אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת

אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת
Elizabeth II, Queen of the United Kingdom
	דיוקן רשמי, 1959
לידה	21 באפריל 1926; מייפייר, לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה	8 בספטמבר 2022 (בגיל 96); טירת בלמורל, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת
שם מלא	אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזור; Elizabeth Alexandra Mary Windsor
שם לידה	Elizabeth Alexandra Mary Windsor
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	קפלת הזיכרון על שם המלך ג'ורג' השישי
דת	נצרות אנגליקנית
בן זוג	הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו; (20 בנובמבר 1947 – 9 באפריל 2021)
שושלת בית וינדזור
תואר	הוד מלכותה מלכת הממלכה המאוחדת (וממלכות חבר העמים הבריטי)
אב	ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת
אם	אליזבת, המלכה האם
צאצאים	צ'ארלס השלישי; אן, הנסיכה המלכותית; הנסיך אנדרו; הנסיך אדוארד
מספר צאצאים	4
	6 בפברואר 1952 – 8 בספטמבר 2022; (70 שנה)
	→ ג'ורג' השישי צ'ארלס השלישי ←
פרסים והוקרה
	ראו פרסים והוקרה
חתימה

המלכה אליזבת השנייה (שמה הפרטי המלא: אליזבת אלכסנדרה מרי; באנגלית: Elizabeth II,‏ Elizabeth Alexandra Mary; ‏21 באפריל 1926 – 8 בספטמבר 2022^[1]^[2]) הייתה מלכת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ו-14 מדינות נוספות. היא כיהנה בנוסף כראש חבר העמים הבריטי, בו חברות גם מדינות שהיא לא מלכה עליהן. החל מספטמבר 2015 הפכה למלכה אשר תקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטית.^[3] בעת פטירתה הייתה האדם עם הוותק הרב ביותר בעולם הנושא בתואר "ראש מדינה".

מלבד היותה ראש הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי, שימשה אליזבת כמפקדת העליונה של הצבא הבריטי והמושלת העליונה של הכנסייה האנגליקנית העולמית. במקומות מסוימים היא נשאה תארים שונים, בין היתר: דוכסית נורמנדי, דוכסית לנקסטר, ראש השבטים העליונה של פיג'י ושליטת האי מאן. המלכה הייתה אחת משני אישים בלבד המכהנים כראש מדינה ביותר ממדינה אחת (השני הוא נשיא צרפת, המכהן כנסיך שותף של אנדורה).

בתחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. במהלך כהונתה קיבלו מדינות רבות שהיו נתונות לשלטון האימפריה הבריטית עצמאות, אך חלקן הוסיפו לראות בה את מלכתן באופן סמלי עד שמינו לעצמן ראש מדינה מקומי (בדרך-כלל נשיא). 14 מדינות מלבד בריטניה הוסיפו לראות בה את מלכתן עד לפטירתה, בשנת 2022, בהן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ושאר ממלכות חבר העמים הבריטי. בכל מדינה ממדינות אלו הוכר שלטונה של המלכה באופן עצמאי והיא הייתה מיוצגת בהן על ידי מושל כללי, שמונה מטעמה בהמלצת הממשלה המקומית. כל המדינות שבהן מלכה אליזבת השנייה היו חברות בחבר העמים הבריטי ואוכלוסייתן מקיפה כ-140 מיליון תושבים. בחבר העמים הבריטי חברות גם מדינות שלא היו נתונות למלכותה של אליזבת השנייה, אולם היא כיהנה גם כראש הארגון.

סמכויותיה היו רחבות היקף להלכה, אך בפועל היא לא עשתה בהן שימוש. כמעט כל פעולותיה, בפרט בתחום הפוליטי, נעשו לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. לדוגמה, בעת הצגת ממשלה חדשה בבריטניה, היא קראה את הנאום שכתב ראש הממשלה הנבחר. עם זאת, תחקירים שנעשו על שימוש בכוח הרשמי של המלוכה הראו שנעשה שימוש, בהקף לא ידוע, בחובת הפרלמנט לקבל את הסכמת המלוכה לדיון על הצעות חוק שנוגעות לאינטרסים או לסמכות של המלוכה כדי להשפיע על החקיקה.^[4]^[5]

כהונתה החלה עם פטירת אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב-6 בפברואר 1952. היא נישאה בשנת 1947 לנסיך פיליפ, שמאז נישואיהם ועד מותו נשא את תואר "הדוכס מאדינבורו" (ובהתאם, אליזבת הייתה גם דוכסית אדינבורו מנישואיה לפיליפ, בלי קשר לעובדת היותה מלכה), שכן במקרה שהמלכה מכהנת בתפקיד המונרך, בעלה לא נקרא "מלך".

