אוריינות
אוֹריינות היא היכולת לקרוא ולכתוב, ובמשמעותה המרחיבה היא היכולת של האדם להשתמש במיומנויות אלו לצורך העברה וקליטה של מסרים.[1] כלומר, רכישת מיומנות של הבנת הנקרא והבעה בכתב.
כמו כן, האוריינות חוצה את ההבחנה המקובלת בין השפה הכתובה לשפה המדוברת.[2] במשמעות רחבה יותר, המושג אוריינות מציין שליטה במגוון יכולות תקשורתיות הנחוצות לצורך תפקוד נאות בחברה. למשל: דיבור, האזנה והתבוננות.
המושג אוריינות מתפתח ומשתנה בהתאם לטכנולוגיה המשמשת את החברה.[3] ההתפתחות של טכנולוגיות מידע ותקשורת והשפעותיהן על אורח החיים הובילו להרחבה נוספת של המושג אוריינות:[4]
- אוריינות טכנולוגית פירושה שליטה בסיסית בטכנולוגיית התקשורת המודרנית;
- אוריינות דיגיטלית מתייחסת ליכולת השימוש במחשב ובתקשורת נתונים;
- אוריינות כלכלית היא היכולת ליישם מיומנויות ומסגרת עבודה כלכליות להבנת תהליכים אנושיים בכל תחומי החיים.
יש הכוללים במושג גם כישורים מתמטיים בסיסיים, הנחוצים אף הם לתפקוד נאות בחברה.
אטימולוגיה
עריכהמקור המילה אוריינות במילה אוריין, בצירוף "בר אוריין", אדם היודע לקרוא בתורה. בארמית "אורייתא" פירושה "תורה".[5][2]
היסטוריה
עריכה
ההיסטוריה של האוריינות היא בת כמה אלפי שנים. לפני המהפכה התעשייתית במאה ה-19 אוריינות הייתה קיימת רק במיעוט קטן מחברות העולם. עד אותו זמן, הגישה לאוריינות הייתה יקרה כל כך שרק מוסדות ואנשים עשירים יכלו לקנות אותם. לדוגמה, בשנת 1841 באנגליה, 33% מהגברים ו־44% מהנשים חתמו על תעודת הנישואין שלהם בטביעת אצבע מכיוון שלא ידעו איך לכתוב.[דרוש מקור] רק ב־1870 חינוך ראשוני נתאפשר לכל האוכלוסייה האנגלית. המהפכה התעשייתית הביאה להוזלת מחירי הנייר והספרים ולאפשרות להפיץ אותם בכל שכבות האוכלוסייה.
בקרב היהודים התמונה הייתה שונה לגמרי. אף שלא כל היהודים ידעו קרוא וכתוב, שיעורי האוריינות בקרבם היו גדולים לאין שיעור מאשר אצל הגויים, בין בארצות אשכנז ובין בארצות המזרח. זאת מכיוון שילדים יהודים רבים יחסית למדו ב"חדר", או במוסד מקביל בתקופה מוקדמת יותר - לכל הפחות קריאה כתיבה, חומש ותפילה. מכיוון שלא ניתן (או לפחות קשה יותר) להתפלל אם אינך יודע לקרוא, לימוד קריאה נחשב למצווה דתית, כחלק מחובת לימוד תורה לילדים. שיעור הקריאה אצל הנשים לא היה גבוה ביותר, אך השיעורים אצלן היו גבוהים יותר מאשר אצל נשי הגויים.
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מצאו כי כבר בתקופת בית ראשון, האוריינות בממלכת יהודה הייתה נפוצה למדי.[6]
ההגדרה של אוריינות השתנתה במשך הדורות. היו זמנים שבהם אדם נחשב לאוריין אם ידע לחתום את שמו. בזמנים אחרים, אוריינות נמדדה על פי היכולת לקרוא בתנ"ך (יכולת שכיום אינה קיימת אצל אנשים רבים). אוריינות גם שימשה כצורה למיין אוכלוסיות ולשלוט באלה שתהיה להם גישה לכוח. במדינות הדרומיות בארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים, היכולת לקרוא ולכתוב היוותה מדד האם אזרח יוכל לבחור, כדי למנוע מעבדים לשעבר לבחור את נציגיהם לקונגרס ולמושלי המדינות. טקטיקה זו פעלה למשך כמה עשרות שנים באופן יעיל ביותר, וגרמה לכך שמדינות דרומיות תמכו רק בנציגים לבנים, אף שהיו שם אוכלוסיות גדולות ביותר של שחורים.
