המונח "מושבת הכף" מפנה לכאן. לערך העוסק במושבה הולנדית בשם זה, ראו מושבת הכף ההולנדית.

מושבת הכף או קולוניית הקייפאנגלית: Cape Colony) הייתה מושבה בריטית בדרומה של יבשת אפריקה. קדמה לה מושבה הולנדית בעלת שם זהה אשר הוקמה בשנת 1652. בשנת 1795 עבר השטח לידי האימפריה הבריטית שהקימה בו מושבה משלה. בראשית המאה ה-20 אוחדה המושבה יחד עם שאר שטחי דרום אפריקה של ימינו במסגרת איחוד דרום אפריקה, ובכך חדלה מלהתקיים. לימים תהפוך איחוד דרום אפריקה לדרום אפריקה של ימינו.

מושבת כף התקווה הטובה
Cape of Good Hope
דגלסמל
מושבת כף התקווה הטובה ב-1890 (באדום)
המנון לאומי אלוהים נצור את המלכה
המנון
ממשל
משטר קולוניה בריטית
ראש המדינה מלך
שפה נפוצה אנגלית, הולנדית, אפריקאנס
עיר בירה קייפטאון 33°55′S 18°25′E / 33.917°S 18.417°E / -33.917; 18.417
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
היסטוריה
הקמה ייסוד
תאריך 1795
פירוק הקמת איחוד דרום אפריקה
תאריך 1910
ישות קודמת חברת הודו המזרחית ההולנדיתחברת הודו המזרחית ההולנדית מושבת הכף ההולנדית
ישות יורשת דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) איחוד דרום אפריקה
(כף התקווה הטובה)
בסוטולנדבסוטולנד בסוטולנד
שטח בעבר 1875 – 717,413[1] קמ"ר
1904 – 520,939[2] קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 1875 – 849,160[1] נפש
1904 – 2,409,804[2] נפש
דמוגרפיה
דת נצרות אנגליקנית, הכנסייה הרפורמית ההולנדית
כלכלה
מטבע לירה שטרלינג‏ (£)

ה"כף" בשמה של המושבה ניתן לה מכף התקווה הטובה, המצוק הסלעי בקצה הדרום-מערבי של יבשת אפריקה, ממנו החלה ההתיישבות האירופית. העיר קייפטאון שליד כף התקווה הטובה שימשה כבירת המושבה.

היסטוריה

עריכה

מגלי הארצות הראשונים שהגיעו לדרום יבשת אפריקה היו הפורטוגזים, שנמשכו לדרום בתקווה למצוא נתיב ימי להודו ולאסיה, על מנת להחליף את נתיבי היבשה היקרים דרך אסיה המרכזית. ב-1487 ברתולומיאו דיאס וקבוצה קטנה של אנשיו חלפו על פני כף סלעי וסוער. הוא קרא למקום "כף הסערות" (בפורטוגזית Cabo das Tormentas), אך מלך פורטוגל ז'ואו השני שינה את שמו ל"כף התקווה הטובה" (Cabo da Boa Esperança), לציון כי ראה בו אות מבשר טובות לפתיחת נתיבי הסחר למזרח. לאחר שתים עשרה שנה, ב-1498, הגיע ואסקו דה גאמה לאותו מקום, ולאחר מכן המשיך רחוק יותר לכיוון צפון מזרח, במעלה האוקיינוס ההודי.

אף שהפורטוגזים התגאו בהצלחתם ב"כיבוש" הכף, לא היה להם עניין בהתיישבות שם. לפורטוגזים לא היו מתחרים רבים באזור עד לסוף המאה ה-16, אז החלו האנגלים וההולנדים להתחרות בהם על נתיבי הסחר למזרח. תנועת הספינות סביב הכף גדלה, והוא נעשה למקום עצירה קבוע לצוותים חולים ועייפים. ב-1647 נטרפה ספינה הולנדית במקום המכונה היום "מפרץ השולחן" בחוף קייפטאון. ניצולי הצוות, האירופאים הראשונים שניסו להתיישב באזור, בנו מבצר וגרו בו במשך שנה עד שחולצו. זמן קצר לאחר מכן החליטה חברת הודו המזרחית ההולנדית לייסד שם התיישבות קבועה אשר נודעה לימים כמושבת הכף ההולנדית. לא עברו שנים רבות והמושבה הקטנה החלה לקלוט אליה מהגרים אירופאים רבים, בעיקר מהולנד. המהגרים התפשטו ברחבי הארץ ועקב כך המושבה גדלה לידי קרוב למחצית מדרום אפריקה של ימינו. עם סיומה של המאה ה-18 החל הכוח ההולנדי לדעוך, ובריטניה נכנסה למלא את הוואקום. הבריטים תפסו את הכף כדי שלא ייפול לידיים צרפתיות, החזירו אותו לזמן קצר להולנדים, לפני שניכסו סופית את האזור לעצמם ב-1814.

