התקופה הנאוליתית

התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט
תקופת האבן	התקופה הפלאוליתית	הפלאוליתית התחתונה
		הפלאוליתית התיכונה
		הפלאוליתית העליונה
	התקופה האפיפלאוליתית
	התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות	התקופה הכלקוליתית

התקופה הנֶאוֹליתית (או נֶאוליתיקון; ביוונית: νεολιθική; "נאוס" = חדש, "ליתוס" = אבן; מכונה גם תקופת האבן החדשה) היא תקופה פרהיסטורית שנחשבת באופן מסורתי לחלקה האחרון של תקופת האבן.

ריהוט בחפירה ארכאולוגית בסקארה ברי. בתצלום נראים מדפים.

המונח נטבע בידי ג'ון לובוק בשנת 1865 כחלוקה פנימית של מערכת שלוש התקופות. התקופה באה לאחר התקופה האפיפלאוליתית או התקופה המזוליתית באירופה, מערב אסיה וצפון אפריקה.

את תחילת התקופה מציינת המצאת החקלאות, ואת סיומה ניתן לראות בהופעת כלי מתכת בתקופת הנחושת, תקופת הברונזה או תקופת הברזל (בהתאם לאזור הגאוגרפי). בהגדרת תקופה זו אין הכוונה בהכרח לרצף בזמן, אלא למגוון מאפיינים תרבותיים כגון שימוש ביבולי פרא, גידול יבולי בעל ושימוש בבעלי-חיים מבויתים.

מקורות והתפתחות אזורית

תרבויות המזרח התיכון הובילו את ההתפתחות התרבותית והטכנולוגית וכך נכנסו לתקופה הנאוליתית בסביבות שנת 10,000 לפנה"ס. התרבויות הנאוליתיות הראשונות במזרח התיכון היו באזור הלבנט (התרבות הנאוליתית הקדם קרמית א, הנאוליתית הקדם קרמית ב) ומשם הופצה התרבות מזרחה ומערבה. תרבות תקופת האבן החדשה הגיעה בשנת 8000 לפנה"ס במערב לאנטוליה ובצפון למסופוטמיה.

אתרים ותרבויות נאוליתיות במזרח אסיה נמצאו באזור פקיסטן שבאזור מרגרה (Mehrgarh) מסביבות שנת 7000 לפנה"ס. נוסף על כך, נמצאו יישובים באזור לאחראדווה (Lahuradewa), ליד בקעת הגנגס שבתת-היבשת ההודית החל משנת 6200 לפנה"ס. באזור זה נמצאו במספר אתרים ציורי פחם באתרים שונים, אלו מעידים על קיומה של תרבות שהשתמשה בחיתוך והבערת אש. מזרחה יותר, באזור בקעת הגנגס נמצאו מספר אתרים, כמו אגם סאני טל שבו נמצאו אבקנים של מיני דגנים ותבואה שתוארכו ל-13,000 לפנה"ס. ממצאים אלו רומזים כי ייתכן והיו גידולי חקלאות באזור. כך שאם להסתמך על ממצאים אלו מן הסמינר הלאומי בארכאולוגיה של מישור גאנה בדצמבר 2004 לקנאו הודו, זהו האזור הראשון, ככל הידוע כיום שהתאפיין בתרבות נאוליתית.

בדרום-מזרח אירופה הופיעו לראשונה חברות שעסקו בעיבוד חקלאי בשנת 7000 לפנה"ס; טכנולוגיה זו הגיעה למרכזה של אירופה בשנת 5500 לפנה"ס. יישובים מוקדמים ביותר שנמצאו באזור זה הם סטארצ'בו-קרש (Starčevo-Körös), ווינצ'ה (Vinča). ממצאים על התרבות הנאוליתית במערב וצפון-מערב אירופה נמצאו בסביבות שנת 4500 לפנה"ס, וכפי הנראה החלה התרבות כתוצאה מנדידת עמים והפצה של התרבות.