ב-8 בספטמבר 2022 הלכה לעולמה בגיל 96, לאחר 70 שנות מלכות. את הכתר ירש בנה, המלך צ'ארלס השלישי.^[2]^[6]^[7]

ביוגרפיה

ילדותה

אליזבת נולדה ב-21 באפריל 1926 בלונדון שבאנגליה. אביה היה הנסיך אלברט, דוכס יורק (לימים המלך ג'ורג' השישי), בנם השני של ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת והמלכה מרי, ואמה הייתה אליזבת, הדוכסית מיורק (לימים מלכה ולאחר המלכת בתה, המלכה האם), בתו הצעירה של קלוד ג'ורג' בווס-ליון, רוזן סטארטמור וקינגהורן, אריסטוקרט סקוטי. אליזבת נולדה בניתוח קיסרי, והוטבלה לכנסייה של אנגליה בכנסייה שבשטח ארמון בקינגהאם על ידי הארכיבישוף מיורק. סנדקיה היו: סבה וסבתה מצד אביה, המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי; אבי אמה, הרוזן מסטארטמור וקינגהורן; אחות אמה, ליידי מרי אלפינסטון; אחות אביה, הנסיכה המלכותית מרי; ודודו של סבה, ג'ורג' החמישי, הנסיך ארתור, דוכס קונוט וסטראת'רן (לשעבר המושל הכללי של קנדה). אביה לא יועד לכתר אחרי אביו ג'ורג' החמישי. אחיו הבכור של הנסיך אלברט, אדוארד, נסיך ויילס, היה מיועד לכתר אביהם.

אליזבת השנייה בילדותה, פורטרט שצייר פיליפ דה לאצו ב-1933

אליזבת נקראה על שם אמה ושני שמותיה האמצעיים הם לציון סבתה, המלכה מרי, ואם סבה המלכה אלכסנדרה (אמו של ג'ורג' החמישי), שנפטרה שישה חודשים לפני שאליזבת נולדה. בילדותה היא נקראה בשם החיבה "ליליבת" (Lilibet). הייתה לה מערכת יחסים קרובה עם סבה, ג'ורג' החמישי, ויש המייחסים לה את הבראתו ממחלה בשנת 1929, שכן בתקופה שבה חלה היא נהגה לבקר אותו לעיתים תכופות.^[8] כבר בילדותה הייתה לאליזבת זיקה לבעלי חיים, סוסים וכלבים בפרט.

בשנת 1930 נולדה אחותה היחידה, הנסיכה מרגרט. השתיים חונכו בביתן על ידי אמן, והוריה שכרו עבורן אומנת, מריון קרופורד ("קרופי"). האומנת לימדה את האחיות הנסיכות בעיקר היסטוריה, שפה, ספרות ומוזיקה.^[9] שיעורי דת הועברו להן על ידי הארכיבישוף מקנטרברי. בסופי שבוע שהו השתיים במעון המלכותי ב"וינדזור גרייט פארק". "קרופי" סיפרה לימים על נסיונותיהן הנואשים של הנסיכות להתחבר לילדים בני גילן, אך קשרים אלו לא החזיקו מעמד בגלל היותן נסיכות. כבר בילדותה ניכר בה שהייתה בעלת משמעת חזקה ושמרה על סדר ואחריות. וינסטון צ'רצ'יל, כאשר פגש בה בעת הייתה בת שנתיים בלבד, תיאר אותה כ"אישיות. יש לה אווירה של סמכות המשתקפת באופן מדהים אצל עולל.^[10]" בת דודתה מרגרט רודס תיארה אותה: "ילדה קטנה ועליזה, אבל הגיונית ביסודה ומחונכת היטב.^[11]"

כנכדתו של מלך בריטניה היא החזיקה מלידתה בתואר נסיכה. תוארה המלא היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת מיורק (Her Royal Highness Princess Elizabeth of York). בעת לידתה היא הייתה השלישית בסדר ירושת הכתר, לאחר דודה אדוארד ואביה. ההנחה הייתה שהיא תידחק למקום נמוך יותר בין הטוענים לכתר, לאחר שדודה ואביה יולידו במשך הזמן בנים יורשים, ועל כן לידתה לא עוררה עניין ציבורי רב. בפועל, דודה ויתר על הכתר ונותר חשוך ילדים, ואילו הוריה לא הביאו לעולם בנים. לפיכך, הפכה אליזבת באופן בלתי-צפוי ליורשת העצר.