ההתיישבות הבריטית

עריכה
 
קייפטאון בשנת 1897

עם הגיעם של הבריטים למושבה היו בה באותה תקופה כ-25,000 עבדים, כ-20,000 מתיישבים לבנים, כ-15,000 קויסאנים, וכ־1,000 עבדים שחורים משוחררים. הכוח היה בידי האליטה הלבנה בקייפטאון, והבדלה בין אנשים על בסיס גזע הייתה מושרשת עמוקות. מחוץ לקייפטאון וסביבתה אכלסו נוודים לבנים ושחורים את הארץ.

כמו ההולנדים לפניהם, לבריטים בתחילה לא היה עניין במושבת הכף לבד מהנמל האסטרטגי. אחת המשימות הראשונות שלהם הייתה לפתור ויכוח גבולות בין הבורים לשבט הקוזה, על הגבול המזרחי של המושבה. ב-1820 כ-5,000 מהגרים בריטים מהמעמד הבינוני, בעיקר סוחרים ואנשי עסקים, שוכנעו לעזוב את בריטניה ולהתיישב על חלקות אדמה בין הקבוצות הלוחמות כדי להוות אזור חיץ. התוכנית הייתה לא מוצלחת בעליל, ועד 1823 כבר נסוגה כמעט מחצית המתיישבים לערים, בעיקר לגרהמסטאון (Grahamstown, כיום מחנדה, Makhanda) ופורט אליזבת.

אף שלא עזרו כלל ביישוב מחלוקת הגבולות, תוספת המתיישבים חיזקה את הנוכחות הבריטית באזור, וסדקה את האחדות היחסית של המושבה הלבנה. בעוד שעד לאותה תקופה הבורים, ערכיהם ואורח חייהם היו דומיננטיים ללא עוררין, הרי שכעת היו שתי קבוצות לשוניות ושתי תרבויות. באופן כללי, דוברי האנגלית היו עירוניים ששלטו בפוליטיקה, במסחר, במכרות ובייצור, ואילו הבורים, שהיו לרוב פחות משכילים, היו מוגבלים לחוותיהם.

הפער בין המתיישבים הבריטים והבורים התרחב עוד יותר עם ביטול העבדות ב-1833, צעד שהבורים ראו אותו כמתריס נגד הסדר האלוהי של הגזעים. אולם השמרנות של המתיישבים הבריטים ותחושת העליונות הגזעית שלהם מנעה רפורמה רדיקלית, וב-1841 הועבר חוק שהנציח את שליטת הלבנים. בינתיים גדל מאוד מספר הבריטים בקייפטאון, וכן באזור שממזרח למושבה (כיום מחוז הקייפ המזרחי), ובנטאל הסמוכה.

המלחמות האנגלו בוריות

עריכה
  ערך מורחב – מלחמת הבורים

ב-1836 החל גל נדודים גדול של בורים, שחשו כי רגליהם נדחקות ממושבת הכף, צפון-מזרחה לעומק היבשת בחיפוש אחר שטחים חופשיים משלטון האימפריה הבריטית. הם מצאו את מבוקשם מעבר לנהרות אורנג' ו-ואל, שם ייסדו שתי רפובליקות עצמאיות - מדינת אורנג' החופשית והרפובליקה הדרום-אפריקאית. גילוי מחצבי יהלומים בשטחי הבורים בשנת 1869 המריץ את הבריטים לנסות להרחיב את שטחי השפעתם גם אל הרפובליקות הבוריות העצמאיות, ולספחן. מרד שהחל ברפובליקה הדרום-אפריקאית כנגד יוזמת הסיפוח הבריטית התפתח לכדי מלחמת הבורים הראשונה (1880-1881), בה ניצחו הבורים את הבריטים, הדפו אותם חזרה אל מושבת הכף, וביססו את עצמאותם בהסכם שהעניק הכרה בריטית בריבונותם.