במרכז אמריקה בסביבות 4500 לפנה"ס התרחשה אותה התפתחות בדיוק (ביות תבואה, יישובי קבע), אולם באזור זה השתמשו במונח Formative ("יוצר" או "מעצב"), במקום השימוש במונח נאוליתי.

בתחילה, החקלאות הנאוליתית הייתה מוגבלת למגוון צר של תבואה (מבויתת ובר) ורעיית צאן הכוללת כבשים ועזים, אולם לקראת 7000 לפנה"ס התרחב מגוון בעלי החיים לגידול בקר וחזירים. החלו לקום יישובי קבע ויישובי חצי קבע, והחל השימוש בכלי חרס. לא כל ההיבטים והמאפיינים של התרבות הנאוליתית (לדוגמה: קדרות, יישובי קבע, גידול תבואה מבויתת וגידול בעלי חיים מבויתים) הופיעו באותו סדר: בחברות הראשונות במזרח התיכון שעסקו בחקלאות לא עשו שימוש בקדרות, בבריטניה לעומת זאת, ככל הנראה לא נעשה תהליך של ביות צמחים בתקופה הנאוליתית המוקדמת, ולא ברור האם היו יישובי קבע בבריטניה. במקומות אחרים בעולם כמו אפריקה, הודו ודרום מזרח אסיה, ההתפתחות הנאוליתית לא הופצה מהמזרח התיכון, כך שבעצם נוצרו במקומות אלה תהליכים עצמאיים שהובילו לתרבויות נאוליתיות אזוריות. תרבויות אלו התפתחו באופן שונה לחלוטין מאלה של המזרח התיכון דרום-מערב אסיה ואירופה. למשל, החברה היפנית המוקדמת עסקה בקדרות עוד בתקופת האבן האמצעית (Mesolithic).

ארגון חברתי

ישנן מעט עובדות מדעיות המצביעות על קיום של ריבוד חברתי. בתקופה הנאוליתית, ההיררכיה החברתית מקושרת הרבה יותר עם התקופה הבאה תקופת הברונזה. משפחות ומשקי בית נאוליתיים היו יחידות עצמאיות כלכלית. למרות האמור למעלה, ניתן ללמוד על הריבוד החברתי מתוך הממצאים הטכנולוגיים. למשל, בחפירות במרכז אירופה נחשפו שוחות מעגליות גדולות (בין 4800 ל-4600 לפנה"ס). בתקופה מאוחרת יותר נמצאו הגבהות מעל מים, תלי קבורה וסטונהנג' (henges). קיום מבנים אלו דורש ארגון חברתי וזמן עבודה רב, דבר המרמז על כך שהיו אנשים בעלי השפעה שארגנו והוציאו לפועל עבודה.

דוגמאות נוספות לארגון חברתי ניתן ללמוד מאתרים בימארבנקרמיק (Linearbandkeramic) לאורך הריין שבהם נמצאו ביצורים. כמו כן, בבריטניה קיימות עדויות למאבקי כוח באתרים נאוליתיים. מעובדות אלו של מבנים גדולים, ביצורים ומאבקי כוח, ניתן ללמוד כי הייתה התארגנות של "שיתוף פעולה" או במילים אחרות קבוצות שבטיות. יש להניח כי קבוצות אלו נשלטו על ידי אנשים כריזמטיים שעמדו בראש אילן היוחסין. בתקופת הברונזה המוקדמת יהפכו מבנים חברתיים אלו באירופה ל-Chiefdoms – קבוצה היררכית המאורגנת כנגזרת הייחוס/המרחק של הפרט מן הצ'יף. לאורך התקופה הנאוליתית התפתחו מספר תרבויות שהייתה להן מערכת פוליטית מורכבת מאוד, כגון Iroquois, אנשי הפוואלו (Pueblo people), בני המאיה והמאורים. כל אחת מתרבויות אלו הקימה מערכת פוליטית מסובכת ומורכבת.

