מיצי לוקר
מיצי לוֹקֶר (Mizzi Locker; 4 בינואר 1914 – 12 בספטמבר 2014) הייתה זמרת סופרן אופראית ומורה לפיתוח קול רומנית-ישראלית, ניצולת שואה מבוקובינה.
 | |
| מיצי שכטר וברנהרד לוקר ביום נישואיהם, נובמבר 1937 | |
| לידה |
4 בינואר 1914  |
|---|---|
| פטירה |
12 בספטמבר 2014 (בגיל 100) |
| שם לידה |
מיצי שכטר |
| מוקד פעילות |
רומניה, ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט |
| סוג קול |
סופרן |
| שפה מועדפת |
רומנית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולדה בשם מיצי שכטר כבת הזקונים לינקל (יעקב) והני לבית גרטנר ברדאוץ שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, הבת היחידה מבין עשרת ילדי המשפחה. באותה שנה נפטר אביה ממחלה קשה.
המשפחה הגיעה לרדאוץ מסטורוז'ינץ לאחר שהבית בו גרו, יחד עם משפחה נוספת, נשרף. בינתיים המשפחה הנוספת בנתה את הבית מחדש ולאחר מות האב שבה המשפחה לסטורוז'ינץ, שם חיו האלמנה ו-9 ילדיה (אחד הילדים מת בלידתו) בעוני רב. בעקבות פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית אחר מלחמת העולם הראשונה עבר חבל ארץ זה לריבונות רומנית.
לאחים מבית שכטר היה כישרון מוזיקלי; אחד האחים, אוטו שכטר, התקדם במוזיקה בעת שלמד רפואה בווינה והיה כנר ראשון באופרה של וינה. ארבעה מהאחים השתתפו במקהלת ההיכל הגדול של רדאוץ והחזן היה עושה איתם חזרות בבית המשפחה. מיצי, ששמעה את החזרות למדה את השירים ולעיתים שרה בעצמה והחזן התרשם מקולה והציע שתלמד פיתוח קול. מורה לפיתוח קול מסטורוז'ינץ נתנה לה מספר שיעורים ללא תשלום, אך מיצי לא חשה בנוח לקבל ולא לשלם, לכן הפסיקה. בהמשך החלו חלק מהאחים לעבוד וגם מיצי הרוויחה מעט כסף ממתן שיעורי עזר לתלמידים חלשים וכך הצליחה לשלם עבור שיעורי פיתוח קול למורה בשם אלטהיים פלר (Althaim Feler) בצ'רנוביץ.
בנעוריה התחברה מיצי עם ברנהרד לוקר, יליד 1913, מי שעתיד היה להיות בעלה, בן למשפחה מבוססת היטב בעלת מפעל עורות, והוא תמך בלימודי המוזיקה שלה ושילם עבור שכירת פסנתר. מיצי החלה להופיע בסטרוז'ינץ ובצ'רנוביץ ואף ברדיו צ'רנוביץ. ב-21 בנובמבר 1937 נישאה מיצי לברנהרד לוקר, שכבר סיים לימודי פיזיקה ומתמטיקה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
עריכהבעקבות הסכם מולוטוב ריבנטרופ והאולטימטום, שהגישה ברית המועצות לרומניה, הועבר חבל ארץ זה לשלטון ברית המועצות והשלטונות הקומוניסטים הלאימו את מפעל העורות של משפחת לוקר. מלחמת העולם השנייה, בה חברו גרמניה הנאצית ורומניה תחת משטרו של יון אנטונסקו למלחמה משותפת נגד ברית המועצות, שינתה פעם נוספת את זהות השולטים בחבל ארץ זה. יהודי צ'רנוביץ נרדפו, נשדדו, הוגלו ונרצחו בהמוניהם. בליל 14 ביוני 1942 נלקחו בני הזוג לוקר יחד עם בני משפחה נוספים ועוד יהודים והועברו בקרונות בקר הרחק מזרחה. המסע נמשך במעבורת ובמשאיות מעבר לנהר הבוג הדרומי עד למחנה המוות מיכאילובקה (בנפת קזנקיבקה, מחוז ניקולאיב) ,סביבה של מחצבת אבן, שם שוכנו באורוות מקומיות, כשהם מיועדים לעבוד במחצבה ובתיקון הדרכים עבור ארגון טודט. לאחר שהגרמנים שמעו, שברנהרד לוקר יודע לעבד עורות בדרכים טבעיות, הטילו עליו לעסוק בכך ומיצי עזרה לידו ומצבם השתפר מעט. ב-26 במאי 1943 סיפרה להם בעלת הבית בו עבדו בני הזוג שלמחרת עומדים להרוג אותם ובני הזוג לוקר החליטו להימלט ולנסות להגיע מעבר לבוג, לטרנסניסטריה וכך עשו. ב-15 ביולי ברחו גם הצייר ארנולד דגני ורעייתו ועוד 9 יהודים - יתר היהודים (היו 745 במשלוח זה) הומתו ביריות ונקברו בקבר משותף בדצמבר 1943. דגני כתב ספר בשם Groapa este în livada de vișini (הבור נמצא בחורשת הדובדבנים) בו סיפר את ההתרחשות.
