תחבורה ציבורית

תחבורה ציבורית (ראשי תיבות: תחב"צ) היא מערך תחבורה המסיע אנשים שלא ברכבם הפרטי. במקרים רבים נמצא מערך התחבורה הציבורית בפיקוח ממשלתי או עירוני. התחבורה הציבורית פועלת במקביל בתוך הערים וכן בדרכים בין-עירוניות ומחולקת למערכי הסעת המונים ולמערכי הסעת נוסעים בודדים, בנתיב מוגדר מראש או במסלול מותאם. לקווי התחבורה הציבורית לוחות זמנים קבועים, בהתאם לתכיפות ותדירות השימוש בהם.

בתוך רכבת תחתית בדנמרק

תחבורה ציבורית ממונעת החלה את דרכה לפני הרכב הפרטי. המצאת רכבות הקיטור והחשמליות במאה ה-19 הביאו לפריצת דרך בתחום התחבורה. אולם לאחר המצאת הרכב הפרטי, שהיה בזמנו נוח יותר, הפופולריות של התחבורה הציבורית ירדה בצורה משמעותית.

היסטוריה

התחבורה הציבורית הקדומה ביותר הייתה הספנות. מעבורות מופיעות בכתבי המיתולוגיה היוונית. איש המעבורת המיתולוגי כארון דרש תשלום קודם שלקח נוסעים להאדס.

אומניבוס רתום לסוסים בלונדון, 1902

צורות היסטוריות של תחבורה ציבורית כוללות את הדיליז'נס שפעל במסלול קבוע בין פונדקים, ואת הסירה הרתומה לסוס שהובילה נוסעים משלמים, שהייתה מאפיין של תעלות אירופה מהמאה ה-17 ואילך. התעלה עצמה כצורת תשתית מתוארכת לימי קדם. במצרים העתיקה שימשו תעלות להובלת מטענים לעקיפה של מפל המים של אסואן. הסינים בנו תעלות להובלה בהן עוד בתקופת המדינות הלוחמות שהחלה במאה ה-5 לפני הספירה. לא ידוע אם תעלות אלו שימשו לתחבורה ציבורית או לא; התעלה הגדולה בסין (החלה בשנת 486 לפנה"ס) שימשה בעיקר את סחר התבואה.

מערכת התחבורה הציבורית המאורגנת הראשונה בתוך עיר נוסדה כנראה בפריז בשנת 1662. השירות המדובר, Carrosses à cinq sols , של כרכרות רתומות לסוסים שנסעו בקווים קבועים, פותח על ידי המתמטיקאי והפילוסוף בלייז פסקל, והחזיק מעמד רק חמש עשרה שנים, עד 1677. אומניבוסים פעלו בנאנט בשנת 1826. מערכת תחבורה ציבורית באומניבוסים הוכנסה ללונדון על ידי ג'ורג' שיליביר ביולי 1829.

בשנת 1825 בנה ג'ורג' סטיבנסון את קטר הקיטור Locomotion No 1 עבור רכבת סטוקטון ודארלינגטון בצפון-מזרח אנגליה, רכבת הקיטור הציבורית הראשונה בעולם.

האוטובוסים הראשונים הופעלו על ידי מנוע קיטור באנגליה בשנות ה-30 של המאה ה-19. האוטובוס הראשון שהונע מכנית הופיע ברחובות לונדון ב-22 באפריל 1833.

הרכבת התחתית הראשונה בעולם המונעת בקיטור החלה לפעול בלונדון ב-1863.

