מוזיקה קלאסית
| ערך מחפש מקורות | |
מוזיקה קלאסית היא ביטוי רחב וכולל למוזיקת קונצרטים ומוזיקה דתית, שאופיה נקבע באירופה החל מימי הביניים ועד העת החדשה. המושג, שאינו מוגדר באופן מוחלט, נועד להבדיל סגנונות מסוימים מהמוזיקה הקלה. המוזיקה הקלאסית נחשבת ל"אמנותית" יותר ויש המציבים אותה יחד עם יתר האמנויות לאורך ההיסטוריה המערבית. במובנה הצר ביותר, מוזיקה קלאסית היא מוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית, כלומר במחצית השנייה של המאה ה-18. המונח מוזיקה קלאסית במובנו הרחב מתייחס למסורת המוזיקלית המערבית החל מימי הביניים (מלפני תקופה זו מכונה המוזיקה מוזיקה עתיקה) ועד לימינו.
בשורה הראשונה – לודוויג ואן בטהובן, וולפגנג אמדאוס מוצרט, גאורג פרידריך הנדל, יוהאן סבסטיאן באך, אנטוניו ויוואלדי .
בשורה השנייה – ג'וזפה ורדי, ריכרד וגנר, פרדריק שופן, פליקס מנדלסון-ברתולדי, ג'ואקינו רוסיני.
בשורה השלישית – אנטונין דבוז'אק, פיוטר איליץ' צ'יקובסקי, ז'ורז' ביזה, יוהנס ברהמס, יוהאן שטראוס הבן.
בשורה הרביעית – אראם חאצ'טוריאן, ג'ורג' גרשווין, סרגיי רחמנינוב, אדוארד אלגר, אדוורד גריג.
מאפיינים והגדרות
עריכההמוזיקה הקלאסית נבדלת מהמוזיקה הפופולרית ומן המוזיקה העממית בעיקר בשיטת התיווי הייחודית של המוזיקה, שהחלה להתפתח מסביבות המאה ה-16. שיטת תיווי מסורתית זו, יחד עם מונחים והוראות ביצוע מוזיקליות נוספות שנוספו עם השנים (כגון דינמיקה, מפעם, משקל, מקצב ועוד), משאירים מעט מאוד מקום לאלתור במהלך ביצוע המוזיקה בקונצרט רשמי, ובכך ניתן להעביר את המוזיקה כפי שכתב אותה המלחין, וכפי שרצה שהיא תישמע, בניגוד לנהוג בסגנונות כמו הג'אז והבלוז.
המונח "מוזיקה קלאסית" לא היה מקובל בציבור עד לתחילת המאה ה-19. בתקופה זו נעשה ניסיון לעשות תהליך של "קנוניזציה" לתקופה שבין הופעתו של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך ועד ללודוויג ואן בטהובן, ולהשריש בציבור הרחב ובתרבות את תקופה זו כתור הזהב של המוזיקה המערבית באירופה. האזכור המוקדם ביותר של המונח "מוזיקה קלאסית" מופיע במילון האנגלי של אוקספורד משנת 1836.
לעיתים משמשים המונחים מוזיקה אומנותית או מוזיקה קונצרטית כביטויים נרדפים לביטוי מוזיקה קלאסית, אך ביטויים אלה לא נפוצים ואינם מקובלים על ידי רוב המוזיקאים.
המוזיקה הקלאסית נבדלת מהמוזיקה העממית, הצבאית והטקסית של ימי הביניים והרנסאנס, ומהמוזיקה הפופולרית, הג'אז, הרוק והפופ של המאה העשרים עד לימינו. בשפות אחדות מכנים אותה "מוזיקה משכילה" (בפורטוגזית – musica erudita, ברומנית – muzica cultă).
