סינדרום ירושלים (מחזה)

סינדרום ירושלים
	רפי אדיר ומיכה מורים, תצלום מאת מורל דרפלר תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
בימוי	גדליה בסר
הפקה	תיאטרון חיפה
כתיבה	יהושע סובול
מוזיקה	יוני רכטר
הצגת בכורה	8 בינואר 1988
שפה	עברית

סינדרום ירושלים הוא מחזה שכתב יהושע סובול ועלה בתיאטרון העירוני חיפה במסגרת "חג המחזה המקורי" לכבוד חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל. המחזה גרם לסערה ציבורית שהביאה להתפטרות סובול וגדליה בסר מהנהלת תיאטרון חיפה^[1].

עלילה

המחזה עוסק בקבוצה של נפגעי נפש המעלים מחזה, אותו כתב פרופסור מטורף, שבו משוחזרת תקופת סוף ימי בית שני בירושלים, שבה השתלטו הקנאים על העיר, הביאו למלחמת אחים, וחורבן הבית השני. שמות הדמויות במחזה לקוחות מתוך ספרו ההיסטורי של יוספוס פלביוס, "מלחמות היהודים". במקביל מתרחש קו עלילה נוסף בו מתרחש במציאות חורבן הבית השלישי. צבא בלתי נראה מטיל מצור על העיר ומפציץ אותה. חייל מבולבל, שמחפש את הפרה הגדודית שאבדה, מאיים על איכר החשוד בגניבה. לפתע נפתחת מתקפה והסמל המבוהל יורה לכל עבר. החייל פוגש בקבוצה והם מנסים לשלב אותו במחזה שהם מעלים.

המחזה הוא מעין מטפורה למצב הנפשי סינדרום ירושלים, אשר גורם לאדם הנמצא בירושלים להאמין שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים^[2]. שכן לדמויות במחזה יש תסמונת של הרס עצמי מתוך שאיפה לגאולה, אמיתית או מדומה.

עלילת המחזה שואבת השראה מהמחזה "מארה סאד" מאת פטר וייס, שגם הוא בנוי כ"מחזה בתוך מחזה".

צוות

בימוי: גדליה בסר, תפאורה: אדריאן ווקס, תלבושות: עדנה סובול, תאורה: יחיאל אורגל, מוזיקה: יוני רכטר, כוריאוגרפיה: ליאת דרור וניר בן גל.

השחקנים:

להקת השחקנים של הפרופסור

הפרופסור - דורון תבורי
המבשר - דרור קרן
האב - מכרם ח'ורי
המורד - שאול מזרחי
הכרות - מוחמד בכרי
המלך - סלים דאו
המנהיג - גדעון שירין
הטרוריסט - מיקי בן-הרוש
הרוצח - רפי אדיר
האם - דינה בליי
המקוננת - תמי אלון
הצעירה - קרן מור
הנימפומאנית - אלן מישלין

אנשי צבא

סמל - מיכאל מורים
חייל (פסנתרן) דני רייכנטל
קצין - גיורא שמאי
רב"ט - גורי סגל

אזרחים

אלמוני - יוסף באשי
אלמונית - סלווה נקארה

ספר המחזה יצא לאור בהוצאת "אור עם".

הסערה הציבורית

בדצמבר 1986 יזם יעקב אגמון, שמונה למנהל חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל, דיון עם מנכ״לי התיאטראות הרפרטואריים בישראל, בו הוחלט על הפקת פסטיבל תיאטרון ישראלי, שיציין 40 שנות מחזאות מקורית במסגרת החגיגות^[3]. תיאטרון חיפה בחר במחזאי יהושע סובול לכתוב מחזה לכבוד אירוע זה.