גילוי מרבצי הזהב בשטחי הרפובליקה הדרום-אפריקאית בשנת 1886 הביא לזרימת רבבות בריטים ומהגרים ממושבת הכף אל העיר יוהנסבורג, שנולדה ברפובליקה הדרום-אפריקאית במרכז ריף הזהב וצמחה בקצב מסחרר. בתוך זמן קצר גברו הסכסוכים בין הבורים המקומיים לבין המתיישבים הבריטים החדשים, כאשר המתיישבים הבריטים נושאים עיניהם לממשלה הבריטית במושבת הכף לעזרה. הם זכו לגיבוי מלא מצידו של ססיל רודס, ראש ממשלת מושבת הכף, שממילא שאף להרחבת השליטה הבריטית ברחבי היבשת השחורה וראה את הרפובליקות הבוריות כעצם בגרונה של האימפריה. ניסיונות פישור והידברות לא צלחו, וב-1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה. למרות הצלחות ראשוניות של הבורים, גברה לבסוף העוצמה שרוכזה במושבת הכף מכל רחבי האימפריה הבריטית. עם סיום המלחמה בשנת 1902 היו המדינות הבוריות כבושות וחרבות, כשהן נשלטות בידי ממשלת מושבת הכף בקייפטאון.

לאחר העצמאות

עריכה

השלטון הבריטי במושבת הכף ובשטחים שכבשה נמשך עד שנת 1910, אז קמה ישות מדינית עצמאית חדשה - "איחוד דרום אפריקה" (לימים רפובליקת דרום אפריקה). ישות זו איחדה את מושבת הכף ומושבת נטאל הבריטיות, עם מדינת אורנג' החופשית והרפובליקה הדרום-אפריקאית הבוריות, כאשר כל אחת מארבע הטריטוריות הופכת להיות פרובינציה אדמיניסטרטיבית במדינה החדשה. מושבת הכף הפכה, אם כן, להיות "פרובינציית הכף" - מחוז בדרום אפריקה, שכיסה כמחצית משטח המדינה. קייפטאון, בירת מושבת הכף, הייתה לאחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה (בצד פרטוריה ובלומפונטיין - בירות המדינות הבוריות לשעבר).

ב-1994, לאחר ביטול משטר האפרטהייד ועליית נלסון מנדלה לשלטון, בוצעה חלוקה אדמיניסטרטיבית מחודשת של מחוזות דרום אפריקה. תחת החלוקה החדשה חולקה פרוביציית הכף לשלושה מחוזות הנושאים את השמות הכף המזרחי, הכף הצפוני והכף המערבי.

אוכלוסייה

עריכה

התפלגות גזעית

עריכה
קבוצות גזעיות באוכלוסיית מושבת הכף
1807[3]
לבנים 25,614 34.8%
שחורים 18,565 25.3%
עבדים 29,303 39.9%
סה"כ 73,482 100%
1820[3]
לבנים 43,097 40.9%
שחורים 30,460 28.9%
עבדים 32,049 30.4%
סה"כ 105,336 100%
1865[4]
לבנים 181,592 36.6%
שחורים 182,134 36.7%
צבעוניים 132,655 26.7%
סה"כ 496,381 100%
1904[2]
לבנים 579,741 24.1%
שחורים 1,424,787 59.1%
צבעוניים ואסייתים 405,276 16.8%
סה"כ 2,409,804 100%
בשנת 1833 בוטלה העבדות במושבות האימפריה הבריטית, וכל השחורים שהוחזקו בתנאי עבדות
שוחררו. במקביל החלו לבצע החרגה במפקדי האוכלוסין במושבה של אוכלוסיית הצבעוניים. לצד כל
זאת, לקראת סוף המאה ה-19 הגיעה למושבה אוכלוסייה אסייתית קטנה אך משמעותית, אשר טבעה
אף היא את חותמה במפקדי האוכלוסין במושבה.

