פטריארכיה

שלטון האב בתא המשפחתי
(הופנה מהדף פטריארכליות)

פטריארכיה (πατριάρχης - "שלטון האב"; בעברית: אַבְהָתָנוּת[1]) היא "שלטון האב בתא המשפחתי". תנועת הפמיניזם הרחיבה את המושג לכל שיטה של ארגון חברתי בה הסמכויות מרוכזות בידיו של גבר. השליטה במוסדות החברתיים נמצאת, ברובה או כולה, בידיהם של גברים, המעבירים את השלטון ביניהם. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים, הזוכים לפריווילגיה חברתית על פני נשים בדת, בכלכלה, בפוליטיקה, בשפה ובתרבות, ועל נגזרותיהם כמו האומנות, המשפט, המדע, הרוחניות והאידאולוגיה. משפחה פטריארכית, כנגזר מכך, היא משפחה הנתונה למרות האב, אשר חלה על אשתו, ילדיו והרכוש המשותף. במובן הרחב זהו מוסד של שליטה ופריבילגיה גברית - שתלויה, בין השאר, בנחיתותן היחסית של נשים.

בשיח הפמיניסטי, נהוג להגדיר חברה פטריארכלית כחברה שבה שוררים יחסי-כוח לא שוויוניים בין גברים לנשים. אחת הביקורות המרכזיות רואה את הסיבה להיווצרות חברה פטריארכלית בעובדה שרוב המחברים בתחום הספרות לאורך ההיסטוריה היו גברים לבנים אירופאיים, בשל תת-הייצוג של נשים מחברות בעולם הספרותי[2]. דוגמה נוספת לדומיננטיות של הפטריארכיה בחברה היא בעולם הרפואה, אשר לא כלל בעבר מספיק נשים בניסויים רפואיים מחקריים עבור פיתוח תרופות חדשות, לעומת משתתפים גברים. הבעייתיות היא, בהתאם לגישה זו, שמבחינה ביולוגית נשים סובלות מתופעות לוואי שונות מגברים, ובכל זאת הן לא זכו להשתתף בניסויים אלו. כתוצאה מכך, תרופות לא הותאמו לצרכים הרפואיים של נשים, ואף לא תמיד פותחו על מנת לטפל במחלות שבהן לוקות יותר נשים[2]. ביקורת הפטריארכיה מזמינה נשים החיות בתוך תרבות סקסיסטית זו, לפתח מודעות גבוהה, במטרה למתוח ביקורת ולערער על ערכיה של תרבות זו.

פטריארכיה אינה מתבטאת רק ביחסי הכוח בין נשים לגברים, אלא גם בין גברים שונים. החוקרת ריווין קונל מצביעה על דפוסי גבריות שונים בחברה[3], אשר קיימת ביניהם היררכיה. לדוגמה, גבריות הומוסקסואלית בחברה, על פי טענת המאמר, נמצאת בסולם היררכי נמוך מגבריות הטרוסקסואלית. מבנה זה מוביל לחיזוק הדמות הגברית האגרסיבית כנורמטיבית. על פי קונל, הגבריות ההגמונית בחברה הפטריארכלית חותרת להשגת כבוד, יוקרה והזכות לשליטה ולפיקוד. כתוצאה מכך, יותר גברים משתמשים בכלי נשק, ומקרים רבים יותר של אלימות במשפחה קורים מצד הגבר כלפי האישה. לפיכך, לא רק נשים נפגעות מהמבנה הפטריארכלי בתרבות, אלא גם גברים אשר אינם מתנהלים על פי תפיסות אלה, מכיוון שהם לא זוכים להכרה והערכה חברתית מספקת, בהשוואה לגבריות ההגמונית, המאופיינת בדפוסים דומיננטיים ומנהיגותיים.

המינוח המתאר את אגד הנורמות הללו מכונה "המבנה". מכאן השימוש במילים כגון "אפליה מבנית" וכדומה מתאר את השלכות הפטריארכיה על החברה. האפיון של חברה כפטריארכלית הוא למעשה יישום של רעיונות העולים בתאוריה המרקסיסטית, תוך שהגורם המבחין באפליה המבנית אינו מעמד כלכלי-חברתי, אלא מגדרי.

בעת העתיקה

עריכה

במשפט הרומי אבי המשפחה (לטינית: "פאטר-פאמיליאס") היה ראש המשפחה. תחת סמכות האב היו כל בני הבית, למעט בנות נשואות. בראשית התקופה הרומית כללה סמכות האב את הרשות למכור את בני המשפחה לעבדות, ואף להוציאם להורג. מאוחר יותר הצטמצם כוחו החוקי לענייני רכוש בלבד. כל רכוש שהיה שייך למשפחה או לאחד מבניה היה רכושו של אב המשפחה, ועל פי החוק רק הוא היה מורשה לקבוע את השימוש בו. הגוף הייצוגי המחוקק של רומא, הסנאט, הוקם כמועצת "האבות", פאטר (Pater), ומכאן גם שמם של בני מעמד זכויות-היתר, הפטריקים.

