מוראנו
מוראנו (באיטלקית: Murano) הוא אי בלגונת ונציה, כשני ק"מ מצפון-מזרח לוונציה. כמו ונציה עצמה, מוראנו הוא למעשה ארכיפלג של שבעה איים קטנים שחוברו יחד על ידי גשרים ומפרידות ביניהם כיום תעלות. עיקר פרסומו של האי בתעשיית הזכוכית שלו, שנמצאת על האי מאז המאה ה-13, אז הועברה לשם מוונציה על ידי שליטי העיר.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
לגונת ונציה  |
| קואורדינטות | 45°27′27″N 12°21′13″E / 45.4575°N 12.353611111111°E |
| שטח | 1.171625 קילומטר רבוע |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
איטליה |
| אוכלוסייה | 4,683 |
| אזור זמן | UTC+1 |
 | |
  | |
מוראנו יושב לראשונה על ידי הרומאים. כלכלת האי נשענה אז על דיג והפקת מלח והוא הפך מרכז סחר. במאה ה-11 נפסקה פריחת האי לאחר שתושבים רבים עברו לרובע דורסודורו בוונציה. למוראנו הייתה אז מועצה גדולה, כמו זו של וונציה, אך מהמאה ה-13 נשלט על ידי נציב ונציאני.
בשונה מאיים אחרים בלגונה, למוראנו היו בעבר מטבעות משלה.
ב-1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה לעבור למוראנו, כדי להקטין את סכנת השריפות בעיר. במאה ה-14 החל האי לייצא ולהתפרסם, בתחילה בחרוזי זכוכית ומראות. באי הומצאה זכוכית אוונטורין, ובמשך זמן מה היה מוראנו יצרן הזכוכית הגדול באירופה. מאוחר יותר התפרסם האי גם בנברשות שיוצרו בו. ייצור הזכוכית הוא התעשייה העיקרית של האי עד ימינו, למרות צמצומה במאה ה-18.
במאה ה-15 הפך האי לאתר נופש פופולרי לוונציאנים ונבנו בו ארמונות, אך מאוחר יותר ירדה קרנו. מוראנו היה ידוע בפרדסים ובגני הירק שלו עד המאה ה-19 בה רבתה בו הבנייה.
כיום מתגוררים על האי כ-6,000 תושבים שעיקר פרנסתם על ייצור הזכוכית ועל תיירות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אמני זכוכית במוראנו
- איי הזכוכית - אומנות הזכוכית של מוראנו באתר collect
- מוראנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)