ויקיפדיה

משתמש:Kippi70/אישים

< משתמש:Kippi70


שגיאות פרמטריות בתבנית:טיוטה פרטית
פרמטרים [ תמונה חדשה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Kippi70.

הערך עדיין איננו מוכן ונדרשת בו עריכה תוכנית או טכנית. לעזרה בקרו בדלפק הייעוץ.

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Kippi70.

הערך עדיין איננו מוכן ונדרשת בו עריכה תוכנית או טכנית. לעזרה בקרו בדלפק הייעוץ.

בנו פרנקל

עריכה

בנו ד' פרנק (1905-1980) היה במאי אופרה, דרמה, ותיאטרון. נולד בשם בנו פרנקל במנהיים בגרמניה. הוריו היגרו לגרמניה כי אביהם רצה להימנע משירות צבאי רוסי. בנו סיים את בית הספר התיכון xxx קמר אופרה בא"י

אליהו דקל

עריכה
  • אליהו דקל אל"מ בחיל האויר. מפקד הטכני בשנים 1988-1992
  • אליהו דקל איש מודיעין, סא"ל בדימוס. שימש בעבר כראש ענף מחקר השטח בחטיבת המחקר באמ"ן. מחבר הספר "מודיעין תלוש מהקרקע".
  • אלי דקל - ניצב במשטרת ישראל.
  • אליהו דקל - רב ישראלי

יוליוס גלנר

עריכה

יוליוס גלנר (1899-1983 ), במאי תיאטרון בולט בגרמניה ובלונדון. יהודי-צ'כי במקור. ביים כאורח הצגות בתיאטרון השראלי בשנים 1949-1969.

יצחק שטרן

עריכה

תחילת דרכו

עריכה

נולד למנחם ולפרלה לבית הירשברג בקראקוב במשפחה אמידה. אביו היה רואה חשבון במקצועו. יצא ללימודי מסחר בווינה. משנת 1924 התקבל לעבודה כרואה חשבון בחברה ליבוא ויצוא בבעלות יהודית של מר בוכהייסטר. עד פרוץ המלחמה שימש כסגן נשיא הנציגות של הסוכנות היהודית במערב פולין ונמנה על חברי הוועד הציוני בעירו. התארס לסופיה (זוזה) לבית בקנרוט ב-1938, אולם הם לא הספיקו להנשא עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לאחר השואה

עריכה

בתחילת שנות ה-50 עלו בני הזוג לישראל והשתקעו בדירת שני חדרים ברחוב סוקולוב בתל אביב. בשנת 1957 הצטרפו אליהם אחותה של סופיה (צציליה), בעלה, משה ש"ץ ובתם, שעלו מפולין. שטרן מצא עבודה כמנהל מפעל ביבנה. לפני פטירתו הספיק לפרסם ספרון בן 18 עמודים על שינדלר.

אלינה גרנצ'ה

עריכה
תבנית {{מוזיקאי}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

אלינה גרנצ'ה (בלטבית: Elīna Garanča; נולדה ב-16 בספטמבר 1976) היא זמרת אופרה במנעד מצו-סופרן.

נולדה בריגה, אז חלק מברית המועצות, כיום בירת לטביה, למשפחה בת שני ילדים. שני הוריה הם מוסיקאים. אביה, יאניס, הוא מנצח מקהלה, ואמה, אניטה, היא זמרת ומורה לפיתוח קול ידועה באופרה הלאומית של לטביה. בשנת 1996 התקבלה ללימודי זמרה באקדמיה למוזיקה של ריגה. תחילה למדה עם אמה ובתחילת 1998 לקחה שיעורי זמרה בווינה אצל אירינה גברילוביץ' (Irina Gavrilovici), אותה הכירה כשזו הגיעה כמרצה אורחת לריגה. ב-1998 זכתה בתחרות זמרה לאומית בלטביה. בקיץ 1998 השתתפה בתחרות זמרה בינלאומית בווינה, שם התרשמה ממנה המנהלת האמנותית של האופרה במיינינגן.

החלה את דרכה כזמרת מקצועית בפברואר 1999 באופרה של מיינינגן שבתורינגיה. שם הופיעה החל ממרץ 2000 בתפקיד אוקטביאן (תפקיד מכנסיים) באופרה אביר הוורד של שטראוס. תפקיד בולט נוסף במיינינגן היה הנסיך אורלובסקי באופרטה "העטלף". ביולי 1999 זכתה במקום הראשון בתחרות הזמרה הבינלאומית ע"ש מרים הלין בטורקו שבפינלנד. מסתיו 2000 ועד אביב 2003 הייתה סולנית באופרה של פרנקפורט. שם הופיעה בעיקר בתפקידים הבאים:

הופיעה באופרה הלאומית הפינית בהלסינקי (ב-2002 ובתחילת 2003) בתפקיד ג'ובאנה סיימור באופרה אנה בולנה ובתפקיד רוזינה. מתחילת 2003 הצטרפה לאופרה של וינה, שם הופיעה עד יוני 2008?. בקיץ 2003 הופיעה לראשונה בפסטיבל זלצבורג בתפקיד אניו באופרה "חסדו של טיטוס". ג'ואן סאת'רלנד, ששימשה בחבר השופטים שיבחה את קולה והופעתה. בסוף 2003 הופיעה בתיאטרון הלאומי של יפן בטוקיו ניקלאוס ב"סיפורי הופמן". בווינה הרחיבה את הרפרטואר שלה בתפקידים הבאים:

בסוף 2004 הופיעה בתפקיד סינדרלה באופרה סינדרלה של רוסיני בתיאטרון שאנז אליזה שבפאריז. במקביל הופיעה בפסטיבל אקס-אן-פרובאנס, בבאדן-באדן. ב-2006 חתמה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים דויטשה גרמופון. בארצות הברית הופיעה לראשונה בינואר 2008 במטרופוליטן אופרה בניו יורק בתפקיד אוקטביאן לצד זמרת הסופרן רנה פלמינג.

מוזיקאי ב"מנון לסקו" של פוצ'יני מגדלה ב"אמני השירה מנירנברג" של וגנר ב-2006 זכתה בפרס התרבות האירופי למוזיקה בקטגוריית הסולנים. ב-2007 וב-2009 זכתה בגרמניה לתואר זמרת האופרה של השנה (ECHO KLASSIK). ב-2005 הייתה מועמדת לפרס הגראמי על הקלטת אופרה של ויוואלדי.

בשנת 2006 נישאה למנצח הבריטי-גיברלטרי קארל מארק צ'יצ'ון (Karel Mark Chichon). לבני הזוג שתי בנות.

[[ילידות 1976 [[זמרי מצו סופרן [[זמרות במוזיקה הקלאסית [[זמרות אופרה [[ריגה: אישים‏

עומר אל ביטאר

עריכה

עומר אל-ביטאר (1946-1880) היה ראש העיר של יפו בשנים 1908-1915 ושוב בשנים 1941-1945. נחשב לאישיות אהודה ומקובלת בציבור הערבי ביפו.

נולד במשפחה בת חמישה ילדים. משפחתו היתה אמידה מאוד וצברה את הונה במסחר בבהמות ובבשר. עומר ואחיו עבד א-ראוף עמדו בראש השושלת המשפחתית, בשעה שעומר היה מעורב בפוליטיקה ניהל עבד א-ראוף את עסקי הקרקעות של המשפחה. כיהן כנשיא "האגודה המוסלמית-נוצרית". עומר אל-ביטאר שימש כראש עיריית יפו בשנים 1915–1908 והודח בידי העות'מאנים.

אל-ביטאר נמנה על חברי האגודות המוסלמיות-נוצריות. בשנת 1919 בעת עבודתה של ועדת קינג-קריין, התחולל מאבק בתוך האגודה היפואית בין הרוב הפרו-בריטי לבין הנשיא א-דג'אני, שהיה פאן-ערבי. בהתערבות מושל יפו הבריטי הודח א-דג'אני ואל ביטאר נבחר במקומו.

