דינה בליי-שור

דינה בליי-שור (נולדה ב-3 בדצמבר 1957) היא שחקנית ישראלית.

דינה בליי-שור בהצגה "השולחן: עבודת כיתה", בבימויה של נעמי יואלי, 2009

ביוגרפיה

דינה בליי נולדה וגדלה בבואנוס איירס, ארגנטינה. בהיותה בת ארבע עשרה הצטרפה לחוג הנוער של התיאטרון היהודי-קומוניסטי בבואנוס איירס (IFT). המורה הראשון שלה היה גיירמו בטגליה, מגדולי שחקני התיאטרון והקולנוע בארגנטינה באותה עת, ממנו שמע לראשונה על שיטת העבודה של סטניסלבסקי, על שייקספיר ועל התיאטרון היווני העתיק.

עלתה לישראל לבדה ב-1976, ולאחר שסיימה בגרות בתיכון החקלאי כפר סילבר, התיישבה בקיבוץ געתון, בו התגוררה שבע שנים.

למדה משחק בהדרכת הבמאית הלנה קורקין בחוג לתיאטרון של בימת הקיבוץ (1982-1980). למדה משחק והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים (1985-1982). בין המורים שהשפיעו על עבודתה: חנן שניר, רנה ירושלמי, מימי ויזנברג, גזה פרטוש ושמוליק שילה (מנהל החוג לדרמה של סמינר הקיבוצים באותם הימים). במהלך הקריירה בליי השתתפה בסדנאות רבות ולמדה אמנות הקול אצל מרדית מונק מארצות הברית ופסיכודרמה אצל הניה ארצי (שניהם ב-1986), תיאטרון הנו אצל קזואו אונו מיפן ותנועה אצל רות זיו אייל (שניהם ב-1987), מסיכות של קומדיה דל'ארטה אצל ז'ילברטו טופאנו מאיטליה (1988), תיפוף וכלי הקשה אצל קאי אקומורה מיפן (1989) ותיפוף, שירה וריקוד אפריקאיים אצל מאירה אשר (1993). סדנת משחק אצל מייקל אלפרדס (2000).

מייד בתום לימודיה הזמינה אותה הבמאית רנה ירושלמי לשחק בתיאטרון חיפה. שם גילמה את דמותו של נער שתקן התלוי באימו במחזה "שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פיראנדלו. תפקידה השני היה במחזה "חפצים" מאת א.ב. יהושע בו גילמה את דמותה של עוזרת בית ערביה. היא נשארה בתיאטרון חיפה ארבע עונות. בין השאר שיחקה בו בתפקיד חנה בלצר, מתורגמנית רוסיה במחזה "כשהיא רוקדת" מאת מרטין שרמן, הדודה ב"שידוכין" מאת גוגול והאם ב"סינדרום ירושלים" מאת יהושוע סובול.

ב-1989 גילמה את תפקיד אופליה ב"המלט" במסגרת תיאטרון הקאמרי ואנסמבל עיתים בבימויה של רנה ירושלמי, לצידו של שולי רנד בתפקיד המלט, הפקה שהייתה בסיבוב הופעות ברחבי תבל. מאוחר יותר שיחקה בליי בעוד שלוש הפקות בבימויה של רנה ירושלמי: בתפקיד הדוקטור המרושע ב"וויצק" מאת גאורג ביכנר, ובהצגות "ויאמר" וב"ויאמר וילך".

ב-1990 שיחקה ב"חתונת הדמים" מאת לורקה בבימויו של חנן שניר שהועלתה בתיאטרון הבימה. גילמה את דמותה של הלבנה לבושה לבן כשהיא מטפסת על קיר ומשקיפה על האוהבים האבודים; היא זכתה בפרס פינקל על התפקיד. בהצגה "הדיבוק" בבימויו של חנן שניר (1998) גילמה את דמותה של חנה רובינא המשחקת את לאה, אחת מארבע דמויותיה של הגיבורה במחזה, הרוקדת בתיאטרליות בשולי הבמה ומשקיפה על גורלה של לאה דהיום.

במהלך השנים שיחקה לסירוגין בקאמרי, הבימה, בית ליסין ותיאטרון חיפה. באופרת הרוק "פיקניק בחוסמסה" מאת חיים נגיד בקאמרי (1990), גילמה את אשתו המתאבדת, יוצאת רוסיה, של עורך דין, עטתה תכריכים ופרצה במחול. ב-1992 שיחקה בהצגת יחיד "השוטה" במסגרת התיאטרונטו. ההצגה הייתה מורכבת מ-79 פסקאות מתוך 40 מחזות (שכתבו בין השאר שקספיר, טום סטופארד, לואיס קרול, ניטשה, אוסקר ויילד ובקט), אותם ליקטה וביימה רינה ברוך.