בני הזוג לוקר הצליחו למצוא מקלט בבית כפרי לכמה ימים ובהמשך, בעזרת פרטיזן יהודי, הצליחו לעבור את הבוג ולהתגנב לתוך מחנה ריכוז בטרנסניסטריה.
אחרי המלחמה
עריכהעם פירוק מחנות הריכוז של טרנסניסטריה, שבו בני הזוג לוקר לצ'רנוביץ ומיצי שבה להופעות מוזיקליות בקונצרטים וברדיו צ'רנוביץ. משפחת לוקר עברה לבוקרשט ומיצי למדה שם פיתוח קול בקונסרבטוריון למוזיקה של בוקרשט. בסיום לימודיה הייתה לסולנית של התזמורת הסימפונית והופיעה כסולנית בתוכניות של רדיו בוקרשט. מיצי התקבלה לאופרה הממלכתית הרומנית לתפקיד "סוזאנה" בנישואי פיגרו, אך באותו זמן קיבלו גם אישור לעלות לישראל והם עזבו את רומניה ועלו ארצה בדצמבר 1950.
מיצי חיפשה עבודה כזמרת, אך אי-ידיעת העברית ואי-פרסומה בישראל עמדו לה למכשול. היא פנתה להסתדרות העובדים הכללית וביקשה שיעסיקו אותה במסיבות שהם עורכים, אך הם סירבו משום שלא התפרסמה. מיצי הציעה לעסקני ההסתדרות להופיע ללא תשלום כדי להתחיל להתפרסם, והצעה זו התקבלה. מיצי לוקר התקבלה לאופרה הישראלית לתפקיד "מיכּאלה" בכרמן ומשכה תשומת לב רבה, לכן זכתה לאחר מכן בתפקיד מרגרטה (גרטכן) באופרה "פאוסט" של שארל גונו. היא זכתה להופעות ברדיו קול ישראל, לעיתים סולו בליווי פסנתרן או תזמורת ולעיתים בדואטים עם ליקה שדה או סלינה אלפנדרי. היא שרה בתל אביב, בקונצרט המוקדש למוצרט, את כך עושות כולן יחד עם אלפנדרי והופיעה בקונצרטים תחת ניצוחו של איתן לוסטיג.
החל מ-1961 ועד 1976 הייתה מיצי לוקר מורה לפיתוח קול בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב. ב-1971 נפטר בעלה, ברנהרד, שהיה באותו זמן דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן, ולאחר מותו הפסיקה מיצי להופיע והסתפקה בהוראה. לבני הזוג לא היו ילדים.
לוקר נפטרה בשיבה טובה בשנת 2014, בגיל 100 כשהיא צלולה לחלוטין וערנית מאוד. היא נקברה לצד בעלה.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה- מיצי לוקר, באתר זמרשת
- מיצי לוקר, דף שער בספרייה הלאומית
- Povestea terifiantă a cântăreţei de operă Mizzi Locker (ברומנית)
- Mizzi Locker, supraviețuitoarea lagărului morții de la Mihailovka (ברומנית)
- Lucreţia Berzintu: „Mizzi Locker“ (ברומנית)
- משה גורלי, כוכב משלנו, דבר, 21 באוקטובר 1955
הערות שוליים
עריכה- ^ מיצי לוקר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.