ויקיפדיה

קטלן

מין של דולפין טורף ממשפחת הדולפינים
פירוש נוסף ערך זה עוסק ביונק ימי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קטלן (פירושונים).
המונח "אורקה" מפנה לכאן. לערך העוסק במלכה ספרדית, ראו אורקה, מלכת לאון.

קטלן (שם מדעי: Orcinus orca; לעיתים אורקה) הוא יונק ימי השייך לסדרת הלווייתנאים, הגדול במשפחת הדולפיניים והיחיד בסוגו (Orcinus). אורכו של זכר בוגר נע בין 8 ל-10 מטרים, בעוד אורכה של הנקבה נע בין 7 ל-8.5 מטרים; משקלו של הקטלן עשוי להגיע עד ל-10 טונות[2]. הקטלן ניזון מדגים, דיונונים, עופות ימיים, צבי ים ויונקים ימיים, כרישים, וגם מלווייתנים ממינים שונים. הקטלן נפוץ בכל האוקיינוסים[3].

קריאת טבלת מיוןקטלן


השוואה בין קטלן לבין אדם ממוצע
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: לווייתנאים
תת־סדרה: לווייתני שיניים
משפחה: דולפיניים
סוג: קטלן
מין: קטלן
שם מדעי
Orcinus orca
‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

תפוצת הקטלן (בכחול)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גולגולת של קטלן
גולגולת של קטלן

אוכלוסיית הקטלנים נחלקת לקבוצות המצויות במרחבים קבועים ולקבוצות הנודדות למרחקים. שיטת הציד שלהם היא לרוב חברתית; התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות צלילים רבים ושונים, בהם שריקות וקריאות, כאשר לכל קבוצת קטלנים יש "מבטא" משלה. הקטלן נחשב לאחד הטורפים הקטלניים ביותר בטבע ואין לו טורפים טבעיים[4]. את המידע אודות המתרחש בסביבתו קולט הקטלן באמצעות ההד: הוא משמיע קולות נקישה בתדר גבוה ומקבל בחזרה הד מגופים הנמצאים במים, כגון בעלי חיים[3].

אטימולוגיה וטקסונומיה

עריכה

השם "אורקה" ניתן לראשונה ליונקים ימיים אלו על ידי הרומאים, ונגזר כנראה מהמילה היוונית "אוריקס" (ὄρυξ), שמשמעותה "לווייתן"[5]. המונח "אורק" שימש לתיאור דגים גדולים, לווייתנים או מפלצות-ים, אך כיום זהו מונח שקול לחלוטין ל"אורקה". השם "קטלן" היה נפוץ בעבר לתיאור בעל חיים זה, אולם משנות ה-60 של המאה ה-20 גובר השימוש בשם "אורקה"[6]. כיום יש שימוש בשני השמות, ועם זאת במרבית השפות האירופאיות הוא נקרא "אורקה".

מקור הכינוי "קטלן" או "רוצח" הוא בעדותם של מלחים ספרדים מהמאה ה-18 אשר צפו בלהקת קטלנים הורגת לווייתן גדול. הם כינו את היונק הימי בשם "asesina-ballenas", כלומר "רוצח לווייתנים". התרגום לשפה האנגלית, "לווייתן רוצח" (killer whale), היה מהופך ושגוי. מונח זה הפך לשגור אף בפי דוברי הספרדית, כך שהם החלו להשתמש בתרגום צולב מן המונח האנגלי המהופך - "ballena asesina". בימינו, גם בקרב קהילת החוקרים, רבים סבורים כי השם המתאים לקטלן הוא השם הקודם ("לווייתן רוצח")[6], בשל העובדה שהוא אכן הורג בעלי חיים, כולל לווייתנאים אחרים. התומכים בשם זה מצביעים על העובדה שמקור השם אינו קשור במסורת הספרדית בלבד. השם הלטיני של הסוג קטלן הוא Orcinus, ומשמעותו "מאורקוס" (אל מהשאול)[7]. בנוסף, הם טוענים כי השם "אורקה" אמנם אינו קשור מבחינה אטימולוגית ל-Orcinus, אולם ייתכן שהדמיון בצליל ביניהם גרם לאנשים מסוימים לכנות את הקטלן בשם שמשמעותו "לווייתן המביא מוות" או "שד מהגיהנום"[6].

לשמו של הקטלן קונוטציה מאיימת גם בשפות אחרות. בפינית שמו הוא miekkavalas ובהולנדית - zwaardwalvis, שמות שמשמעותם "לווייתן חרב". ביפנית הוא נקרא "שאצ'י" (鯱); סימני המילה פירושם "דג" ו"טיגריס".

הקטלן הוא המין היחיד בסוגו (Orcinus). הוא הגדול מבין שלושים וחמישה מיני משפחת הדולפיניים. מנקודת מבט קלדיסטית (נקודת מבט הממיינת את עולם החי לפי התפתחות אבולוציונית ולא לפי דמיון מורפולוגי) אין לו קרובים ישירים, ולכן פליאונטולוגים מאמינים כי לקטלן היסטוריה אבולוציונית אנגנטית: הקטלן התפתח מהאבות הקדמונים שלו לצורתו הנוכחית ללא התפצלות השושלת. אם טענתם זו נכונה, משמעותה היא שהקטלן הוא אחד המינים הקדמונים של הדולפיניים. למרות זאת, לא סביר כי הוא עתיק יומין כמו משפחת הדולפיניים עצמה, שגילה המשוער הוא חמישה מיליוני שנים.

קיימים לפחות שלושה סוגי קטלנים בעלי שונות גנטית המספיקה כדי להבחין בהם כתת-מינים שונים או כגזעים שונים. מיונים אלו מבוססים בעיקרם על מחקרים שנעשו בקרבת החוף המערבי של קנדה וארצות הברית. שלושת הסוגים הם:

  • מקומי - הסוג הנצפה ביותר בקרב שלושת הסוגים באזור צפון-מזרח האוקיינוס השקט. הקטלן המקומי ניזון בעיקר מדגים והוא חי בקבוצות משפחתיות מורכבות ומלוכדות, הידועות כלהקות. הנקבות בעלות סנפיר גב מעוגל, המסתיים בזווית חדה. הקטלן המקומי נוהג לפקוד שוב ושוב אזורים מסוימים.
  • ארעי - תזונתו של הקטלן הארעי מורכבת רובה ככולה מיונקים ימיים; הוא אינו אוכל דגים. הקטלן הארעי שוחה בקבוצות קטנות, הכוללות בין שניים לשישה פרטים. בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי אינו בהכרח שומר על המסגרת המשפחתית. הנקבות מאופיינות בסנפיר גב קטן שצורתו "משולשת" ומחודדת יותר.
  • רחוק מן החוף - קטלן זה שוהה באוקיינוסים הפתוחים, וניזון בעיקר מדגים, כרישאים וצבים. נצפו קבוצות הכוללות עד 60 פרטים של קטלן "רחוק מן החוף". אין מידע רב על אוכלוסיות אלו ועל מנהגיהן. ניתן להבחין בין קטלן זה לבין הקטלן המקומי והארעי על פי הבדלים גנטיים. את הנקבות מאפיין סנפיר-גב מעוגל ברציפות.

