סמואל טיילור קולרידג'

סופר בריטי

סמואל טיילור קולרידג'אנגלית: Samuel Taylor Coleridge‏; 21 באוקטובר 177225 ביולי 1834) היה משורר, מבקר ופילוסוף אנגלי, שהיה, יחד עם ידידו ויליאם וורדסוורת', מהדור הראשון של המשוררים הרומנטיים באנגליה.

סמואל טיילור קולרידג'
Samuel Taylor Coleridge
לידה 21 באוקטובר 1772
אוטרי סנט מרי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1834 (בגיל 61)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Church of St Michael עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קרייסט'ס הוספיטל, ג'יזס קולג', קיימברידג', The King's School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שירת יורד-הים הישיש, בלדות ליריות, קובלא חאן, קריסטבל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • שרה פריקר (אוגוסט 1795–?)
  • Mary Matilda Betham עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שרה קולרידג', הארטלי קולרידג', דרוונט קולרידג', ברקלי קולרידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמואל טיילור קולרידג' בן 23, 1795

ביוגרפיה

עריכה

סמואל טיילור קולרידג' נולד באוטרי סט מרי במחוז דבון באנגליה, הצעיר מבין 14 ילדיו של כומר הקהילה. אחרי מות אביו ב-1781 נשלח ללמוד בבית הספר "Christ's Hospital" בלונדון. בין 1791 ל-1794 למד ב-"Jesus College" באוניברסיטת קיימברידג', פרט לתקופה קצרה בה התגייס לדרגונים. באוניברסיטה נתקל בדעות פוליטיות ותאולוגיות שנחשבו אז רדיקליות. הוא עזב את קיימברידג' ללא תואר, והצטרף לידידו המשורר לעתיד רוברט סאותי בתוכנית להקמת קהילה אוטופית בפנסילבניה, אך תוכניתם נכשלה. ב-1795 נישאו שני החברים לשתי אחיות, שרה ואליזבת פריקר. נישואיו של קולרידג' לשרה לא היו מאושרים.

ב-1795 התיידד קולרידג' עם המשורר ויליאם וורדסוורת' ועם אחותו דורותי. קולרידג' חי בנת'ר סטואי בסאמרסט ואחרי זמן מה עברו לגור בקרבת מקום גם ויליאם ודורותי וורדסוורת'. שם כתב קולרידג' את שיריו המפורסמים "שירת יורד-הים הישיש" The Rime of the Ancient Mariner, את חלקו הראשון של Christabel ואת קובלא ח'אן, שנכתב, לפי עדותו, לאחר שהתעורר מחלום שנגרם מהזיית אופיום במהלכו הוכתבו לו מילות השיר. בתקופה זו קולרידג' החל להשתמש באופיום כמשכך כאבים, שימוש שהיה מקובל ונפוץ.

ב-1798 פרסמו קולרידג' וורדסוורת' יחד קובץ שירים "בלדות ליריות", שהיה נקודת הפתיחה של התנועה הרומנטית האנגלית. רוב השירים בקובץ היו מאת וורדסוורת', אולם שירו של קולרידג' "שירת יורד-הים הישיש" The Rime of the Ancient Mariner, שהיה השיר הארוך ביותר בקובץ, משך תשומת לב רבה.

בסתיו 1798 יצאו קולרידג' וורדסוורת' לגרמניה, קולרידג' בילה את רוב זמנו בערי-אוניברסיטאות. הוא החל להתעניין בפילוסופיה גרמנית ובעיקר בפילוסופיה של קאנט, ובביקורת ספרותית של המחזאי גוטהולד לסינג. קולרידג' למד גרמנית וכשחזר לאנגליה תרגם לאנגלית את הטרילוגיה Wallenstein מאת המשורר הגרמני פרידריך שילר.

ב-1800 חזר קולרידג' לאנגליה והתיישב עם משפחתו באזור האגמים Lake District, הוא נקלע למעגל קסמים של אי-ביטחון עצמי בכישוריו כמשורר, בריאות לקויה ותלות גוברת באופיום. לא ברור אם הדיכאון בו שקע היה הגורם או התוצאה של השימוש הגובר באופיום, ב-1802 כתב את "דיכאון: אודה" "Dejection: An Ode" בו הוא מבטא את היאוש והחשש מאובדן הכישרון היצירתי.

בשנים 1804 עד 1806 חי קולרידג' במלטה והיה מזכירו האישי של הנציב העליון הבריטי. ערך מסעות באיטליה ובסיציליה, בתקווה שבריאותו תשתפר ושהוא יוכל לצמצם את צריכת האופיום.