חשמלית במסצ'וסטס בתחילת המאה ה-20

החשמלית המוצלחת הראשונה נבנתה למסילה באורך 11 מיילים של רכבת הנוסעים יוניון בטלהסי, פלורידה, בשנת 1888. חשמליות יכלו לשאת עומסי נוסעים כבדים יותר מאשר בלי הרכב שקדמו להן, מה שהפחית את התעריפים ועורר שימוש גדול יותר במעבר. שנתיים לאחר ההצלחה של ריצ'מונד, פעלו באמריקה יותר משלושים אלף חשמליות. חשמליות סללו גם את הדרך למערכת הרכבת התחתית הראשונה באמריקה. לפני החשמליות נשקלו רכבות תחתיות מונעות בקיטור. עם זאת, רוב האנשים העריכו שהנוסעים ימנעו ממנהרות הרכבת התחתית המלאות בעשן ממנועי הקיטור. ב-1894 בנתה בוסטון את הרכבת התחתית הראשונה בארצות הברית, קו חשמלית במנהרה של 1.5 מייל מתחת לרובע המסחר של רחוב טרמונט. ערים אחרות הגיעו במהירות בעקבותיה, ובנו אלפי קילומטרים של רכבת תחתית בעשורים הבאים.

במרץ 2020 ביטלה לוקסמבורג את חובת התשלום ברכבות, בחשמליות ובאוטובוסים, והפכה למדינה הראשונה בעולם שמאפשרת את כל התחבורה הציבורית בחינם.

יתרונותיה של התחבורה הציבורית

רחוב ובו נתיבי תחבורה ציבורית לאוטובוסים בטאיפיי. נתיבי העדפה לתחבורה הציבורית מאפשרים תנועה אמינה ומהירה יחסית של אוטובוסים גם בשעות העומס

הקו האדום של "דנקל", שדרות ירושלים ביפו

ערך מורחב – תחבורה בת קיימא

לתחבורה הציבורית מספר יתרונות, מבחינת האינטרס הציבורי, על השימוש ברכב הפרטי.

• בטיחות - התחבורה הציבורית מהווה כלי חשוב בהפחתת תאונות הדרכים, והורדת מכוניות מהכביש.
• ניצול יעיל של הקרקע - בניגוד לרכב פרטי, שבשימוש טיפוסי מסיע אדם יחיד ונמצא רוב הזמן בחנייה, אוטובוסים ורכבות מסיעים מספר אנשים רב ומצויים רוב הזמן בתנועה. כך ניתן לספק את אותם צורכי תחבורה באמצעות שטח קטן בהרבה.
• זמינות לאנשים שחסרי רכב פרטי - השימוש בתחבורה הציבורית פתוח גם בפני אנשים שאינם יכולים לנהוג, כמו ילדים ובני נוער שטרם הגיעו לגיל הרישיון או בקרב אנשים שאינם יכולים לנהוג מסיבות בריאותיות, ולא מחזיקים ברכב פרטי מסיבות כלכליות.
• הפחתת עומסי תנועה - התחבורה הציבורית כאשר היא מופרדת מכלי הרכב האחרים ותדירה מספיק מאפשרת להביא להורדת העומסים בכבישים. או לכל הפחות יכולה למנוע מאנשים נסיעה בתוך עומסי תנועה. שגורמת לבזבוז זמן ולהגדלת זיהום האוויר. התחבורה הציבורית מהווה פתרון יעיל ובטוח להורדת עומסי התנועה במטרופולינים וביניהם, ובנוסף ישנה חשיבות רבה לתחבורה הציבורית בתופעת היוממות בה העובדים בעיר מגיעים אליה מפרברים וערים שכנות. כאשר יש מרחק גדול דיו בין תחנות רכבת, הן עירוניות והן בינעירוניות, רכבות יכולות לעקוף במהירות כלי רכב פרטיים גם בשעות השפל. לנתיב תחבורה ציבורית כאשר אין עליו עומס והוא נאכף יש יתרון על הרכב הפרטי בשעות השיא.

חסרונותיה של התחבורה הציבורית

שלט על רציף תחנת רכבת ביפן המציין כי חלק זה של הרציף מיועד לנשים בלבד, במטרה להגן על נשים מפני הטרדה מינית.