השתתף בוועידה הרביעית של הוועד הפועל הערבי במאי 1921. עומר היה חבר ב"סיעת דורשי הצדק" במועצת העיר. בשנת 1930 הצטרף למפלגה הליברלית (המנדט). בזמן המרד הערבי הגדול עומר ואחיו יחד עם ראש העירייה עאסם בק עמדו בראש האופוזיציה של ההמחנה הנאששיבי ביפו. מחשש לחייו ובעקבות מספר נסיונות מצד החוסיינים לרצוח אותו נמלט עם אחיו עומר לביירות. כנופייתו של עארף עבד א-ראזק הגיעה לבית המשפחה בשדרות פייסל (כיום רחוב יהודה הימית), גרמה נזק לרכוש וגירשה את רעייתו וילדיו מן הבית. הם הצטרפו לאביהם בביירות רהיטי הבית נמכרו לטובת קופת המרד הערבי.

הבריטים ארגנו בסיוע "ההגנה" בסתיו 1938 את “כנופיות השלום” בהנהגת פח'רי נשאשיבי, שהניסו את כנופיות החוסיינים והשיבו את הסדר על כנו. לאחר מכן שבו גם האחים אל-ביטאר לעיר.

לאחר מותו של אחיו, עבד א-ראוף, ביוני 1941, שב עומר לתפקיד ראש העיר ועלי מוסתקים המשיך בתפקידו כסגנו. עומר התפטר מראשות העיר בשנת 1945. בתחילת שנות הארבעים מנתה משפחת אל ביטאר כ-100 נפשות.

עומר אל-ביטאר הלך לעולמו ב-1946. היה חשוך ילדים. בהלווייתו השתתפו ראשי עיריות יהודיים ונציגי הסוכנות היהודית, איתם היה בקשר כנציג האופוזיציה בעיר. נקבר בבית הקברות המוסלמי ביפו (כיום בצמוד למרכז פרס לשלום). קברו לא קיים יותר, כיוון שהצוק התמוטט אל הים.

יפו: אישים פוליטיקאים פלסטינים ילידי 1883 נפטרים ב-1941

יעקב סלעי

עריכה

אל"מ (מיל'). במבצע קדש נשלח לפקד על סדנא ברפיח למתן שרותי אחזקה לכוחות צה"ל בדרכן לתעלה. לאחר כיבוש סיני נשלח להקים סדנה בשארם עבור מרחב שלמה. הוא בחר להקים אותה בחוף נעמה סמוך למפקדת המרחב. בסוף שנת 1966 השתחרר מצה"ל והתמנה כמנהל הייצור הראשון של תעשיות רכב נצרת עילית בעת ייצור והרכבת הקומנדקארים בארץ, ולאחר מכן עמד שנים בראש מערך השירות של חברת מכשירי תנועה.

במלחמת ששת הימים גויס לאוגדה 84 בפיקודו של האלוף ישראל טל ושימש כעוזר קצין חימוש גייסי באגף האפסנאות. במלחמת יום הכיפורים הוא פיקד על גש"ח 702 (גדוד שרותי חימוש) 702 (מרוכז במחנה מנסורה ליד יקנעם) ששירת את אוגדה 36 של רפאל איתן ברמת-הגולן ולאחר מכן גם על אגד התחזוקה האוגדתי.

רוניה לפיד

עריכה

רוניה לפיד (נולד ב-1935) קצין בצה"ל בדרגת תא"ל, מפקד מערך הנ"מ בחיל האוויר בשנים 1977-1982.

רוניה לייפר נולד למיכאל, גנן, ולמרים, מורה לעברית, במשפחה בת שלושה ילדים. גדל ברמת גן. התגייס לצה"ל ושירת בתחום הנ"מ בחיל התותחנים ועבר לחיל האוויר כשמערך הנ"מ עבר לידיו. בסוף 1964 יצא ללימודים מטעם הצבא, במחזור הראשון ללימודי כלכלה וארצות מתפתחות באוניברסיטת תל אביב. ב נולד בנו. ב־1977 התמנה למפקד כוחות הנ"מ. אחרי חמש שנים בתפקיד פרש מצה"ל.

בשנת 2010 היה חבר בצוות הניסוי של החיל שבדקה את מערכת החץ. מתגורר ברמת השרון. היה נשוי לרותי לבית לוי ולשניים נולדו ארבעת ילדים - בת ושלושה בנים.

אחיו הצעיר, טייס חיל האויר, יקיר נווה, נהרג בתאונת אימונים, כאשר מטוסו התרסק בכנרת ב-1962. בנו, יקיר (יליד אפריל 1965, גם הוא טייס לשעבר בחיל האוויר), נקרא על שם אחיו. בשנת 2002 התחדשו החיפושים בכנרת. יקיר לפיד הצטרף גם הוא לחיפושים. בסתיו 2018, לאחר 16 צלילות, אותרו שרידי גופתו של יקיר נווה והוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול.

הערות שוליים

עריכה

סוניה שפטל

עריכה

שחקנית ישראלית ביידיש

טרייסי אברמוביץ'

עריכה

טרייסי אברמוביץ' (ברומנית: Tricy Abramovici; נולדה ב-1945 לערך) היא שחקנית תיאטרון ביידיש, בעברית וברומנית.

בוגרת המכון לתיאטרון וקולנוע בבוקרשט ובוגרת לימודי מוסיקה ומחול. שיחקה בתאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט, בהצגות מן הרפרטואר היידי והדרמה העולמית. שיחקה גם בסרטים, בתכניות רדיו וטלוויזיה נשואה לשחקן לופו אברמוביץ. שיחקה בסדרת הנוער "כפולה".

שיחקה בהצגות

עריכה

מפיסטו, מהומה רבה על לא דבר, הנסיכה והרועה, בעזרת אשם, מדאה, שירי החומש, חלומו של גולדפדן, חסיה היתומה, פויגלמן, מירה'לה אפרת, קערת העץ, ההולכים בחושך, אנדורה, מפיסטו, מירנדולינה, הנסיכה והרועה, סיפורו של תום בלן, צייד המכשפות Tricy Abramovici este ceea ce se cheamă un caz tipic de vocatie triumfătoare: deşi s-a pregătit, initial, pentru altă profesie, teatrul a atras-o irezistibil şi, în numai cîtiva ani, a devenit „cap de afiş" la Teatrul Evreiesc de Stat. Rapida ascensiune în rîndul valorilor generatiei sale este, desigur, rezultatul unei fericite îmbinări de calităţi - inteligenţă, intuiţie, putere de concentrare, expresivitale spontană şi originală; dar, s-o recunoaştem, acestea sînt darurile unei naturi generos dotate, ele ar fi împodobit şi pe inginerul care era să fie Tricy Abramovici; acel ceva în plus, care face din ea o stea a scenei, esle o neobişnuită radiaţie, o veritabilă forţă de fascinatie. Tinăra actrită nu se împiedică de hotarele genurilor: tulburătoare în roluri de dramă, plină de aplomb în improvizatia comică, proaspătă şi strălucitoare în musical, a jucat, printre altele : Beilko ("Lozul cel mare"), Hudl (Tevie, "Laptarul" de Şalom Alchem), Hildel Wangel ("Constructorul Solness" de Ibsen), Sidonia ("Culorile nemuririi" de Ştefan Tita), Hana ("Muniş" de S. Altman), Mira ("Vrăjitoarea" de A. Goldfaden), Devorah ("Golem" de H. Leivik), Rachel ("Evreica din Toledo", după roma.nul lui L. Feuchtwanger), Consuela ("Cel care primeşte palme" de Leonid Andreev). Cîteva roluri la televiziune (în "Adam şi Eva" de Aurel Baranga, "12 ore înainte de amurg" de C. Munteanu, "Fata fără zestre" de Oslrovski) şi cîteva aparitii în film ("Oaspeti de seară", "Actorul şi sălbaticii", "Despre o anume fericire", "Stejar - extremă urgenţă") largesc aria experienţei ei profesionale şi-i sporesc "cota de popularitate". Revista TEATRUL Septembrie 1979

קישורים חיצוניים

עריכה

אינו טופר

עריכה

אינו טופר ; 10 בנובמבר 1919 - 4 בספטמבר 2005), זמר (בריטון) ושחקן . קיפראס פטראוסקאס

קורותיו

עריכה

טופר נולד ב-1919 לגיטה ולהירש בוורשה שבפולין למשפחתו של בעל מלאכה דל אמצעים.