טבעה של המוזיקה הקלאסית
עריכה
כאמור, המוזיקה הקלאסית היא שונה ואחרת, והיא נבדלת משאר האומנויות בתחום המוזיקה. לכן, למוזיקה הקלאסית נוצרו מספר מאפיינים והיבטים מיוחדים, שמגדירים את טבעה ומפרידים אותה מהמוזיקה הפופולרית של ימינו (כמו פופ ורוק) ומוזיקת העם והפולקלור למשל. המאפיינים של המוזיקה הקלאסית הם:
קלאסיציזם
עריכה
ערך מורחב – קלאסיציזם- ערך מורחב – מוזיקה נאו-קלאסית
קלאסיציזם הוא מונח המציין את הנטייה התרבותית להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותיות של העת העתיקה, כלומר בראש וראשונה יוון העתיקה ורומא העתיקה. נטייה כגון זו הופיעה בתקופות שונות בהיסטוריה של תרבות המערב. ביטויים בולטים של נטייה זו ניתן למצוא בתרבות הרנסאנס באיטליה ובאמנות הנאו-קלאסיציסטית במהלך המאה ה-19. מקורה של המילה 'קלאסיקה' במשמעות של איכות נעלה של האמנויות הוא במילה הצרפתית 'classique'.
מילה זו מאזכרת את הביטוי הלטיני 'classicus' שמציין מעמדם של האזרחים הרומיים, ובייחוד המעמדות הגבוהים שבהם. לידתו של המונח בוויכוחים ספרותיים ואמנותיים במאה ה-19. באותם ימים, מתנגדי המודרניזם ובמיוחד מתנגדי הרומנטיקה הטיפו להידוק הזיקה אל יצירות המופת הקלאסיות של יוון ורומא, ולפיכך נקראו "קלאסיציסטים". ויכוחים דומים התקיימו ללא ספק גם קודם לכן וגם לאחר מכן. כיום מקובל לזהות מגמות ותנועות קלאסיציסטיות בתקופות שונות, החל מלפני הספירה ועד ימינו, לעיתים בהקשר תרבותי כללי מעבר לתחומים הצרים של האמנויות למיניהן. בנוסף, היה גם זרם מהמאה ה-20 הנקרא מוזיקה נאו-קלאסית שהושפע רבות מהקלאסיציזם.
בתרבות המערב, המונח "מוזיקה קלאסית" מכוון למוזיקה שהתפתחה באירופה המערבית בימי הביניים ושחלק מכריע באבולוציה שלה קשור להתפתחות התיווי המוזיקלי והשימוש בו בתהליך היצירה. השימוש בתווים הוא אחד המאפיינים הבולטים שמייחדים את המוזיקה הקלאסית בתרבות המערב בהשוואה לתרבויות מוזיקליות אחרות, (כגון מוזיקה עממית ומוזיקה קלה), אשר מועברים בצורה אוראלית, הקלטות וכדומה. בעולם המוזיקה הקלאסית של ימינו, יצירות שהולחנו לפני מאות שנים מבוצעות ומדוברות הרבה יותר (לעיתים קרובות) מיצירות שהולחנו רק לאחרונה. השימוש בתווים ובפרטיטורות במוזיקה הקלאסית הוא נוח ומושכל, משום שרוב העוסקים בדבר מסוגלים לקרוא תווים ומחונכים לכך.
אלתור משחק תפקיד קטן מאוד, ואפילו זניח, במוזיקה הקלאסית. המוזיקאי המבצע את היצירה מצופה לעקוב אחר ההוראות בפרטיטורה כך שכוונותיו ורעיונותיו של מלחין היצירה יועברו. כלומר, במוזיקה הקלאסית ניתן משקל רב הרבה יותר למלחין מאשר לנגן המבצע, כאשר לזה האחרון יש חופש ביטוי די מצומצם, או מצומצם ביחס לסוגי מוזיקה אחרים (כמו רוק או ג'אז). עם זאת, למבצע במוזיקה הקלאסית ניתנת חירות בפרשנות או האינטרפרטציה של היצירה, בדומה לשחקן תיאטרון המדקלם טקסט כתוב אך מוסיף לו את השקפותיו ותחושותיו האישיות. היו תקופות מסוימות במהלך ההיסטוריה שבהן האלתור היה נפוץ יותר, כמו תקופת הבארוק. בנוסף, מלחינים מפורסמים כמו מוצרט או בטהובן נהגו לאלתר את הקדנצות בקונצ'רטו לפסנתר שאותם ביצעו בעצמם.