• צפיפות: בקווי תחבורה ציבורית בעלי ביקוש גבוה, יש עומסים בעיקר בשעות השיא.
• חוסר גמישות, שלעיתים מתבטא בהארכה משמעותית של זמן הנסיעה. ובתדירות נמוכה איפה שהביקושים לתחבורה ציבורית נמוכים.
• נגישות נמוכה. לפעמים מערכת התחבורה הציבורית לא נגישה לבעלי מוגבליות
• בעיית "הקילומטר האחרון" - במקרים רבים התחבורה הציבורית אינה אוספת את הנוסעים מפתח ביתם ואינה מביאה אותם בדיוק ליעדם. כתוצאה מכך נחשפים הנוסעים בתחבורה ציבורית להליכה בתנאי מזג אוויר שעלולים להיות קשים כשרב כבד או גשם עז.
• נסיעה ארוכה לעומת כלי רכב אחרים לפעמים המסלול של האוטבוס לא מבצע את הנסיעה בדרך המהירה ביותר על מנת לאסוף עוד נוסעים

מערכות התחבורה הציבורית

רכבת חשמלית במנצ'סטר, אנגליה

מערכת להסעת המונים הוא כינוי לעמוד השדרה של התחבורה הציבורית, המורכב מכלי תחבורה רבי-קיבולת, הפועלים בתדירות גבוהה לאורך צירי תנועה עתירי ביקוש ומטרתם היא בעיקר לספק מענה לכניסה אל המטרופולינים בשעות הבוקר וליציאה מהם אחר הצהריים ובערב. מערכת להסעת המונים מבוססת לרוב על תשתית מסילתית. בהגדרה זו נכללים רכבת פרוורים, רכבת קלה ורכבות עירוניות שונות. לעיתים משמשות גם רכבות לטווחים ארוכים יותר כמערכת להסעת המונים.

סוג נוסף של תחבורה ציבורית העונה להגדרה זו הוא הגראנדבוס, שהוא למעשה אוטובוס גדול ממדים הנוסע על הכביש הנועד לתת פתרונות למקומות בהם הוחלט שלא להקים תשתית מסילתית (משיקולים טופוגרפיים, כלכליים, פוליטיים ואחרים). פתרון זה כולל הקמת מסלוליים ייעודיים לכלי רכב אלו והתאמת כל תנאי הדרך עבורם, לדוגמה: מתן עדיפות בצמתים.

במדינות רבות, יעילות התחבורה הציבורית משופרת על ידי קישור בין סוגים שונים של תחבורה ציבורית, כגון על ידי התאמת לוחות הזמנים של אוטובוסים ורכבות, על מנת ליצור מעברים נוחים בין השימוש בהם (כגון מעבר בין רכבת בין עירונית, לאוטובוס עירוני או לרכבת קלה). בנוסף לכך, תחבורה ציבורית מפותחת מתאפיינת גם בכרטוס משולב (קרוי גם כרטוס משותף), בהן הנוסע רוכש כרטיס נסיעה אחד לצורך הגעה למקום מסוים, גם אם זה כרוך במעבר בין סוגי תחבורה שונים של חברות שונות.

מדדי יעילות

מערכת האוטובוסים המהירה בקוריטיבה שבברזיל מתאפיינת במהירות, אמינות ויעילות, הודות להפעלת אוטובוסים רבי-קיבולת בנתיבים ייעודיים

מדדי יעילות הם כלל הכלים הניתנים למדידה, המהווים ממד מספרי בר-השוואה בין רשתות תחבורה ציבורית שונות (וזאת בשונה מאמצעים שאינם מדעיים, כמו סקרי שביעות רצון, המשמעותיים גם הם לאיכותה של התחבורה הציבורית).