בתקופה המודרנית אדם נחשב לאורייני על פי האופן שבו הוא מתייחס לעולם התרבותי שבו הוא חי ומבין אותו.[5]
עלייה ברמת האוריינות
עריכההשימוש במערכת כתיבה המבוססת על סימניות (אידאוגרמות) מקשה על האוריינות באופן יחסי מאשר מערכת המבוססת על אלפבית.[דרוש מקור] למרות זאת יש הערכה כי בתקופות העשירות יותר של האימפריה הסינית, שיעורי האוריינות הגיעו לרמה גבוהה ביותר. כנראה בגלל השאיפה להצליח בבחינות הקיסריות, שדרשו אוריינות גבוהה ואיפשרו להשתייך למעמד הגבוה של הפקידות.
באופן דומה, קיומם של טקסטים דתיים וחילוניים בהודו, וכן הפניות לוויכוחים מטפיזיים גדולים הכוללים תחרויות כתיבה וקריאה בטקסטים אלה מעידים על תרבות אוריינית גבוהה ביותר כבר בעבר הרחוק, מלפני עד חמשת אלפים שנה.
בשל הדגש על הקריאה האישית בקוראן באלפבית הערבי המקורי, רמת האוריינות במדינות איסלאמיות רבות בשנים עשר המאות האחרונות הייתה גבוהה למדי (אם כי רק אצל גברים).
במדינות ניו-אינגלנד, שיעור האוריינות היה מעל 50% בחצי הראשון של המאה ה־17, והוא עלה ל־70% ב־1710. בזמן המהפכה האמריקנית, הוא הגיע לכ־90%. יש הרואים זאת כתוצאה של האמונה הפוריטנית בחשיבות של קריאת התנ"ך.
גם בשוודיה שיעור האוריינות היה גבוה. כבר בחוק הכנסייתי (שירקולאגן) של 1686 האוריינות נכפתה על האוכלוסייה, וכמאה שנים לאחר מכן, בסוף המאה ה־18, רמת האוריינות הייתה קרובה למאה אחוז. אפילו לפני 1686 האוריינות בשוודיה הייתה רחבת היקף למדי. כמו בניו-אינגלנד, גם כאן שיעור האוריינות הגבוה היה במידה רבה תוצאה צדדית של האמונה בחשיבותה של הקריאה בתנ"ך. היכולת לקרוא לא כללה אוטומטית גם את היכולת לכתוב, ואפילו בסוף המאה ה-19 שוודים רבים, ובעיקר נשים, לא ידעו לכתוב.
מהמאה ה־20
עריכההשליטה ביכולת הקריאה והכתיבה במשמעותן הרחבה, הכוללת את הבנת הנקרא ויכולת הבעה בכתב של מגוון טקסטים[7] חיונית להשתלבות היחיד בחברה מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית.[8] עם התפתחות הטכנולוגיה, המושג אוריינות החל לכלול בתוכו מגוון רחב יותר של מיומנות. מיומנויות אלו דרושות לאדם על מנת ליצור, להפיץ ולהבין מסרים מסוגים שונים המקובלים בתרבות ובתקופה שבה הוא חי.
מסוף המאה ה־20, החלו להתייחס לסוגים שונים של אוריינות הקשורים לתחום הדיגיטלי.[9] המושג הראשון שהוטבע היה אוריינות מידע בשנת 1974 על־ידי פול זורקובסקי. מושג זה שימש כבסיס להתפתחות אוריינויות נוספות.[9] באמצע המאה ה־20, עם הצמיחה של תקשורת ההמונים, החל השימוש במושג אוריינות מדיה. בשנת 1997 פול גליסטר טבע את המושג אוריינות דיגיטלית ובתחילת המאה ה-21, בעידן הביג דאטה, החל השימוש במושג אוריינות דאטה.[9] בשנת 2006 השימוש במושג אוריינות חישובית העוסקת בפתרון בעיות מוסדר. בשנת 2015, קונישי טבע את המושג אוריינות AI.[9]
סוגים
עריכהבמקור, המושג אוריינות התייחס לאוריינות לשונית וליכולת לקרוא ולכתוב. מסוף המאה ה־20, החלו להתייחס לסוגים שונים של אוריינות הקשורים לתחום הדיגיטלי. בהמשך, המושג אוריינות הורחב לתחומים נוספים.
