אהרן טריינין
משה-אהרן נחומאָוויטש טריינין (ברוסית: Мовша-Арон Нау́мович Трайнин; 26 ביוני 1883 – 7 בפברואר 1957) היה משפטן וקרימינולוג סובייטי-יהודי.
 | |
| לידה |
26 ביוני 1883 ויטבסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1957 (בגיל 73) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
 ברית המועצות |
| השכלה |
האוניברסיטה המלכותית של מוסקבה, הפקולטה למשפטים |
| תקופת כהונה |
? – 7 בפברואר 1957 |
| תקופת הפעילות |
? – 7 בפברואר 1957 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים
עריכהטריינין נולד בשנת 1883. הוא למד בגימנסיה של קלוגה, וסיים את לימודיו ב-1903, באותה שנה שבה סיים את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה, ומשם סיים את לימודיו בכלל ב-1908.[1] באוניברסיטה היה חבר בתנועת הסטודנטים הפעילים במהלך מהפכת 1905.[1]
לאחר סיום לימודיו עבד טריינין למחלקה למשפט פלילי באוניברסיטה, בדרך לקבלת תואר פרופסור, אך בהמשך יתפטר ב-1912, לאחר שהרבה מאוד אקדמאים התפטרו למען הבעת סולידריות עם מטרותיו של שר החינוך לב קאסו (אנ').[2]
בשנים 1916 עד 1917 היה עורך העיתון היהודי "Новый путь: еженедв̌льник, посвященный вопросам еврейской жизни". הוא היה חבר מייסד של הסניף במוסקבה של הצלב האדום הפוליטי (אנ'), שהוקם ב-1918.
טריינין התפרסם בביקורות שהטיח כלפי חבר הלאומים בתקופת בין שתי מלחמות העולם על כך שלא עשה מספיק כדי להעמיד לדין את אלה שניהלו מלחמה נגד השלום. החוקרים פרנסין הירש מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, קירסטן סלרס מהאוניברסיטה הלאומית של סינגפור, ומישל ג'ין פן מאוניברסיטת קולורדו בולדר מייחסים לו את ביסוס התפיסה המשפטית הבין-לאומית של "פשעים נגד השלום".
יחד עם יונה ניקיטצ'נקו, ששימש גם כשופט, היה טריינין חתום עבור ברית המועצות על אמנת הוועד הפועל של בעלות הברית של פשעי המלחמה במלחמת העולם השנייה אשר מכוחה פעל בית הדין הצבאי הבין-לאומי בנירנברג, שניהל את משפטי נירנברג.
טריינין מילא תפקיד מרכזי בביסוס המסגרת המשפטית למשפטי נירנברג. הוא הציע להשתמש במושג משפטי חדש: "פשע תוקפנות", כדי להאשים את ההנהגה הצבאית והפוליטית של גרמניה הנאצית באחריות למדינות הרבות שאותן פלשו וכבשו. לעיתים קרובות מתעלמים מתרומותיו ואף נשכחות על ידי חוקרים מערביים, בעיקר כתוצאה מתוצאות המלחמה הקרה מהצד הסובייטי. מחקר חדש יותר החל להכיר בהשפעת המחשבה המשפטית הסובייטית על המשפט הבין-לאומי, בטענה שיש להתייחס ברצינות לתרומותיו של טריינין, לצד הכרה מתמשכת בפשעי המשטר הסובייטי.
בשנת 1949 עם תחילת המאבק נגד קוסמופוליטיות טריינין ומיכאיל סטרוגוביץ' הוכרזו כמובילי הקו השגוי בלימוד משפטים. הוא סבל מרדיפות נעלץ לעזוב את התפקידיו ונאסר אליו לעסוק בתחום מומחיותו. בשנת 1953 הרדיפות הוספקו.
טריינין נפטר בשנת 1957.
לקריאה נוספת
עריכה- Michelle Jean Penn, The Extermination of Peaceful Soviet Citizens: Aron Trainin and International Law, University of Colorado, 2017, ISBN 978-0355231762