שלוש קבוצות אלו אינן מתקשרות ביניהן, ועל פי רוב פרטים מקבוצות שונות מתעלמים זה מזה, אף על פי שקבוצות הקטלן המקומי והקטלן הארעי חיות באותם אזורים. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי שלוש הקבוצות לא הזדווגו זו עם זו במשך 10,000 שנים (Chadwik).
לאחרונה נתגלו 2–3 קבוצות נוספות של קטלנים באזור אנטארקטיקה. סוג א' נראה כמו קטלן טיפוסי, חי במים הפתוחים וניזון בעיקר מלווייתני מינקי. סוג ב' וסוג ג' קטנים יותר מסוג א'. צבע עורם של שני סוגים אלו (ב' ו-ג') שונה - הוא בעל גוון אפרפר ולבן-צהוב, במקום צבעי השחור ולבן הטיפוסיים. ההבדלים בין שני הסוגים עצמם ניכרים בדפוסי הצבע על עורם. סוג ב' ניזון בעיקר מכלבי ים, בעוד סוג ג' ניזון בעיקר מדגים[8].

מאפיינים פיזיים

עריכה
 
קטלן בקפיצה במבט מאחור בקליפורניה. ניתן להבחין בצבע הקטלן, בסנפירים הגדולים ובסנפיר הגבי.
 
נקבת קטלן יחד עם הוולד שלה

גבו של הקטלן שחור (אם כי לעיתים ישנו כתם אפרפר ליד החזה הגבי). החזה וצדי הגוף לבנים, וקיימים כתמים לבנים מעל ומתחת לעיניו. גופו כבד וחסון, סנפיר הגב גדול יחסית, ובצדו האחורי קיים כתם בצבע אפור כהה. הזכר יכול להגיע לאורך של 9.5 מטרים ולמשקל של 6 טונות. עם זאת, זכרים גדולים במיוחד יכולים להגיע אף למשקל של 9 טונות. הנקבות קטנות מהזכרים - אורכן מגיע לכ-8.5 מטרים, ומשקלן לכ-5 טונות. הקטלן הגדול ביותר שנצפה היה זכר מאזור מדינת וושינגטון בחוף המערבי של ארצות הברית, שאורכו הגיע ל-9.8 מטרים (32 רגל)[3]. הוולדות נולדים במשקל של כ-136 קילוגרם ובאורך של כ-2.4 מטרים[2]. גודלו של הקטלן ועוצמתו הופכים אותו לאחד ממיני היונקים הימיים המהירים ביותר, ומהירותו יכולה לעלות על 45 קילומטר לשעה, אם כי הוא יכול להתמיד במהירות זו רק שניות ספורות. בדרך כלל, הלווייתן נע במים במהירויות נמוכות בהרבה של כ-13 קמ"ש[9]. השיניים של הקטלן חרוטיות וחזקות, ומספרן 10–14 בכל מחצית לסת. השיניים שוות בגודלן, ומשמשות לאחיזת המזון בלבד. המזון אינו נלעס, אלא נבלע נתחים-נתחים לאחר שנקרע מגוף הטרף[9].

בשונה ממרבית הדולפיניים, סנפיר החזה של הקטלן הוא גדול ומעוגל וצורתו דומה לזו של משוט. סנפירי החזה של הזכרים גדולים באופן משמעותי מאלו של הנקבות: אורכם אצל הזכרים הוא 2 מטרים, ורוחבם - 1.2 מטרים. גם סנפירי הגב של הזכרים גדולים מאלו של הנקבות: אורך סנפיר הגב אצל הזכרים הוא 1.8 מטרים, פי שניים ומעלה מאורך סנפיר הגב אצל הנקבות[10]. בנוסף, אצל הזכרים לסנפיר הגב צורה דמוית משולש והוא גבוה ומאורך יותר מאשר אצל הנקבות, שאצלן הוא קצר יותר ועקום יותר. את זכרי הקטלן הגדולים ניתן לזהות בקלות וקשה לבלבל בינם לבין חיות ים אחרות. עם זאת, ממרחק מה עלולים להתבלבל בין הנקבות והוולדות לבין עבשן קטלני או גרמפוס אפור.

מרבית המידע בנוגע לקטלן מקורו בסקירות ארוכות טווח של האוכלוסיות בקרבת חופי קולומביה הבריטית ומדינת וושינגטון[11], וכן בניטור מצבם של האורקות הנמצאים בשבי. בשנות ה-70 גילו חוקרים כי ניתן להבחין בין פרטים שונים של קטלן באמצעות סנפיר-הגב ובאמצעות הכתם שנמצא בתחתיתו. כיום מבדילים בין פרטי קטלן שונים בעזרת הבדלים בקפלים, בשריטות ובחתכים על סנפיר הגב וכן בעזרת הדפוסים של צבעי השחור והלבן על הכתם שנמצא בסופו של סנפיר זה. זיהוי זה מאפשר מנייה מדויקת של אוכלוסיות הקטלנים ולא אומדנן בלבד. בנוסף, הוא מאפשר הבנה מעמיקה יותר של מחזור החיים והמבנה החברתי של אוכלוסיית הקטלנים.

מחזור חיים ותפוצה

עריכה

הקטלן הוא בעל מחזור חיים פשוט. זכרי הקטלן מגיעים לבגרות מינית בגיל 15 שנים, ולבגרות פיזית בגיל 21 שנים. ואילו נקבות הקטלן מגיעות לבגרות מינית בין הגילאים 6–10 שנים, ומתחילות להזדווג בגילאים 12-14[12]. אחרי גיל זה יש להן מחזורי ייחום; בין תקופת ייחום אחת לזו שאחריה פרק זמן של שלושה עד שישה חודשים. לנקבה שתי פטמות המצויות בכיסים לצד איבר מינה. לפני ההזדווגות מתקיים טקס חיזור ממושך. ההזדווגות מתרחשת כאשר הזכר והנקבה נמצאים זקופים ומקרבים את בטנם זה לזה, או כשהם צפים על פני המים ונצמדים זה לזה.