אוריינות טכנולוגית
עריכהבתקופה המודרנית המושג אוריינות כולל יותר מאשר האפשרות לקרוא, לכתוב, ולספור. הוא כולל גם את היכולת להשתמש ולתקשר בצורות שונות ובמגוון טכנולוגיות. אוריינות טכנולוגית (אנ') מתארת מגוון של מיומנויות שהמשתמש נדרש להן במטרה להשתמש בסביבות דיגיטליות באופן אפקטיבי.[10] היא כוללת שימוש במידע בצורה מוכשרת ומתאימה, תוך שימוש במגוון רחב של טכנולוגיות ומדיות.
אוריינות מידע
עריכהאוריינות מידע (אנ') היא היכולת לזהות מתי יש צורך במידע, ולהיות מסוגלים לזהות אותו, להעריך אותו ולהשתמש בו באופן אפקטיבי.[9] המושג משמש בדרך־כלל בהקשר של מחקר או קבלת החלטות. המושג הוטבע בשנת 1974 על־ידי פול זורקובסקי,[9] והתייחס במקור לשימוש במקורות מידע. המושג התפתח והשתנה עם התפתחות רשת האינטרנט וזמינות המידע. אוריינות מידע מהווה את הבסיס לסוגים נוספים של אוריינות בעולם הדיגיטלי.[9][11]
בתחום החינוך והלמידה המושג מתייחס ליכולת הלומד לזהות את הצורך במידע, לאתר ולאסוף מידע, להעריך מידע, לנתח ולפרש את המידע ולהציגו בצורה משמעותית.[12]
אוריינויות דיגיטליות
עריכה- אוריינות דיגיטלית מתייחסת ליכולת להבין ולהשתמש במידע מפורמטים מרובים ממגוון של מקורות, ובמיוחד דרך מחשבים ובאינטרנט.[9]
- אוריינות מדיה מתייחסת להבנה, ניתוח ויצירה של מדיה מסורתית (עיתונות, טלוויזיה) ודיגיטלית.[9]
- אוריינות דאטה (אנ') היא היכולת לקרוא, להבין, ליצור ולתקשר דאטה כמידע.[9]
- אוריינות חישובית (אנ') מדגישה תהליכים של פתרון בעיות בדרכים הלקוחות מתוך עולם המחשוב.[9]
- אוריינות בינה מלאכותית היא היכולת להבין ולעבוד עם בינה מלאכותית, ולקבל החלטות נבונות ותאיות ביחס לטכנולוגיות בינה מלאכותית בחיי היומיום.[9]
אוריינות מדעית
עריכהאוריינות מדעית (אנ') מתייחסת למספר מרכיבים:
- ידע של מדע (עובדות תופעות ותהליכים כולל הבנה).
- ידע על מדע (הכרת מהות המדע והטכנולוגיה, המחקר המדעי, הסברים מדעיים, ומקום המדע והטכנולוגיה בחברה).
- מיומנויות מדעיות (זיהוי שאלה מדעית, מתן הסברים מדעיים לתופעות, חשיבה ביקורתית, הסקת מסקנות מבוססות על ממצאים מדעיים, הצגת רעיון מדעי)
- תגובות והצגת עמדות (הבעת עמדות, הבנת מקום המדע, הבנת ערך המחקר, וגילוי עניין במדע)
אוריינות אקדמית
עריכהאוריינות אקדמית מכונה גם כתיבה מחקרית וכוללת בתוכה את כישורי החשיבה, הלשון, התרבות והתקשורת המאפשרים רכישת-דעת, הרחבתה והצגתה על פי אמות-המידה המקובלות במערכת-החינוך מגן-החובה ועד לסיום התיכון וכן במוסדות להשכלה גבוהה (אלוני, 2007).
לאוריינות אקדמית אפיונים בסיסיים של קריאה וכתיבה, כאשר הקריאה האקדמית היא הבסיס והתנאי לכתיבה האקדמית. הכתיבה מבוססת על מידע שהקורא רוכש ממקורות שונים (ברוש-וייץ 2007). לצד הקריאה והכתיבה, נדרשים לאוריינות אקדמית גם כישורי משנה כגון: האזנה, תפקודי חשיבה גבוהים וכישורים רטוריים.
