כינוי גנאי

כינוי גנאי או שם גנאי הוא שם המומצא לאדם, לקבוצת אנשים, לבעל חיים או לחפץ, נוצר למטרות ביזוי. המונח בא מלשון "גינוי", לגנות. כינוי גנאי הוא בהכרח פוגע, אך לעיתים גם משעשע או ילדותי. כינוי הגנאי מסתמך על מאפיין פיזי או נפשי, על טעות שנעשתה בעבר, על מוצא וכדומה, ומטרתו לזלזל במושא הגינוי.

כינוי גנאי כלשון הרע

כינוי גנאי עלול להיחשב כלשון הרע, כפי שפסק בית משפט השלום בירושלים:

הכינוי "כושי" נחשב בעיני החברה בכללותה ככינוי גנאי וכעלבון, שנועד להטיל דופי באדם בשל צבע עורו הכהה, ולסמנו כ"חריג", וכנחות ביחס לאדם בעל צבע עור בהיר. המדובר, למעשה, בביטוי גזעני, שנועד להשפיל ולבזות את התובע, אך ורק בשל השתייכותו לגזע השחור ובשל היותו בעל צבע עור כהה, ומשכך הוא נופל בגדר החלופה הרביעית של הגדרת "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק (ביטוי שנועד "לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית").

— א (י-ם) 7878/05 אבי צגאי נגד איגנה אבי אבשלום, ניתן ב-11.1.07

בתביעה שהגיש איתמר בן-גביר נגד אמנון דנקנר, על שכינה אותו בכינוי הגנאי "נאצי מלוכלך" בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", נפסק שבדברים אלה של דנקנר יש משום לשון הרע, ועל כן עליו לפצות את בן גביר בפיצוי סמלי של שקל אחד (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, ניתן ב־12.11.06).

כינויי גנאי בעברית

• גולם – כינוי המתאר אדם טיפש, נטול השכלה או נקי מדעת. הכינוי מוזכר בהקשר דומה במשנה במסכת אבות: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם: אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ואינו נבהל להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם".
• משקפופר (אבו ארבע) – כינוי גנאי לאדם המרכיב משקפיים.
• אבו עלי – כינוי המתאר אדם שמנסה לעשום רושם מפחיד אך למעשה שם עצמו לצחוק.
• ערבוש – אף על פי שבאופן כללי הסיומת וש יוצרת הקשר חיובי, יוצאת מן הכלל היא המילה "ערבוש", שהיא מילת גנאי לערבים. רוביק רוזנטל סבור כי השימוש בסיומת במקרה זה נועד להקטין את הערבי ולהציגו כחלש.
• ערפי – כינוי לערבי עם שפם.