לפי הערכות, אורך חייהם הממוצע של הזכרים הוא 30 שנים, ובמקרים מסוימים אף מגיעים לגילאים 50–60 שנים[13]. לעומתם, נקבות האורקה חיות בממוצע עד גיל 50, אך במקרים יוצאי דופן הן עשויות להגיע אף לגילאי 80 ו-90[2]. נקבות הקטלן משקיעות אנרגיה רבה בגידול הוולדות שלהן. משך ההריון הוא בין 12 ל-18 חודשים, והנקבה ממליטה ולד אחד בכל 3 עד 10 שנים. הלידה יכולה להתרחש בכל זמן בשנה, אולם החודשים הנפוצים ביותר להזדווגות הם חודשי הקיץ, בעוד החודשים בהם מתרחשות בדרך כלל הלידות הם חודשי הסתיו. שיעור התמותה בקרב הוולדות גבוה מאוד - תצפיות שנעשו העלו כי כמעט מחצית הוולדות לא מצליחים להגיע לגיל שנה. הוולדות יונקים במשך שנה עד שנתיים, אולם הם מתחילים לאכול מזון מוצק כבר החל מגיל שנה. במהלך תקופה זו, הוולד לומד מאמו כיצד לצוד, לתקשר ולהתנהל בתוך הקבוצה אליה הוא נולד. הקטלן אינו מין מונוגמי, ולזכר ככל הנראה אין התערבות הורית לאחר ההזדווגות. הוולדות נולדים באורך של כ-2 מטרים, שוקלים כ-200 ק"ג ומגיעים בשנתיים הראשונות לחייהם לאורך של כ-3.5 מטרים. הנקבות מזדווגות עד גיל 40 לערך, כלומר בממוצע כל נקבה מעניקה חיים לחמישה וולדות.[14]

 
קטלן באלסקה

לקטלן תפוצה כלל-עולמית והוא מצוי בכל האוקיינוסים ובמרבית ימי העולם[2], כולל הים התיכון והים הערבי[15], ימים בהם לא נפוצים לווייתנאים בדרך כלל. הקטלן מעדיף אקלים קריר או קוטבי. במרבית המקרים הם יימצאו באזורי החוף, אולם ניתן למצוא אותם גם במי האוקיינוסים.

ריכוזים גדולים של קטלנים נמצאים באגן הצפוני-מזרחי של האוקיינוס השקט, קרוב לחופים הצפוניים של קנדה ולחופי אלסקה, וכן באזור החופים של איסלנד, צפון נורווגיה וצפון רוסיה[15]. הם נצפים באופן קבוע באנטארקטיקה, והסברה הרווחת היא כי הם שוחים מתחת לקרחונים ונושמים דרך כיסי אוויר, בדומה ללבנתן הלבן. עם זאת, הקטלן כמעט ולא נראה באזורים הארקטיים בעונת החורף, והוא שוהה שם בעיקר בקיץ.

המידע הנוגע לקטלן החי באזורים הרחוקים מן החופים מועט יותר. תצפיות מצביעות על העובדה כי הקטלן יכול לשרוד בטווח רחב של טמפרטורת מים. לא קיימים אומדנים מדויקים המעריכים את אוכלוסיית הקטלנים העולמית, אלא רק הערכות מקומיות. יחד עם הערכה גסה של האזורים שלא נסקרו, ניתן לאמוד את אוכלוסיית הקטלנים העולמית ב-50,000 פרטים לכל הפחות[16].

תזונה

עריכה
 
איור של קטלן. בזמן שחייה מהירה, הקטלן קופץ לעיתים ומתרומם מעל המים
 
להקת קטלנים אנטארקטיים שוחה על הצד כדי להפיל למים כלב ים וודל.
 
קטלן בציד של גורי אריות ים בחופי פטגוניה.

הקטלן הוא טורף הנמצא בצמרת מארג המזון, והמינים אותם הוא טורף הם רבים ומגוונים. אוכלוסיות מסוימות גילו תכונות של "התמחות" לטרף מיני בעלי חיים מסוימים. כך, לדוגמה, מספר אוכלוסיות קטלנים במימי נורווגיה וגרינלנד מתמחות בטרף של מיני מליח (Clupea, "הרינג"), והן עוקבות אחר נתיב הנדידה של דגים אלו לאורך החוף הנורווגי בכל סתיו; אוכלוסיות אחרות מתמחות בטרף של כלבי ים. קטלן אוכל בממוצע כ-227 ק"ג של מזון בכל יום[17].

מזון

עריכה
 
קטלן צעיר יוצא מהמים וסורק את האזור

קטלן הניזון מדגים צד את טרפו מקרב כ-30 מיני דגים, שהעיקריים הם דגי סלמוניים (כולל טרוטת עין-הקשת, ואלתית גמלונית), הרינג וטונה. כרישים ענקיים, כרישים ארכי גף ולפעמים גם עמלצים לבנים נטרפים בשל הערך התזונתי הרב של הכבד שלהם. סילוניות, כמו תמנונאים, מהווים גם הם מטרות לטרף, סוג מזונו גורם לו להיחשב קרניבור.

הקטלן הוא היחיד מבין מיני הלווייתנאים שניזון באופן קבוע מלווייתנאים אחרים. תזונתו של הקטלן נחקרת בשלוש שיטות עיקריות:

  • בדיקת תכולת הקיבה של הקטלן.
  • בדיקת הצלקות על גופם של נטרפים.
  • צפייה בהרגלי האכילה של הקטלן.

באמצעות שיטות אלו נמצאו כ-22 מינים שונים של לווייתנאים המשמשים טרף לקטלן. קבוצות של קטלן יטרפו אפילו לווייתנים גדולים מהם, כמו לווייתני גוץ, לווייתנים אפורים, נקבות וולדות של ראשתן גדול-ראש ושל לווייתן גדול-סנפיר ואף לווייתנים כחולים קטנים, במקרים נדירים.

הקטלן טורף יונקים ימיים נוספים, כמו כלבי ים ואריות ים. ניבתנים ולוטרות הים ניצודים גם הם, אולם בשכיחות נמוכה יותר. בנוסף ניזון הקטלן גם ממיני עופות, כמו פינגווינים, קורמורנים ושחפים. את אריות הים הם הורגים בנגיחה חזקה, או במכה אדירה עם הזנב. מקרה אחד של קניבליזם נצפה בקרב הקטלן - במחקר שערך V. I. Shevchenko במימיו הדרומיים של האוקיינוס השקט ב-1975, תועדו שני זכרים שבקיבותיהם נמצאו שרידים של פרטי קטלן אחרים.