בתוך האוריינות האקדמית מתקיימים, על פי החוקר צ. שראל (1997) שני סוגי שיח: שיח ההיצג (ה-expository) ו שיח הטיעון (ארגומנטציה), שהם הבסיס לכל הישג אקדמי. הקניית השליטה בשני סוגי שיח אלה היא מטרתה של האוריינות האקדמית (UMICH, 1996).
כיוון שהתקשורת האקדמית מבוססת על קריאה ועל כתיבה של צורות לשון הייחודיות לעולם האקדמי, האוריינות האקדמית דורשת הן קריאה והן כתיבה, שתי מיומנויות המשלימות זו את זו: הקריאה האקדמית היא תנאי לכתיבה אקדמית, כדי שהסטודנט יוכל לכתוב ברמה מקצועית עליו לקרוא בצורה אינטנסיבית טקסטים רבים, וכן עליו ללמוד להבחין בין ז'אנרים, סוגי שיח ומבניהם הרטוריים. כן זקוק הסטודנט לחשיבה ביקורתית אשר יוכל לגבשה מקריאת טקסטים רבים והבנה לעומקם.
אוריינות כלכלית
עריכהאוריינות כלכלית היא היכולת ליישם מיומנויות ומסגרת עבודה כלכליות להבנת תהליכים אנושיים בכל תחומי החיים, החל בהחלטות אישיות ועד לגיבוש השקפה בנוגע ליעילות מדיניות כלכלית.[13] אוריינות כלכלית כוללת גם את תחום האוריינות הפיננסית:
- הבנת מושגי יסוד בתחום הפיננסי, כגון: כסף, בנק, השקעה, הלוואה, ריבית, אינפלציה
- הבנת מושגי יסוד בהקשר של צריכה, כגון: צרכנות נבונה, זכויות הצרכן
- שיקולים וכלים בהתנהלות פיננסית
ארגון OECD מגדיר אוריינות פיננסית כ: תהליך באמצעותו צרכנים/משקיעים פיננסיים משפרים את הבנתם במוצרים פיננסיים ובאמצעות מידע, הוראות ועצות מפתחים כישורים וביטחון המקנים להם מודעות גבוהה יותר לסיכונים והזדמנויות פיננסיים. הכישורים מאפשרים להם לבצע בחירות מושכלות וצעדים אפקטיביים, המשפרים את התנהלותם הפיננסית.[14]
אוריינויות נוספות
עריכה- אוריינות סטטיסטית מתייחסת ליכולת להבין מידע מתוך נתונים סטטיסטיים.
- אוריינות חזותית מתייחסת ליכולת להבין ולהשתמש בדימויים חזותיים לחשיבה, לימוד וביטוי. חשיבות המושג עלתה עם התגברות השימוש במדיה החזותית לעומת הכתובה.
בערות ואנאלפביתיות
עריכה
בערות ואנאלפביתיות הן ביטויים שונים של חוסר אוריינות. בערות היא היעדר ידע והשכלה בנושאים חשובים. אנאלפביתיות היא חוסר היכולת לקרוא ולכתוב. ישנם מקרים של אנאלפביתיות תפקודית, בהם אדם רוכש מיומנויות ראשוניות כלשהן של קריאה וכתיבה, אך הן אינן מספיקות לצורך שימוש יעיל בחיי היום יום.
המיומנויות האורייניות הדרושות לאדם על מנת להשתלב בחברה משתנות בהתאם לתרבות ולתקופה בה הוא חי. בהתאם לכך, אנשים רבים במדינות העולם השלישי אינם רואים טעם בלימוד הקריאה, מכיוון שהם יכולים לתפקד ולהתקיים גם בלי לדעת לקרוא. אנשים אשר אינם יודעים קרוא וכתוב יכולים להסתייע בשרותיו של הלבלר, אשר לרוב ניתנים בעבור שכר כלשהו.