בפברואר 2022, נמסר מחוקרים מאוניברסיטת המלך חוסיין בירדן ומהמכון הצרפתי של המזרח הקרוב, על מקדש שנמצא סמוך לעפיפוני המדבר במזרח ירדן, המעיד על תושביו שהיו ציידים מיומנים ושעיסוק זה היה מרכזי בחייהם^[1].

חקלאות

התפתחות החקלאות הייתה השינוי המשמעותי הגדול ביותר בתקופה הנאוליתית. זהו שינוי משמעותי עבור כל המין האנושי וצורת החיים שלו. בתקופה זו החל עיבוד התבואה, תִרבות ושיפור של זני תבואה ודגנים. החלה לרדת ההישענות על תרבות הלקטים-ציידים והנוודים, ונמצאה דרך חלופית לספק מזון. ההישענות על תנובה מהאדמות המעובדות הלכה וגדלה. חוקרים מאמינים כי התפתחות זו עודדה באופן משמעותי את גידול ההתיישבות, היות שלעבודת גידול התבואה נדרש כוח אדם רב וקבוע, וכך עלה הצורך במתיישבים קבועים. מצד שני, התנובה הגדלה והולכת של האדמות המעובדות אפשרה לספק מזון לאוכלוסייה הגדלה. מגמה זו, של גידול בביקוש לכוח אדם וגידול האוכלוסייה, המשיכה לתקופת הברונזה, ובסופו של דבר נבנו עיירות, ומאוחר יותר ערים ומדינות.

אבן רחיים מהתקופה הנאוליתית לטחינה של גרעינים תוך סיבוב

התקופה הנאוליתית זכתה בשם "המהפכה הנאוליתית" – ביטוי שטבע הארכאולוג האוסטרלי ויר גורדון צ'יילד (Vere Gordon Childe). שם זה הוא תולדה של שינויים מרחיקי לכת בתחומים רבים, כגון: העמקת האינטראקציה האנושית, שיטות הקיום המבוססות על הישענות על תנובה חקלאית, תרבות זני תבואה ודגן וביות בעלי חיים.

אחד היתרונות הפוטנציאליים של התחכום והפיתוח הגדולים של טכנולוגיות חקלאיות הייתה האפשרות לעודפי תבואה בעונות ברוכות. בעונות אלו התנובה הייתה גדולה מהנדרש לשימוש מיידי של הקהילה. יתרות התנובה נשמרו לעונות שבהן היה קיים מחסור עונתי, או שימשו לסחר חליפין עם קבוצות אחרות. כך למעשה, היתרות הללו אפשרו את הגדלת האוכלוסייה.

עם זאת, החברות החקלאיות הראשונות הושפעו מכל בעיה בגידולי החקלאות כגון בצורת או מגפה. בחברות שנשענו באופן משמעותי על החקלאות לצורך אספקת המזון, גדלה מאוד הרגישות לעונות שחונות, בעוד הלקטים-ציידים היו כמעט חסינים למחסור כה דרמטי ורוטיני. למרות המכשולים התקופתיים באספקת המזון, החברה החקלאית הנאוליתית הצליחה להגדיל את כמויות המזון לאורך זמן; הוכחה לכך ניתן למצוא בגידול האוכלוסייה והתרחבות הטריטוריות.

אחד השינויים המשמעותיים הנוספים לחברת "החקלאים החדשים" היה אופי התזונה (הדיאטה). חברת הלקטים-ציידים ניזונה מכמויות גדולות של חלבון מן החי, בעוד שלחקלאים היו פחות הזדמנויות ומוטיבציה לציד, ורוב מזונם הגיע מהצמחים המתורבתים שגידלו. אין עדיין הסכמה לגבי היתרונות והחסרונות של השינוי בהרגלי התזונה, וההשפעה הכללית שלהם על תחילת ההתפתחות החברתית.