ישירוּת

ישירוּת היא היחס בין זמן הנסיעה שאדם ממוצע היה נוסע ברכבו הפרטי, לבין זמן הנסיעה באמצעות תחבורה ציבורית. המסלול בתחבורה הציבורית הוא כמעט בהכרח ארוך יותר, אך לא בהכרח איטי יותר. במדידת הישירות מובא בחשבון לא רק אורך המסלולים, אלא גם מהירות הנסיעה הממוצעת בהם. כך לדוגמה ייתכן שרכב פרטי יעשה מסלול בן 4 קילומטרים בדרך מהירה, ואילו קו האוטובוס המקביל יעשה את אותו המסלול בדרך עירונית, ומכאן שמדד הישירות של אותו קו אוטובוס מראה על חוסר יעילות.

כמות מעברים

כמות מעברים היא מספר ההחלפות הממוצע שנדרש אדם לבצע במערכת הקווים הנתונה על מנת להגיע ממוצא ליעד. בניגוד לדעה המקובלת, כמות מעברים גדולה יותר אינה פוגמת בהכרח בזמן הנסיעה מדלת לדלת, שכן על מנת לספק למגוון רחב של אנשים כמות החלפות מינימלית יש צורך בכמות קווים גדולה, וכפועל יוצא מכך תדירות נמוכה משמעותית מזו שניתן היה לאפשר עם מספר קווים מצומצם. לכן המטרה היא למצוא את האיזון בין השניים. המגמה הכללית היא צמצום כמות הקווים לטובת תדירות גבוהה יותר.

עם זאת, מערכות תחבורה ציבורית מאלצות לעיתים את הנוסע לשלם עבור כל מעבר כזה. מצב זה אינו נחשב למצב תקין, וכאשר הוא קיים הוא הופך את מדד כמות המעברים לקריטי במיוחד, ובכך גם מאלץ את הרשת להפעיל קווים פחות יעילים. האינטגרציה בין כל אמצעי התחבורה ושילובם במידת האפשר למערכת כרטוס אחת, מקלה על הנוסע ומגבירה את מידת האטרקטיביות של הנסיעה בתחבורה ציבורית. רוב המדינות המערביות מפעילות מערכות כרטוס משותפות מזה שנים רבות.

תדירות

תדירותה הגבוהה של הרכבת הקלה בירושלים, כעשר נסיעות בשעה בשעות השיא, מאפשרת לה להסיע כ-145,000 נוסעים מדי יום (2017)

התדירות היא מספר הנסיעות בשעה, לחלופין מקובל להשתמש במושג מרווח זמן (Headway) שהוא הפרש הזמן הממוצע בין שתי יציאות עוקבות של קו מתחנת המוצא שלו - כלומר, קו שתדירותו 12 נסיעות בשעה הוא קו שמרווח הזמן שלו הוא 5 דקות. לתדירות חשיבות מכרעת כמדד לאיכות התחבורה הציבורית בעיני הציבור^{[דרוש מקור]}, וממנה גם נגזר זמן ההמתנה הממוצע בתחנה, שמהווה את אחד מהגורמים המכריעים בהחלטה האם להשתמש בתחבורה הציבורית או ברכב הפרטי. המרכיב המרכזי המשפיע על התדירות הוא כמות המשתמשים. בתגובה למשתמשים נוספים, התדירות עולה, דבר שמעלה שוב את מספר המשתמשים וחוזר חלילה. האפקט עובד גם לכיוון השני. ככל שמספר המשתמשים יורד, התדירות יורדת, מה שמוריד את מספר המשתמשים עוד יותר. אפקט מעגלי זה נקרא אפקט מורינג. עם זאת, לעיתים מוגבלת התדירות על ידי קיבולת התשתית - כך למשל תדירות הרכבות מוגבלת על ידי קיבולת מערכת המסילות ומספר הרכבות הזמינות.