כינויי גנאי עדתיים בישראל

• ווּזווּז – כינוי גנאי לאשכנזים, המחקה את מבטאם של יוצאי מזרח אירופה ואת שפתם. הביטוי נוצר על בסיס אונומטופי של חיקוי צליל להג המילה היידית "וואָס" (קרי: "ווּס") - שפירושה "מה" - אשר ניתנה תדיר כתשובה על ידי העולים החדשים לשאלות שאותן לא הבינו. ניתן להקביל כינוי גנאי זה למילה "ברברים", שבה כינו היוונים ביוון העתיקה את מי שאינם יוונים על בסיס האופן בו נשמעה לאוזנם שפתם הזרה. כיום המילה "ווזווז" מסמנת זהות אשכנזית גלותית ודחויה, אולם היא אינה נפוצה ולעיתים נדירות בלבד ניתן לשמוע אותה. השימוש העיקרי בכינוי נעשה כהדגמה לקיומם של מתחים בין-עדתיים במדינת ישראל, ובמסגרות אמנותיות, כמו תערוכתו של האמן בועז ארד בשנת 2007 הנושאת שם זה.
• פרענק (קרי: "פְרֶנְק") – כינוי גנאי למזרחים. במילון הסלנג המקיף מאת רוביק רוזנטל מצוין כי מקור השם במילה הספרדית Francos, אשר היה בימי הביניים שמם של שבטי הפרנקים. עם הזמן הפכו "פרנקוס" ו-"פרנג'ים" כינויים לאירופים במזרח (גם בפי הערבים). כאשר עלו לארץ צאצאי מגורשי ספרד דוברי לאדינו מהאימפריה העות'מאנית, כינו אותם האשכנזים דוברי היידיש בארץ "פרענקים", מאחר שהם הגיעו לארץ ישראל מאירופה. לשם הגנאי פרענק התווסף התואר "פארח" (שם יידי המציין מחלת עור, ומשמש ככינוי גנאי).
• דוס – כינוי גנאי לדתיים, בעבר הכינוי נשא אופי שלילי, והתייחד בעיקר ליהודי החרדי. עם הזמן נעשה בו שימוש גם כלפי הדתי-לאומי, ואופיו השתנה - על אף שבדרך כלל ההקשר הוא שלילי, לעיתים הוא בעל אופי נייטרלי. דוגמה להיותו כינוי בעל אופי נייטרלי, ואף עם קורטוב של חיבה, ניתן למצוא בקיומם של מספר אתרי אינטרנט המיועדים לציבור הדתי-לאומי, המשתמשים במילה דוס כחלק מהשם שלהם. לדוגמה: אתר השידוכים "דוסידייט" (הלחם של דוס ודייט), אתר האירועים לדתיים "דוסילנד" (על משקל דיסנילנד) ו"דוסיבות" (מסיבות לציבור הדתי שילוב של "דוסים" ו"מסיבות"), צוות הקומיקאים אנדרדוס (שילוב של אנדרדוג ודוס).
• כושי – במקור היה זה כינוי לאנשים שחורי עור על שם מוצאם מאפריקה (ארץ כוש), אך בהמשך הפך לכינוי גנאי לשחורי עור. הביטוי נקשר למצב העבדות.
• שלוּחים – כינוי גנאי המקובל בקרב יוצאי צפון אפריקה, ומתייחס במקור ליהודים ההרריים יוצאי הרי האטלס במרוקו, אזור שהיה מיושב בשבטים ברבריים כגון השלוחים והמסמודה. תושבי האזור נחשבו לפרימיטיביים, חסרי תרבות והשכלה. מילה זו התגלגלה במשמעות דומה גם ליידיש (ראו להלן). בסוף 2009 הוגשה תביעה בסך 100,000 ש"ח כנגד הזמר קובי פרץ בטענה שכינה את קהל הרוקדים בבר מצווה בעפולה בה הופיע, בכינוי שלוחים. להגנתו, פרץ טען כי כינה אותם בכינוי "שלופים". בתגובה לתביעה הגיש פרץ תביעה נגדית על פגיעה בשמו הטוב. הפרשה הסתיימה לאחר שנתיים בביטול הדדי של התביעות.
• שלוֹך, ביידיש, הוא כינוי גנאי המקובל בקרב יוצאי מזרח אירופה על אדם מוזנח הלבוש ברישול. מקור המילה הוא בצפון אפריקה, בקבוצה הברברית שלוכים, שחיו בדרום מרוקו ודיברו בניב התשלחי, שהוא הניב הדרומי של השפות הברבריות. עדות ראשונה לשימוש בכינוי היא מ-1931, כאשר העיתון היהודי בשפה הצרפתית "ל'אווניר אילוסטרה" תיאר את אחד המהגרים היהודים הכפריים ברבאט כ-"שלוח". לא ברורה התגלגלות המילה מצפון אפריקה למזרח אירופה, אך תהליך דומה התרחש גם בצרפתית; מתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי בצפון אפריקה החלה המילה "שלוך" לשמש ככינוי גנאי בצרפתית לגרמנים.
• חוחול (ברוסית: Хохол) – כינוי גנאי פוגעני במיוחד המקובל בקרב רוסים כלפי אוקראינים, ובישראל נפוץ אצל עולי ברית המועצות לשעבר.

כינויי גנאי לחפצים דוממים

• סיוטית, טלטולית - כינויי גנאי לטיולית. מקורם בסלנג הצבאי, הם ניתנו לטיולית בשל חוסר הנוחות שבנסיעה בטיולית.

כינויי גנאי אנטישמיים

• קַיְק (Kike) – כינוי גנאי ליהודי אמריקאי. מקורו במילה עוגה (אנגלית: cake) ובהגירה לארצות הברית בשלהי המאה ה-19. המהגרים היו מתבקשים לחתום על טפסים בטרם כחלק מתהליך הקליטה ואלו שלא ידעו לכתוב את שמם, סימנו בדרך כלל צלב כחתימה. מהגרים יהודים העדיפו לא לצייר צלב, ובמקומו ציירו מעגל, שהזכיר לפקידי ההגירה עוגה או כעך.
• זִ'יד (מהשפות הסלאביות; ברוסית: Жид; בפולנית: Żyd) – "יהודי", משמש ככינוי גנאי ברוסית ובאוקראינית, ואילו בפולנית ובצ'כית מילה זו פירושה "יהודי" ללא קונוטציה שלילית.
• יהודון – תרגום עברי נפוץ ל"ז'יד" הרוסי. כינוי גנאי מקביל באנגלית הוא "Jew Boy".

ראו גם

• כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל
• ניבול פה
• שם חיבה