הצגת הרצה של המחזה, טרום בכורה, נערכה במוצאי שבת 26 בדצמבר 1987, באולם תיאטרון חיפה. אנשי ציבור שנכחו בהצגה, בהם חבר הכנסת מהליכוד מאיר כהן-אבידב, ראש עיריית חיפה אריה גוראל ויושב ראש הנהלת התיאטרון יונה יהב, התלוננו על דמותו של החייל היורה באזרחים, שאותה פרשו כחייל צה"ל, וראו במחזה כמבזה אותו (למרות שבמחזה אינו מוצג כחייל צה"ל). חבר הכנסת כהן-אבידב פתח במאבק ציבורי, ביקש לבטל את השתתפותו ב"חג המחזה המקורי" במסגרת חגיגות שנת ה-40, ואף העלה את הנושא לדיון בכנסת, דבר שעורר סערה תקשורתית^[4]. ב-29 בדצמבר נערך דיון במטה חגיגות שנת ה-40, בכדי להחליט אם יש להוציא את המחזה מאירועי "חג המחזה המקורי", שתוכננו לשבוע אחר כך. בתגובה אמרו מנהלי התיאטרונים האחרים בישראל שגם הם לא ישתתפו אם המחזה לא יוצג^[5]. יום אחר כך נערך גם דיון סוער בכנסת^[6]. ב-4 בינואר 1988 הודיע סובול על שינוי התלבושת של השחקנים, כך שיהיה ברור יותר לקהל שמדובר בצבא היפותטי דמיוני^[7]. ראש עיריית חיפה גוראל, דחה את הקריאות לביטול המחזה, אף שהודה כי "התוכן בהחלט לא לטעמי ולא תואם את האמת". על דרישתו של כהן-אבידוב אמר: "לח"כ כהן-אבידוב יש השקפת עולם משלו. הוא לא זקוק כלל לתיאטרון. הוא היה רוצה שכל הזמן ישירו רק שירי מולדת ואני בהחלט לא בדעתו"^[8].

הצגת הבכורה נערכה כמתוכנן ב-8 בינואר 1988, באולם תיאטרון "הבימה" בתל אביב. בערב הצגת הבכורה ערכו אנשי ימין הפגנה גדולה מחוץ לאולם, וחבר הכנסת מהליכוד מיכאל איתן הפיץ עלונים שעליהם הודפס "ס.ס. סובול סינדרום", במבואת האולם. עם החשכת האולם ותחילת ההצגה, אנשי תנועת כך שקנו כרטיסים להצגה החלו להפריע וההצגה נעצרה שש פעמים, עד ש-75 מהם פונו בכוח על ידי המשטרה^[9].

ב-11 בינואר נערך דיון תיאטרון חיפה על המחזה שבסופו הודיעו סובול ובסר על התפטרותם. בהודעתם כתבו: ”נוכח ההתערבות הבלתי פוסקת של פוליטיקאים בענייני התיאטרון, נוכח הסתה פרועה ננד התיאטרון, התיישרותם של אנשי תקשורת מסוימים עם התעמולה הארסית והשקרית נגד התיאטרון; למרות שהעלינו בהצגותינו את התיאטרון הישראלי על הבמות המכובדות ביותר בעולם, וזכינו בהערכה והכרה בינלאומיות; נוכח מקהלת ההסכמה הלאומית כנגד 'סינדרום ירושלים' - שאנו רואים בה את אחד מהישגינו האמנותיים החשובים ביותר - החלטנו להתפטר”^[1]. יומיים אחר כך הודיעה הנהלת התיאטרון כי המחזה בכל זאת יוצג, כמתוכנן בלוח המופעים למנויים^[10].

הפקת 2010

בשנת 2010 העלה סובול גרסה עדכנית של המחזה בשם "חוזרים על סינדרום ירושלים", אותה גם ביים, עם תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, בתיאטרון תמונע^[11].

מוזיקה: שחר אבן צור, עיצוב תפאורה ותלבושות: הדס מוצרי ולוסיאנה פילמר, תנועה: מרינה בלטוב, עיצוב תאורה: חני ורדי, עוזר במאי וניהול הצגה: ענבל גנצר/ שרון כהן.

שחקנים: ענת אייזיק, אדוה שרון אילן, מיכל בנאי, נעמה בסון, צליל-חן זקס, ליאור חסון, אהוד כהן-הרמתי, יהונתן מגון, אורטל מור, יולי סקר, מיטל פרץ, ערן פרץ, אייל צ'יובן, יסמין רז, תמר רצאבי.

