ויקיפדיה

רגיומונטנוס

מתמטיקאי, אסטרולוג ואסטרונום גרמני (1436-1476).

יוֹהַנֶס מִילֶר פוֹן קְנִינְגְסְבֶּרְג (בגרמנית: Johannes Müller von Königsberg; 6 ביוני 1436 – 6 ביולי 1476), הידוע יותר בכיניו רֶגְיוֹמוֹנְטַנוּס (Regiomontanus) היה מתמטיקאי, אסטרולוג ואסטרונום מתקופת הרנסאנס הגרמני (אנ'), שפעל בווינה, בודה ונירנברג. תרומתו השפיעה רבות על התפתחות ההליוצנטריזם הקופרניקאי (אנ') בעשורים שלאחר מותו.

רגיומונטנוס
Johann Müller
לידה 6 ביוני 1436
קניגסברג, נסיכות הבוחר מסקסוניה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1476 (בגיל 40)
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה יוֹהַנֶס מִילֶר פוֹן קְנִינְגְסְבֶּרְג
ענף מדעי אסטרולוגיה, מכניקה, מתמטיקה, אסטרונומיה, לחיצה (דפוס) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת וינה (1457–1461) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט דומניקו מריה נובארה דה פררה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רגיומונטנוס כתב תחת השם הלטיני "יואנס דה מונטרגיו" (Ioannes de Monteregio) או "מונטה רגיו" (Monte Regio). השם רגיומונטנוס (Regiomontanus) מוזכר לראשונה על ידי פיליפ מלנכתון בשנת 1534 כשמה הלטיני של העיר קניגסברג (אנ') (מילולית "הר המלך") בבוואריה, שבה, או שלידה, נולד, ולא על שמה של קניגסברג (קלינינגרד המודרנית) שבפרוסיה.

קורות חיים

עריכה
 
שלט במקום הולדתו של רגיומונטנוס
 
רגיומונטנוס
 
השביט של 1472
חיתוכי עץ מה"הכרוניקה של נירנברג (אנ')" מ-1493

אף על פי שמעט ידוע על תחילת חייו של רגיומונטנוס, משערים שבגיל אחת-עשרה הוא היה סטודנט באוניברסיטת לייפציג בסקסוניה. ב-1451 המשיך את לימודיו באוניברסיטת וינה, בדוכסות אוסטריה, שם הפך לתלמידו ולחברו של גאורג פון פורבאך (אנ'). בשנת 1452 הוענק לו תואר ראשון (baccalaureus), והוא קיבל תואר שני (magister artium) בגיל 21 בשנת 1457.[1] הוא הרצה על אופטיקה וספרות עתיקה.[2]

בשנת 1460 הגיע נציג האפיפיור בסיליוס בסריון (אנ') לווינה בשליחות דיפלומטית. בהיותו חוקר הומניסטי עם עניין רב במדעי המתמטיקה, חיפש בסריון את חברתו של פורבאך. ג'ורג'ו מטרביזונד שהיה יריבו הפילוסופי של בסריון הכין זמן קצר קודם לכן תרגום לטיני חדש של אלמגסט של תלמי מיוונית, שבסריון, ובצדק, ראה בו כלא מדויק ומתורגם גרוע, אז הוא ביקש מפורבאך להכין תרגום חדש. היוונית של פורבאך לא הייתה טובה מספיק כדי לבצע תרגום, אבל הוא הכיר את אלמגסט מקרוב, אז במקום זאת הוא התחיל לעבוד על תקציר מודרני ומשופר של העבודה. בסריון גם הזמין את פורבאך להיות חלק מבני ביתו וללוות אותו בחזרה לאיטליה עם סיום עבודתו בווינה. פורבאך נענה להזמנה בתנאי שגם רגיומונטנוס יוכל להתלוות אליהם. אולם פורבאך חלה בשנת 1461 ומת לאחר שסיים רק את ששת הספרים הראשונים של תקציר האלמגסט. על ערש דווי גרם פורבאך לרגיומונטנוס להבטיח לסיים את הספר ולהוציאו לאור.[3][2]