טכניקות ציד

עריכה
 
אלבטרוסים שחורי-גבות מלווים קטלן בעת הציד שלו, במטרה ליהנות משאריותיו. התמונה צולמה על ידי מצלמה הנישאת על גב האלבטרוס.

טכניקות הציד של הקטלן מורכבות, והן כוללות דרכים למציאת הטרף והכנעתו. על מנת למנוע פציעות, הוא ישתק את הטרף לפני הריגתו ואכילתו. בדרך-כלל כוללת טכניקה זו השלכה באוויר, חבטות עם הזנב ונגיחות חזקות. כך, למשל, ישליך הקטלן כלבי-ים באוויר על מנת להמם אותם ולהרגם. בארצות הברית למדו פרטי קטלן שחיים בשבי לאכול דג, להעלות גירה ולהקיא אותו לפני המים, וכך למשוך שחפים לאזור, שיהוו יעד נוסף לציד.

על מנת לצוד לווייתן צעיר מנהלת להקת קטלנים מרדף אחר האם והוולד במטרה להפריד ביניהם. ברגע שהוולד נפרד מהאם חברי הלהקה מונעים ממנו להגיע לפני המים כדי לנשום. גם הלווייתנים הגדולים והבוגרים ניצודים בדרך זו. להקה של נקבות ראשתן גדול-ראש יכולות להגן על וולדותיהן באמצעות הקפתם במבנה טבעתי מגונן, כאשר הזנבות שלהן מופנים החוצה. בדרך זו הן מנענעות את זנבן בחוזקה ומנצלות את כוחן הרב על מנת להדוף את להקת הקטלנים.

הקטלן פיתח אף טכניקות מסובכות יותר להשגת מזון. בפטגוניה ובאיי קרוזה ניזון הקטלן מאריות הים הדרום אמריקאים ומגורים של פילי ים (Mirounga), אפילו אם הם נמצאים במים רדודים. בנוסף, יכולים האורקות לזקוף כחצי מגופם באופן אנכי, וכך הם יכולים לסרוק את הסביבה העל-מימית. בשיטה זו, הנקראת באנגלית (Spyhopping), מאתר הקטלן כלבי ים על גושי קרח צפים, ויוצר גלים במטרה להפילם. קטלן נוסף מחכה במארב ליד גוש הקרח הצף, וברגע שהטרף נופל ממנו - הוא מזנק עליו והורגו. טכניקה זו תועדה בהזדמנויות אחדות, אך שכיחות הופעתה באופן כללי אינה ברורה. באפריל 2006 תועד שימוש בטכניקה זו, אולם בסופה החזירו פרטי הקטלן את כלב-הים לגוש הקרח, והסתבר שבפעם זו הם רק הדגימו לוולדותיהם כיצד מבצעים את הציד. בתוכנית התיעודית עולם קפוא תועדה טכניקה זו[18] ואף הוקדש לה פרק מיוחד של "מאחורי הקלעים" המתעד את עבודת הצילום, במהלך הצילומים אף ניסתה להקת הקטלנים להשתמש בטכניקה כנגד סירת צוות הצילום.

קטלן שרוצה לצוד כריש צריך לשתק אותו, שלא יפגע משיניו החדות. הקטלן עושה זאת על ידי הפיכת הכריש על גבו, מה שמשאיר אותו חסר אונים, ומאפשר לקטלן לאכול ללא סיכון. ישנן 3 שיטות שתועדו בטבע להפיכת הכריש על גבו. השיטה הראשונה נעשית בעזרת שיתוק חלקי של הכריש, מה שמאפשר הפיכה קלה. כאשר קטלן פוגש כריש, הוא יוצר בעזרת זנבו גלי הדף במים, שמעלים את הכריש אל פני הים. הקטלן מרים את זנבו העוצמתי מעל פני המים, ומכה בגופו של הכריש. כעת, לאחר שהכריש קיבל מכה חזקה שהממה אותו במקצת, הקטלן יכול להופכו ולאוכלו בנחת. שיטה נוספת שתועדה היא התגנבות מהירה של הקטלן אל הכריש מלמטה, כך שהוא לא מספיק להגיב לפני שנהפך. דרך נוספת - כיתור כריש בודד על ידי להקה של קטלנים, כך שכאשר הכריש עסוק עם חלק מהלהקה, קטלן נוסף מגיע מצד אחר והופך אותו[19].

דג האלתית ניצוד לרוב על ידי פרט בודד או קבוצות קטנות של קטלנים. לעומתו, מיני המליח נתפסים בדרך-כלל במאמץ משותף של פרטים רבים, באמצעות שיטה מיוחדת הנקראת "קרוסלה": קבוצת קטלנים דוחפת את דגי המליח לכדי גוש כדורי בדרך של שחרור בועות במעגל או סינוורם בבוהק גחונם הלבן, ולאחר מכן מטיחים הקטלנים את זנבותיהם בגוש המליחים לגרימת הלם או מוות. בהכאה מוצלחת תצוד להקת קטלנים בין 10 ל-15 דגי מליח. שיטה זו תועדה רק לגבי אוכלוסיית הקטלנים בנורווגיה, והיא דומה לשיטת הציד של מיני דולפינים מסוימים החיים באוקיינוסים.

התנהגות

עריכה
 
קטלנים קופצים באלסקה

סדר היום של הקטלן מורכב ככלל מארבע פעילויות: חיפוש מזון, שחייה, מנוחה ופעילות חברתית. בזמן הפעילות החברתית, הזכרים נמצאים עם פין זקוף. טיבה של זקפה זו אינו ידוע, ולא ברור אם מטרתה של זו היא חלק ממשחק או מתצוגה של דומיננטיות. פרטי קטלן "מקומיים" נצפו שוחים לצד פוקניים, דולפיניים, אריות ים, שבאופן אירוני מהווים טרף לקטלן ה"ארעי". קטלן מקומי נמצא רוב הזמן בתנועה, ולעיתים הוא גומא מרחק של 160 קילומטרים ביום. עם זאת, ניתן למצוא אותם באזור מסוים במשך זמן רב המגיע עד כדי חודש ואף יותר. גודלו של תחום יכול להיות גדול (1,300 ק"מ) או קטן (320 ק"מ). בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי שוחה וצד בדממה.