התפלגות דתית

עריכה
קבוצות דתיות באוכלוסיית מושבת הכף (1904)[2]
פרוטסטנטים 1,305,453 55.3%
       הכנסייה הרפורמית ההולנדית 405,696 17.2%
       הכנסייה המתודיסטית 290,264 12.3%
       הכנסייה האנגליקנית 281,433 11.9%
       הכנסייה הקהילתית 112,202 4.8%
       הכנסייה הפרסביטריאנית 88,660 3.8%
       הכנסייה הלותרנית 80,902 3.4%
דתות אפריקניות עממיות 1,016,255 43.1%
קתולים 38,118 1.6%
מוסלמים 22,623 1.0%
יהודים 19,537 0.8%
אחר 4,297 0.2%

ערים, עיירות וכפרים

עריכה
 
מפת מסילות הרכבת במושבת הכף בשנת 1910, שנתה האחרונה של המושבה.
היישובים הגדולים ביותר במושבת הכף הבריטית
שם בשפת המקור שנת הקמה אוכלוסייה (1904)[2]
קייפטאון
Cape Town
1652 77,668
קימברלי
Kimberley
1871 34,331
פורט אליזבת
Port Elizabeth
1820 32,959
וודסטוק
Woodstock
1867 28,990
איסט לונדון
East London
1872 25,220
ויינברג
Wynberg
1795 18,477
קלרמונט
Claremont
1840 14,972
גרהאמסטאון
Grahamstown
1820 13,887
אוייטנהאכה
Uitenhage
1804 12,193
פארל
Paarl
1687 11,293
גראף-ריינט
Graaff Reinet
1786 10,083
קווינסטאון
Queenstown
1853 9,616
קינג ויליאמז טאון
King William's Town
1835 9,506
אודסהורן
Oudtshoorn
1857 8,849
ווסטר
Worcester
1819 7,885
קרדוק
Cradock
1816 7,762
סיימונס טאון
Simon's Town
1680 6,643
אליוואל נורת'
Aliwal North
1849 5,566
בופורט וסט
Beaufort West
1818 5,478
סאמרסט איסט
Somerset East
1825 5,216
סטלנבוש
Stellenbosch
1679 4,969
ולינגטון
Wellington
1840 4,881
מוסל ביי
Mossel Bay
1848 4,206
מאלמסברי
Malmesbury
1745 3,811
קלדון
Caledon
1811 3,508
ג'ורג'
George
1811 3,506
דה ארה
De Aar
1903 3,271
רוברטסון
Robertson
1853 3,244
פרייבורג
Vryburg
1882 2,985
קוקסטאד
Kokstad
1869 2,903
בורגרסדורפ
Burghersdorp
1846 2,894
ויקטוריה וסט
Victoria West
1844 2,762
מולטנו
Molteno
1874 2,725
מאפיקנג
Mafeking
1852 2,713
קולסברג
Colesberg
1830 2,668
ריברסדייל
Riversdale
1838 2,643
סאמרסט ווסט
Somerset West
1822 2,613
אברדין
Aberdeen
1856 2,553
קרס
Ceres
1854 2,410
סוולנדאם
Swellendam
1746 2,406
אומטטה
Umtata
1876 2,342
טראקאסטאד
Tarkastad
1862 2,270
סטיינסבורג
Steynsburg
1872 2,250
דרודרצ'ט
Dordrecht
1856 2,052