בשנת 1461 עזב רגיומונטנוס את וינה עם בסריון ושהה את ארבע השנים הבאות במסעות ברחבי צפון איטליה כבן ביתו של בסריון, מחפש והעתיק כתבי יד מתמטיים ואסטרונומיים עבור בסריון, שהחזיק אז בספרייה הפרטית הגדולה ביותר באירופה. רגיומונטנוס גם ערך היכרות עם המתמטיקאים האיטלקיים המובילים של התקופה כגון ג'ובאני ביאנקיני (אנ') ופאולו דל פוצו טוסקנלי שהיו גם ידידיו של פורבאך במהלך שהותו הממושכת באיטליה יותר מעשרים שנה קודם לכן.[3]

ב-1467 הוא החל לעבוד עבור יאנוש ויטז, הארכיבישוף של אסטרגום. שם הוא חישב טבלאות אסטרונומיות נרחבות ובנה מכשירים אסטרונומיים.[1] לאחר מכן הוא עבר לבודה, ולחצרו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה, עבורו בנה אצטרולב, ושם סידר כתבי יד יווניים תמורת משכורת נאה.[4] הטבלאות הטריגונומטריות (אנ') שיצר בזמן שהתגורר בהונגריה, Tabulae directionum profectionumque (לוחות כיווניים) שלו (נדפס לאחר מותו, 1490), תוכננו לאסטרולוגיה, כולל מציאת בתים אסטרולוגיים,[5] והכילו גם כמה טבלאות של חישובי טנגנס.[6]

ב-1471 עבר רגיומונטנוס לעיר החופשית נירנברג, בפרנקוניה, אז אחד ממרכזי הלימוד, ההוצאה לאור, המסחר והאמנות החשובים של האימפריה, שם עבד עם ההומניסט והסוחר ברנהרד ואלתר (אנ').[4] כאן הוא ייסד את בית הדפוס המדעי הראשון בעולם, ובשנת 1472 פרסם את ספר הלימוד האסטרונומי המודפס הראשון, Theoricae novae Planetarum (תאוריות של כוכבי הלכת החדשים) של מורו גאורג פון פורבאך.[3]

רגיומונטנוס וברנהרד ואלתר צפו בכוכב השביט של 1472 (אנ'). רגיומונטנוס ניסה להעריך את מרחקו מכדור הארץ, באמצעות זווית הפרלקסה.[א] על פי דייוויד א. סירג'ינט (David A. Seargeant):

תוך הסכמה עם התאוריה האריסטוטלית הרווחת על שביטים כתופעות אטמוספיריות, הוא העריך את מרחקו ב-8,200 מייל (13,120 ק"מ) לפחות, ומכאן העריך את החלק המרכזי כ-26, ואת קוטר השביט כולו כ-81 מייל (41.6 ו-129.6 ק"מ בהתאמה). ערכים אלו שגויים בסדרי גודל, אך יש לשבח אותו על הניסיון הזה לקבוע את הממדים הפיזיים של השביט.

— David A. Seargeant. The Greatest Comets in History, 2009, p. 104

השביט של 1472 היה גלוי לעין מיום חג המולד 1471 עד 1 במרץ 1472 (לוח השנה היוליאני), בסך הכל 59 ימים.[7]

בשנת 1475, רגיומונטנוס נקרא לרומא על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי לעבוד על רפורמת לוח השנה המתוכננת. סיקסטוס הבטיח תגמולים משמעותיים, כולל התואר הבישוף של רגנסבורג,[8] אך לא סביר שהוא אכן מונה לתפקיד.[2]

בדרכו לרומא, הוא עצר בוונציה, הוא הזמין את פרסום לוח השנה (Calendarium) שלו עם ארהרד רטדולט (אנ') (נדפס ב-1476).[9] רגיומונטנוס הגיע לרומא, אך הוא מת שם לאחר חודשים ספורים בלבד, בשנתו ה-41, ב-6 ביולי 1476. על פי שמועה שעליה חזר על ידי פייר גסנדי בביוגרפיה שכתב על רגיומונטנוס, הוא הורעל על ידי קרובי משפחה של ג'ורג'ו מטרביזונד שעליו מתח ביקורת בספריו; עם זאת, זה נחשב סביר יותר שהוא מת מדבר.[3]