שימוש מודרני

עריכה

הפילוסוף ג'ון לוק, שהיה אחד ההוגים המרכזיים של "עידן הנאורות" וטבע את המושג "זכויות טבעיות", ביקר בחריפות את המבנה הפטריארכלי המסורתי בספרו "שתי מסכתות על ממשל מדיני"[4]. לוק טוען שהאדם הראשון לא קיבל זכות לשלטון אבסולוטי. טיעוניו, המופיעים במסכת הראשונה מנסים להוכיח כיצד הטענות של הוגים אחרים ובראשם סר רוברט פילמר, מחבר הספר "פטריארכיה: על זכותם הטבעית של המלכים"[5] אינן תקפות. הוא מתייחס לטענות שלו בספרו של פילמר ומפריך, לתפיסתו שהזכות לשלטון לא ניתנה מתוקף אקט הבריאה, לא מתוקף זכות שהוענקה על ידי האל, לא מתוקף עונש השעבוד של חוה, ולא מתוקף האבהות[6]. לגבי חוה, לוק טוען שאלוהים לא ציווה על אדם לשלוט בה, אלא רק צפה את העתיד כי חולשתן של הנשים תביא לשליטת הגברים בהם. לוק מודה כי על פי עשרת הדיברות ילדים מצווים לכבד את אביהם, אך מציין כביקורת על פילמר, כי הילדים אינם מחויבים לכבד את האב בלבד, אלא את שני ההורים. מכאן, על פי לוק, שמצוות כיבוד אב ואם אינה יכולה להוות בסיס לשלטון אבסולוטי של האב.

על פי לוק זכות ההורים לשלוט בילדיהם ניתנת להם רק כל עוד הילדים צעירים מידי מכדי לשלוט בעצמם; היא אינה מהווה זכות אבסולוטית, אלא זכות למשמורת. כחלק מטיעון זה לוק מבקש להפריך את האנלוגיה בין אבהות לבין בעלות על קניין.

על פי לוק, גם אם היינו מקבלים את הטענה של פילמר כי האדם הראשון קיבל מאלוהים את הזכות למלוך באופן אבסולוטי, אין בסיס לטענתו שזכות זו עוברת בירושה. עוד הוא טוען כי גם אם הייתה הזכות הזו עוברת בירושה, לא הייתה לגיטימציה לקחת אותה בכוח, ולכן על מנת לדרוש ציות צריכים המלכים כיום להראות כי הם קיבלו ירושה זו מהאדם הראשון.

לביקורת של לוק על פילמר במסכת הראשונה יש חשיבות בהיסטוריה של הרעיונות המדיניים כיוון שהיא מהווה ביקורת הן על הרעיון של זכותם האלוהית של מלכים והן על פטרנליזם מדיני.

ביקורת זו היוותה את הבסיס להתייחסות המודרנית לזכויות הילד, שכן מדובר באחת הביקורות שסייעו לעצב את תפיסת הילד כיצור אוטונומי בניגוד לתפיסתו כנכס או רכוש המשפחה[6].

שם התואר "פטריארכלי" משמש בחברות מודרניות בשנות האלפיים לתיאורם של מרכיבים שונים במבנה הסמכות השלטת במוסדות חברתיים מסורתיים שבהם מעמד האשה עדיין נחות. הפמיניזם יוצא במלחמה כנגד הסדר הפטריארכלי בחברה, וארגוני נשים פועלים לשינוי המצב מיסודו באמצעות מאבק ממושך לקידום זכויות האישה.

צורת המשפחה ההפוכה היא המטריארכיה - האומרת שהמשפחה מתנהלת לפי ערכים מטריאכליים (אימהיים).

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אַבְהָתָנוּת במילון גאוגרפיה אנושית (תשע"ז), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ 1 2 Lois Tyson, Critical Theory Today, 2012-09-10 doi: 10.4324/9780203479698
  3. ^ R. W. Connell, Julian Wood, Globalization and Business Masculinities, Men and Masculinities 7, 2005-04, עמ' 347–364 doi: 10.1177/1097184x03260969
  4. ^ Peter Laslett, John Locke: Two Treatises of Government, Cambridge: Cambridge University Press, 1987
  5. ^ סר רוברט פילמר, פטריארכיה : על זכותם הטבעית של מלכים, באתר אמזון, סריקת מקור
  6. ^ 1 2 Holly Brewer, By birth or consent : children, law, and the Anglo-American revolution in authority, Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2005