לימוד מוזיקה
עריכה- ערך מורחב – אקדמיה למוזיקה
מוזיקה קלאסית דורשת לימוד. ישנם מוסדות אקדמיים מיוחדים שנועדו על מנת ללמד מוזיקה טכנית (לימוד נגינה בכלי נגינה או שירה ופיתוח קול), וגם מוזיקה תאורטית (תאוריית המוזיקה, הירמון, קומפוזיציה ועוד). מוסדות מעין אלו נקראים "קונסרבטוריון" (או "אקדמיה למוזיקה" בעברית). בישראל קיימות שתי אקדמיות למוזיקה שמעניקות תואר ראשון, תואר שני ותואר אמן: האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (לשעבר ע"ש רובין) בקמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם בירושלים (בחסותה גם בית-ספר תיכון באותו הקמפוס), ובית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
צורה
עריכהתזמור
עריכההיבטים חברתיים
עריכהמוזיקה קלאסית מיועדת לעמוד בפני עצמה. בניגוד לסוגי מוזיקה אחרים, אשר מיועדים אך רק לשמש כרקע, או כמוזיקה לריקודים או לפעמים מוזיקה לסרטים. יצירות קלאסיות מבוצעות בדרך כלל באולמות המיועדים לכך, והקהל מצופה להישאר שקט ובמקומו לאורך כל היצירה, על מנת שכל אחד יוכל להתרשם ולקבל את כל המידע שמועבר ביצירה, שהרי יצירות קלאסיות הן, לעיתים קרובות, מורכבות או עמוסות באופן כתיבתן ובמסר הרגשי שלהן. המבצעים את היצירות לבושים בדרך כלל בלבוש רשמי ומכובד, מנהג שמתפרש כנתינת כבוד למוזיקה, או אולי פשוט מנהג כתוצאה מהמורשת הוותיקה והעשירה של המוזיקה הקלאסית. בדרך כלל, אין (או לא אמורה להיות) אינטראקציה בין המבצעים את היצירה לבין הקהל, מלבד המוזיקה עצמה.
ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית
עריכה| תולדות המוזיקה הקלאסית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| התקופה העתיקה | ||||||
| ימי הביניים | (476–1450) | |||||
| תקופת הרנסאנס | (1450–1600) | |||||
| התקופה האמצעית | ||||||
| תקופת הבארוק | (1600–1750) | |||||
| התקופה הקלאסית | (1740–1830) | |||||
| התקופה הרומנטית | (1815–1910) | |||||
| התקופה המאוחרת | ||||||
| התקופה המודרנית | (1900–הווה) | |||||
התיווי, הדרך הפשוטה ביותר לתעד מוזיקה, הומצא רק לקראת סוף ימי הביניים על ידי הכנסייה הקתולית באירופה אשר גילתה כי המוזיקה יוצרת קשר עז בין התפילה למתפלל. עד אז לא הייתה כל דרך לתעד מוזיקה. בכל אופן, מוזיקה הייתה קיימת כמעט משחר ימי האדם, בתרבויות שונות במקביל. חקר ההיסטוריה של המוזיקה הוא תת-תחום של המוזיקולוגיה, הקרוי תולדות המוזיקה.
- ערך מורחב – היסטוריה של המוזיקה
יצירות מוזיקליות מועברות ומובנות באופן הטוב ביותר כאשר הן נמצאות בקונטקסט המתאים ובמקום המתאים להן בהיסטוריה של המוזיקה. החלוקה לתקופות נעשית כך:
- מוזיקת ימי הביניים – באופן כללי מוזיקה שהולחנה לפני שנת 1450, הסגנון הבולט ביותר בתקופה זו הוא הזימרה הגרגוריאנית.
- מוזיקת רנסאנס – 1450–1600, מוזיקת הרנסאנס מאופיינת בשימוש ביותר כלים ובקווים מלודיים מרובים יותר.