עבודתו

עריכה
 
De triangulis planis et sphaericis libri
 
דף השער של Qvesta opra da ogni parte e un libro doro, 1476

במהלך שהותו באיטליה הוא השלים את התקציר של פורבאך של אלמגסט, Epytoma in almagesti Ptolemei (תמצית אלמגסט של תלמי). ב-1464 השלים את De triangulis omnimodis ("על משולשים מכל הסוגים"). De triangulis omnimodis היה אחד מספרי הלימוד הראשונים שהציגו את המצב של אז של הטריגונומטריה וכלל רשימות שאלות לסקירה של פרקים בודדים. בספר הוא כתב:

אתה שרוצה ללמוד דברים גדולים ונפלאים, שתוהה על תנועת הכוכבים, חייב לקרוא משפטים אלה על משולשים. הכרת הרעיונות הללו תפתח את הדלת לכל האסטרונומיה ולבעיות גאומטריות מסוימות.

עבודתו על אריתמטיקה ואלגברה, Algorithmus Demonstratus, הייתה בין הראשונות המכילות אלגברה סמלית.[10] בשנת 1465, הוא בנה שעון שמש נייד עבור האפיפיור פאולוס השני.

ב-Epytoma in almagesti Ptolemei, הוא מתח ביקורת על תרגום אלמגסט מאת ג'ורג'ו מטרביזונד, והצביע על אי דיוקים. מאוחר יותר ניקולאוס קופרניקוס יתייחס לספר זה כאל השפעה על יעבודתו שלו.

ככותב פורה היה רגיומונטנוס מפורסם בחייו. אף על פי שהשלים רק רבע ממה שהתכוון לכתוב, הוא הותיר מכלול עבודה משמעותי. המורה של ניקולאוס קופרניקוס, דומניקו מריה נוברה דה פררה (אנ'), התייחס לרגיומונטנוס כמי שהיה המורה שלו. יש ספקולציות שרגימונטנוס הגיע לתאוריה של המודל ההליוצנטרי לפני מותו; כתב יד מראה תשומת לב מיוחדת לתאוריה ההליוצנטרית של אריסטרכוס מסאמוס הפיתגוראי, הוא מזכיר גם את תנועת כדור הארץ במכתב לחבר.

חלק גדול מהחומר על טריגונומטריה ספירית ב"משולשים" של רגיומונטנוס נלקח ישירות מעבודתו מהמאה ה-12 של ג'אבר אבן אפלח (אנ'), כפי שצוין במאה השש עשרה על ידי ג'ירולמו קרדאנו.[11]

מכתביו

עריכה
  • Ephemerides (בלטינית). Venezia: Peter Liechtenstein. 1498.
  • De triangulis planis et sphaericis libri (בלטינית). Bern: Heinrich Petri & Peter Perna. 1561.

מורשת

עריכה

המתמטיקאי הפלמי סימון סטווין (אנ'), בספרו המתאר ייצוג עשרוני של שברים (De Thiende (אנ')), מצטט את הטבלאות הטריגונומטריות של רגיומונטנוס כמרמזות לציון מיקום (אנ'). ההיסטוריון של המתמטיקה גלן ון ברומלן (אנ') מתאר שהטבלאות שיצר רגיומונטנוס לא עשו שימוש בנקודה עשרונית שכבר הוצעה לפניו על ידי ג'ובאני ביאנקיני (אנ') - ורק כריסטופר קלאוויוס, כמאה שנה אחרי רגיומונטנוס, הכניס שיטה זו לשימוש נרחב יותר.[12]

רגיומונטנוס עיצב מערכת בתים אסטרולוגית משלו, שהפכה לאחת המערכות הפופולריות ביותר באירופה.[13]

בשנת 1561 חיבר המתמטיקאי ההולנדי דניאל סנטבך (אנ') אסופה של יצירותיו של רגיומונטנוס: De triangulis planis et sphaericis libri quinque (פורסם לראשונה ב-1533) ו-Compositio tabularum sinum recto, וכן את Problematum astronomicorum sectiones et se geometrim של סנטבך עצמו. הוא ראה אור בבזל על ידי הנריקוס פטרי (אנ') ופייטרו פרנה (אנ').

יש ציור של רגיומונטנוס בכרוניקה של נירנברג (אנ') של הרטמן שדל משנת 1493. הוא מחזיק אצטרולב. עם זאת, אף על פי שיש שלושה עשר איורים של שביטים בכרוניקה (מ-471 עד 1472), הם מסוגננים, ולא מייצגים את העצמים האמיתיים.