יורשת העצר

הנסיכה אליזבת בחברת אחותה מרגרט וסבתן, המלכה מרי

בראשית שנת 1936 נפטר סבה, ג'ורג' החמישי. דודה, נסיך ויילס, הפך למלך אדוארד השמיני, אך ויתר על הכתר לקראת סופה של השנה, לאור כוונתו להינשא לגרושה ווליס סימפסון ולנוכח התערבותו בנושאים פוליטיים שגרמו למשבר פוליטי וחוקתי.^[12] אביה אלברט, הדוכס מיורק, הוכתר כמלך ג'ורג' השישי ואליזבת הפכה ליורשת העצר. תוארה בתקופה זו היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת (Her Royal Highness The Princess Elizabeth), ובוויילס נשמעו קריאות להכתירה, כמקובל לבנו הבכור של המונרך, כנסיכת ויילס. אביה החליט שלא להעניק לה את התואר מכיוון שבסדר הירושה הבריטי נהוג היה לקיים את העדפת הבן הבכור, כך שאליזבת הייתה יורשת מותנית ובמקרה שהוריה יולידו בן היא תאבד את מקומה בסדר הירושה לטובת אחיה הצעיר.

לאליזבת ניתן חינוך בתורה החוקתית והמדינית של בריטניה בידי הנרי מארטן, שהיה מחנך מטעם איטון קולג', הוא בית ספר תיכון יוקרתי באנגליה. בנוסף למדה באותה העת צרפתית, שהייתה שפת האם של האומנת שלה.^[13] באותה העת מחלקת ארמון בקינגהאם הראשונה הוקמה כדי לאפשר לנסיכה אליזבת להיות מדריכת בנות צופים, כדי שתוכל להתיידד עם בנות גילה.^[14] ב-1939 נסעו הוריה לסיור מלכותי בקנדה וארצות הברית. בדומה למסעם ב-1927 לאוסטרליה וניו זילנד, הם העריכו כי אליזבת צעירה מדי בשביל להשתתף במסעות ייצוג ממלכתיים שכאלו ולכן היא נשארה ביחד עם אחותה בבריטניה. האחיות התכתבו מדי יום עם הוריהם ואף קיימו את השיחה הטרנס-אטלנטית הראשונה מטעם בית המלוכה עמם.^[15]

באותה תקופה הכירה אליזבת את פיליפ, נסיך יוון ודנמרק, שהיה בעלה לעתיד. היא פגשה לראשונה את פיליפ במשחק טניס בשנת 1939, בהיותה בת 13 בלבד, והחלה להתכתב עמו.^[16] פיליפ אומנם היה בן למשפחת המלוכה היוונית, אך אימו אליס הייתה אצילה בריטית, צאצאית של המלכה ויקטוריה (בדומה לאליזבת), ופיליפ עצמו גדל והתחנך בבריטניה ואף שירת בצי המלכותי הבריטי.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה פרצה כשהייתה בת 13. הצעות חוזרות ונשנות לפנות את האחיות אליזבת ומרגרט לקנדה נפסלו על ידי אימן. מחשש להפצצת לונדון בידי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) האחיות הועברו בחודשים הראשונים למלחמה לטירת בלמורל, סקוטלנד. בדצמבר הועברו פעם נוספת לבית סאנדרינגהאם במחוז נורפוק. במהלך הקרב על בריטניה, לאחר מאי 1940, אליזבת ואחותה מרגרט פונו לטירת וינדזור בברקשייר. בשנת 1940 קיימה הנסיכה אליזבת שידור רדיו ראשון, בו פנתה לילדי האומה שפונו מבתיהם. אליזבת הוקלטה בשידורי ה-BBC ואמרה בנאומה: "אנחנו מנסים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור למלחים, חיילינו (על הקרקע) ואנשי חיל האוויר האמיצים שלנו, וגם אנחנו מנסים לשאת את חלקנו בסכנה ובעצבות של מלחמה. אנחנו יודעים, כל אחד מאיתנו, שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר.^[17]"

