רוק אנד רול

רוק אנד רול (ידוע גם כ"רוקנרול" ו"רוק נ' רול", מאנגלית: Rock & Roll – מילולית: להתנדנד ולהתגלגל) הוא סגנון מוזיקלי ותרבותי שנוצר והתפתח בשנות ה-50 של המאה ה-20 בארצות הברית מסוגות מוזיקליות אפרו-אמריקאיות כגון; בלוז, ג'אז, בוגי ווגי, רית'ם אנד בלוז בעקבות המהפכה האלקטרונית בבלוז, ואשר ממנו התפתח הרוק בשנות ה-60.

רוק אנד רול
Rock and roll

מקורות סגנוניים	בלוז • ג'אז • רית'ם אנד בלוז • קאנטרי • בוגי ווגי • גוספל
מקורות תרבותיים	שנות ה-40 המאוחרות בארצות הברית
מוצא	ארצות הברית
כלים	גיטרה • גיטרה חשמלית • בס • תופים • פסנתר • סקסופון
פופולריות מיינסטרים	רבה ברחבי העולם החל משנות ה-50 של המאה ה-20
נגזרות	רוק • פופ • ביט
נושאים קרובים
מוזיקאי רוק • להקות רוק

צ'אק ברי ב-1957

רקע: פיתוח הכלים האלקטרוניים

אמנם הבלוז יצא מהאופנה בארצות הברית בשנות העשרים, אך כבר בשנות השלושים והארבעים החלו תמורות במוזיקה, אשר הביאו לחזרתו בגרסה אינסטרומנטלית מודרנית: בשנת 1930 פותחו הגיטרה החשמלית והאורגן החשמלי, ובשנת 1951 הומצאה גיטרת הבס החשמלית, שקיבלה תפקיד שהיה עד אז נחלתו הבלעדית של הקונטרבס.

פיתוחם של שלושת כלי הנגינה החשמליים, ובמיוחד הגיטרה החשמלית, השפיע על שני סגנונות מוזיקליים: הקאנטרי והבלוז. נגני הקאנטרי עברו עתה מבנג'ו לגיטרות חשמליות. בעוד שהאירופאים ניגנו בגיטרות הקלאסיות בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד, האמריקאים ניגנו בגיטרות החשמליות בעזרת מפרט, כמו שלפני כן ניגנו בבנג'ו.

שינוי עמוק יותר חל בבלוז בשנות הארבעים: מוזיקאים אפרו-אמריקאים מובילים וביניהם; צ'ארלי כריסטיאן, טי-בון ווקר, ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס, צ'אק ברי ואחרים עברו לנגן בגיטרה חשמלית, דבר שהפך את הגיטרה החשמלית ליותר ויותר פופולרית. בשנים אלה מנגינות הבלוז עברו עיבוד אלקטרוני-מודרני ונוצר ג'אנר חדש בשם בלוז חשמלי (אנ'). סגנון נגינה זה היה מזוהה במיוחד עם גיטריסטים מהעיר שיקגו וכונה לעיתים הבלוז של שיקגו.

צורת הנגינה

בנגינת בלוז, לרוב, משתמשים בשתי גיטרות. גיטריסט אחד מנגן ליווי קבוע, המורכב ממספר אקורדים. הליווי מנוגן בקצב של צליל ארוך וצליל קצר לסירוגין. בזמן שהגיטריסט הראשון נותן את הקצב, הגיטריסט השני מאלתר. האלתור מאופיין בהרבה סליידים ובנדים (ר' ערך פריטה בגיטרה) ובשימוש בתווים כחולים (מונחתים). הוא מנוגן על חמש צורות יסוד של סולם, הנקראות סולמות פנטטוניים. השילוב של הקצב הנ"ל, עם אקורדים מיוחדים של בלוז (ספטאקורדים) אשר חוזרים על עצמם במחזוריות קבועה של 12 תיבות ועם האלתור על הסולמות הפנטטוניים, מעניק לסגנון את צלילו המיוחד ומשרה את האווירה המיוחדת המאפיינת מוזיקה זו. מערכת התופים היא כלי נגינה משמעותי להתפתחות הז'אנר. מקצב התופים של הרוקנרול הוא במשקל 4 רבעים כאשר לרוב הפעמה הראשונה והשלישית מנוגנת בתוף הבס והפעמה השנייה והרביעית בתוף הסנר.