ב -1939, לאחר נפילת פולין ברח לליטא. הוא נכנס לקונסרבטוריון של וילנה, שאותו סיים רק ב -1951 עם התעודה לאופרה ולשירה קאמרית (פרופ' קיפראס פטראוסקאס). עבד כסולן של הפילהרמונית הליטאית והתחייבו סיורים מוצלחים דרך ברית המועצות. בשנת 1957 הוא חזר לוורשה. המראה בתיאטרון הממלכתי היהודי של אסתר קמינסקה, הופיע ברדיו הפולני. מאוחר יותר עלה לישראל, שם עבד כשחקן בתיאטרון יידישפיל. בשנות השמונים הוא שיחק בארה"ב.

בשנת 1957 עלה לישראל.

אינו טופר נפטר ב-2005, בגיל 86, ונקבר בבית הקברות ירקון. רוזה טופר, 1922 - 1995

קישורים חיצוניים

עריכה

קטגוריה:ישראלים ילידי פולין קטגוריה:עולים בשנות ה-50 קטגוריה:אישים הקבורים בבית העלמין ירקון קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1919 קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2005

יונה אטלס

עריכה

שחקן יליד רומניה. נולד ב:27/12/1922 נפטר ב-4/8/2008 נולד בשם:יונה אטלסמן עלה בגיל 40 מרומניה

1980 כוכב השחר 1972 הגלולה 1972 שוד הטלפונים הגדול שופט 1969 תעלת בלאומילך שופט

סטפניה "טיטי" אטלס (1928 - 2016) בית העלמין קריית שאול

פרדי לוי

עריכה

פרדי לוי (2008-1920) זמר אופרה, טנור בן ג'ויה ונסים? נטמן בבית עלמין הדרום? , מניצולי אדים דה פיליפ. יליד העיר ראזגרד. אומר ש״צריכים לדעת מתי לרדת מהבמה בכבוד. שיאמרו, זה היה זמר אופרה והיה שר לא רע." דוגמה לצניעות בולגרית. השירה באה לו מאבא, שהיה רב וגם חזן. האופרה בראזגרד מצוינת, ופרדי הצעיר התחיל שם עם "מאדאם בטרפליי" ו״לה טרוויאטה".

כשעלה, ב־1951 כבר היה זמר אופרה עם עבר של בית־הספר למוזיקה שעל־יד האופרה ברוסה. בישראל שר בתיאטרון האופרטה של ג׳ורג׳ ואל (דו-רה-מי) בשנות ה-50, אחר־כך התענה שנים רבות אצל אדים דה פילים, שניצלה אותו והרסה לו את הקול. היא היתה מעמיסה עליו לשיר ערב ערב, למרות שהחוזה חייב אותו לשיר רק פעמיים בשבוע; היתה נותנת לו לשיר תפקידים שלא מתאימים לקול שלו; היתה מוציאה אותו חולה מהמיטה לשיר אצלה, אבל הוא בולגרי חרוץ וממושמע, היה בא ושר. געגועים לבולגריה? ״אחרי 38 שנים בארץ הכול נמחק. לא, לא רוצה לבקר, למרות שקצת מתגעגע. לא אבקר, לא יודע למה. התחלתי חיים שניים." מאמר בחדשות סופ"ש 24.11.1989

נינה האגן

עריכה

נינה האגן (נולדה ב-11 במרץ 1955 בגרמניה המזרחית) היא זמרת בסגנון הפאנק ושחקנית גרמנייה. השפיעה על ההגל החדש הגרמני.

נולדה לשחקנית אווה-מריה האגן ולהתסריטאי הנס-אוליבה האגן בשכונת פרידריכסהיין שבמזרח ברלין. בנעוריה רצתה להפוך לשחקנית, אולם עקב עמדותיו הביקורתיות של וולף בירמן, בן הזוג של אמה, מנע השטאזי את קבלתה לבית ספר למשחק. היא שרה במספר להקות בפולין וב-1972 הצטרפה לתזמורת של אלפונס וונברג. בהמשך הצטרפה ללהקת "קבוצת אוטומוביל". הלהקה הוציאה תקליטון עם השיר "שכחת את הסרט" (Du hast den Farbfilm vergessen) ששרה האגן וזכה להצלחה בגרמניה המזרחית. בשנת 1974 סיימה הכשרה בת שנה כ"זמרת להיטים" וב-1975 עברה ללהקה אחרת (Fritzens Dampferband), שהביעה תמיכה פומבית בוולף בירמן, שכבר גורש ב-1976 מן המדינה. בעקבות צעד זה איפשרו לה הרשויות ב-1977 להגר מגרמניה המזרחית עם אמה והיא עברה ללונדון, שם הצטרפה לסצינת הפאנק.

פרצה לתודעה בשנת 1978 כאשר הקימה להקה ויחד הוציאו אלבום בכורה מצליח The Nina Hagen Band. ב-1982 יצא אלבומה הראשון בארצות הברית (והראשון באנגלית), בשם "Nunsexmonkrock". אך אלבומה השני באנגלית, "Fearles" שהפיק עבורה ג'ורג'יו מורודר, היה זה שקנה את הצלחתה במצעדים ובמכירות.

ב-1999 כיכבה בגרסת אופרה בגרוש לצד הזמר מקס ראבה.

ביקורה הראשון של האגן בישראל התרחש במאי 1986, כאשר הופיעה במועדון ה"ליקוויד" בתל אביב. ב-2014 תכננה להופיע בישראל במופע יחיד במשכן אמנויות הבמה במסגרת סבב הופעות אלבומה האחרון, Volksbeat המופע בוטל לבסוף.

חיה מולכו

עריכה

(נולדה ב-1955) היא שפית, מסעדנית ומחברת ספרי בישול ישראלית. רעייתו של הפנטומימאי והשחקן סמי מולכו.

נולדה בתל אביב להורים עולים מרומניה. אביה עבד כרופא שיניים והיגר לברמן שבגרמניה עקב חובות שצבר ישראל. בגיל תשע היגרה עם משפחתה לברמן. כתבה חמישה ספרי בישול.

ספריה

עריכה

בשנת 2018 הופיעה בתוכנית הקולינרית "אנחנו על המפית" של ברק יחזקאלי.

דניאל קיציס

עריכה

דניאל קיציס (נולדה ב-26 ביולי 1993) היא שחקנית, דוגמנית ושפית ישראלית. השתתפה בתוכנית המציאות משחקי השף.

קורות חייה

עריכה

קיציס נולדה בתל אביב. אביה קרדיולוג ואמה מטפלת בבני נוער בסיכון. אחותה היא קורין קיציס. בילדותה גדלה במרכז תל אביב ואובחנה כסובלת מהפרעת קשב. הוריה התגרשו כשהייתה בכיתה ג'. הופיעה לראשונה בקולנוע ב-2006 בסרט "אדמה משוגעת" בתפקיד מאיה. בשנת 2013 הופיעה בדרמה "שש פעמים", סרטו העלילתי הראשון של הבמאי יונתן גורפינקל, בתפקיד נעמה. בשנת 2014 שיחקה בסרט הקולנוע "ערבים רוקדים" ‏של הבמאי ערן ריקליס, בתפקיד נעמי, חברתו היהודיה של גיבור הסרט, איאד. בתוכנית "משחקי השף" השתתפה בעונה הרביעית (תחילת 2020) בנבחרת של מושיק רוט.