- מוזיקת בארוק – 1600–1750, בתקופת הבארוק המוזיקה הייתה מאופיינת בשימוש בקונטרפונקט, כמו כן גדל השימוש בכלי מקלדת ובתזמורות.
- מוזיקה בתקופה הקלאסית – 1750–1820, תקופה קצרה אך חשובה ודומיננטית.
- מוזיקה רומנטית – 1820–1920, תקופה המאופיינת בזניחת המבנים ה"קלאסיים", לטובת ביטוי אישי עז של המלחין.
- מוזיקה מודרנית – מונח המשמש לתיאור זרמים מסוימים במוזיקה של המאה ה-20, וגם למוזיקה הקלאסית של ימינו.
השנים שמצוינות למעלה הן כלליות ואינן מדויקות משתי סיבות: הראשונה, חלק מן הסגנונות היו פעילים במקביל. השנייה, קשה לקבוע מתי דועך לחלוטין סגנון אחד ונעשה פופולרי סגנון אחר.
המוזיקה בימי הביניים
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקת ימי הביניים
מוזיקת ימי הביניים מתייחסת למוזיקה שהייתה נהוגה באירופה שנחשבה לעולם המערבי בימי הביניים – התקופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס. רוב המוזיקה עסקה בתכנים דתיים בעיקר מוזיקה גרגוריאנית שהייתה נהוגה בכלי אחד והלכה והתפתחה לשילוב כלים רבים החל מהמאה ה-12.
מרבית מחברי המנגינות באותה תקופה היו נזירים. המילים של אותן מנגינות הסתמכו על הברית החדשה והברית הישנה. חלק מהמנגינות נכנסו לתוך התפילות הנהוגות עד היום. חלק מהמחברים של המוזיקה היו חילוניים – ונקראו טרובדורים. אלה היו משוררים וזמרים שמקורם מצרפת בחבל פרובאנס בתחילת המאה ה-11. לרוב אף הטרובדורים חברו ושרו את שיריהם בעצמם על כלי הנגינה שבחרו לנגן.
המוזיקה בתקופת הרנסאנס
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקת רנסאנס
מקובל לומר כי מוזיקת הרנסאנס נתחמת בין השנים 1450–1600, לאחר תקופת ימי הביניים ולפני תקופת הבארוק. יש המקדימים את תחילתה לסוף המאה ה-14 ויש המאחרים עד לשנת 1470. מוזיקת הרנסאנס נחשבת לתור הזהב של המוזיקה הווקאלית (המוזיקה המושרת, בשונה מן המוזיקה האינסטרומנטלית – המנוגנת). בתקופה זו פרחו שלושה ז'אנרים ווקאליים עיקריים: מדריגל, מוטט ומיסה (שכבר הייתה קיימת מתקופת ימי הביניים).
בנוסף לכך, המוזיקה קיבלה בהדרגה מרקם פוליפוני, שהחליף את המרקם המונופוני ששלט במוזיקה של ימי הביניים, דהיינו, במקום קו אחד בביצוע קול יחיד, מורכבת המוזיקה ממספר קווים זהים בחשיבותם, המושמעים במקביל, דבר אשר מוסיף "צבע" למוזיקה. הפוליפוניה של הרנסאנס היא הבסיס למוזיקה הפוליפונית המתוחכמת של הבארוק.
המוזיקה בתקופת הבארוק
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקת בארוק
מוזיקת בארוק היא מוזיקה קלאסית שנכתבה בתקופת הבארוק במאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18. על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית המערבית תקופת הבארוק נמצאת אחרי מוזיקת תקופת הרנסאנס ולפני התקופה הקלאסית. ליצירות שנכתבו בתקופת הבארוק מקום מכובד בהיסטוריה של המוזיקה הקלאסית, והן מבוצעות עד היום.