מבלוז לרוק אנד רול

קצב הבלוז חזר, ולא רק בצורתו המקורית, אלא גם בסגנון חדשני שכונה rocking and rolling (להתנדנד ולהתגלגל), או בקיצור - רוק'נרול. מונח שטבע שדר הבלוז האמריקאי אלן פריד בשנת 1954. צ'אק ברי, אמריקאי שחור, אמנם היה מהראשונים להציג נגינה שאופיינה בסגנון יותר אגרסיבי, מהיר וגם שמח מהבלוז. אבל רוב אמני הרוק'נרול היו אמריקאים לבנים, וכן שווקו ל"קהל הלבן" בארצות הברית המופרדת גזעית. עם זאת, הרוק'נרול ירש מהבלוז את הקצב ואת טכניקת הנגינה בשלמותם, על כן, בלוז (בגרסתו האינסטרומנטלית) ורוק'נרול הם סגנונות אחים - בלתי ניתנים להפרדה. אף-על-פי-כן, אמני הרוק'נרול הוסיפו גם מספר חידושים, כגון, שירה שמחה, קצב תופים מהיר, פריטה הרבה יותר מהירה על אקורדים שמחים יותר (אקורדים מז'וריים) ואלמנטים אחרים ממוזיקת קאנטרי. מוזיקת הרוק'נרול הייתה מוזיקה סוחפת שלוותה בריקודי זוגות סוערים. חלק מאמני הבלוז-רוק'נרול הוסיפו גם גיטרות אקוסטיות בנוסף לגיטרות החשמליות. הולחנו הרבה שירי בלוז-רוק'נרול במיוחד לגיטרה האקוסטית– שירים קצרים, קלים ושמחים.

רוק אנד רול – מוזיקת ההמונים

באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקת ההמונים, אשר הופצה בכל ארצות הברית, ואף יוצאה למדינות אחרות. "מלך הרוק'נרול", הזמר, הגיטריסט ושחקן הקולנוע האמריקאי אלביס פרסלי, שכיכב בשנות החמישים, היה מהבולטים באותם זמנים שעברו להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה. המוזיקה של אלביס הייתה שמחה, מהירה ופשוטה.

הרוק'נרול המשיך להיות פופולרי מאוד גם בשנות השישים. בתקופה זו הזמרים הבודדים התחלפו בלהקות נגנים קטנות, אשר החלו לקום גם באנגליה. מבחינה אמנותית, רבים משיריה הראשונים של להקת הרוק האנגלית הביטלס, למשל, היו רוק'נרול טהור.

תרבות הרוק'נרול

הרוק'נרול זכה להערצה היסטרית של הקהל בארצות הברית ובעולם. דוגמה לכך אפשר לראות במנהג של מעריצות לזרוק את תחתוניהן על האמנים המופיעים, למשל, על הזמר הבריטי טום ג'ונס משנות השישים. כיום, המושג רוק'נרול מציין לא רק את הסגנון עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער, הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצת בסיסמה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול". להקות השיער, למשל, על אף שהתרחקו מאוד מהרוק'נרול מבחינה מוזיקלית, הרבו להשתמש במושג זה ולכתוב שירים המהללים את הרוק'נרול.

ראו גם

• בלוז
• רוק

קישורים חיצוניים

• אורי לוטן, היום שבו הווזווזים פתחו את הפה, באתר nrg‏, 21 באוקטובר 2004
• אורי לוטן, מה מבדיל בין מוסיקה למוזיקה עם זין?, באתר nrg‏, 29 בספטמבר 2004
• עמי פרידמן, רוקנ'רול בעברית? נגמר, תבוא מחר, באתר ynet, 10 במאי 2014
• בן שלו, 60 שנה למהפכת המוזיקה שטילטלה את אמריקה הלבנה והשמרנית, באתר הארץ, 20 ביולי 2015
• רוק אנד רול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)