קיציס נשואה מתחילת 2019 לגון בן ארי ומתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצוניים

עריכה

יהושע קוגלר

עריכה

יהושע קוגלר (1 בפברואר 1916 - 24 באוקטובר 2007), פרופסור בבית הספר לזאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, מבכירי חוקרי החרקים בישראל, ממייסדי החברה להגנת הטבע.

קוגלר נולד בצ'ורטקוב שבגליציה וגדל בצ'רנוביץ'. עלה לארץ ב-1934 וסיים בהצטיינות ב-1938 לימודי תואר שני בזואולוגיה באוניברסיטה העברית. מאחר שתמיד ראה עצמו קודם כל כמורה, לימד ביולוגיה וזואולוגיה בבית הספר המחוזי של זרם העובדים בגבעת השלושה.

נטמן בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותיר אחריו בן ובת, נכדים ונינים.

קישורים חיצוניים

עריכה

נפתלי זיגל

עריכה

נפתלי הרש זיגל (1892-1962), ממייסדי החינוך העברי בגליציה, בעל הוצאת הספרים "סנונית" בלבוב. נולד אוקטובר ‭. 1892במישציסקה, ליד לבוב, בגליציה, במשפחה בת שישה ילדי . ולד באוקטובר ‭. 1892‬ שימש כמירר, בבתי־ספר במקומות שונים; פעל בפדא' גוגיון העברי, שמנהלו היה צבי קארל וניהל סמינריונים לגננות ולמורים. כן שימש כמפקח על בתי־הםפר העממיים היהודים בלבוב מטעם ממשלת פולין. זיגל עמד בראש הוצאת הספרים הלבובאית "סנונית", פירסם באמרים טדי' ניים ב"המצפה" ו"הצפירה" (עברית), ב"חווילה" וב"אופיניה" (פולנית) ־ כן בעתונאים וינאיים (למשל "מארגן"), כן פירסם בעתונות היהודית (ביידיש ובפולנית) שורה של מאמרים על בעיות חקר המקרא והספרות העברית וכיו"ב. עם עלייתו ארצה, ב־‭, 1936‬ שימש כמורד. בבתי־ספר עממיים ותיכוניים בקריית־מוצקין, וכן בבית־הספר הריאלי בחיפה. בארץ פירסם מאמרים בעתונים רבים, ביניהם גם ב"על המשמר". כן הוציא ספרי־דיקדוק וספרי־לימוד לעולים חדשים. עם פטירתו הלכה לעולמה אחת הדמויות החשובות בחינוך ובפובליציס' מיקה העברית,

שגריר התרבות העברית בארץ הכירו? את נפתלי זיגל בעיקר כמורה ומחנך, כאיש העבודה החינוכית האפורה, שלימן ארבעה מקצועות בגיפגפיה שבקרית מוצקת ופעל להנחלת הלשון העברית במומדות ואולפני* אחז־ מבני תר הראשוני* הקוצרים עתה איחולים והבעת הוקרה עפ פרישתו לפנפיה םהגיעו לגיל ‭45 ‬ אבל רק מעטים מאלפי חניכיו, הצברים שהמלה . גולה" מופיעה בהכרתם כמושג' מטושטש, יודעים שמורם נפתלי זיגל היד* לפני עליתו ארצי־ דםות ססגונית' שייצגה את רעיון מ־ " תחיה של התרבות העברית לא רק בקרב יהודי הארץ בה גולד. אלא גם בפני שכמת המשכילים של שני עפים עוייגיס שבקרבם יש* היתד, זאת לבוב. מרת גאליציד, המזרחי* סר. וממנה טווה זיגל את חוטי המפעל שממנו נשזרו ימויית ההווי העבת• בית־מםחר לספרים שלו מיה דומה יותר למועתן לויכוחימ מאשר לחנו* כאן נסגשו חובבי שטת־ עבר היהודים: סופרי* עתונאי* ש־ אהי־האק, םנהיגיס פפירםפי* שפק־ ת את לבוכ במםעותיה* אבל כאן יכולת למגיש נ0 פרופםורים סולנים של האתיברטיטה חלמבאית יטטודר סיס של הפאקולםה השמית. ביניהם ראשי הבתיניט הפולני* שנהגו לצעוד בראש תהלוכות אנטי־יהותות כשעל ראשיהם המכעיס הזעירים של הקורפוראציות שלה* אכל כאז• מן המדפים הגדושים פפיי קודש וחול, הם היו נצביס מראח עוד, מבע^ ממ מקופלים במםיהמ ושומעים םהכ־ נעה את דבת חהדרסה של זיגל• ש1 רירה הבלתי מוכתר של התדמח העברי* במנות זאת. בפמאר האוזמאנה היית פוגש כםתם פולגימ בגלימותיהם השחות* מדפדפים בתלמוד ושואלים מוגיה מפי בעל האכטני* לא מעם ישב, פפמה שניה של החנות' מטר אוקראיני, כשהוא מחכה בסבלנות עד שילך חברו ך. םולני ה- ' שנוא עליו* ואז היה ניגש לזיגל ומביא לי בקשה ממ המטרוטוליט' הגראף אנדריי שפסיצקי. במשך שנים נרקמו קשת ידידות בק שפטיצקי ומן זיגל, שהיה מורהו של המטרופו־ ליס בעברית ועז־ העם יש אצלו אוסף נדיר של מכתבים עבריים כתובים כידי ראש הכנםיה האוקראיני. תוך כדי הוראה. ניהול בית מםחר, ויכוחים עם גויים, פעל זיגל גם בשדה האהוב עליו: כתיבה. הוא כתב בשפות שונות על התרבות העברי* לצד "המצפה". . הצפירה" ' . היומ", מרםם מ־

טותיו ב"טאגבלאם" וה"פארגען" האידיי* ב"כווילה" ו"אופיניד. " הפולנייט, ב^ווינר מארגעגצייטונג" הגרםגי*־ ב אופיניד. " ניהל מדור ללימוד עברי* הוא היה גם מו"ל עברי וכתב בעצמו פיפות ילדי* אך מחוז־ משכו אותו ספת לימוד. במשך דור ויוותר היד. שמו של זיגל קשור בכל מבצע עבת בפולין, מ שדה חינוך, עתוגות, םפרו* זיגל היא מחלוצי הפולקלור העמי. הוא מאן לראות גמלות רוחניים ב? ארץ ישי*5 והגולה ישאו* לפרוץ את מהבד־ לים על ידי התרבות העברי* תיאטרון עברי של חובבים מצא מ פמ־ רון נלהב. מעולם לא היה עסקן מפלגתי • מפלגתו הימר. התרבות העברי* שלה נשאר נאמן ללא טסיות ואתטז הוא עוד ישרת שנים רבות עם השתאררותו עתה מטרדות השיגרה היומיומי* יו. מען עלה ב-1936. לימד בבית הספר הריאלי בחיפה ובבי"ס חוגים.

מחבר ספר-לימוד "לשוננו", בשותפות עם מרדכי אשר טננבלאט. סניף "השחר" לבחורי ישיבה, לציונות ולהשכלה עברית, שמרכזה היה בטרנוב. כתב לשבועון העברי המצפה בקרקוב (1910\11) שתי חוברות ללימוד עברית בהוצאת "סנונית", מאת ישראל ברוך ונפתלי זיגל 1922-1933 ...