המכתש רגיומונטנוס (אנ') על הירח נקרא על שמו.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Irmela Bues, Johannes Regiomontanus (1436–1476). In: Fränkische Lebensbilder 11. Neustadt/Aisch 1984, pp. 28–43
  • Rudolf Mett: Regiomontanus. Wegbereiter des neuen Weltbildes. Teubner / Vieweg, Stuttgart / Leipzig 1996, מסת"ב 3-8154-2510-7
  • Helmuth Gericke: Mathematik im Abendland: Von den römischen Feldmessern bis zu Descartes. Springer-Verlag, Berlin 1990, מסת"ב 3-540-51206-3
  • Günther Harmann (Hrsg.): Regiomontanus-Studien. (= Österreichische Akademie der Wissenschaften, Philosophisch-historische Klasse, Sitzungsberichte, Bd. 364; Veröffentlichungen der Kommission für Geschichte der Mathematik, Naturwissenschaften und Medizin, volumes 28–30), Vienna 1980. מסת"ב 3-7001-0339-5
  • Samuel Eliot Morison, Christopher Columbus, Mariner, Boston, Little, Brown and Company, 1955.
  • Ralf Kern: Wissenschaftliche Instrumente in ihrer Zeit/Band 1. Vom Astrolab zum mathematischen Besteck. Köln, 2010. מסת"ב 978-3-86560-865-9
  • Michela Malpangotto, Regiomontano e il rinnovamento del sapere matematico e astronomico nel Quattrocento, Cacucci, 2008 (with the critical edition of Oratio in praelectione Alfragani, Editorial Programm, Preface to the Dialogus inter Viennensem et Cracoviensem adversus Gerardi Cremonensis in planetarum theoricas deliramenta)
  • Ernst Zinne: Leben und Wirken des Joh. Müller von Königsberg, genannt Regiomontanus; Translated into English by Ezra A. Brown as Regiomontanus: His Life and Work

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רגיומונטנוס בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ ראו את The Parallax Angle -- How Astronomers Use Angular Measurement to Compute Distances in Space

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Folkerts, Menso; Kühne, Andreas (2003), "Regiomontan(us) (eigentlich Müller, auch Francus, Germanus), Johannes", Neue Deutsche Biographie (in German), vol. 21, Berlin: Duncker & Humblot, pp. 270–271; (full text online)
  2. ^ 1 2 3 Hagen, Johann Georg (1911). "Johann Müller (Regiomontanus)". In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 10. New York: Robert Appleton Company.
  3. ^ 1 2 3 4 O'Connor, John J.; Robertson, Edmund F., "Regiomontanus", MacTutor History of Mathematics Archive, University of St Andrews
  4. ^ 1 2 Clerke, Agnes Mary (1911). "Regiomontanus". In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
  5. ^ Regiomontanus and Astrology
  6. ^ Denis Roegel, "A reconstruction of the tables of Rheticus' Canon doctrinæ triangulorum (1551)", 2010.
  7. ^ Donald K. Yeomans, Jet Propulsion Laboratory: Great Comets in History, 2007.
  8. ^ Rudolf Schmidt, Regiomontanus, Johann in: Deutsche Buchhändler. Deutsche Buchdrucker vol. 5 (1908), 797f.
  9. ^ "Erhard Ratdolt". Open Book. University of Utah. 17 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Gilman, D. C.; Peck, H. T.; Colby, F. M., eds. (1905). "Regiomontanus". New International Encyclopedia (1st ed.). New York: Dodd, Mead.
  11. ^ Victor J. Katz, ed. (2007). The mathematics of Egypt, Mesopotamia, China, India, and Islam: a sourcebook. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-11485-9. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2016. {{cite book}}: (עזרה), p.4
  12. ^ Glen Van Brummelen, Decimal fractional numeration and the decimal point in 15th-century Italy, Historia Mathematica, 2024
  13. ^ Lewis, James R. (1 במרץ 2003). The Astrology Book: The Encyclopedia of Heavenly Influences. Visible Ink Press. p. 574. ISBN 978-1-57859-144-2. נבדק ב-4 באוגוסט 2012. {{cite book}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=רגיומונטנוס&oldid=39219641"