כנהגת צבאית בחיל העזר לנשים, אפריל 1945

ב-1943 העניקה לראשונה נאום באופן עצמאי בעת ביקור בבסיס משמר הגרנדירים, ששנה קודם לכן התמנתה לקולונלית בשורותיו. לקראת חגיגות יום הולדתה ה-18 ב-1944 בוצע שינוי בחוק כך שהיא הוגדרה יועץ המדינה ויכלה למלא את מטלות ממלכתיות של אביה בעת שלא היה בבריטניה או שלא היה מסוגל לבצע אותן מסיבות אחרות.^[18] בשנת 1945 שכנעה אליזבת את אביה שיתיר לה להתגייס אישית למאמץ המלחמתי. היא הוכשרה ושירתה כנהגת משאית ומכונאית בחיל העזר לנשים וכעבור חמישה חודשים ניתנה לה הדרגה הסמלית של מפקדת צעירה (המקבילה הנשית לקפטן באותה העת). בכך הייתה לאישה הראשונה ממשפחת המלוכה הבריטית ששירתה בפועל בצבא הבריטי, אם כי מלכות שקדמו לה עמדו בראש הפיקוד העליון של הצבאות בבריטניה ובקנדה. במהלך יום הניצחון באירופה ב-8 במאי 1945 (יום כניעת גרמניה הנאצית), אליזבת ומרגרט התחפשו והתמזגו עם קהל ההמונים החוגג ברחובות לונדון. בריאיון מאוחר יותר סיפרה: "שאלנו את ההורים שלי אם נוכל לצאת ולראות בעצמנו (את החגיגות). אני זוכרת שפחדנו שיזהו אותנו... אני זוכרת שורות של אנשים אלמונים שחיברו זרועות והלכו בווייטהול, כולנו פשוט נסחפנו על גל של אושר והקלה.^[19]"

בתקופת המלחמה הועלה שמה כנציגת משפחת המלוכה ליישוב סכסוך הלאום בוויילס, אך אביה התנגד לחשיפתה ללחץ מסוג זה.^[20] בין ההצעות שעלו הייתה האפשרות להעביר לרשותה את טירת קרנארבון ומינוייה לפטרונית של ארגון הנוער הוולשי הלאומי. הצעות אלו בוטלו בין לבין כדי להימנע מהשוואה בין הנסיכה יורשת העצר לבין סרבני גיוס מצפוניים מקרב הנוער הוולשי הלאומי. הועלו קריאות למנות את אליזבת לנסיכת ויילס, מזכיר הפנים הרברט מוריסון נמנה עם תומכי ההצעה, אך המלך ג'ורג' השישי התנגד לכך מכיוון שהתואר 'נסיכת ויילס' תמיד היה שייך לנשות הנסיך מוויילס, שהוא יורש העצר המיועד. ב-1946 ניתן לה מעמד משורר נודד כדי לקרבה לתרבות הקלטית הרווחת בסקוטלנד ובויילס כמו גם (אם כי במידה פחותה) בצפון אירלנד.

כמיועדת לכתר, דאג אביה לעדכן את אליזבת בפעילות הממשלה ובחדשות הארץ, ואמה וסבתה, המלכה מרי, העניקו לה שיעורים בחוק הבריטי. בשנת 1947 הצטרפה אליזבת להוריה לסיורה הממלכתי הראשון מחוץ לגבולות אנגליה, בדרום אפריקה.

נישואים וחיי משפחה

משפחת המלוכה, אוקטובר 1957, מימין לשמאל: הנסיך צ'ארלס (נשען על הפסנתר מקדימה), הנסיך פיליפ, הנסיכה אן (מנגנת בפסנתר) והמלכה אליזבת.

בשנת 1946 התארסו אליזבת ופיליפ בחשאי. משפחתה לא ראתה בעין יפה את אירוסיהם: לפיליפ לא היה ביסוס כלכלי, הוא היה יליד ארץ זרה ואחיותיו היו נשואות לבני אצולה גרמנית שלחלקם היו קשרים עם משטר גרמניה הנאצית.^[21] אביה לא הסכים בתחילה לנישואים, אך אליזבת שכנעה אותו לשנות את דעתו, ואירוסיהם נחגגו ביוני 1947. גם אמה של אליזבת הטילה ספקות בקשר ביניהם בתחילה ואף קראה לפיליפ בדלתיים סגורות "ההוני" (כינוי לגרמני).^[22] לעומת זאת, בריאיון שנתנה שנים רבות אחר כך לביוגרף, המלכה האם כינתה את הנסיך פיליפ "ג'נטלמן אנגלי". בתקופת אירוסיהם ויתר פיליפ על אזרחויותיו האחרות ועל זכותו לכתר הדני. הוא גם עבר מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית לשורות הכנסייה האנגליקנית. טרם נישואיהם הוא היה בדרגת לוטננט בצי המלכותי הבריטי ואימץ את שם המשפחה האזרחי מאונטבאטן.