נפטר בחיפה. הותיר אחריו את רעייתו ובתו, אילנה (נישאה ב-1953 לגבריאל מאירשטיין). מקורות: + שגריר התרבות העברית, הארץ⁩⁩ 23 אוגוסט 1957, לרגל יציאתו לגמלאות + על המשמר⁩⁩, 24 מאי 1962 + על המשמר⁩⁩ 24 אפריל 1962 (עקב פטירתו)

מרגלית אנקורי

עריכה

> אביבה פז, תמונה בהעולם הזה גיליון 1429, שנת 1965.

קישורים חיצוניים

עריכה

דוד אורן

עריכה

>>>>>>>>>>>>

דוד אורן (1918-2007) / 1922-1985? בספט' 1948 מפקד תחנת נהריה. ב-1961 בדרגת סנ"צ. ראש ענף תנועה במחוז תל אביב. 1971, ניצב משנה, מחלקת התנועה. ראש אגף התנועה של משטרת ישראל, 1972 1973, תנ"צ ב-1975 מפקד בית הספר הארצי לשוטרים.

אבא נאור

עריכה

בנם של צבי הירש וחנה נאוחוביץ

ג'ני לוביץ'

עריכה

ג'ני לוביץ' (1912-1965) שחקנית וזמרת בתיאטרון הסאטירי "לי לה לו".

בת להורים שחקני התיאטרון היידי. הופיעה כבר כילדה בארץ הולדתה, רומניה, ובהמשך בפריז, פולין, יוגוסלביה ועוד. הגיעה לארץ בין השנים 1944-1945, באותה עת הגיעה גם האמנית מינה ברן. לוביץ הייתה זמרת קברט נוסח מרלן דיטריך. בשימלת ערב וצעדי טנגו, שיער חום ומבט מפתה, היא הקרינה חושניות וארוטיות. היא הציגה דמות של אישה אינטליגנטית, אשת חברה רחבת אופקים. בפזמון הסאטירי "בכל זאת יש בה משהו" (אלתרמן-וילנסקי, 1946), שאותו שרה ב"לי-לה-לו", מתגלגלת קינאה באישה יפה לאמירה על ייחודה של העיר הצעירה, חסרת ההיסטוריה והרצינות: תל אביב הקטנה וסגנון השירה הדיבורית-קברטית בבתי השיר הופכים לפזמון מתנגן. את "חביבי", שיר בסגנון הטנגו (פישר-עגן, 1945), ביצעה לוביץ בקפה-קברט "סמדר" ובהמשך ב"לי-לה-לו". צירוף האיכויות הנדיר שאפיין את לוביץ – יופי, כישרון וטמפרמנט – הפך אותה לחביבת הקהל והביקורת: 'אחרי הסקטש המוצלח "לא תרצח" זכינו לגולת הכותרת של התכנית: הופעתה של ג'ני לוביץ... זו היא שחקנית בחסד, המקסימה את כל הצופים לחלוטין וללא-מרפא... מאותו סוג החן, שאינו נלמד ואינו נקנה, והוא נחלתם של יחידי-סגולה.' (בת-לוי, דבר, 6.9.1946). אף על פי ששיחקה בתאטרון "לי-לה-לו" כשנה אחת בלבד והשתתפה רק בחמש הצגות, בין סוף 1945 ל-1946 למרות ההצלחה, עזבה לוביץ את "לי-לה-לו" וגם את הארץ. מודעה קטנה בעיתון "דבר" בישרה באפריל 1947 על קונצרט פרידה שלה באולם "אהל שם". היא המשיכה לשיר בתוכניות רדיו, וביולי נסעה ללונדון להופיע כאורחת "התיאטרון היהודי החדש". ב-1948 נסעה להופיע בתיאטראות יהודיים בארגנטינה ומשם המשיכה לברזיל. היא חזרה לביקורים והופעות בארץ בתחילת שנות החמישים, ובמהלכם, כך דווח באחד העיתונים, פגשה את בנה ששירת בצה"ל. בראיון שנערך עמה בעקבות אחד מהביקורים סיפרה לוביץ כי היא ובעלה, מיכאל מיכאלוביץ, הקימו תיאטרון יידיש בסאו פאולו, והוא זוכה להצלחה בקרב האוכלוסיה היהודית בברזיל. אך ההצלחה דעכה ולוביץ נשכחה. בזמן מסע הופעות במדינות דרום אמריקה הגיעה יפה ירקוני לברזיל, להופעה בטלוויזיה בסן פאולו. שעה קלה לפני תחילת החזרה על התוכנית נמסר לה, כי כאשר תזמר את הזמר היידי "מאמאלע" תופיע ברקע דמות של אם המברכת על הנרות. באולפן הופיעה ג'ני לוביץ, שתפקיד הסטטיסטית נועד לה. לוביץ נדרשה גם להיות המלבישה של יפה ירקוני מאחורי הקלעים. '"המעמד גרם אי נעימות רבה לשתי האמניות," הודתה ג'ני לוביץ, מי שהיתה חביבת הקהל הישראלי בסוף שנות הארבעים, 'אלה הם התפקידים שאני ממלאה מדי פעם בטלוויזיה"... היא נעלמה מן האולפן לפני תום החזרה בטענה שהיא חשה עצמה ברע ואמרה ליפה ירקוני: "אני מקווה, יקירתי, כי תסתדרי בלעדי". היא לא הופיעה להצגה.' (מעריב, 4.9.1963). ג'ני לוביץ נפטרה בגיל 53 בריו דה ז'נרו.

קטגוריה:ילידי 1912 קטגוריה:נפטרו ב-1965

אווה ליאון

עריכה

נולדה בשם אווה רנאטה קרבלר (Eva Kerbler) בווינה שבאוסטריה ב-1933. סיימה את האקדמיה למשחק על-שם מקס ריינהרדט. לאחר מכן שיחקה ב"תיאטר אן דר יוזפשטאט" בווינה בתפקיד הראשי בהצגה "ברברה בלומברג". בעקבות סיור הופעות בגרמניה, הוזמנה להשאר ולהופיע בתאטרון הקאמרי של מינכן. שם שיחקה במחזות אחדים מאת שקספיר וצוקמאייר וחזרה לווינה, שיחקה שוב ביוזפסשטדט וגם בפולקסתאטר, במחזות מאת ויילד ומולנר. כמו כן, הופיעה גם בסרטים. היא נישאה לשחקן האוסטרי היינץ אהרנפרוינד ולשניים נולדו שני בנים. עקב כך הפסיקה להופיע במשך כחמש שנים. לאחר שובה לתיאטרון הופיעה בתפקיד הראשי במחזה "חתולה על גג פח לוהט". היא הכירה מוזיקאי (דיפלומט?) ישראלי נשוי שניגן באירופה, התאהבה בו ובאה לבקרו בישראל ב-1960. לאחר הביקור החליטה להתגרש ולחיות בישראל עם מאהבה. התגיירה בשוייץ, למדה עברית וב-1962 עלתה לישראל. עם בואה השתלמה באולפן בקורס לעברית למתקדמים. לאחר מכן הוזמנה ב-1963 להופיע ב"הבימה" ושיחקה בהצגות הבאות: "הדיבוק" (כמחליפה של חנה רובינא), "הפיזיקאים", "השקיעה", "כל אדם והאמת שלו", "מסע לנינוה", "נשי וינדזור העליזות", "סוף המירוץ" (מחזה של פיטר יוסטינוב). היא אף הצטרפה למסע ההופעות של הבימה בארצות הברית ושיחקה לחילופין עם פנינה פרח בתפקיד לאה'לה ב"הדיבוק" ובהצגה "שש כנפיים לאחד". על הופעתה של ליאון במחזה הפיזיקאים כתב המבקר נחמן בן עמי: "שחקנית עולה חדשה-חדשה, שהפגינה בתפקיד אחות רחמניה – חן, יכולת ושליטה רהוטה בלשון העברית."