ב-1993 הכירה את המחזאי והבמאי חנוך לוין, והחלה לשחק במחזותיו. בין תפקידיה: הילד בן השבע בהצגה "הילד חולם", שולית המענה בהצגה "כריתת ראש" (שתיהן בתיאטרון הבימה) וכרוב עצוב ב"אשכבה" בתיאטרון הקאמרי, תפקיד אותו מגלמת עד היום (2022).

ב-2014 החלה לשחק בתפקיד אנטיגונה בהצגה "אנטיגונה" מאת סופוקלס בבימויו של גדי צדקה בתיאטרון העברי ובהצגה "היריקה" בהבימה מאת גדעון רייכר.

פרדי רוקם כתב עליה במאמר בכתב העת 'תיאטרון':

"משחקה של דינה בליי מבטא בעיניי, בראש ובראשונה, משהו אופייני ביותר לתיאטרון הישראלי: עוצמה רגשית, חום אנושי ואפילו סנטימנטליות ורגשנות יתר, המופנים ישירות אל הקהל. תכונות אלו מצטרפות לאמירה אידאולוגית ורעיונית, שאף היא מגייסת את השחקן, ובמקרים רבים גם את הקהל – מעורבות ו'רלוונטיות', לעיתים ללא פשרות... מה שלדעתי מייחד את דינה בליי כשחקנית היא היכולת שלה לגלם רעיון או סמל אבסטרקטיים, שאינם בהכרח כפופים לאמירה אידאולוגית חד-ממדית, אך יש להם בוודאי השלכות אידאולוגיות. יכולת זו... מעניקה ייחודיות למשחקה בהקשר הישראלי, ומשווה לעיתים מימד מטאפיזי למשחקה. היא לא משחקת "דמות" במובן המקובל אלא איכויות על-אינדיבידואליות."

בשנים 1996–1997 הדריכה שחקנים ולימדה תנועה בקבוצה הצעירה של הבימה. ב-1998 העבירה סדנת משחק וביימה הצגה בנושא הזיקנה בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. בשנים 2008-2008 העבירה סדנאות משחק לבמאים מטעם עיריית תל אביב.

דינה בליי-שור נשואה למנואל שור-בליי ולהם בת, סימונה.

פרסים

• 1991 - פרס פינקל על תפקיד הלבנה ב"חתונת הדמים" מאת פדריקו גארסיה לורקה, בימוי חנן שניר, הבימה.

• 2006 – פרס הבמה לילדים ונוער לשחקנית השנה על תפקיד הבובה ב"גטו" בתיאטרון אורנה פורת מאת יהושע סובול בבימוי גדי צדקה בתיאטרון העברי.

• 2010 – פרס השחקנית על קריאת תפקיד האמא במחזה "שתיקה רועמת" מאת אנדראה באואב, בימוי אורי אגוז, פסטיבל קריאת מחזות בבית ליסין.

תפקידים

תיאטרון

תיאטרון הבימה

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
חתונת הדמים	פדריקו גארסיה לורקה	חנן שניר	הלבנה, בת הכפר	1990
ירמה	פדריקו גארסיה לורקה	מיכל פורת	מריה	1991
הילד חולם	חנוך לוין	חנוך לוין	הילד	1993
כריתת ראש	חנוך לוין	חנוך לוין	שולית המענה	1996
הדיבוק	ש. אנ-סקי	חנן שניר	חנה רובינא	1998
בית ברנרדה אלבה	פדריקו גארסיה לורקה	אילן רונן	אנגוסטיאס	2001

תיאטרון חיפה

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
שש נפשות מחפשות מחבר	לואיג'י פיראנדלו	רנה ירושלמי	הנער	1985
חפצים	א.ב. יהושע	גדליה בסר	העוזרת הערביה	1986
בונבנטורה	סרז'יו טורנו	ז'ילברטו טופנו	התאומות	1986
כשהיא רוקדת	מרטין שרמן	בוב אקרמן	חנה בלצר	1986
שידוכין	ניקולאי גוגול	אילן תורן	הדודה	1987
הלילות העליזים של פרנקפורט	יוסף מונדי	יוסף מונדי	היפני והבלדר	1987
סינדרום ירושלים	יהושע סובול	גדליה בסר	האם	1987
יהודי בחצר הדוכס	יהודה סומו	ז'ילברטו טופנו	לוצאטה	1988
נישואי פיגארו	פייר בומרשה	קטלינה בוז'יאנו	קירובינה	1988
מחיר הכבוד	יעקב גורדין	רוני פינקוביץ'	האומנת	2010
ארגנטינה	בעז גאון	סיני פתר	האמא	2011