תחת השם "בארוק" נכללים סגנונות רבים של מוזיקה, שמקורם מאזורים רבים באירופה ושנכתבו במהלך תקופה של כ-150 שנה. החלת המונח בארוק על מוזיקה החלה רק בתחילת המאה העשרים, ועד שנות השישים הייתה מחלוקת בעניין הכללתם של סגנונות מגוונים כשל באך, דומניקו סקרלטי ויאקופו פרי, אך כיום המונח התקבל ונכנס לשימוש נרחב.
תקופת הבארוק מחולקת לשלוש תת-תקופות: הבארוק המוקדם, הבארוק התיכון והבארוק המאוחר. רוב היצירות הנחשבות כיום כ"בארוקיות" נכתבו בתקופת הבארוק המאוחר.
המוזיקה בתקופה הקלאסית
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקה בתקופה הקלאסית
התקופה הקלאסית במוזיקה המערבית השתרעה במחצית השנייה של המאה ה-18 עד שנות ה-20 של המאה ה-19. על אף שבמונח "מוזיקה קלאסית" משתמשים רוב הזמן כדי לתאר את כל המוזיקה המשתייכת למסורת זו, לעיתים משמעותו מוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית.
מקובל לתחום את התקופה הקלאסית בין השנים 1750 ו-1820, אך ישנה חפיפה בין התקופה הקלאסית לתקופות שבאו לפניה ואחריה, עד כדי כך שכמה מקורות מציינים את 1730 כתחילת התקופה. על ציר הזמן של המוזיקה הקלאסית, התקופה הקלאסית באה לאחר תקופת הבארוק ולפני התקופה הרומנטית. מוזיקה קלאסית מוקדמת נקראת לעיתים מוזיקת רוקוקו.
בין מלחיני התקופה הקלאסית ניתן למצוא את מוציו קלמנטי, וקרל פיליפ עמנואל באך, אך המפורסמים ביותר ביניהם הם פרנץ יוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ואן בטהובן, כשהאחרון הלחין במעבר בין התקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית.
המוזיקה בתקופה הרומנטית
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקה רומנטית
בתחום המוזיקה, התקופה הרומנטית מתייחסת למוזיקה שנכתבה לאורך כל המאה ה-19 ועד למלחמת העולם הראשונה. ובאה לאחר זו הקלאסית (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה לאתוס או לפאתוס (רנסאנס – א', בארוק – פ', קלאסיקה – א', רומנטיקה – פ').
הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, הרמונית וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ההדוניסטי של המוזיקה באותן שנים – מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים.
המלחין בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.
המוזיקה המודרנית
עריכה
- ערך מורחב – מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית
מוזיקה בתקופה המודרנית היא מוזיקה שחוברה מהמאה ה-20 ואילך. הערך עוסק בעיקר במוזיקה קונצרטית מערבית, אך בוחן גם את ההשפעות ההדדיות בינה לבין סוגות אחרות, כמו ג'אז, רוק ופופ לסוגיהם מצד אחד ובין תרבויות המזרח ומוזיקה עממית, מצד שני. מאז היות המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו המלחינים את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים.
התקופה הקלאסית הביאה עמה את צורת הסונאטה ואת הסימפוניה, אך שמרה על תבניות הרמוניות וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. התקופה הרומנטית, החל בבטהובן, שחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את התזמורת לממדי הענק של מאהלר ואת האופרה לחזיונות המדהימים של וגנר. אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו בתקופת הבארוק, כאשר ירשו הסולמות את מקום המודוסים של ימי הביניים והרנסאנס. חידושים ופריצות דרך הופיעו כבר בסוף המאה ה-19, ביצירות פוסט-רומנטיות ואימפרסיוניסטיות, ובמיזוג השפעות מן המזרח הרחוק במוזיקה המערבית, אך המאה העשרים הביאה עמה פריצת גדרות גמורה, כאשר שנברג, תלמידיו וממשיכי דרכו ניתקו מן הטונאליות והחלו לחבר בשיטת שנים-עשר הטונים.
משם ואילך לא היה עוד כל מעצור – הסכר נפתח והכל הותר, במוזיקה כמו בשאר האמנויות: הציור המופשט (וסילי קנדינסקי), תיאטרון האבסורד (אז'ן יונסקו), המחול המודרני (מרתה גרהם) ועוד.
