שארל השביעי, מלך צרפת

שארל השביעי, מלך צרפת
Charles VII le Victorieux
	שארל השביעי, מלך צרפת
לידה	22 בפברואר 1403; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	22 ביולי 1461 (בגיל 58); מאון-סור-איבר, ממלכת צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני
בת זוג	מארי מאנז'ו
שושלת בית ולואה
תואר	מלך צרפת, יורש העצר של ויינואה, רוזן ולנטינואה ודיואה
אב	שארל השישי, מלך צרפת
אם	איזבו מבוואריה
צאצאים	ראו בהמשך
	21 באוקטובר 1422 – 22 ביולי 1461; (38 שנים)
	→ שארל השישי לואי האחד עשר ←
פרסים והוקרה
	הוורד המוזהב

שארל השביעי "המנצח" (בצרפתית: Charles VII le Victorieux; ‏22 בפברואר 1403 – 22 ביולי 1461), בן לשושלת ולואה, מלך צרפת משנת 1422 עד מותו.

ביוגרפיה

שארל נולד ב-22 בפברואר 1403 בפריז, לשארל השישי מלך צרפת ולאיזבו מבוואריה, בתם של שטפן השלישי, דוכס בוואריה ותדאה ויסקונטי. שלושת אחיו היו יורשי עצר אך נפטרו לפני מותו של אביהם. בשנת 1413, בהיותו בן עשר שנים בלבד, נחתם הסכם אירוסים בינו לבין מארי מאנז'ו בת התשע, בתם של לואי השני, מלך נאפולי ושל יולנדה מאראגון (ואחותו של רנה מאנז'ו). בשנת 1414 נלקח שארל לאנז'ו ובשנת 1415 לפרובאנס והתחנך שם בחברת ילדיה של יולנדה. בשנת 1417 נפטר אחיו ז'אן, ושארל הפך ליורש העצר. ב־1422 נפטר המלך שארל השישי, ושארל ירש את הכתר בשם שארל השביעי. מארי מאנז'ו ילדה לשארל תריסר ילדים, שהבכור שבהם ירש את הכתר לאחר מותו ב־1461 בשם לואי האחד עשר.

בשנת 1418 השתלטו אנשי דוכסות בורגונדיה שהיו בני בריתם של האנגלים, על פריז. שארל יורש העצר הצעיר נמלט אל העיר בורז', שבמרכזה של צרפת, והכריז על עצמו כממלא מקומו של אביו המלך שארל השישי שלקה בהתקפי שיגעון. בשנת 1419 נרצח ז'אן "ללא חת", דוכס בורגונדי בידי אנשיו של שארל, ופיליפ, בנו של ז'אן, ירש את דוכסות בורגונדיה. ב-21 במאי 1420 נאלץ המלך שארל השישי לחתום על הסכם טרואה, שבו הוכר הנרי החמישי מלך אנגליה כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת. ב-31 באוגוסט 1422 נפטר הנרי החמישי, וב־21 באוקטובר של אותה שנה נפטר גם שארל השישי מלך צרפת. שארל יורש העצר ירש את הכתר בשם שארל השביעי, אולם ממלכת אנגליה סירבה להכיר בו והכריזה על הנרי השישי, בנו התינוק של הנרי החמישי, כמלך צרפת על פי הסכם טרואה.

בשנת 1429 הטילו האנגלים מצור על העיר אורליאן. בנקודה זו הופיעה ז'אן ד'ארק, "העלמה מאורליאן". בגיל 17 שנה בלבד היא הובילה את ההתקפה הצרפתית על האנגלים וגרמה להתעוררות לאומית בצרפת. היא שכנעה את שארל השביעי להצטרף אליה למסע אל העיר ריימס שבשמפאן. ב-17 ביולי 1429 הוכתר שארל השביעי כמלך צרפת בקתדרלת ריימס. בשנת 1430 נתפסה ז'אן ד'ארק על ידי הבורגונדים שמכרו אותה לאנגלים. ב-30 במאי 1431 האנגלים העלו אותה על המוקד בעיר רואן שבנורמנדיה. למרות תרומתה הרבה למלוכתו, לא עשה שארל דבר להצלתה או להנצחת דמותה מתוך החשש שייראה כחייב את מעמדו הרם לבת-אשפתות.

בשנת 1435 חתם פיליפ דוכס בורגונדיה, שהיה בן בריתה של אנגליה, על הסכם שלום נפרד עם צרפת. בשנת 1436 שוחררה פריז משלטון האנגלים, לאחר שהייתה בידיהם 17 שנה, והמלך שארל השביעי חזר לכס מלכותו בעיר. בשנת 1439 הוא הקים צבא קבע, ראשון מסוגו באירופה. באותה שנה הסמיכה אספת המעמדות הצרפתית את המלך ללחום באנגלים ולגרש אותם מאדמת צרפת. לשם כך הופנו כל המיסים הפיאודליים לקופת המדינה.

המלך שארל השביעי מינה אנשים מוכשרים לניהול המדינה, ובהם שר המסחר ז'אק קר (1395–1456), שמילא תפקיד מרכזי ברפורמה הכלכלית. הוא ייצב את המטבע, שיקם את הכפרים ההרוסים, עודד את המסחר ואת התעשייה והחזיר לצרפת את חוסנה הכלכלי.

בשנת 1449 פינו האנגלים את נורמנדיה ואת בירתה רואן. בשנת 1451 הם פינו גם את העיר בורדו שבדרום מערב צרפת. מכל נחלותיהם בצרפת המשיכו האנגלים להחזיק רק בעיר קאלה שלחופי תעלת למאנש. ב־1453 הסתיימה מלחמת מאה השנים. המלך שארל השביעי נפטר ב-22 ביולי 1461, ובנו בכורו לואי ירש את הכתר בשם לואי האחד עשר.