פוליטיקה

עריכה
 
הפרלמנט של מושבת הכף בשנת 1890
 
בניין הממשלה של מושבת הכף בשנת 1890

רשויות השלטון

עריכה

לפי חוקת 1872 מושבת הכף נהנתה ממידה רחבה יחסית של משל עצמי, במסגרת היותה מושבה של האימפריה הבריטית. הרשות המחוקקת כללה את בניין הפרלמנט היושב בקייפטאון הבירה. הוא היה מורכב משני בתים: הבית העליון - המועצה המחוקקת (Legislative Council), והבית התחתון - האספה המחוקקת (House of Assembly). חברי המועצה אשר נבחרו בבחירות כלליות אחת לשבע שנים, ייצגו באופן אזורי את פרובינציות המושבה. חברי בית המחוקקים נבחרו אחת לחמש שנים, וייצגו ברמה מקומית יותר - בהתאם למחוזות והעיריות השונות במושבה. בראש הרשות המבצעת עמד מושל, אשר מונה ישירות על ידי הכתר הבריטי, ללא כל השפעה מצד בני המושבה. בעלי זכות בחירה במושבה היו חייבים להיות גברים בני 21 ומעלה, נתינים בריטים, כאלו שנולדו בשטחי המושבה, התגוררו בה ב-12 החודשים הסמוכים למועד ההצבעה, ובעלי רכוש של 75 לירה שטרלינג לפחות ושכר הגבוה מ-50 לירה שטרלינג בשנה. אף על פי שבדרך כלל הדבר לא אירע, גם התושבים הלא-לבנים של המושבה היו להלכה רשאים להשתתף בהליך הבחירות. עם זאת, החוקה מנעה מאנשים שאינם ממוצא אירופאי להיבחר לפרלמנט. בשנת 1907 152,135 מתושבי המושבה היו רשומים בספר הבוחרים כבעלי זכות הצבעה, מתוכם למעלה מ-20,000 לא-אירופאים.[5]

מערכת המשפט של המושבה התבססה על המשפט הרומאי וההולנדי, מורשת מושבת הכף ההולנדית. על בסיס זה חוקק פרלמנט מושבת הכף שורה של חוקים, אשר הגדירו את מאפייני המשפט הפלילי והאזרחי. בראשות כל מחוז עמד משפט מחוזי שכלל שופט אחד שעסק בענייני משפט אזרחי ופלילי כערכאה הנמוכה ביותר במערכת. מעל בתי המשפט המחוזיים עמדו שני בית משפט אזוריים, בית משפט בגראהמסטאון, ובית המשפט הגבוה של גריקואלנד מזרח אשר ישב בקימברלי. בכל אחד מבתי משפט אלו היו שני שופטים ונשיא בית משפט. כאשר משפט לא הוכרע בבתי המשפט המחוזיים, הערעור שהתקבל הביע לאחד משני בתי משפט אלו. כל בתי המשפט המחוזיים היו כפופים לבית המשפט העליון של המושבה, אשר ישב בקייפטאון הבירה, וכלל חבר שופטים בראשות נשיא בית משפט.[6]

חלוקה מנהלית

עריכה

לאורך המאה ה-19, החלוקה המנהלית הפנימית של מושבת השתנתה באופן תדיר, בעיקר כתוצאה מההתרחבות הטריטוריאלית שלה צפונה ומזרחה. לצד החלוקה הבסיסים למחוזות, החל מאמצע המאה ה-19 היווה כל אחד מהמחוזות חלק מאחת משתי פרובינציות של המושבה, הפרובינציה המערבית והפרובינציה המזרחית. בעוד ברחבי הפרובינציה המערבית נשמרה הדומיננטיות ההולנדית, אם כי זו כבר לא הייתה כה מכריעה; הפרובינציה המזרחית, לרבות הערים פורט אליזבת ואיסט לונדון, הורכבה בעיקר ממתיישבים מבריטניה. בשנת 1874, עם המשך התרחבותה של המושבה, חולקו המחוזות מחדש בהתאם לשבע פרובינציות: הפרובינציה המערבית, הפרובינציה הצפון מערבית, הפרובינציה הדרום מערבית, הפרובינציה המזרחית, הפרובינציה הצפון מערבית, הפרובינציה הדרום מזרחית, ופרובינציית מרכז הארץ. בשנת 1880, עם סיפוחה של גריקואלנד מזרח למושבה, היא הפכה לפרובינציה שמינית. פרובינציה תשיעית הקומה בשנת 1895, עם הפיכתה של בצ'ואנאלנד הבריטית גם כן לחלק משטח המושבה.[7]