מוזיקה קלאסית בחינוך
עריכהלאורך ההיסטוריה בעיקר בקרב שכבות משכילות, במעמד חברתי-כלכלי גבוה, הורים רבים דאגו לכך שילדיהם יחשפו למוזיקה הקלאסית ויתעסקו בה מגיל צעיר, שהרי בסיס מוקדם למוזיקה מאפשר התקדמות והתמקצעות קלה יותר בגיל מאוחר יותר. ישנם כלים, כמו כינור למשל, שכמעט בלתי אפשרי להגיע לרמה גבוהה בהם אם לא מתחילים לנגן בגיל מוקדם. ההתעסקות במוזיקה מספקת גם מסגרת חברתית ומלבד זה, רבים טוענים כי השכלה מסוימת במוזיקה בכלל ובמוזיקה קלאסית בפרט היא מרכיב חשוב בידע הכללי.
בנוסף, ישנם חוקרים הטוענים (אם כי טענה זו אינה מוכחת ואין להסתמך עליה) ששמיעת מוזיקה קלאסית בגיל צעיר ואפילו לפני הלידה מפתחת את החשיבה ואת המוח[דרוש מקור]. על פי וינר (1982), המאזין למוזיקה קלאסית עסוק ללא הרף בארגון ובפתרון בעיות, אפילו אם אינו מודע לכך. ארגון הגירויים האקוסטיים המגיעים אליו ויצירת מבנה שייתן להם משמעות הם אלה שהופכים עבור המאזין את רצף הצלילים ליצירת אמנות (מתוך ברנד 1997).
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להשפעה של המוזיקה הקלאסית על החינוך (עוד מגיל הינקות) הוא אפקט מוצרט.
אפקט מוצרט
עריכה- ערך מורחב – אפקט מוצרט
אפקט מוצרט הוא כינוי שניתן לתוצאותיו השנויות במחלוקת של מחקר, המעיד שהאזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה מורכבת עשויה לגרום לשיפור קצר מועד (חמש עשרה דקות) בביצוע של משימות קוגניטיביות הידועות כ"חשיבה מרחבית-טמפורלית" (Spatial-temporal reasoning). גרסאות עממיות של התאוריה הטוענות ש"האזנה למוצרט הופכת אותך לחכם יותר", או שלחשיפה מוקדמת למוזיקה קלאסית בילדות יש השפעה מועילה על ההתפתחות השכלית. כמו כן, "אפקט מוצרט" הוא סימן מסחרי רשום של חברת דון קמבל לקבוצה של הקלטות מסחריות וחומרים נלווים שעל פי טענת החברה רותמים את האפקט למטרות רבות.
קמבל מגדיר את הסימן המסחרי הרשום כ"מונח כוללני המסמל את יכולת ההתמרה של המוזיקה בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה האישית. הוא מייצג את השימוש הכללי במוזיקה להפגת מתח, דיכאון או חרדה, להשגת רגיעה או שינה, להמרצת פעילות הגוף ולשיפור הזיכרון או המודעות. שימושים חדשניים וניסיוניים במוזיקה ובצלילים יכולים לשפר בעיות קשב וריכוז, דיסלקסיה, אוטיזם, וליקויים מנטליים וגופניים אחרים."
שימושים מסחריים
עריכהראו גם
עריכה|
עיינו גם בפורטל
פורטל המוזיקה הקלאסית מהווה שער לחובבי המוזיקה הקלאסית בפרט, ולחובבי המוזיקה בכלל, ולמתעניינים בתחום המוזיקה הקלאסית. בפורטל תוכלו למצוא מידע על מלחינים חשובים ודומיננטיים, על התקופות השונות במוזיקה הקלאסית, על יצירות מופת קלאסיות שונות ועוד. |
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "קלאסי, מוזיקה קלאסית", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- האתר למוזיקה קלאסית. מאגר יצירות מוזיקליות קלאסיות להאזנה