ליאון עזבה את ישראל ב-1968 וחזרה לוינה. ב-1973 שבה להופיע ב"הבימה" בהצגה "כל מה שבגן" של אדוארד אלבי. חיה בשנים 1980-1990 בשוויץ.

הופיעה בסרטים:

  • הבו בנות לאילת, 1964
  • חגיגה לעיניים, 1975

>>> חייה בישראל לוו בשערוריות אחדות: היא זנחה את מאהבה, שבסופו של דבר לא התגרש מאשתו כפי שהבטיח, ומצאה לעצמה בן-זוג חדש - הבמאי היהודי אנגלי יוליוס גלנר (Julius Gellner), שבא לביים בהבימה. גם הילכו שמועות על ידידותה עם המיליונר היהודי האנגלי, צ'רלס קלור ועוד. חזרה לוינה שם נישאה לשחקן צעיר ממנה בשנים.

שחקני יידיש נשכחים

עריכה

אלכסנדר מארטן

עריכה

מרדכי מארק טננבאום Mordka Matys Marek Tennenbaum (13, בנובמבר 1898 - 1942?), הפסבדונים אלכסנדר מארטן, שחקן תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי-פולני, שהתפרסם בעיקר בסרטים ביידיש לפני המלחמה.

נולד בלודז 'למשפחה יהודית. בגיל 15 נסע לגרמניה. שנתיים לאחר מכן, הוא עשה את הופעת הבכורה שלו כשחקן התיאטרון בהאלה. ב -1923 סיים את לימודיו בבית הספר לתיאטרון דויטש בברלין. הוא ביים כמה מחזות ובו בזמן עשה את הסרט הראשון שלו, ששיחק לצד קסני דסני, רודולף קליין רוג וויליה ​​דיטרל. הוא היה מנהל שותף של "חלום לילה של קיץ" של Rayhardt ואת מנהל "Pasteur" עם Paweł Muni. מרטן היה ידיד אישי של קונרד וידט, שעמו שיחק לעתים קרובות על הבמה ועל הסרט. בווינה הוא היה שותף על ידי השחקניות לואיזה ריינר ואלזבייטה ברגנר. בשנים שלאחר מכן הוא הופיע בקבוצות טיולים על שלבים גרמניים שונים, כולל בברלין, בהאנובר, בשטוטגרט ובפולקסאטריה בווינה. בתור שחקן תיאטרון הוא היה עצר על ידי העיתונות אז בתור השחקן הטוב ביותר בתפקיד של אותלו באירופה. בשנת 1929 עבר לביילסקו, שם שיחק בתיאטרון העירוני. הוא ביים וביים על הבמה של התיאטרון ביילסקו-ביאלה במשך שלוש שנים, ולאחר מכן שיחק באינסברוק ובווינה, לאחר הפסקה קצרה בשנת 1933 הוא חזר לביילסקו וגר באול. רפובליקני 5. מאז עזיבתו לגרמניה, הוא השתמש בשמו האמנותי אלכסנדר מרטן, שהוכשר כחוק בשם ביילסקו ב- 2 בדצמבר 1937. בשנת 1935 הוא עשה סרט תיעודי על העיר Bielsko זכאי ביילסקו - עיר תעשייה ותיירות. בהמשך עסקו בימוי, הוא ייסד את מרכז הייצור שלו עלמה-סרטים בוורשה כעבור שנה. באותה תקופה הוא ביים את סרטיו המפורסמים ביותר: על חטאים (1936), על מה נשים חולמות על (1937) ועל Bezdomni (1939), שבו הוא שיחק גם אחד התפקידים המרכזיים - אברם Rywkin. בשנת 1933 התחתן עם ביילסקו עם אמיליה טרזה גרוז ', עם בתו דורותי. בדפי העיתון היהודי בביילסקו-ביאלה, "Jüdische Wochenpost with Wirtschaftsblat", הוא פרסם מאמרים שבהם סקר אירועים תרבותיים ויובלים. הוא מת בנסיבות לא ידועות ובמקום לא ידוע, כנראה בשנת 1942 [1].

בחודש מאי 2009, בבית הקברות היהודי בביילסקו-ביאלה, נחשף לוח זיכרון לזכר מרטן, במימון תושבי העיר [2].

משפט ברנבלט

עריכה

משפט סנסציוני מהשנים 1964-1963. המשפט זכה בזמנו לכיסוי נרחב. כתב האישום פורסם באוגוסט 1962. תחת הכותרת "מנצח באופרה נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים - הסגיר עשרת אלפים יהודים לגסטפו". הירש (צבי) הנריק ברנבלט (1916-?). שימש כראש המשטרה היהודית בגטו בנדין. לפני המלחמה הצטרף לתזמורת היהודית של העיר ונטל בה חלק פעיל עד לסגירתה בשנת 1941. ברנבלט השתתף באקציה בבנדין, כראש המשטרה, ב-12.8.1942. ביום זה נדרשו כלל 30,000 יהודי העיר להגיע לרישום ברחבת מגרש הספורט. על הסדר באירוע הופקדה המשטרה היהודית בראשות ברנבלט, כאשר מסביבם עמדו חיילים גרמנים בתום המלחמה נשפט ברנבלט הן על ידי בית משפט פולני והן במשפט פנימי של הקהילה היהודית בוורשה. בשני המקרים יצא זכאי. בשנת 1953 עלה לישראל. ברנבלט הועמד לדין ב-1963. התובע במשפט היה דוד ליבאי. בית המשפט המחוזי הרשיע את ברנבלט וגזר עליו חמש שנות מאסר. ברנבלט ערער לבית המשפט העליון. בערעור בבית המשפט העליון ישבו יצחק אולשן, נשיא בית המשפט ולידו השופטים משה לנדוי, אב בית הדין במשפט אייכמן, וחיים כהן, שייצג את ישראל קסטנר במשפטו. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה וזיכה את ברנבלט לחלוטין ב-1964. שופטי העליון קבעו כי שיתוף הפעולה של ברנבלט נבע מתוך אונס וכפיה ולא מרצון חופשי, וכי טעה בית המשפט המחוזי כאשר ניסה לגזור דינם של כלל הארגונים היהודים כעוינים. בפירוש המצומצם של החוק על ידי בית המשפט העליון נטען כי ברנבלט בעצמו היה אדם נורמטיבי שבוי ואינו סאדיסט ומפלצתי.

קונסטנטין פטס

עריכה

קונסטנטין פטס (באסטונית: Konstantin Päts;‏ 23 בפברואר 1874-18 בינואר 1956) היה פוליטיקאי אסטוני, ראש הממשלה הראשון של אסטוניה ושליטה הסמכותי (Riigivanem) של המדינה בשנים 1934-1940. הלך לעולמו בגולאג סובייטי.

קורות חייו

עריכה

ראש הממשלה בשנת 1918 ניסה פטס לקדם אוניה פרסונלית עם פינלנד, אולם היוזמה לא התקבלה בפינלנד. בשנת 1934 ביצע פטס הפיכה שלטונית ושינה את החוקה. בשנת 1935 נאסרו כל המפלגות והופסקה פעילות הפרלמנט. בשנת 1938 נכנסה לתוקף החוקה השלישית בדצמבר 1938 הכריזה אסטוניה על נייטרליות במרחב שבין ברית המועצות לגרמניה הנאצית.

פטס הלך לעולמו בבית חולים פסיכיאטרי במחוז טבר שבברית המועצות. גופתו הועברה בשנת 1990 לבית עלמין בפאתי טאלין, בו קבורים אישים אסטונים רבים.