החל משנת 1855 עמדה בראשות כל מחוז מועצה מחוזית (Provincial council) אשר ייצגה את תושבי המחוז ונבחרה על ידו אחת לשלוש שנים, באופן הדומה לבחירת חברי הפרלמנט. עם זאת, בניגוד לפרלמנט של המושבה, למועצה המחוזית היו יכולים להיבחר גם לא-אירופאים, לפחות באופן תאורטי. בדרך כלל המועצה לא עסקה בחקיקה, אלא בחיבור תקנות שעסקו בעיקר במילוי תפקידים מנהליים, למשל ענייני חינוך יסודי ומיסוי מקומי. כל תקנות המועצות המחוזיות נדרשו לקבל את אישור ממשלת המושבה לפני שאלו נכנסו לתוקף. הרשות המבצעת של המחוז, הוועד המנהל (Executive committee), נבחרה על ידי המועצה, והיא הורכבה מארבעה אנשים אשר בדרך כלל היו גם חבריה. אלו ניהלו את ענייני המחוז יחד עם קצין המנהלה (executive officer) שלו, אשר היה פקיד ממונה מטעם ממשלת המושבה.[5]

מחוזות מושבת הכף הבריטית (1833-1834)[3]
שם
בשפת המקור
בירה
אוכלוסייה
חופשיים
עבדים
סה"כ
1
העיר קייפטאון
Cape Town city
קייפטאון 13,652 (71.1%) 5,555 (28.9%) 19,227
2
הכף
Cape
קייפטאון 7,682 (52.5%) 4,258 (47.5%) 11,940
3
סטלנבוש
Stellenbosch
סטלנבוש 7,582 (46.8%) 8,555 (53.2%) 16,137
4
ווסטר
Worcester
ווסטר 11,500 (31.7%) 4,668 (68.3%) 16,163
5
סוולנדאם
Swellendam
סוולנדאם 11,842 (79.8%) 3,024 (20.2%) 14,866
6
ג'ורג'
George
ג'ורג' 5,645 (71.7%) 2,230 (28.3%) 7,875
7
אויטנהכה
Uitenhage
אויטנהכה 7,794 (85.8%) 1,298 (14.2%) 9,092
8
אולבני
Albany
גרהמסטאון 9,375 (98.4%) 142 (1.6%) 9,519
8
סאמרסט
Somerset
סאמרסט איסט 9,989 (87.4%) 1,441 (12.6%) 11,430
10
גראף-ריינט
Graaff-Reinet
גראף-ריינט 11,010 (81.8%) 2,409 (18.2%) 13,459
ה"חופשיים" הנספרים הם אנשים שאינם עבדים מכל קבוצה גזעית שהיא.