מבנה חברתי בקהילות מקומיות

עריכה

אוכלוסיית הקטלנים בצפון האוקיינוס השקט יוצרת מבנה חברתי סבוך. בשונה מכל יונק אחר שהמבנה החברתי שלו ידוע, פרטי קטלן מקומיים משני הזוויגים חיים עם אימהותיהם במשך כל חייהם. היחידה החברתית הבסיסית מושתתת על הזוויג הנקבי. נקבות הקטלן יכולות להגיע לגיל 90, ועל כן ניתן לצפות בקבוצות בנות ארבעה דורות (הממוצע עומד על שלושה). קבוצות אלו מראות יציבות רבת שנים. הגודל הממוצע של קבוצה כזו עומד על 5.5 פרטים[20]. פרטים יעזבו את הקבוצה רק למשך שעות ספורות, וזאת על-מנת להזדווג או לחפש מזון.

משפחות מטריארכליות אלו מתאחדות עם משפחות קרובות אחרות ליצירת להקות, כלומר קבוצות גדולות יותר של פרטי קטלן, שבהן הקשרים מעט רופפים יותר מאשר בקבוצה המשפחתית[20]. להקת קטלן כוללת בממוצע כ-18 פרטים. בשונה מהמצב בקבוצה המשפחתית, הפרטים בלהקה ייפרדו ממנה למשך ימים או שבועות אחדים, לרוב לשם חיפוש אחר מזון. להקת הקטלן הגדולה ביותר שנצפתה מנתה 49 פרטים. פרטי קטלן מאותה להקה אינם מזדווגים ביניהם, והזיווג מתרחש רק בין פרטים מלהקות שונות. בדרך-כלל, להקות של קטלן מקומי גדולות יותר מלהקות של קטלן ארעי, הרחוקות מן החוף. לעיתים ניתן לצפות בלהקות-על, שמורכבות ממספר להקות שהצטרפו יחדיו באופן זמני, ואלו יכולות למנות מעל 150 פרטים.

 
המבנה החברתי של הקטלן

בהיררכיה החברתית, "שבט" היא הדרגה הבאה בתור, ושנייה רק ל"קהילה". שבט מורכב מלהקות של קטלן שהם בעלי "ניב" דומה (ראו בהמשך: שירת הקטלן). בצורה דומה למשפחות וללהקות, גם השבטים מורכבים מלהקות קרובות יחסית באילן היוחסין, לרוב מהצד הנקבי. שבטים שונים יכולים לאכלס את אותם אזורים ופעמים רבות ניתן לצפות בפרטי קטלן משבטים שונים שוחים יחדיו. כאשר קטלן מקומי מצטרף לשבט שלו, הוא ושאר חברי השבט מברכים זה את זה לשלום בשחיה במבנה של שני קווים מקבילים.

דרגת ההתקבצות העליונה היא "קהילה". זוהי דרגה שרירותית מעט, ויש הטוענים שזו חלוקה מלאכותית של החוקרים. קהילה היא קבוצה של שבטים שמתערים זה בזה. במבנה הקהילה, בניגוד לדרגות הנמוכות יותר, אין תבניות משפחתיות או קוליות משותפות שניתן להבחין בהן.

בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי זוהו שלוש קהילות של קטלן:

  • הקהילה הדרומית, הכוללת שבט אחד, 3 להקות, 90 פרטים (נכון ל-2006)
  • הקהילה הצפונית, הכוללת 3 שבטים, 16 להקות, 214 פרטים (נכון ל-2006)
  • הקהילה בדרום-אלסקה, הכוללת 2 שבטים, 11 להקות, 211 פרטים (נכון ל-2006)

יודגש כי ההיררכיה המצוינת לעיל תקפה לגבי הקטלן המקומי, ורק לו. קבוצות של קטלן ארעי הן לרוב קטנות יותר. הסיבה לכך היא שהצאצאים של הקטלן הארעי עוזבים בשלב מסוים את המבנה המשפחתי, למרות היותו מבוסס על הזוויג הנקבי, בדומה לקטלן המקומי. עם זאת, גם בין קבוצות הקטלן הארעי קיימים קשרים, רופפים אמנם, הנובעים לרוב מניב דומה.

שירת הקטלן

עריכה
  ערך מורחב – שירת הלווייתן

 

דוגמיות משירת הקטלן

שירת קטלן
שירת קטלן ממרחק
קולות קטלן
לעזרה בהפעלת הקבצים

בדומה למינים רבים במשפחת הדולפיניים, הקטלן נשען במידה רבה על התקשורת הקולית. הוא מפיק מגוון רחב של קריאות ושריקות המשמשות לתקשורת ולהתמצאות. סוג הקולות תלוי בסוג הפעילות; בזמן המנוחה הוא שקט למדי ופולט קריאה מקרית, הניתנת להבחנה ברורה לעומת הקריאות בזמן פעילות ערה יותר.

קבוצות של קטלן מקומי בצפון-מזרח האוקיינוס השקט נוטות להיות קוליות הרבה יותר מהקבוצות הארעיות החיות באותם אזורים. הקטלן המקומי ניזון מדגים, במיוחד מינים של סלמון פסיפי, שיכולת שמיעתם ירודה ולכן הם אינם מזהים את התקרבות להקת הקטלן ממרחק מספיק. לעומתם, הקטלן הארעי ניזון בעיקר מיונקים ימיים וכן מעופות מים מזדמנים. מכיוון שלכל היונקים הימיים יש שמיעה תת-מימית מצוינת, הקטלן הארעי שוחה בשקט רב על מנת למנוע מטרפם לשמוע אותם. לפעמים ניתן להבחין בהם משתמשים בנקישה בודדת (המכונה גם "הנקישה הסודית"), במקום רצף הנקישות שנצפו באוכלוסיות אחרות.

 
להקת קטלן מקומי

לכל קבוצה של קטלן מקומי יש ניב ספציפי, ולכל להקה יש מערכת של קולות תת-מימיים. כל חבר בלהקה מכיר את כל סוגי הקולות של אותה הלהקה, ולכן לא ניתן לזהות פרט בלהקה לפי הקולות שהוא משמיע. עם זאת, קריאה מסוימת יכולה לשמש להקה אחת או להיות משותפת ללהקות אחדות. מספר הקולות המשותפים לשתי קבוצות של קטלן הוא כנראה פונקציה של הקשרים הגנאלוגיים ביניהן, והוא פחות מושפע מהמרחק הגאוגרפי בין שתי הקבוצות. שתי קבוצות שחולקות את אותו אב-קדמון, אך התפתחו במרחק רב אחת מן השנייה, יהיו בעלות מערכת קולות דומה.