אמינות השירות

אמינות השירות הוא המרכיב הקובע האם ניתן להסתמך על המערכת. הדבר נכון לכל מערכת ושירות, אך ספציפית בתחום התחבורה הציבורית מדובר על ההתאמה בין התדירות המתוכננת (המפורסמת לציבור) לבין התדירות בפועל, זאת בשתי רמות הניתנות למדידה:

א. האם אכן יוצאות מספר נסיעות בשעה כמתוכנן (עבור מרווח זמן של 6 דקות, נדרשות 10 נסיעות לשעה) ובהתאם נקבע זמן ההמתנה הממוצע בכל תחנה במסלול.

- הסיבות להפחתה במספר הנסיעות יכולות לנבוע מתקלה באוטובוס, מחלה או העדר נהג, אוטובוס שלא חזר עדיין מנסיעה קודמת וכו'.

ב. האם הנסיעות מגיעות לתחנה בתדירות אחידה כמתוכנן, כלומר האם השונות נמוכה.

- לשונות גבוהה יש השלכות רבות מעבר ליכולת להסתמך על המערכת. בשונות גבוהה עלולה להתהוות בעיית היצמדות Bunching ויהיו אוטובוסים שיהיו צפופים יותר לעומת אלה שלפניהם או אחריהם, זמן הנסיעה הכולל ישתנה ועלות ההפעלה תגדל.

- השונות הגבוהה מהווה בעיה נפוצה וחמורה יותר מקודמתה ואתגר גדול יותר לטיפול. גם בהנחה שהאוטובוסים נשלחים בתדירות אחידה מתחנת המוצא, עדיין יש סיכוי לשונות גבוהה שתתהווה במהלך הנסיעה ותגבר לאורך המסלול. הדבר צפוי יותר בקווים ארוכים מרובי תחנות, ובתדירות גבוהה. עדיפות בדרך, אמצעים לקליטה מהירה של נוסעים, טכנולוגיות ובעיקר ניהול מתאים, עשויים לצמצם את התופעה.

כיסוי

כיסוי הוא מדד נתון באחוזים עבור מרחק נתון. מקובל לקבוע מרחק זה בערכים שבין 300 ל-600 מטרים. כיסוי הוא השטח היחסי מתוך סך כל השטח הנבדק הנמצא לכל היותר באותו מרחק נתון שנקבע מכלל תחנות ההסעה. ככל ששטח הכיסוי גדול יותר כך תידרש בממוצע פחות הליכה מתחנות ההסעה אל היעדים ולהפך. עם זאת, אחוזי כיסוי גבוהים מידי (השואפים ל-100%) מלמדים ברוב המקרים על קיומם של קווים מפותלים ואיטיים הנכנסים לרחובות צרים ושוליים, וכך נפגע מאוד מדד הישירות. לכן המגמה היא לשאוף לאחוזי כיסוי של 90%-95%. באופן גרפי מושג המדד על ידי שרטוט מעגלים ברדיוס המרחק הנתון מסביב לכל תחנות ההסעה, וחישוב סך כל שטח המעגלים (תוך התחשבות בשטחים חופפים).

הכיסוי הוא מדד המשמש בעיקר לבחינת יעילות מערך קווים פנים עירוני, אך הוא רלוונטי לעיתים גם לשירות למרחקים גדולים יותר.

זמינות

זמינות היא הכיסוי עבור תדירות מינימלית מותרת. לדוגמה: אחוזי הכיסוי המתקבלים כאשר מביאים בחשבון רק את מניין הקווים שתדירותם היא 4 נסיעות בשעה לפחות. לעיתים חברות תחבורה ציבורית נוהגות להוסיף קווים ארוכים ומפותלים בתדירות נמוכה מאוד, רק על מנת להגדיל את אחוזי הכיסוי של אותו אזור. מדד זה בא לנטרל את השפעת הקווים השוליים ולבחון את איכות השירות של הקווים התדירים בלבד.