ראשי המושבה

עריכה
 
ג'ורג' מקרטני, מושל המושבה הראשון בין השנים 1797–1798
 
הרקולס רובינסון, מושל המושבה בין השנים 1881–1889
 
ג'ורג' גריי, מושל המושבה בין השנים 1854–1859
מושלי המושבה (1797–1910)
מלך שם כהונה סוג
ג'ורג' השלישי
1
ג'ורג' מקרטני
George Macartney
1797–1798 מושל
2
פרנסיס דאנדס
Francis Dundas
1798–1799 מושל ממלא מקום
3
ג'ורג' יאנג
George Yonge
1799–1801 מושל
(2)
פרנסיס דאנדס (כהונה שנייה)
Francis Dundas
1801–1803 מושל ממלא מקום
בין השנים 1803 ו-1806, המושבה הייתה נתונה לשלטון הולנדי
4
דייוויד באירד
David Baird
1806–1807 מושל ממלא מקום
5
הנרי ג'ורג' גריי
Henry George Grey
1807 מושל ממלא מקום
6
דו פרה אלכסנדר
Du Pre Alexander
1807–1811 מושל
(5)
הנרי ג'ורג' גריי (כהונה שנייה)
Henry George Grey
1811 מושל ממלא מקום
7
ג'ון פרנסיס קרדוק
John Francis Cradock
1811–1813 מושל
8
רוברט מיד
Robert Meade
1813–1814 מושל ממלא מקום
ג'ורג' הרביעי
9
צ'ארלס סומרסט
Charles Somerset
1814–1826 מושל
10
ריצ'רד בורק
Richard Bourke
1826–1828 מושל ממלא מקום
11
גאלבריית' לאורי קול
Galbraith Lowry Cole
1828–1833 מושל
ויליאם הרביעי
12
תומאס פרנסיס וייד
Thomas Francis Wade
1833–1834 מושל ממלא מקום
13
בנג'מין ד'אורבן
Benjamin d'Urban
1834–1838 מושל
ויקטוריה
14
ג'ורג' תומאס נפייר
George Thomas Napier
1838–1844 מושל
15
פרגרין מייטלנד
Peregrine Maitland
1844–1847 מושל
16
הנרי פוטינגר
Henry Pottinger
1847 מושל
17
הארי סמית'
Harry Smith
1847–1852 מושל
18
ג'ורג' קאת'קארט
George Cathcart
1852–1854 מושל
19
צ'ארלס הארי דרלינג
Charles Henry Darling
1854 מושל ממלא מקום
20
ג'ורג' גריי
George Grey
1854–1859 מושל
21
רוברט הנרי וויניארד
Robert Henry Wynyard
1859–1862 מושל ממלא מקום
22
פיליפ אדמונד וודהאוס
Philip Edmond Wodehouse
1862–1870 מושל
23
צ'ארלס קראופורד האי
Charles Craufurd Hay
1870 מושל ממלא מקום
24
הנרי בארקלי
Henry Barkly
1870–1877 מושל
25
הנרי ברטל פראר
Henry Bartle Frere
1877–1880 מושל
26
הנרי יו קליפורד
Henry Hugh Clifford
1880 מושל ממלא מקום
27
ג'ורג' סטרון
George Cumine Strahan
1880–1881 מושל ממלא מקום
28
הרקולס רובינסון
Hercules Robinson
1881–1889 מושל
29
הנרי ברוגהאם לוך
Henry Brougham Loch
1889–1895 מושל
30
ויליאם גורדון קמרון
William Gordon Cameron
1891–1894 מושל ממלא מקום
(28)
הרקולס רובינסון (כהונה שנייה)
Hercules Robinson
1895–1897 מושל
31
ויליאם הווליי גודאינף
William Howley Goodenough
1897 מושל ממלא מקום
32
אלפרד מילנר
Alfred Milner
1897–1901 מושל
אדוארד השביעי
33
ולטר הלי הצ'ינסון
Walter Hely-Hutchinson
1901–1910 מושל
34
הנרי ג'נר סקובל
Henry Jenner Scobell
1909 מושל ממלא מקום
ראשי ממשלת המושבה (1872–1910)
תמונה שם כהונה שנות חיים מקום לידה
1
 
ג'ון מולטנו
John Charles Molteno
1872–1878
(6 שנים)
1814–1886
(מת בגיל 72)
לונדון, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
2
 
גורדון ספריג
John Gordon Sprigg
1878–1881
(3 שנים)
1830–1913
(מת בגיל 83)
איפסוויץ', הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
3
 
תומאס סקאנלן
Thomas Charles Scanlen
1881–1884
(3 שנים)
1834–1912
(מת בגיל 78)
דרהאמסטאון, מושבת הכף  מושבת הכף הבריטית
4
 
תומאס אפינגטון
Thomas Upington
1884–1886
(שנתיים)
1844–1898
(מת בגיל 54)
קורק, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
(2)
 
גורדון ספריג (כהונה שנייה)
John Gordon Sprigg
1886–1890
(4 שנים)
1830–1913
(מת בגיל 83)
איפסוויץ', הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
5
 
ססיל רודס
Cecil John Rhodes
1890–1896
(6 שנים)
1853–1902
(מת בגיל 48)
הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
(2)
 
גורדון ספריג (כהונה שלישית)
John Gordon Sprigg
1896–1898
(שנתיים)
1830–1913
(מת בגיל 83)
איפסוויץ', הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
6
 
ויליאם שרינר
William Philip Schreiner
1898–1900
(שנתיים)
1857–1919
(מת בגיל 62)
ליידי גריי, מושבת הכף  מושבת הכף הבריטית
(2)
 
גורדון ספריג (כהונה רביעית)
John Gordon Sprigg
1900–1904
(4 שנים)
1830–1913
(מת בגיל 83)
איפסוויץ', הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
7
 
