סם פסיכדלי
סמים פסיכדליים (מיוונית: ψυχή – פסיכה, "נפש" ו-δηλείν – דילין, "לחשוף" או δήλος – דלוס, "יפה") הם סמים פסיכואקטיביים המעוררים הזיות וגורמים לשינויים במצב התודעה, בתפיסה, בדפוסי המחשבה ומצב הרוח.[1][2] על פי אמונות עתיקות, סמים פסיכדליים יכולים לגשת לנשמה[דרושה הבהרה], ולפתח פוטנציאל בלתי מנוצל של המוח האנושי.[3]
ברשימת הסמים הפסיכדליים נכללים בדרך כלל מסקלין, פסילוציבין, LSD, DMT והתרופות הצמחיות, איבוגאין ואיוואסקה. MDMA נכלל לעיתים קרובות גם אם הוא אינו מייצר את ההשפעות התפיסתיות של הפסיכדליים הקלאסיים. ההשפעות של סוג זה של סמים חולקות יותר דמיון משפחתי מאשר מנגנוני פעולה פרמקולוגיים נפוצים.[4]
רוב הסמים הפסיכדליים המוכרים אינם חוקיים במדינות רבות, בהן ישראל, לעיתים למעט שימוש בהקשר דתי או לצורך מחקר. למרות בקרות האלה, השימוש בסמים פסיכדליים הוא נפוץ[דרושה הבהרה].[5]
שיוך
עריכהסמים פסיכדליים הם חלק ממחלקה רחבה יותר הידועה לעיתים כהלוצינוגנים, הכוללת גם את הסמים הדיסוציאטיביים והדלריאנטים. בניגוד לסמים פסיכואקטיביים אחרים כמו ממריצים (למשל קוקאין ואמפטמין) מדכאים (למשל בנזודיאזפינים ואופיאטים) ואחרים, הלוצינוגנים אינם מחזקי מצבי הכרה מוכרים, אלא מגבירים ומשנים חוויות וגירויים עד שהן שונות בתכלית מאלו של ההכרה הרגילה. חוויות אלו לרוב מושוות לצורות הכרה לא רגילות אחרות כגון טראנס, מדיטציה וחלומות.
סמים פסיכדליים משפיעים יותר על המחשבה - הרחבת התודעה, שינוי הליכי חשיבה, הזיות; סמים אחרים משפיעים יותר על התחושות והרגשות - תחושת אופוריה, עונג.
גרינספון מציע הגדרה שונה להבדל שבין סמים פסיכדליים קלאסיים לאמיתיים: "סם פסיכדלי הוא סם שלא סביר שיגרום לתלות פיזית, כמיהה, הפרעות פיזיולוגיות רציניות, דליריום (הזיות), (...) הוא מביא לשינויים חשיבתיים התנהגותיים ותפיסתיים, שלא נחווים בנסיבות אחרות למעט אולי בחלומות, התרוממות רוח דתית או הגותית, הבזקים ברורים של זיכרון לא מכוון (...) ".[6]
בעשורים האחרונים המונח הורחב כדי לכלול חומרים רבים שלא יועדו להיכלל בתחילה. פרמוקולוגים רבים מגדירים סמים פסיכדליים כחומרים הפועלים על קולטני סרוטונין בצורה דומה ל-LSD ומסקלין. הגדרה זו במהותה מתייחסת לטריפטאמינים ופנתילאמינים מסוימים, מכיוון שלא זוהו סמים מקבוצות אחרות הפועלים כך, למעט אולי פיפרזינים.
אנשים רבים משתמשים במונח סמים פסיכדליים כדי להתייחס לסמים מקבוצות אחרות הכוללות אנטגוניסטים לקולטני NMDA (הסוג העיקרי של סמים דיסוציאטיביים) כגון PCP, DXM וקטמין; דלריאנטים טרופאניים כמו אטרופין ותרכובות אנטיכולינרגיות אחרות; וסמים פסיכואקטיביים אחרים כגון אמניטה מוסכריה וסלוויה דיווינורום. נכון יותר לסווג את אלה לקבוצות נפרדות. בספרות הרפואית הם לרוב מקובצים יחד כהלוצינוגנים.
שימוש מסורתי
עריכהלסמים פסיכדליים היסטוריה ארוכה של שימוש מסורתי ברפואה ודת, שם הם מוערכים ביותר על יכולתם לקדם ריפוי נפשי ופיזי. בהקשר זה הם ידועים לרוב כאנתאוגנים. שמאנים אינדיאנים דיווחו על הצלחה בריפוי אלכוהוליזם בעזרת פיוטה, ושמאנים מצטקיים משתמשים באופן שגרתי בפטריות פסיכדליות להגדת עתידות וריפוי. באיוואסקה, שיקוי המכיל DMT, השתמשו בפרו בטקסים דתיים,[7] ובברזיל נוסדו במאה ה-20 שלוש דתות איוואסקה חדשות (סנטו דיימי, אוניאו דו וג'טאל וברקיניה), המשתמשים באיוואסקה כסקרמנט במהלך הפולחן הדתי שלהן.[8]
דוגמאות
עריכהסמים פסיכדליים קלאסיים כוללים LSD, פסילוסיבין (אחד המרכיבים העיקריים בפטריות קסם), מסקלין (המרכיב הפעיל העיקרי בקקטוסים פסיכדליים, לדוגמה פיוטה), LSA (נמצא בזרעי לפופית) ואיוואסקה, חליטה שמאנית מסורתית מצמחים המכילים דימתילטריפטאמין והרמלין (מעכב מונואמין אוקסידאז). סמים סינתטיים חדשים יותר כמו 2C-B (נקסוס), DOM (STP), ו5-MeO-DIPT (פוקסי מתוקסי) זכו אף הם לפופולריות מסוימת.