תיאום

תיאום, בשונה משאר המדדים, אינו ניתן למדידה חד משמעית כנתון מספרי, אך עדיין ניתן להערכה כללית. תיאום הוא בחינה של רמת התזמון בין אמצעי התחבורה השונים. לדוגמה: האם אוטובוס כלשהו מגיע בזמן לתחנת הרכבת כדי שהנוסעים יוכלו לעבור לרכבת במינימום הזמן הדרוש, או שמא הוא מקדים באופן קיצוני או מגיע לאחר צאת הרכבת, ובכך הופך ללא רלוונטי עבור הנוסעים.

זמן נסיעה מדלת לדלת

זמן הנסיעה מדלת לדלת הוא המדד הניתן למדידה החשוב ביותר של התחבורה הציבורית. הוא קובע את הזמן הדרוש לאדם להגיע מדלת ביתו לדלת מקום עבודתו (ומכאן שמו). מדד זה מביא בחשבון את כל הגורמים המתוארים כאן, וגורמים נוספים המורכבים יותר למדידה:

• זמן ההליכה מהבית לתחנת האוטובוס
• זמן ההמתנה הממוצע לאוטובוס (וכן, היכולת להעריך את זמן הגעתו ולמנוע המתנה מיותרת)
• זמן הנסיעה, בהתחשב בכל גורמי הדרך
• הזמן הדרוש להחלפות קווים או כלי תחבורה, אם נדרש (וכן, כמות מרווח הביטחון שהרשת מאלצת לקחת לשם כך), לרבות הליכה, אם נדרשת.
• זמן ההליכה מתחנת הירידה האחרונה ליעד

זמן הנסיעה מדלת לדלת בתחבורה ציבורית יחשב ליעיל כאשר הוא לכל הפחות מתקרב לזמן הנסיעה מדלת לדלת באמצעות רכב פרטי, ויחשב להצלחה גדולה יותר ככל שהוא קטן ממנו. במקרים מסוימים זמן הנסיעה מדלת לדלת יכול להיות קצר ב-50% ויותר לעומת הרכב הפרטי, ואת זאת ניתן להשיג לרוב רק באמצעות תחבורה מסילתית או נתיבי תחבורה ציבורית.

בהירות

מפה סכמטית של הרכבת התחתית של ניו יורק. רשתות תחבורה מוצגות בצורה מובנת יותר באמצעות מפה סכמטית מאשר על פני מפה גאוגרפית רגילה

בהירות, גם היא לא ניתנת להגדרה מספרית של ממש, אך קיימים כמה כללים החיוניים לשמירה עליה. הבהירות היא יכולתו של הנוסע לתכנן נסיעה בקלות יחסית, ללא צורך בתכנון מדוקדק מראש, ואף באופן ספונטני.

• שאיפה לסימטריה בין שני כיווני הנסיעה של אותו הקו.
• היצמדות לצירי תנועה ככל הניתן, ולא למסלולים שרירותיים ומתפתלים.
• מוקד מידע משותף לכלל מפעילי התחבורה הציבורית באזור מסוים.
• מספר קווים שאינו גדול מדי, וכן הימנעות מיצירת כמות גדולה של חלופות.
• מספור עקבי של הקווים, באופן שיהיה ניתן להסיק מסלול של קו במקרים מסוימים על סמך מספרו.
• שילוט ברור ככל שניתן בתחנות ההסעה (מפות, לוחות זמנים, ואף תצוגה דיגיטלית בזמן אמת על זמני ההגעה).

ראו גם

• פיתוח מוטה תחבורה ציבורית
• תחבורה בת קיימא
• נגישות תחבורה
• תחבורה ציבורית בישראל
• תחבורה היום ומחר
• ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל
• התקבצות אוטובוסים

קישורים חיצוניים

• יצירת תחבורה עירונית מקיימת בגוש דן עד 2030, כתה העת אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
• תחבורה ציבורית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תעבורה מקומית, דף שער בספרייה הלאומית