מכיוון שלכל להקת קטלן יש ניב שונה ואף שפה שונה, ניתן להבין כי שפת הקטלן היא שפה נלמדת (נרכשת), ומכאן שהקטלן נמצא בשורה אחת עם מיני יונקים מפותחים: האדם, פרימטים גבוהים אחרים וכלבי הים. זאת להבדיל מיתר היונקים, שאצלם השפה והניב נקבעים באופן גנטי ולכן לא קיימים הבדלים בין להקות ושבטים.

שימור

עריכה

הרס סביבתי, פגיעה במינים המהווים את מקור מזון הקטלן, עימותים עם פעילויות דיג, והרס בתי הגידול הם האיומים המרכזיים על אוכלוסיית הקטלנים העולמית[21][22]. בשל השתייכותו של הקטלן לרמה טרופית (מיקום יחסי במארג המזון) גבוהה, הוא נמצא ברמת סיכון גבוהה של הצטברות של ביפניל פוליכלוריד (סוג של תרכובות אורגניות מהצורה  ; PCB) בגופו. בסקירה של בעלי החיים הימיים בחוף מדינת וושינגטון התגלה כי ריכוז ה-PCB היה גבוה יותר אצל הקטלן מאשר אצל פוקות מפרץ באירופה שחלו בעקבות חשיפה לכימיקל. תוצאות דומות התקבלו בעת השוואה בין רמות ה-PCB בשומן של פרטי קטלן ליד נורווגיה לעומת הרמות המקבילות אצל דובי קוטב. בהשוואה זו התגלו גם רמות גבוהות יחסית של מדבירי מזיקים ושל מעכבי אש ברומיים (Brominated flame-retardant). עם זאת, לא נצפו עדויות למחלות בעקבות הריכוזים הגבוהים של החומרים הללו. ההשפעה הרווחת ביותר שנמצאה, שאף היא לא הייתה קיימת בכל הפרטים שנבדקו, הייתה ירידה בקצב הרבייה או החלשות המערכת החיסונית.

רוב להקות דג הסלמון, מקור המזון העיקרי של להקות קטלן קבועות בחצי הכדור הצפוני, הצטמצמו באופן משמעותי בשנים האחרונות. גם אוכלוסיות של כלבי-ים ושל אריות-ים בחוף המערבי של אלסקה ובחופי האיים האלאוטיים קטנו אף הן. אם המזון מתמעט אז הקטלן חייב לקבל אנרגיה על ידי דילול מאגרי השומן של גופו, דבר המעצים את השפעת המזהמים. בשנת 2005 הגדירה ממשלת ארצות הברית את האוכלוסייה המקומית הדרומית של הקטלן כאוכלוסייה הנתונה בסכנת הכחדה בשל התדרדרות במצבן של שלוש הלהקות באוכלוסייה.

בעקבות התבקעות מכלית הנפט אקסון ואלדז ב-1989 נפגעה קשות אוכלוסיית הקטלנים באזור אלסקה. להקת קטלן מקומי נלכדה באותו אזור, אולם היא הצליחה להימלט מכתם הנפט למים צלולים. עם זאת, כשנה מאוחר יותר התברר כי קרוב לחצי מחברי הלהקה, כ-11 פרטים, נעלמו. לאסון האקולוגי היו השלכות ארוכות-טווח על אוכלוסיית הקטלנים, כמו צמצום משמעותי של כמות הטרף הזמין ובעקבות כך גם הידלדלות במספרם. בדצמבר 2004 קבוצה של מדענים טענה כי אוכלוסייה של קטלנים ארעיים, שמונה כיום כ-7 פרטים, לא התרבתה מאז התבקעות האקסון ואלדז, ועל כן היא עלולה להיכחד[23].

הקטלן והאדם

עריכה
 
ליזה בלנס (Lisa Ballance) עם קטלן באנטארקטיקה
 
הסנפיר הגבי והכתם שבתחתיתו של קטלן (כנראה מקומי)

הקטלן, המוכר לאדם משכבר הימים, הוגדר כמין טקסונומי בשנת 1758. התיאור הכתוב הראשון של הקטלן ניתן על ידי פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע, אשר זמן כתיבתו המשוער הוא שנת 70 לספירה. כבר בימים אלו סבבה את הקטלן אווירה של יצור בלתי-מנוצח וטורף כל. פליניוס צפה בטבח פומבי שנערך בקטלן אשר נקלע לנמל ליד רומא, שם התנפלו בני אדם על הקטלן הנטוש והרגו אותו באמצעות דקירות. הוא כתב:

hoc scire orcas, infestam iis belvam et cuius imago nulla repraesentatione exprimi potest alia quam carnis inmensae dentibus truculentae... lancinant morsu incursuque ceu Liburnicarum rostris fodiunt.


בתרגום לעברית:

את זה [שהלווייתנים האחרים מסתתרים במפרצים קטנים עד היום הקצר בשנה] יודעים הקטלנים (שאת מראם אין לתאר בשום דרך מלבד מסה אדירה של בשר פראי עם שיניים), אויביהם של אותן חיות [הלווייתנים האחרים]... הם מסתערים עליהן ודוקרים אותן כאוניות מלחמה נוגחות.

— פליניוס הזקן, 70 לספירה

הקטלן בטבע תוקף רק לעיתים נדירות את האדם. מתוך מעט מאוד התקפות שאושרו על בני אדם על ידי אורקות בר, אף אחת לא הייתה קטלנית. במקרה אחד, אורקות ניסו להטות משטחי קרח עליהם עמדו צוות כלבים וצלם של משלחת טרה נובה. משערים שנביחות כלבי המזחלות נשמעו מספיק דומות לקריאות כלבי ים כדי לעורר את סקרנות הציד של האורקה. בשנות ה-70 ננשך גולש בקליפורניה, ובשנת 2005, ילד באלסקה ששחה באזור בו פוקדים כלבי ים נחבט על ידי אורקה שככל הנראה טעה בזיהויו כטרף.[24].

עם זאת, בשבי מתועדות כשני תריסרים מקרים בהם תקפו פרטי קטלן את מאמניהם או מבקרים מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. חלקן של התקיפות היו קטלניות‏[25].

תקיפות הקטלן מובאות כטיעונים על ידי ארגונים התומכים בשחרורו לבתי הגידול הטבעיים. תקיפות אלו, לטענתם, מחזקות את הסברה כי השבי איננו מקומו של הקטלן בפרט ושל בעלי חיים בכלל.