ביות בעלי החיים בחלק מהחברות הנאוליתיות, כבהמות עבודה או מקור למזון (ומקנה), היה חידוש נוסף ששינה את המאפיינים החברתיים. כל התוצרים כולל תוצרי הלוואי של בעלי החיים נוצלו, כך למשל הגללים של בעלי החיים שימשו כחומר דישון, כדלק ואפילו כחומר בנייה. בנוסף לשימוש בבעלי החיים כמקור זמין לחלבון ומקור למוצרי חלב, מִקנה שימש לעיתים גם לסחר חליפין. ההתמחות בגידול צאן, חייבה לנדוד מפאת הצורך בשדות מרעה (מחזור נדודים של עדרים).

טכנולוגיה

פסל טרקוטה: האדם החושב מקרדיצה מהמאה ה-45 לפנה"ס במוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה

החקלאים הנאוליתיים היו מיומנים מאוד. הם ייצרו מגוון של כלים שהיו נחוצים לגידול, עיבוד וקציר של תבואה (כמו להבי מגלים ואבני רחיים), וכן כלים ליצור מזון (כלי חרס וכלי עצם). מיומנותם התבטאה גם בייצור מגוון כלי אבן כמו קישוטים, חניתות, חרוזים ופסלים. האנשים הנאוליתיים בלבנט, באנטוליה, בסוריה, בצפון מסופוטמיה ובמרכז אסיה, בנו את בתי הכפר שלהם מלבני חמר. מעניינים במיוחד הבתים בצ'טלהויוק שבטורקיה, שטויחו ונצבעו בסצנות מפוארות של אנשים ובעלי חיים. באירופה נבנו בתים ארוכים עשויים קש ובוץ, וכן קברים מפוארים למתים. קברים אלו היו נפוצים במיוחד באירלנד, ואלפים רבים קיימים עד היום. האנשים הנאוליתיים באיים הבריטיים בנו תילי קברים ארוכים וחדרי קבורה למתיהם, מעברים מעל מקורות מים, סטונהנג' מכרות צור, ומונומנטים. הכביש המתוכנן העתיק ביותר, ה"דרך המתוקה" (Sweet Track) באנגליה, נבנה אף הוא בתקופה זו. בני האדם למדו דרכים לשמר מזון לחודשים הבאים, כמו עיצוב של מכלים דחוסי אוויר, ושימוש במלח לצורך שימור המזון.

עד לבואם של האירופאים היו החברות באמריקה ובאיי האוקיינוס השקט ברמת הטכנולוגיה הנאוליתית עם מעט יוצאים מהכלל – כמה גרזנים וראשי חיצים מנחושת באזור גרנד קניון.

יישובים נאוליתיים

רשימה של אתרים ארכאולוגיים:

שם אתר בלעז	שם אתר בעברית	מדינה	זמן האתר (לפנה"ס)	הערה
מערת Franchthi	מערת פרנכתי	יוון	10,000	יושב שוב בין השנים 6000–7500
WF16	ואדי פינאן 16	ירדן	10,000
Göbekli Tepe	גבקליטפה	טורקיה	9000
Karahantepe	קרהנטפה	טורקיה
	מקדש במזרח ירדן^[1]	ירדן	9000	מקדש
Jericho	יריחו	ישראל	8350	התפתח מהתרבות הנאטופית האפיפלאוליתית
Nevali Cori	נוולי ג'ורי	טורקיה	8000
Çatalhöyük	צ'טלהויוק	טורקיה	7500
Dispilio	דיספיליו	יוון	7500
Baʿja	בעג'ה	ירדן	7500
Mehrgarh	מחרפארח	פקיסטן	7000
Cnossus	קנוסוס	יוון	7000
Lahuradewa	לאחורדווה	הודו	6200
Skara Brae, Knap of Howa, Orkney Islands	סקארה ברי, נפ או'האואר, איי אורקני	סקוטלנד	3500
Brú na Bóinne	ברו נא בוין	אירלנד	3500
	אתר מוצא^[2]	ישראל	9000