קטגוריה:נשיאי אסטוניה קטגוריה:פוליטיקאים אסטונים קטגוריה:נרדפי המשטר הסובייטי

האחים גרים בשפה העברית

עריכה

מקור

עריכה

למרות כל הטענות וההאשמות כנגדן אגדות האחים גרים הם היצירה הגרמנית המתורגמת ביותר לעברית מכל סוג והם בוודאי הסופרים הגרמניים הפופולאריים ביותר לילדים בעברית מעל ומעבר לכל האחרים כולל קרל מאי ואריך קסטנר הסופרים הפופולאריים ביותר מגרמנית בעברית הבאים בתור אחריהם . בין המתרגמים המרובים של האחים גרים לעברית אפשר למנות את המתרגם הראשון שלמה ברמן שהחל לפרסם תרגומים שלהם עוד ב-1894 ובאופן יוצא דופן עד מאוד הקדיש להם את רוב תרגומיו לא פחות מ-16 ספרים לעברית בסגנון מקראי ,מה שמראה על החשיבות העצומה שייחס להם . מעניין שברמן טרח לעברת את שמות הדמויות הגרמניים ונתן לגיבורים שמות כמו "רמוצה " לסינדרלה שלומית ושלמה להנזל וגרטל ולהנס החכם קרא יקטן הנבון, ובאופן כללי ייהד את סיפורים הגרמניים הנוצריים.

מתרגמים נוספים כללו את דוד פרישמן שהיה מעריץ נלהב של האגדות שלהם ותרגם את סיפוריהם בשם "שיחות גרים " ב1919 , את יוסף רביקוב שתרגם לא פחות מארבעה קבצים של סיפורים שלהם (קסמי גרים ,פניני גרים עלילות גרים ,וצלילי גרים בין 1968-1971 ) ) מלווים בהקדמות מלומדות , את דב קמחי ( האחים גרים מספרים ב-3 כרכים בין 1955-1963) , את ח.נ ביאליק את לאה גולדברג את לוין קיפניס את נירה הראל את אוריאל אופק את בינה אופק את שלמה אבס ואת דבורה עומר ואת תלמה אליגון ,את שמעון לוי שנתן תרגום מלא לכל אגדות האחים גרים לראשונה בעברית וחנה לבנת . ועוד רבים אחרים.

על פי אחת האגדות שלהם נוצר מחזה הילדים המפורסם ביותר בעברית "עוץ לי גוץ לי" של שלונסקי.

הסטיריקן מאיר עוזיאל יצר קריירה שלמה מואריאציות אינסופיות על סיפורם "הנסיכה והצפרדע " שהופיעו במשך עשרות שנים במדורו ההומוריסטי השבועי בעיתון מעריב כתת מדור קבוע בפני עצמו מדור השלולית . ולאחרונה אנשי קבוצת הקומיקס אקטוס יצרו ספר אגדות קומיקס על פי אגדות האחים גרים בשם "היה היתה צפרדע " ( 2003 ) .

הם היו כאמור כל השנים הסופרים הגרמניים המתורגמים ביותר לעברית רק בין השנים 1894 ו-1948 פורסמו בעברית לא פחות מ-45 קבצים שונים של ספרים וספרונים של אגדותיהם .ומה שמפליא במיוחד המשיכו לתרגם אותם גם בתקופת השואה כאשר על סופרים גרמניים לא יהודים אחרים הוטל חרם.

אפשר שאחת הסיבות לפופולאריות שלהם אצל מתרגמים לעברית היה בגלל הקרבה הרוחנית שחשו לרעיונות ולמודל שייצגו האחים :חינוך לערכים לאומיים ו"החייאה" של תרבות לאום נושנה ושפת אם מיוחדת שהפכה לבסוף גם בהשראתם לתרבות לאומית משותפת.האחים גרים נראו כנדבך חשוב בתהליך ההתגבשות הלאומית הגרמנית ולכן היוו מעין דמויות מופת לסופרים ומתרגמים העבריים ששאפו ליצור גיבוש לאומי מעין זה שיצרו האחים גרים בתרבות הגרמנית בשפה ובתרבות העברית המודרנית. חומר מחקרי על האחים גרים בעברית הוא מועט. ניתן למנות את ספרו של אוריאל אופק "משלגיה ועד אמיל " ( 1967 ) שבו כמו בלקסיקון ספרות הילדים שלו הוא מציג את הגישה המסורתית על האחים גרים .ואת החלק השני בסדרת "אירופה ערש הלאומיות " של האוניברסיטה הפתוחה . בכרך זה "מעשיות האחים גרים " ( 1990) שאותו כתב הנרי וסרמן מוצגות בפירוט הטענות המחקריות המודרניות כנגד האחים גרים ופעילותם ליצירת לאומיות גרמנית.

יעקוב גרים

עריכה

בשנת 1837 נמנה גרים על "שביעיית גטינגן", קבוצה של שבעה פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן, שמחו כנגד השינויים בחוקת ממלכת הנובר, שביצע באותה עת ארנסט אוגוסטוס הראשון, מלך הנובר.

שנה ל בה קיבל יעקוב משרת פרופסורה וספרן ווילהלם כספרן שני. יעקוב גרים הרצה על המשפט והחוק בימי קדם, על בלשנות היסטורית על ספרות היסטורית ועל דיפלומטיה. הוא פירש שירה בגרמנית עתיקה והעיר על גרמניה של טקיטוס.

אוסקר שינדלר

עריכה

יצחק שטרן, אברהם בנקיאר,

מיטק פמפר מרסל רוזנברג? - מכיני הרשימה

נסים גאון

עריכה

עסקיו בברית המועצות

עריכה

חברת “נגה” שבבעלות גאון חתמה באפריל 1991 על עסקה עם ממשלת הרפובליקה הרוסית (אז עדיין חלק מברית המועצות) בערך כולל של 1.5 מיליארד דולר. נגה התחייבה לספק מוצרי מזון, מקלטי טלוויזיה ורדיו, דשנים וחומרי הדברה. הרוסים התחייבו לשלם תמורת הסחורות במשלוחים עתידיים של נפט גולמי. בחוזה נכללה גם תוכנית להקמתם של 11 מפעלים לייצור מזון לתינוקות, בהשקעה של כ-20 מיליון דולר למפעל.

ברית המועצות התפרקה בסוף בדצמבר 1991 העסקה התמוטטה זמן קצר לאחר שנחתמה, ומאז מנסה ממשלת רוסיה להתחמק בכל דרך אפשרית מתשלום החוב לגאון, למרות פסיקות חוזרות ונשנות של בתי משפט שונים וגופי בוררות. בסופו של דבר, לא הוקם אף מפעל. גם תנועת הסחורות לא נמשכה זמן רב. לפי גרסתו של גאון, החברה שבבעלותו לקחה הלוואות גדולות בבנקים במערב כדי לתת לממשלה הרוסית אשראי, אך הוא הפסיק את משלוחי הסחורות כאשר הרוסים לא עמדו בהסדר התשלומים. באביב 1992 הפסיקו משלוחי הנפט הרוסיים להגיע בצורה סדירה, ובקיץ 1992 הם פסקו לחלוטין. בדצמבר 1992 פנה גאון לראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ’רנומירדין, והתריע בפניו על חוב של 300 מיליון דולר, ש”כדאי לסלקו כדי למנוע התדיינות”. רוסיה שילמה רק 30 מיליון דולר, וגאון נקלע למצוקה פיננסית קשה. ב-1996 הביאה אותו הפרשה הרוסית כמעט עד פשיטת רגל, אך זו נמנעה בסופו של דבר. בממשלה הרוסית החדשה, שהכריזה מיד עם הקמתה כי אינה מחויבת לחוזים שחתמה בשמה ממשלת בריה”מ. הפקידים והשרים שחתמו עמו על החוזה כבר לא היו בתפקיד כשהגיע זמן הפירעון, וחלק מההבנות נעשו בעל פה. 

Renée Tamman (1925-2013).