החל מספטמבר 2020 ועד 2023 מספר קטלנים תקפו בצוותא כלי שיט שונים ששטו לחופי פורטוגל וספרד. ההשערה כי מדובר בפעולת נקמה בתגובת לפגיעה של סירה בקטלן.[26][27]

ציד לווייתנים

עריכה
  ערך מורחב – ציד לווייתנים

תקופת הציד המסחרי המסיבי של הקטלן התרחשה באמצע המאה ה-20, לאחר שאוכלוסיות של מינים גדולים יותר ניצודו קודם לכן והידלדלו. ציד זה נעצר כמעט לחלוטין ב-1981 בשל איסור מוחלט על ציד לווייתנים.

מאז,למעשה, הקשר החזק של הקטלן עם האדם גורם למינים נוספים לזכות בשמירה על מרחב חייהם, מפני שבאזורי מחייתו ישנם חוקים, הגבלות דיג ותקנות, שמטרתם היא הגנה על הקטלן (מין מטרייה).

המדינה שאחראית לציד המספר הגדול ביותר של פרטי קטלן היא נורווגיה, בה ניצודו בממוצע 56 פרטים בשנה החל מ-1938 עד 1981. יפן אחראית לציד של 43 פרטים בממוצע שנתי בין 1941 ל-1981. ברית המועצות צדה מעט פרטים בכל שנה, ורק ב-1980 נרשמה חריגה של 916 פרטים.

כיום, ציד מסיבי של קטלן אינו קיים. יפן צדה פרטים ספורים בכל שנה, כחלק מתוכנית מחקר שנויה במחלוקת. רמות דומות של ציד מבוצעות על ידי אינדונזיה וגרינלנד. הקטלן ניצוד בעיקר לצורך שימוש בבשר שלו, אולם לעיתים הוא ניצוד גם בשל היותו מתחרה כבד של הדייגים על שלל הדיג. לבקשתה של ממשלת איסלנד בשנות ה-50 של המאה ה-20, השתמש חיל האוויר האמריקני במפציצים וברובים על מנת לטבוח בלהקות קטלן שהתחרו עם הדייגים האיסלנדים על הדגה במי איסלנד. המבצע הוכתר כ"הצלחה" על ידי איסלנד ודייגיה. עם זאת, רבים לא השתכנעו שלהקות הקטלן היו בכלל אחראיות לירידה בגודל הדגה, והאשימו דווקא את הדייגים בדיג עודף.

מוכרים מקרים שבהם הקטלן דווקא שיתף פעולה עם בני אדם בעת ציד של מיני לווייתנים שונים. דוגמה מפורסמת לכך התרחשה בקרבת נמל העיר אידן שבאוסטרליה בשנות ה-20 של המאה ה-20. להקת קטלן, שהובלה על ידי זכר דומיננטי שכונה "טום הזקן" (Old Tom; שמו נובע מגילו המופלג), עזרה לציידי לווייתנים לצוד לווייתני מזיפות. להקת הקטלן הייתה מוצאת את לווייתני המטרה, מובילה אותה למפרץ טופולד (Twofold Bay), ואז היו הציידים הורגים את לווייתן המטרה, לעיתים אף בעזרת להקת הקטלן עצמה, שקיבלה בתמורה את לשונות הלווייתנים ואת השפתיים שלהם.

הקטלן בשבי

עריכה
  ערך מורחב – בעלי חיים בשבייה
 
זוג קטלנים בדולפינריום

האינטליגנציה של הקטלן, היכולת לאלפו, הופעתו המרשימה והמראה העליז שלו הפכו אותו למוצג פופולרי במתקני דולפינריום ובפארקי נושא מימיים. הלכידה הראשונה של קטלן למטרה זו התרחשה בוונקובר ב-1964. עד 1980 נלקחו 60–70 פרטי קטלן ממי האוקיינוס השקט למטרות אלו. בשנות ה-70 המאוחרות ובתחילת שנות ה-80 נלכדו כ-50 פרטי קטלן במימיה של איסלנד. מאז, התרבות של אוכלוסיית קטלנים בשבייה נחלה הצלחה. שביית קטלן היא מעשה שנוי במחלוקת וארגונים כמו ה-WSPA‏ (World Society for the Protection of Animals) והאגודה לשימור לווייתנים ודולפינים (Whale and Dolphin Conservation Society) מנהלים מסעות תעמולה כנגד צעדים אלו.

קטלן החי בשבייה עלול לפתח מחלות כמו התמוטטות הסנפיר הגבי, שנצפתה ב-60 עד 90 אחוזים מן הזכרים. תוחלת החיים של הקטלן בשבי נמוכה מהציפיות, ומרבית הפרטים אינם עוברים את גיל 30. לשם השוואה, נקבות בסביבתן הטבעית יכולות להגיע לגיל 80 ויותר. סביבת השבייה אינה דומה מספיק לסביבה הטבעית. המבקרים טוענים כי חיי השבי הם לחוצים בשל מכלי מים קטנים וצפופים, קבוצות חברתיות מלאכותיות והרכב כימי שונה של המים. פרטי קטלן שחיו בשבי תקפו מדי פעם פרטים אחרים, בני אדם, ולעיתים אף פגעו בעצמם. המבקרים טוענים כי אלו הן תוצאות של דחק.

התמוטטות הסנפיר הגבי

עריכה
 
קטלן שסנפירו הגבי התמוטט

קיימות תאוריות אחדות לגבי הסיבה להתמוטטות הסנפיר הגבי של רוב הזכרים החיים בשבייה. תאוריה אחת גורסת כי הסחוס שמחזיק את הסנפיר הגבי על כל גובהו נחלש כאשר זכר הקטלן חי בשבייה. ככלל, הסחוס אצל זכרי הקטלן מתקשה בסוף תקופת ההתבגרות. במרבית הזמן בתקופה זו שוחה הקטלן במים עמוקים, שם לחץ המים הוא גדול יותר. לחץ זה הוא המונע מהסנפיר הגבי להתמוטט, עד אשר יתחזק הסחוס. בשבייה לעומת זאת, מכלי המים רדודים וכתוצאה מכך לחץ המים נמוך יחסית. עובדה זו מביאה להתמוטטות הסנפיר הגבי בטרם מתחזק הסחוס המחזיק אותו. תאוריה נוספת גורסת כי גודלם הקטן של מכלי המים בהם שוהה הלווייתן השבוי מאלץ אותו לבצע פניות רבות יחסית במהלך שחייתו, ולכן הוא אינו יכול לשחות למשך זמן סביר בקו ישר. פניות רבות אלו גורמות ללחץ גבוה על הסנפיר הגבי, דבר שמביא להתמוטטותו בשלב מסוים.