שכיחות התופעה
עריכהלפי הנתונים של אונסק"ו של האו"ם, כמיליארד בני אדם היו אנאלפביתים בשנת 2000. נכון לאותה שנה, שיעור הבערות במדינת ישראל עמד על 2.7 אחוז בקרב הגברים ו-6.6 בקרב הנשים.[15]
ישנם רבים המודאגים לגבי החוסר באוריינות באוכלוסיית העולם, למרות העובדה ששיעורי האוריינות עלו באופן קבוע בעשורים האחרונים, במיוחד בעולם השלישי. במדינות עולם שלישי שאימצו את הקומוניזם (סין, וייטנאם וקובה לדוגמה), הייתה העלייה המשמעותית ביותר ברמת האוריינות, המתקרבת לזו של ארצות הברית ומדינות אירופה. האו"ם מגדיר אנאלפביתיות כחוסר היכולת לקרוא ולכתוב משפט פשוט בכל שפה. נתוני שנת 1998 מראים כי 16% מאוכלוסיית העולם אינה אוריינית (לפי הגדרה זו). בארצות הברית לבדה, כ־5% מהאוכלוסייה אינה אוריינית לפי הגדרת ממשלת ארצות הברית, לפי מפקד 1990. 7 מיליון מאזרחי בריטניה הם אנאלפביתים לפי הנתונים של הממשלה. במדינות ערביות, יותר מ־25% מהגברים וכ־50% מהנשים לא היו אוריינים בשנת 2000.
מדינות רבות אשר השליטה בקריאה וכתיבה בקרב האוכלוסייה שלהן איננה נחלת הכלל, מציבות כיעד לאומי את הקניית יכולות אלו.[8]
עלייה באוריינות המשנית בארצות המפותחות
עריכהבעיה נוספת בארצות המפותחות היא העלייה של אנאלפביתיות [דרוש מקור], כלומר האיבוד החלקי או השלם של יכולות קריאה וכתיבה בשל חוסר שימוש.
מדיות תקשורת מודרניות רבות שבהן צעירים משתמשים בימינו, כמו SMS, מסתמכות על מבנים מקוצרים מאוד. כמו כן, רשתות הטלוויזיה נסמכות יותר ויותר על מילים יחידות או משפטים קצרים ופחות על טענות שלמות[דרוש מקור], ומנסות ללכוד גם אנשים בעלי טווח תשומת לב קצר [דרוש מקור] כדי למנוע מעבר ערוצים[דרוש מקור]. יש האומרים כי[דרוש מקור] המגמות האלה במדיה המודרנית מביאות לעלייה במספר הצעירים שאין להם את הריכוז והכישורים הבסיסיים הדרושים עבור קריאה של טקסטים ארוכים יותר.
לאור כישלון במבחני שפה לצעירים בארצות רבות, כגון גרמניה[דרוש מקור], ולאור האנאלפביתיות המשנית שמגיעה, על פי הדיווחים[דרוש מקור], ל־40% באיטליה ו־70% בפולין, ייתכן כי נושא האנאלפביתיות המשנית ימשיך להיות בעל חשיבות רבה במוסדות חינוך ובחברה בעתיד.
האוריינות כמדד להון אנושי
עריכה
מנתחי מדיניות רבים מחשיבים את רמת האוריינות בחברה כמדד חשוב ביותר של ההון האנושי של אזור מסוים. זאת מכיוון שניתן להכשיר אנשים אוריינים באופן קל וזול יותר מאשר אנשים שאינם כאלה. קובעי המדיניות גם טוענים כי האוריינות מגבירה את אופציות התעסוקה ואת הגישה לחינוך גבוה. בקרלה שבהודו, לדוגמה, שיעורי תמותת הילדים והנשים ירדו באופן משמעותי בשנות השישים, בזמן שבנות שלמדו לאחר רפורמות האוריינות בהודו ב־1948 החלו להקים משפחות. אולם מחקרים מהעת האחרונה טוענים כי ייתכן שהתאמות כמו אלה מגיעות מההשפעות הכלליות של חינוך ולאו דווקא מאוריינות מוגברת.
יש שהציעו כי ככל שהאוריינות בארץ מסוימת גבוהה יותר, תוחלת החיים ארוכה יותר, אם כי מבקרים טוענים כי מסקנה זו היא לאחר מעשה. אוריינות מועילה להשגה של רפואה טובה יותר בכמה צורות מעשיות מאוד (כמו האפשרות לקרוא מרשמים ולהבין את המסקנות של הרופא).