נ"ה אימבר - משפחה

עריכה
  • נפתלי הרץ
  • מרדכי (מרכוס) - נישא לבת משפחת פרסנט (Presant) , היו לו ילדים, נפטר בארה"ב
  • שלוש אחיות (אחת נפטרה בניו יורק לפניו)
  • שמריהו (נשוי פעמיים לשרה ובלה) > ילדיו מבלה:
    • ד"ר שמואל יעקב ז"ל (סופר ומשורר), 1899-1942.
    • ד"ר יצחק (היה רופא פסיכיאטר בטורין שבאיטליה)
    • משה - נפטר ב-1939
    • חנה ז"ל (נספתה בידי המרצחים הנאצים בזלוצ'וב)
    • צפורה - (מזכירה בבית-המדרש למורים מזרחי בירושלים, אשת המורד, הבלשן חנוך ילון (דיכטנפלד)
    • אדלה אשת הרוקח אברהם דיינפלד (ת"א)

Harry Imber and his wife, Rose, lived in Far Rockaway

קישורים חיצוניים

עריכה

הרשעות קונראד מורגן

עריכה

נעצר באוקטובר 1943 בחשד למעילה. הורשע בבית דין של האס אס ברצח ובמעילה ונידון למוות. ישנן עדויות לפיהן הוצא להורג באפריל 1945, יחד עם קארל קוך. לפי עדויות אחרות שרד את המלחמה.

  • אדם גרינוואלד (Adam Grünewald)

SS-Hauptsturmführer Schutzhaftlagerführer in Dacau 1938-9, Commandant of Hertogenbosch – I had had the commandant of the Concentration Camp Herzogenbusch arrested; he had caused the death of ten women through punishment he meted out. found guilty of maltreatment of prisoners, imprisoned and posted to the Russian Front Er ist an der russischen Front gefallen. Grünewald was responsible for the infamous bunker drama. Because of this, he was replaced in February of 1944

  • מרטין זומר (אנ')
* SS-Hauptscharführer in Buchenwald, indicted along with Koch. Transferred to the Russian Front. The "sadistic Buchenwald guard," 
who was in charge of the bunker or camp prison. He was indicted by Dr. Georg Konrad Morgen in 1943 at the same time that Commandant Koch and his wife Ilse were put on trial. After the trial, Sommer was transferred to the Russian front where he was wounded in action. The West German court delayed bringing him to trial until 1958 because he was a paraplegic as a result of his war wounds. Sommer was convicted of the murder of 25 Buchenwald prisoners by injection and was sentenced to life in prison. Sommer is famous as the innovator of the hanging punishment in which prisoners were hung by their arms from a tree. überlebte den Krieg und starb 1988.

SS-Hauptsturmführer - On 15 January 1942, Fritzsch was transferred to KZ Flossenbürg as Schutzhaftlagerführer. From early August until October 1942 he was temporary substitute commander of the camp. In October 1943, he was arrested as a part of an internal SS investigation into corruption. An SS court charged him with illegal murder. As a punishment he was transferred to front line duty (SS-Panzergrenadier-Ersatzbatallion 18). He is presumed to have been killed in action during May 1945, although his exact fate remains uncertain. Ab Februar 1942 war Karl Fritzsch Schutzhaftlagerführer im KZ Flossenbürg und vertrat dort von August bis Oktober 1942 den Lagerkommandanten.

Im Oktober 1943 wurde Fritzsch im Zuge eines SS-internen Korruptionsverfahrens verhaftet. Er kam vor ein SS-Gericht, das ihm unautorisierte Morde vorwarf. Als Strafe wurde er an die Front versetzt, wo er vermutlich bei den Kämpfen um Berlin im Frühjahr 1945 fiel.

Hauptsturmführer, der Adjutant von Karl Otto Koch, in charge of protective custody in Majdanek – condemned to death for murder but eventually posted to a penal unit. Sentenced in Majdanek trial. Am 30. Juni 1981 werden die Urteile gegen die verbliebenen Angeklagten verkündet. Hauptbeschuldigter ist Hermann Hackmann, der auch in Sachsenhausen und Buchenwald tätig war. Über ihn schreibt Eugen Kogon in "Der SS-Staat": "Er stammte aus Osnabrück in Westfalen, war nicht dumm, aber grausam und von einem zynischen Humor." Im Prozess gibt er zu, Gefangene misshandelt zu haben. served as the lead guard in charge of protective custody at Majdanek Concentration Camp in German-occupied Poland.

He was prosecuted for murder by the SS Judge Georg Konrad Morgen. Though he was initially sentenced to death, in the end he was simply shunted to a penal unit.

During the Buchenwald Trial of 1947, Hackmann was one of twenty-two Nazis sentenced to death for his role in the Buchenwald concentration camp, though it was commuted to life imprisonment. During the Third Majdanek Trial between 1975-1981, he was sentenced to an additional ten years imprisonment for two counts of serving as joint accessory to murder of at least 141 people in Majdanek. 

Commandant of the Dachau concentration camp Februar 1940 bis September 1942– accused of murder but not sentenced
  • מקסימיליאן גראבנר (Maximilian Grabner)
Untersturmfuehrer, Head of Political Section in Auschwitz – accused of murder but not sentenced. whom I charged with murder in two thousand cases

http://en.wiki.x.io/wiki/Maximilian_Grabner

Hauptscharfuehrer Blanck – Buchenwald officer, indicted along with Koch. Unknown. * Der Mitanzuklagende wegen dieser beiden Morde (Kapos in Buchenwald) fehlte, der SS-Hauptscharführer Blanck. Als Wehner ihn im Februar 1944 festgesetzt hatte, erhängte er sich mit einem Strick 

Hans Aumeier – war SS-Hauptsturmführer und zeitweise Schutzhaftlagerführer im KZ Auschwitz .Kommandant des KZ Vaivara (EE), Sentence commuted

http://en.wiki.x.io/w/index.php?title=Hans_Aumeier&oldid=212409312 

  Hans Loritz – Commandant of Oranienburg – proceedings initiated on suspicion of arbitrary killing *

ab April 1936 bis Februar 1940 Dacahuer Lagerkommandant, war zuvor SS-Oberführer, wurde seines Amts enthoben, war später Kommandant im KZ Sachsenhausen. 

  Karl Künstler – SS Obersturmbannführer, Commandant of Flossenbürg 01/1939- 07/1942 – dismissed for drunkenness and *

debauchery??? 

dessen dreieinhalbjährige Amtszei, von äußerster Willkür und dauernder Trunkenheit"101 geprägt war. Unter seine Herrschaft fielen die Massenexekutionen an polnischen und russischen Kriegsgefangenen und der enorme Anstieg der Todesfälle. Zudem führte Künstler den 2 wöchigen ,,Sonderurlaub" für Wachposten ein, wenn sie Häftlinge ,,auf der Flucht erschossen

Gerhard Palitzsch – Sentenced to prison??? *

Verhaftet wurde der Kommandant von Warschau??? Wilhelm Göcke

אולי שוקן

עריכה

אורזולה מרגוט בת ליאון יהודה שוקן

1911: Errichtung der Gießerei der Deutschen Nähmaschinenfabrik Josef Wertheim AG. Frankfurt (a.Main)

וולפגנג שוקן

עריכה

Wolfgang Alexander Schocken of Cambridge, a violinist and music teacher, died of a stroke Tuesday in Mt. Auburn Hospital. He was 87.

Mr. Schocken was born in Berlin, Germany, where he studied with violinist Karl Flesch. In 1933, he moved to Jerusalem, where he was concertmaster of the Israel Radio Orchestra and taught at the Jerusalem and Tel Aviv conservatories.

In 1973, he immigrated to Cambridge (Mas.) and taught at the Longy School of Music and Tufts University.

הערות שוליים

עריכה
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=משתמש:Kippi70/אישים&oldid=39893284"