הקטלן בתרבות

עריכה
 
איורים דמיוניים של אורקה ובלניים סביב האי הדמיוני טולה בכרטא מרינה.

עמים ילידים בחופי האוקיינוס השקט של אמריקה הצפונית תארו את הקטלן בתרבותם באופן בולט בהיסטוריה, באמנות ובדת.

יצורים בשם אורקה או "אורק" הופיעו לאורך ההיסטוריה של הספרות המערבית. בפואמה של לודוביקו אריוסטו אורלנדו המטורף, האביר אורלנדו מחלץ את העלמה אנג'ליקה מהקטלן שמופיע כמפלצת-ים. מפלצת ים דומה לאורקה מופיעה לראשונה באנגלית בפואמה "פוליוביון" של מיכאל דריטון, שעוסקת בברוטס מטוריה, המייסד המיתולוגי של בריטניה. לאחר מכן הקטלן מופיע שוב בפואמה האפית "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון.

בשנים האחרונות, המחקר המדעי והעלייה בפופולריות של הקטלן בדעת הקהל הביאו למהפך דרמטי בדמותו של הקטלן, והוא נתפס בעיני רבים כטורף מכובד שכמעט ואינו מהווה איום ממשי לבני אדם.

בטרילוגיית הסרטים לשחרר את ווילי משנות ה-90 של המאה ה-20 כיכב קטלן בשם קייקו (באנגלית: Keiko, משמעות השם ביפנית: בר מזל) (1976 – 12 בדצמבר 2003). קייקו שנלכד ליד חופי איסלנד בשנת 1979 שקל 6 טונות ואורכו הגיע ל-7.3 מטרים. הסרטים התמקדו בשחרור של קטלן שהיה בשבי ולאחר שחרורו בהצלתו מציד לווייתנים לא חוקי.

ב-2013 יצא סרט תיעודי בשם "בלאקפיש" ("דג שחור") העוסק בחייהם של הקטלנים בשבי. הסרט סוקר לווייתן בשם טיליקום, שהרג את המאמנת שלו, דון בראנשו, בפארק "עולם הים" (Sea World) באורלנדו בשנת 2010. כדי להבין מה התרחש באותו אירוע טרגי עוקב הסרט אחר אותו לווייתן מאז נפל בשבי, ומגלה שהיה מעורב במותם של שני בני אדם נוספים: האחת מאמנת, ב-1991, והשני מבקר בפארק שהתגנב למיכל שלו, ב-1999. מאמנים לשעבר של קטלנים שהתראיינו בסרט טענו שהדבר נובע מהתסכול שחשים הקטלנים בשבי.

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קטלן
  טקסונומיה בוויקימינים: Orcinus orca

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ קטלן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 4 Orcinus orca (killer whale), Animal Diversity Web (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Orca videos, photos and facts - Orcinus orca, Arkive (באנגלית) (ארכיון)
  4. ^ "Killer Whale". Oceana (באנגלית). נבדק ב-2017-08-14.
  5. ^ Henry George Liddell, Robert Scott, A Greek-English Lexicon, ὄρυξ, www.perseus.tufts.edu
  6. ^ 1 2 3 התייחסות לטענה לפיה השם הגיע ממילה לטינית שמשמעותה "חבית" ניתן למצוא כאן: "Orcas on the Edge - National Wildlife Federation". נבדק ב-2017-08-14.
  7. ^ Charlton T. Lewis, Charles Short, A Latin Dictionary, Orcīnus, www.perseus.tufts.edu
  8. ^ ראו קובץ PDF המפרט והמדגים את ההבדלים בין שלושת הסוגים א', ב' וג'.
  9. ^ 1 2 Killer Whale, Seaworld.
  10. ^ SeaWorld Parks & Entertainmen, SeaWorld Parks & Entertainmen, ‏2021
  11. ^ John K. B. Ford, Graeme M. Ellis, Kenneth C. Balcomb, Killer Whales, Second Edition, UBC Press, 2000, עמ' 23.
  12. ^ Emily Burnett, Orcinus orca (killer whale), Animal Diversity Web (באנגלית)
  13. ^ Thewissen J., Perrin W. & Würsig B., Killer Whale: Orcinus orca, United States: Elsevier, 2009
  14. ^ ראו ציטוט מ-WDCS.org, "עובדות מרתקות על הקטלן", 11 באוקטובר 2006:
    Male orcas generally don't live as long as females. In the wild, males average 35 years or so, maximum 50-60 years, females average 50 years, maximum 80-90 years. However, one male, known as ‘Old Tom’ was reportedly spotted every winter between 1843 and 1932 off New South Wales, Australia. This would have made him at least 89 years old!"
  15. ^ 1 2 בהתבסס על מפת תפוצתו של הקטלן לפי צפיפות, כפי שפורסמה במאמר: Karin A. Forney and Paul R. Wade, Worldwide Distribution and Abundance of Killer Whales, מאתר NOAA
  16. ^ MindComet, Inc. - http://www.mindcomet.com, Habitat & Distribution, seaworld.org (באנגלית)
  17. ^ ראו על הקטלן באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק
  18. ^ Killer Whales "Wave Wash" Seal | Frozen Planet - YouTube
  19. ^ daily mail, Pictured: The moment a whale delivers a deadly 'karate chop' blow to a killer shark
  20. ^ 1 2 Proposed Conversation Plan for Southern Resident Killer Whale, NOAA
  21. ^ Ford, John K.B., Ellis, Graeme M. and Balcomb, Kenneth C. (2000). Killer Whales, Second Edition. Vancouver, BC: UBC Press.
  22. ^ Carwardine, Mark (2001) "Killer Whales" London: BBC Worldwide Ltd., ISBN 0-7894-8266-5
  23. ^ ראו תיעוד של תצפיות על קטלנים
  24. ^ ראו כתבה ב-seattle times
  25. ^ ראו באתר abcnews.com
  26. ^ תיעוד: קטלנים תוקפים סירה סמוך לחופי גיברלטר, באתר ynet, 24 ביוני 2023
  27. ^ אסור לפספס‏, לווייתני קטלן "נקמניים" הטביעו 3 סירות באירופה - והם מלמדים אחרים לעשות זאת, באתר וואלה, 31 במאי 2023


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קטלן&oldid=39950776"