בין השנים 1808 ל-1819 נשא קולרידג' סדרה של הרצאות בלונדון ובבריסטול. להרצאותיו על שייקספיר הייתה השפעה על הסופרים בני דורו, והגבירה את העניין במחזאי.

ב-1816 עבר קולרידג' לגור בהייגייט, בבית הרופא ג'יימס גילמן. בביתו השלים את עבודת הפרוזה הגדולה שלו, "ביוגרפיה ספרותית" (Biographia Literaria), העוסקת בביקורת פילוסופית של שירה, ובמרכזה ניתוח של שירת וורדסוורת'. הוא פרסם כתבים נוספים Sibylline Leaves 1817, Aids to Reflection 1825, ואת Church and State 1830. קולרידג' מת בהייגייט ב-25 ביולי 1834.

הערכת שירתו ומחשבתו

עריכה

קולרידג' פנה בגיל צעיר מעיסוק בשירה לעיסוק במטפיזיקה ובביקורת ספרות, כך ששירתו משכה הרבה פחות תשומת לב מזו של עמיתיו וורדסוורת', ביירון, שלי וקיטס. כתב לי האנט: "קולרידג' היה החולם המעולה ביותר, הדובר הרהוט ביותר, ההוגה המקורי ביותר של תקופתו... שירתו כה יפה, שמחה בחלקה, לא מזמינה מבקרים, לא מקבלת כמעט תשומת לב, עד שרק עתה אנשים מתעוררים להכיר את מלוא מעלותיה. בשירה טהורה, כלומר שירה שאין בה דבר חוץ ממהותה העצמית, הוא היה האמן הגדול ביותר של זמנו... למרות היותו משורר טבעי, קולרידג' היה בסגנונו וברגשו המוזיקלי חסיד של ספנסר ושל כותבי הבלדות העתיקים שבאוסף של הבישוף פרסי. אבל אם לא הצליח להתעלות עליהם בחלק מהדברים, הרי שהצליח להיות לגמרי מוזיקלי בדברים אחרים, בייחוד באמנות! מכל כותבי השירה הנרטיבית המתומצתת שלנו, קולרידג' הוא המעולה ביותר מאז צ'וסר; ולבטח הוא הענוג ביותר מכל משוררינו."

אדוארד דאודן כתב: "קולרידג' הגה, או חלם שהגה, שיטות פילוסופיות גדולות, אלא שהן לא נכנסו לשירתו. יש המודים מאוד על כך. הכח החזיוני מתמעט תכופות לאחר הבגרות המוקדמת, אלא אם הוא נעזר בכח של התבוננות והרהור. השילוב החלש בין המשורר וההוגה שבקולרידג' הוא אחת הסיבות הרבות שבשלן הפיק שירה מושלמת כה מועטה. רבות היה לו לומר, אולם את רוב מה שחפץ לומר היה יכול להביע בפרוזה. וכאשר עסק ברעיונות, המשורר שבו, למעט אי אלו הבזקים חולפים והתפרצויות של דמיון, נשאר רדום".

Biographia Literaria, יצירתו הביקורתית-פילוסופית הגדולה והשנויה במחלוקת של קולרידג', גררה מחד ביקורות חריפות כנגד מה שנתפס כביכול כהיעדר קו ברור ומסודר של מחשבה או כהעתקה מהוגים שקדמו לקולרידג', ועוררה מאידך התפעלות גדולה. לדעת ג'ורג' סיינסבורי, קולרידג' הוא מהמבקרים הגדולים ביותר שבכל הדורות לצד אריסטו ולונגינוס. לדעת ת"ס אליוט, קולרידג' היה אולי גדול המבקרים האנגלים ובמובן הזה האחרון שבהם.

השעיית הספק

עריכה

קולרידג' טבע את המושג "השעיית הספק" כמוסכמה, שבה הקורא או הצופה נכון – במסגרת יצירת האמנות וכדי ליהנות יותר – להניח לספקותיו לזמן-מה. הוא היה אחד התורמים המרכזיים והמוקדמים לשאלת האמת האמנותית, ולבחינתה בתור בעיה אסתטית, והרבה להשתמש במונחים כמו "אמונה פיוטית" או "אמונה שלילית."[1]

ספריו שתורגמו לעברית

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Doran, Madeleine: 'That Undiscovered Country': A Problem Concerning The Use of the Supernatural in Hamlet and Macbeth. Renaissance Studies in Honour of Hardin Craig, Iowa, 1941, p. 227