הקנייה ופיתוח של מיומנויות אורייניות
עריכה
מיומנויות האוריינות הן יכולות מורכבות. זאת משום שכדי לפענח את הכתוב, להבין את הנקרא ולהביע מסרים בכתב, יש לשלוט בצופן האלפביתי של השפה, לרכוש ידע לשוני וידע כללי ולפתח מיומנויות חשיבה.[8]
במדינות רבות מושקעים משאבים ניכרים לקידום הרמה האוריינית של בוגרי מערכת החינוך.[8] ישנן דרכים מגוונות להקנייה ופיתוח של מיומנויות אורייניות. את האוריינות ניתן לפתח במסגרות שונות כמו המשפחה, מערכת החינוך ועוד.
מוכנות לאוריינות
עריכה
האורינות אינה נלמדת רק במסגרת בית הספר. היא מתפתחת אצל הילד כאשר הוא נחשף לגירויים לשוניים בסביבתו הטבעית וממשיכה להתפתח מהינקות ועד לזקנה.[5] בהתאם לכך, המוכנות לאוריינות יכולה להעשות עוד בטרם רכישת הקריאה, מתוך החשיפה לספרות ילדים שמוצגת לילד על ידי הוריו או אדם משמעותי אחר. במקרים רבים פעילות זו נעשית בשעות הערב כהכנה לשינה.
במשחק בפינות הגן באים לידי ביטוי ניצני אוריינות רבים.[16] פינות המשחק בגן מכילות מגוון של תמרורים, שלטים וכתוביות שאליהם נחשפים הילדים על בסיס יומי.[16] כמו כן, במסגרת משחקים סוציו-דרמטיים הילדים מחקים פעילויות אוריניות של מבוגרים כמו קריאת עיתון, בישול על פי מתכון, כתיבה של מרשם רופא לחולים והכנת שיעורי בית.[16]
רכישת הקריאה מתבססת על היכולת לקשר צליל מסוים לסימן גרפי המסמל אותו במערכת הכתב. לצורך כך נדרשת מודעות פונולוגית בשלה וליקוי בתחום זה יכול להוביל ללקות קריאה. יש ראיות ממשיות כי ילדים יכולים להבדיל בין רעשים בצורה ברורה בגילאים שונים. לפיכך, לא ניתן ליישם שיטות פונטיות על ילדים צעירים מאוד. עם זאת, מומחים נחלקים בנושא זה, כשיש כאלה שתומכים בלמידה מאוחרת אך מהירה יותר בעזרת שיטות פונטיות, ואחרים תומכים בלמידה מוקדמת של אוצר מילים בסיסי בשיטה של הכרת המילים עצמן. יש בתי ספר שאינם מלמדים ילדים לקרוא לפני גיל שבע, מכיוון שהם טוענים כי בגיל הזה הילד אינו מוכן לכך.
הפונטיקה משפרת את הכתיב ויכולת הכתיבה של הקוראים. שיטות שמלמדות מילים ולא הברות אמורות להעלות את קצב קליטת המילים ואת מהירות הקריאה אצל תלמידים רבים. משום שהפונטיקה מתמקדת ביכולת הפיענוח הטכנית של הכתב, היא אינה מספיקה ליכולת הבנת הנקרא של הטקסט. לשם כך דרושים גם כישורים גבוהים יותר כגון יכולת שפתית, הסקת מסקנות, ידע כללי ועוד.
בעוד שאצל ילדים קטנים יש צורך בכמה מאות שעות הוראה כדי ללמדם קרוא וכתוב, מבוגרים בעלי מוטיבציה שלומדים בשיטת הוראה טובה יכולים להגיע לאוריינות בסיסית עם כארבעים שעות לימוד או אף פחות. דבר זה כנראה קשור לידע ההקשרי הרב שמבוגרים מביאים עימם, שמאפשר להם ליצור קישורים שילדים אינם מסוגלים להם.
הוראת הקריאה והכתיבה
עריכה
רכישת יכולת הקריאה והכתיבה, המהוות חלק חשוב מהיכולת האוריינית, איננה משימה פשוטה לילדים. זהו תהליך המתרחש באופן הדרגתי לאורך שנים.[8]
קיימות מספר גישות לאופן שבו רצוי ללמד יכולות אילו במסגרת בית הספר. את תוצאות המחלוקת הזו אפשר לראות בלחצים על בתי הספר להשתמש בתוכניות וסדרות ערוכות ומסודרות מראש ללימוד קריאה וכתיבה לילדים. שיטות הוראה מסוימות מאתגרות את תוכניות הלימוד הרגילות. יש שחושבים, כי אצל תלמידים שלומדים טוב יותר על ידי הראייה והשמיעה, תוכניות הלימודים הרגילות טובות. אחרים חושבים כי אצל תלמידים שלומדים טוב יותר בעזרת תנועה, יש להשתמש באותיות מוכנות מראש שאותן אפשר להזיז ובתרגול כתיבה רב, עם פחות קריאה.