תיאטרון הקאמרי

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
דידו ואיניאס (אופרה)	הנרי פרסל	חנן שניר	בנו של יופיטר	1985
פיקניק בחוסמסה	חיים נגיד	ג'ק מסינגר	גיטה	1990
אשכבה	חנוך לוין	חנוך לוין	כרוב עצוב	1999
בדנהיים 1939	אהרן אפלפלד	עמרי ניצן-מיכה לבינסון	האישה	2006
זה הים הגדול	יוסף בר-יוסף	דדי ברון	האמא	2007

אנסמבל עתים ותיאטרון הקאמרי

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
המלט	ויליאם שייקספיר	רנה ירושלמי	אופליה	1989
וויצק 91	גאורג ביכנר	רנה ירושלמי	הדוקטור	1991
ויאמר	טקסטים מהתנ"ך	רנה ירושלמי		1994
ויאמר וילך	טקסטים מהתנ"ך	רנה ירושלמי		2003

תיאטרון בית ליסין

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
דולפינים	מאיה שעיה	דדי ברון	האמא	2008

תיאטרון אנסמבל הרצליה

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	הצגת בכורה
בשר גבירותיי ורבותי	שחר פנקס	שיר גולדברג	פאני ברבריצי	2011
פימה	עמוס עוז	נולה צ'לטון	אנט	2012
קיגלר: חייו ומותו	עודד ליפשיץ	עודד ליפשיץ	הדוקטור	2013

בתיאטראות שונים

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	תיאטרון	הצגת בכורה
שלוש רביעיות	יורם פורת	יורם פורת	נורה	תיאטרון הקיבוץ	1995
ינשופות	אגי משעול	נועה לב		משכן האופרה של תל אביב	2004
היריקה	גדעון רייכר	דניס שמע	נירה	צוותא	2013

תיאטרון ילדים ונוער

הצגה	מחזאי	במאי	תפקיד	תיאטרון	הצגת בכורה
מנ-טן-טירו-לירוי-לה	מריה הלנה וולש	הלנה קורקין		בכורה בפסטיבל הלילות של יפו	1987
גדא וביש גדא	בשביס זינגר	הלנה קורקין	גדא והנסיכה	בכורה בפסטיבל חיפה הראשון להצגות ילדים (פרס ראשון בפסטיבל)	1989
מסע סביב הזנב	מנחם עיני	מנחם עיני	הצגת יחיד		1994
מסעות הקרנף אברהם				הפקה פרטית	1996
מכתבים לאחי	יאקי מחרז	יאקי מחרז	האם		2002
המכשפה	גליה בארי	גליה בארי	המכשפה	תיאטרון מופע	2003
גטו	יהושע סובול	גדי צדקה	הבובה	התיאטרון העברי	2005
קורצ'אק	גדי צדקה	גדי צדקה	הילדה	התיאטרון העברי	2009
אנטיגונה	סופוקלס	גדי צדקה	אנטיגונה	התיאטרון העברי	2013

"אשכבה" בפסטיבלים בינלאומיים

• 2000 – אתונה, יוון; הנובר, גרמניה; בודפשט, הונגריה.
• 2001 – ורשה, פולין; ברלין, גרמניה.
• 2004 – בוקרשט/סיביו, רומניה; בייג'ינג, סין.
• 2006 – איסטנבול, טורקיה; בייג'ינג, סין.
• 2007 – צ'כיה.
• 2010 – פרם, רוסיה.

"המלט" בפסטיבלים בינלאומיים

• 1990 – פסטיבל Theater Formen בראונשוויג, גרמניה.
• 1992 – הפסטיבל הבינלאומי של הולנד, אמסטרדם.
• 1992 - Brookyn Academy of Music ‏(BAM), ניו יורק, ארצות הברית.

