ריאלית."
קישורים חיצוניים
עריכה- עמיחי שלו, "כניעה" מאת וולבק: המציאות שמעבר לפינה, באתר ynet, 31 במאי 2015
ז'יל רוזייה, מה מרגישים בתום קריאת חזון האימים של מישל וולבק, באתר הארץ, 30 בינואר 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ גילי איזיקוביץ, "כניעה" של מישל וולבק ייצא לאור בעברית לקראת שבוע הספר, באתר הארץ, 19 במאי 2008
- ^ Ivan Strenski: Prospects for the Death of Europe: Islam, Christianity, the Future Identity of Europe. In: Terrorism and Political Violence. Vol 32, issue 3, 2020, p. 654-680, doi:10.1080/09546553.2020.1733341 (Review), PDF.