מיון פרמקולוגי ואפקט סובייקטיבי
עריכהקבוצה זו כוללת את הסמים הפסיכדליים העיקריים, כולל תרכובות מבוססות טריפטאמין כמו LSD ופסילוסיבין, ותרכובות מבוססות פנתילאמין כמו מסקלין ו2C-B. טריפאמינים ופנתילאמינים רבים גורמים להשפעה דומה במיוחד, למרות השוני המבני שלהם. לעומת זאת, משתמשים מדווחים שלשתי המשפחות הבדל סובייקטיבי בטיב הרגשת האפקטים שקשה לתאר.
במינונים נמוכים, אלו כוללים עיוותים חושיים כמו התעקמות משטחים, שליטה על צורות, ושינוי צבעים. משתמשים לעיתים קרובות מדווחים על צבעים חזקים אותם הם לא הכירו קודם לחוויה. מינונים גבוהים יותר גורמים לעיוותים עזים ויסודיים של התפיסה החושית כמו סינסתזיה או חוויית ממדי זמן או מרחב נוספים.
לתרכובות מסוימות, כמו 2C-B, יש "עקומת מינון" חדה צרה ביותר, כלומר ההבדל בין מנה לא אפקטיבית למנה שתביא להזיות כבדות עלול להיות קטן מאוד. עלולים להיות הבדלים משמעותיים בין הסמים, לדוגמה 5-MeO-DMT כמעט שאינו גורם לאפקטים הוויזואליים הטיפוסיים לשאר הסמים הפסיכדליים.
אמפתוגנים-אנטקטוגנים
עריכההאמפתוגנים-אנטקטוגנים הם פנתילאמינים כמו MDMA, MDA וסמים דומים אחרים, המביאים להשפעה המאופיינת על ידי הרגשת פתיחות, אופוריה, אמפתיה, אהבה, ומודעות עצמית גבוהה, אך לא להזיות ויזואליות בדרך כלל. אימוצן על ידי סצנת מועדוני הריקודים נובע ככל הנראה מהשיפור שהם מביאים לחוויה החברתית והמוזיקלית.
אחרים (פעילות פסיכדלית מוטלת בספק)
עריכהמשתמשים מדווחים שההשפעות של מיריסטיסין ואלמיסין (מצויים באגוז מוסקט) דומות להשפעות של קנאביס, יותר לשל רכיב הקנאבידיול מאשר ה־THC, אך עם משך פעולה ארוך בהרבה, התחלה מעוכבת יותר, ותופעות לוואי לא רצויות.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מייקל פולן, איך לשנות את דעתך: מה מחקר הפסיכדלים החדש מלמד אותנו אודות התודעה, המוח, התמכרות, דיכאון וטרנסצנדנטיות, לעברית: ירון סיון, ידיעות ספרים, 2020
קישורים חיצוניים
עריכה
- פוסטים בנושא פסיכדליה, באתר טכנומיסטיקה
- פודקאסט פסיכדלי ישראלי של טריפ ריפורטס, סיפורי טריפים - טריפטיז
- דייוויד ניקולס: הלוצינוגנים, מסמך מקיף וממצה על אינפורמציה מדעית על הלוצינוגנים, כולל סמים פסיכדליים (באנגלית) (הקישור אינו פעיל, 30/08/2022)
- כך פסיכדליה יכולה להציל את חייכם, באתר יוטיוב
- טיפולים נפשיים באמצעות סמים פסיכדליים, פודקאסט באתר עושים היסטוריה
- סם פסיכדלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Ian Sample Science (2017-04-19). "Psychedelic drugs induce 'heightened state of consciousness', brain scans show". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-01-03.
- ^ Dr. Brian Rush, Psychedelic Medicine: A Rapid Review of Therapeutic Applications and Implications for Future Research, Homewood Research Institute, 2022
- ^ Todd Paddock, Andrew Weil, Winifred Rosen, From Chocolate to Morphine: Everything You Need to Know about Mind-Altering Drugs, Teaching Sociology 28, 2000-04, עמ' 173 doi: 10.2307/1319270
- ^ Hall W, Why was early therapeutic research on psychedelic drugs abandoned?, Psychological Medicine 52, 2022, עמ' 26-31
- ^ Albert Garcia-Romeu, Brennan Kersgaard, Peter H. Addy, Clinical applications of hallucinogens: A review, Experimental and Clinical Psychopharmacology 24, 2016-8, עמ' 229–268 doi: 10.1037/pha0000084
- ^ L. Grinspoon, J. Bakalar (1979), Psychedelic Drugs Reconsidered. p. 9. ISBN 0-9641568-5-7
- ^ Posner 2006, [1]
- ^ Benny Shanon, THE ANTIPODES OF THE MIND, Oxford and NewYork: Oxford University Press, 2002