פסטיבלים בארץ

הצגה/מופע	פסטיבל	מחזאי	במאי	תפקיד	שנה
מנטנטירולירולה	פסטיבל הלילות של יפו	שירים של מריה אלנה וולש	הלנה קורקין		1987
המלט	פסטיבל עכו	שקספיר	רנה ירושלמי	אופליה	1988
גדא וביש גדא	פסטיבל חיפה להצגות ילדים (מקום ראשון בפסטיבל)	בשביס זינגר	הלנה קורקין	גדא והנסיכה	1989
נערות טולדו	פסטיבל ישראל	יהושע סובול	גבי אלדור		1992
השוטה	תיאטרונטו	עיבוד של רינה ברוך לטקסטים קלאסיים שונים	רינה ברוך		1992
הילד חולם	פסטיבל ישראל	חנוך לוין	חנוך לוין	הילד	1993
סולטנה אמורה	פסטיבל עכו	אלישבע גרינבאום	גיא עמר		1996
דורה	פסטיבל האישה חולון	יורם פורת	יורם פורת	דורה	2000
נחלה	פסטיבל עכו	הדס עפרת	הדס עפרת		2004
אחרון מעמד הפועלים	פסטיבל מחזה מקורי בצוותא	אוהד קנולר	נועה רבן-קנולר		2004
השולחן: עבודת כיתה	פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא	נעמי יואלי	נעמי יואלי		2007
שתיקה רועמת	פסטיבל בית ליסין	אנדריאה באובב	אורי אגוז		2010

קולנוע

סרט	תסריטאי	במאי	תפקיד	שנה
ולקחת לך אישה	רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ	רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ	השכינה	2004
נוזהת אל-פואד	יהודה ג'אד נאמן, שירלי רם-עמית, דניאל אביצור	יהודה ג'אד נאמן	חולת סרטן סופנית	2006
עדים דוממים	דינה פרלשטיין	דינה פרלשטיין		2008
רוחות באחוזה/הצפון ?	דינה פרלשטיין	דינה פרלשטיין		2009
מוקי בוערה	משה זונדר	לנה וסלבה צ'פלין	ניצולת שואה	2009
לילות באגם	דינה פרלשטיין	דינה פרלשטיין	דולה	2010
אף פעם לא מאוחר מדי	עדו פלוק	עדו פלוק	נורית	2011
שכרון מעמקים	דינה פרלשטיין	דינה פרלשטיין
ההתחלפות	ערן קולירין	ערן קולירין	אמא של עודד	2012
על קרח דק	דינה פרלשטיין	דינה פרלשטיין		2012
תולדותיה של בתיה מ.	לאה מאיאס ודייגו רוטמן		ברי אלונסו	2013
הוצאתו לאור של המשורר המת	רן שריג, ישראל ברייט	עידן לוי	מימי	2016

טלוויזיה

סדרה	תסריטאי	במאי	תפקיד	שנה
זינזאנה	חיים בוזגלו	חיים בוזגלו	ד"ר נלי	2000
פרנקו וספקטור	עמית ליאור	עמליה מרגולין		2003
מעורב ירושלמי			הרופאה	2008
תמרות עשן	נח סטולמן	עודד דוידוף	יונה מוקד	2009
טקסי דרייבר			הפסיכולוגית	2010
סרוגים		לייזי שפירא	הרופאה	2011
סרוגים		לייזי שפירא	הרופאה	2011
המיוחדת			רותי כנעני	2012

לקריאה נוספת

רשימה חלקית:

• אלוף בן, "בא לעיר: מיטה, מטבח", בעיתון העיר, עמ' 65–72.
• "איזידורה לא רוקדת" - (אמש בתיאטרון), בעיתון מעריב, 1986.
• עופרה טבת, "אופליה היא בסך-הכל ילדה בת 15", בעיתון עולם האשה, 1989, עמ' 64–65, 144.
• תמי לוביץ', "לקחתי בחשבון שאני עלולה להתרסק", 10 במרץ 1992.
• בתיה מלמד, "החיים זה לא פיקניק", בעיתון לאשה, גיליון מספר 2232, 22 בינואר 1990, עמ' 15, 139.

• .Festival – Formen 90', January 1991, p. 25

• נילי לנדסמן, "הגוף עדיין רועד", עיתון תל אביב, אוקטובר 1991.
• ירמי עמיר, "אשה חולמת", במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, 11 ביוני 1993, עמ' 2–3.
• ציפי שוחט "אנשים בחזית – דינה בליי", במוסף הארץ, 12 בפברואר 1993, עמ' 9.
• ציפי שוחט, "שחקן לא צריך לשלם כל מחיר כדי להרוויח", במוסף גלריה של העיתון הארץ, ינואר 1996.
• פרדי רוקם, "מלאכית בשמי הבימה - תדמיתה של השחקנית דינה בליי", התיאטרון – רבעון לתיאטרון עכשווי, אביב 1999, עמ' 60–62.
• לילך דקל-אבנרי, ריאיון עם דינה בליי-שור, בכתב העת במה, 21 בדצמבר 2004.

קישורים חיצוניים

• דינה בליי-שור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• דינה בליי-שור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דינה בליי-שור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• דינה בליי-שור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דינה בליי-שור, בארכיון הבימה