יש הטוענים כי אחת מהשיטות האפקטיביות ביותר להקניית הקריאה והכתיבה היא בעזרת הוראה ישירה של שיטות פונטיות פשוטות. שיטות המבוססות על פונטיקה מתמקדות ביכולת הטכנית פיענוח טקסטים כתובים על ידי המרה פונמית-גרפמית. עם זאת, יכולת הקריאה היא רק אחת מהיכולות הנחוצות לצורך פיתוח הבנת הנקרא. בהתאם לכך, יש הטוענים שמתודה הוליסטית בעלת גישה שפתית היא אפקטיבית יותר לצורך זה. קורא אפקטיבי שואב את המידע שלו גם מהמילים עצמן וגם מהידע הקודם שלו על הנושא שעליו הוא קורא. לכן הבנת ההקשר של מילה מסוימת בטקסט יכול לאפשר לקורא לנחש באופן מושכל את משמעותה גם אם לא הצליח לפענח אותה מבחינה טכנית. לדוגמה, גם אם משמיטים חמישית מהמילים בפסקה, היא עדיין ניתנת להבנה.
בנוסף על יכולת הקריאה והכתיבה מרכיב חשוב בחינוך הלשוני האורייני הוא פתוח היכולת להבין מצבים חברתיים-תקשורתיים ולהגיב אליהם בהתאם. לכן מערכת החינוך שואפת לפתח דרכי הוראה שיעודדו את האוריינות במובנה הרחב, על ידי ריבוי ההתנסות הלשונית והתרבותית של התלמידים.[5]
הקניית מיומנויות מידע ומחקר
עריכהלמידת חקר היא שיטת הוראה מסוג למידה פעילה, המבוססת על עקרונות המחקר המדעי. במסגרת למידת חקר התלמידים רוכשים מיומנויות של אוריינות מדעית.
במסגרת הוראת המדעים ניתן בין היתר, גם להקנות לתלמידים כלים שיאפשרו להם להפוך לצרכנים ביקורתיים של מידע.
ראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל חינוך | ||
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אוריינות", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- אוריינות לשונית, בפורטל עובדי הוראה, משרד החינוך
- האגודה הישראלית לאוריינות ושפה
- אוריינות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ידיעת קרוא וכתוב, אוריינות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
- ^ 1 2 שושנה בלום-קולקה ומיכל חמו (2010). ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ פלג דור חיים, לקויות למידה כהבניה חברתית, באתר פסיכולוגיה עברית, 6 באוגוסט 2012
- ^ דוד מיודוסר, רפי נחמיאס, אלונה פורקוש-ברוך (2010). אוריינויות חדשות בחברת הידע, אאוריקה, 31.
- ^ 1 2 3 4 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
- ^ איתי בלומנטל, מחקר: רבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב, באתר ynet, 9 בספטמבר 2020
- ^ אודי צמח מה היא אוריינות? ומה החשיבות שלה ללמידה? באתר אודי צמח - חינוך לחשיבה
- ^ 1 2 3 4 5 משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Cecilia Ka Yuk Chan, Tom Colloton, Generative AI in Higher Education: The ChatGPT Effect, 1, London: Routledge, 2024-03-11, עמ' 26-28, ISBN 978-1-003-45902-6. (באנגלית)
- ^ סולומון,ג.(2000) טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן
- ^ אוריינות מידע, ד"ר נועה אהרוני
- ^ למידה מרחוק ומבט מקרוב, עמי סלנט
- ^ Salemi, M. K., Teaching economic literacy: Why, what and how, International Review of economics education 4(2), 2005, עמ' 46-57
- ^ ד"ר אורלי שדה, %/ אוריינות פיננסית מבט מהאקדמיה, האוניברסיטה העברית ההגדרה המקורית של ה-OECD תורגמה לעברית.
- ^ United Nations Statistics Division - Demographic and Social Statistics, unstats.un.org
- ^ 1 2 3 אסתר קבלסון, התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005