לקריאה נוספת

ד"ר מרים יחיל וקס, סינדרום ירושלים 1988: שיאו וסופו של התיאטרון הפוליטי בישראל, אתר התיאטרון הישראלי, החוג לאמנות התיאטרון - הפקולטה לאמנויות - אוניברסיטת תל אביב

קישורים חיצוניים

״סינדרום ירושלים״ - כתבת חדשות על הסערה הציבורית, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:50)
עתי"ם, גאולה כהן: להוריד את "סינדרום י־ם", חדשות, 11 בינואר 1988
ליטל לוין, 11.01.1988 /מנהלי תיאטרון חיפה מתפטרים "בגלל הסתה", באתר הארץ, 11 בינואר 2011
גילי איזיקוביץ, בחזרה להצגה "סינדרום ירושלים" שהורדה מהבמות בזעם, צילקה את יוצריה ושינתה את התיאטרון הישראלי לעד, באתר הארץ, 20 באפריל 2023

ביקורות

יוסי עוזרד, בכורה - אין סיבה למהומה, חדשות, 11 בינואר 1988
סינדרום ירושלים: פחד מוות באוויר, מעריב, 8 בינואר 1988
רחלה זנדבנק, תיאטרון - השקט שאחרי הסערה, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988

הערות שוליים

^ ¹ ² ראובן בן-צבי, יהושע סובול וגדליה בסר התפטרו מתפקידיהם בתיאטרון חיפה, מעריב, 12 בינואר 1988
^ נורית וורגפט, ירושלים, עיר משגעת, באתר הארץ, 2 בפברואר 2014
^ אירית נחמני, של מי החג הזה, חדשות, 29 בדצמבר 1987
^ יגאל קוצר, אירית נחמני, הסינדרום החיפאי, חדשות, 29 בדצמבר 1987
^ חיים נגיד, התיאטרונים: לא נשתתף בחגיגות ה־40 אם תיאטרון חיפה לא ישותף, מעריב, 29 בדצמבר 1987
^ יוסף צוריאל, בכנסת - "בחירת סינדרום ירושלים -מזוכיזם לשמו", מעריב, 31 בדצמבר 1987
^ יגאל קוצר, מבוקש: צבע ניטרלי הוויכוח על "סינדרום ירושלים" נמשך: מאיר כהן־אבידוב בא בראש משלחת מחאה לאריה גוראל; יהושע סובול מודיע על שינוי תלבושות השחקנים, כדי למנוע פגיעה בצה״ל, חדשות, 4 בינואר 1988
^ ליטל לוין, 11.01.1988 /מנהלי תיאטרון חיפה מתפטרים "בגלל הסתה", באתר הארץ, 11 בינואר 2011
^ זאב אופירי, פצצות סירחון בתיאטרון הלאומי, חדשות, 10 בינואר 1988
שוש אביגל, סינדרום ישראל, חדשות, 10 בינואר 1988
^ 'סינדרום ירושלים' יוצג למנויים ־ ואתר־כך יירד, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988
^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, "חוזרים על סינדרום ירושלים": קשה מנשוא, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010
רון שוורץ, ‏הסינדרום של סובול, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2010

[מעריב1-1] ¹ ² ראובן בן-צבי, יהושע סובול וגדליה בסר התפטרו מתפקידיהם בתיאטרון חיפה, מעריב, 12 בינואר 1988

[2] נורית וורגפט, ירושלים, עיר משגעת, באתר הארץ, 2 בפברואר 2014

[3] אירית נחמני, של מי החג הזה, חדשות, 29 בדצמבר 1987

[4] יגאל קוצר, אירית נחמני, הסינדרום החיפאי, חדשות, 29 בדצמבר 1987

[5] חיים נגיד, התיאטרונים: לא נשתתף בחגיגות ה־40 אם תיאטרון חיפה לא ישותף, מעריב, 29 בדצמבר 1987

[6] יוסף צוריאל, בכנסת - "בחירת סינדרום ירושלים -מזוכיזם לשמו", מעריב, 31 בדצמבר 1987

[7] יגאל קוצר, מבוקש: צבע ניטרלי הוויכוח על "סינדרום ירושלים" נמשך: מאיר כהן־אבידוב בא בראש משלחת מחאה לאריה גוראל; יהושע סובול מודיע על שינוי תלבושות השחקנים, כדי למנוע פגיעה בצה״ל, חדשות, 4 בינואר 1988

[8] ליטל לוין, 11.01.1988 /מנהלי תיאטרון חיפה מתפטרים "בגלל הסתה", באתר הארץ, 11 בינואר 2011

[9] זאב אופירי, פצצות סירחון בתיאטרון הלאומי, חדשות, 10 בינואר 1988
שוש אביגל, סינדרום ישראל, חדשות, 10 בינואר 1988

[10] 'סינדרום ירושלים' יוצג למנויים ־ ואתר־כך יירד, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988

[11] ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, "חוזרים על סינדרום ירושלים": קשה מנשוא, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010
רון שוורץ, ‏הסינדרום של סובול, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]