ליאנדר ג'יימסון
Leander Starr Jameson
1904–1908
(4 שנים)
1853–1917
(מת בגיל 64)
אדינבורו, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
8
 
ג'ון מרימאן
John Xavier Merriman
1908–1910
(שנתיים)
1841–1926
(מת בגיל 85)
סאמרסט, הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
השתייכות מפלגתית:      עצמאי;      המפלגה הפרוגרסיבית;      המפלגה הדרום אפריקאית

מפלגות פוליטיות

עריכה
השוואת עמדות בקרב המפלגות הפוליטיות במושבת הכף
מפלגה קהל בוחרים עיקרי אפיון
אידאולוגי-פוליטי
הידוק הקשרים
עם האימפריה
שימור
המלוכה
הרחבת זכויות
האזרח של השחורים
המפלגה הפרוגרסיבית אנגלים ימין-שמרני
  בעד
  בעד
  נגד
המפלגה הדרום אפריקאית אפריקאנרים מרכז-ליברלי
  נגד
  בעד
  בעד
האפריקאנר בונד אפריקאנרים ימין-שמרני
  נגד
  נגד
  נגד
מפלגות בדרום אפריקה במאות ה-19, ה-20 וה-21 המזוהות עם האוכלוסייה הלבנה
מושבת הכף 
השלטון הבריטי
המפלגה הפרוגרסיבית(א)
(עד 1910)
התנועה הפרוגרסיבית
(עד 1910)
המפלגה החוקתית
(עד 1910)
המפלגה הדרום אפריקאית(א)
(עד 1910)
מפלגת האורנג'
(עד 1910)
מפלגת העם(א)
(עד 1910)
אפריקאנר בונד
(עד 1910)
דרום אפריקה (1910–1928) 
לפני האפרטהייד
מפלגת הלייבור(א)
(1910–1958)
המפלגה היוניוניסטית
(1910–1920)
המפלגה הלאומית
(1915–1934)
המפלגה הדרום אפריקאית(א)
(1910–1934)
מפלגת הדומיניון
(1934–1948)
המפלגה הלאומית המטוהרת
(1935–1948)

המפלגה המאוחדת
(1934–1977)
מפלגת העם(א)
(1939–1941)
המפלגה האפריקאנרית
(1941–1951)
המפלגה הלאומית המאוחדת
(1940–1951)
דרום אפריקה (1928–1994) 
שנות האפרטהייד
המפלגה הליברלית
(1953–1968)
המפלגה השמרנית הלאומית
(1954–1957)
המפלגה הפרוגרסיבית(א)
(1959–1975)
מפלגת הלייבור(א)
(1969–1994)
המפלגה הדמוקרטית(א)
(1973–1977)
המפלגה הלאומית
(1939–1997)
מפלגת הרפורמה הפרוגרסיבית
(1975–1977)
המפלגה הפרוגרסיבית הפדרלית
(1977–1989)
מפלגת הרפובליקה החדשה
(1977–1988)
המפלגה השמרנית
(1982–2004)
המפלגה העצמאית
(1987–1989)
המפלגה הדמוקרטית(א)
(1988–2005)
דרום אפריקה 
אחרי האפרטהייד
המפלגה הלאומית החדשה
(1997–2005)
הברית הדמוקרטית
(החל מ-2000)
חזית החירות פלוס
(החל מ-1994)
מקרא מפלגות:       מזוהות עם האוכלוסייה דוברת האפריקאנס;       מזוהות עם האוכלוסייה דוברת האנגלית;       מזוהות עם האוכלוסייה הלבנה באופן כללי
הערה (א): אף על פי שמפלגות אלו נושאות שם זהה, הן אינן אותן מפלגות ואין ביניהן קשר ישיר

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מושבת הכף בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1875 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
  2. ^ 1 2 3 4 5 מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1904 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
  3. ^ 1 2 3 Robert Montgomery Martin (1836). The British Colonial Library: In 12 volumes. Mortimer. p. 112.
  4. ^ מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1865 במושבת כף התקווה הטובה, דרך האתר האטהיטראסט דיגיטל לייבררי
  5. ^ 1 2 "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235.
  6. ^ "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235-236.
  7. ^ "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 232