חתונתם של הנסיכה אליזבת ופיליפ מאונטבאטן נערכה ב-20 בנובמבר 1947 במנזר וסטמינסטר. כיוון שתקומתה של בריטניה מההרס והחורבן של המלחמה עוד לא הושלמה באותה העת, אליזבת ביקשה ששמלת החתונה שלה תמומן בהתאם לקביעות מדיניות הקיצוב הקיימת. שלוש מבין ארבע אחיותיו של פיליפ לא הוזמנו לחתונה עקב קשריהן עם המשטר הנאצי בימי המלחמה, כמו כן גם הדוכס מווינדזור - המלך לשעבר אדוארד השמיני, דודה של אליזבת, לא הוזמן לחתונה.^[23]^[24] המלך ג'ורג' השישי העניק לפיליפ את התארים דוכס אדינבורו, רוזן מריונאת' וברון גריניץ'.

לאחר חתונתם שכרו את ביתם הראשון, בו התגוררו עד מעברם ביולי 1949 לבית קלארנס. לאחר נישואיהם המשיך פיליפ לשרת בצי המלכותי ועד שנת 1953 הוא הוצב במלטה. הזוג התגורר באי במשך כשנתיים בביתו של לואי מאונטבאטן, דודו של פיליפ. לאחר הולדת בנם הבכור צ'ארלס ב-1948, המלך ג'ורג' השישי העניק מכתב הרשאה הפועל בדומה להעברת פטנט ומותיר לילדיהם של אליזבת ופיליפ לשאת בתוארי אצולה בריטיים מלכותיים. לתקופות שונות בין 1949 ל-1951 נקרא פיליפ לדגל לשרת בבסיס הצי במושבת מלטה האסטרטגית היושבת בליבו של הים התיכון. במשך חודשים ספורים התגוררו יחדיו בביתו השכור של הלורד לואי מאונטבאטן, דודו של הנסיך פיליפ, במלטה.^[25]

לאליזבת ולפיליפ נולדו ארבעה ילדים. על פי צו מלכותי משנת 1960, צאצאיהם של הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת שאינם נושאים בתואר יישאו את שם המשפחה מאונטבאטן וינדזור, שהוא צירוף של שמות המשפחה של הוריהם. למעשה, החליטו כל בניהם לאמץ את שם המשפחה הזה כהוקרה לאביהם.

מלכת הממלכה המאוחדת

עלייתה לכתר

אליזבת השנייה ובעלה פיליפ, דוכס אדינבורו, ביום הכתרתה

ערך מורחב – הכתרת אליזבת השנייה

בעת יום הולדתה ה-21 נשאה הנסיכה אליזבת את נאומה הראשון ברדיו שיועד אל אנשי המושבות של האימפריה וחבר העמים (הנאום נכתב עבורה בידי דיימונד מורה, כתב בעיתון הטיימס):

"אני מכריזה בפניכם שאת כל ימי חיי, בין אם יהיו ארוכים או קצרים, אקדיש לשירותכם ולשירות האימפריה שאנו שייכים לה. אבל לא אוכל לעשות זאת לבד, רק אם תצטרפו אליי. אני מזמינה אתכם לעשות כן. אני יודעת שתמיכתכם לא תכזיב. האל יברך את כל אלו המוכנים לחלוק עמי זאת".

בשנת 1951 התערערה בריאותו של אביה ואליזבת החלה למלא את מקומו באירועים ציבוריים. במהלך אותה שנה ביקרה באופן רשמי בממלכת יוון, במלטה ובאיטליה ובאוקטובר סיירה בקנדה והתארחה בארצות הברית אצל הנשיא הארי טרומן. במהלך הביקור בארצות הברית, מזכירה האישי, מרטין צ'ארטריס, נשא מסמך ירושה רשמי למקרה שבעת הביקור תגיע הידיעה על מותו של המלך.^[26] בינואר 1952 יצאה עם פיליפ לסיור באוסטרליה ובניו זילנד, אך בדרכם, בהגיעם לקניה, נפטר אביה מסרטן ריאות ב-6 בפברואר. פיליפ היה זה שהעביר לה את הבשורה על מות אביה ועל ירושתה את הכתר כתוצאה מכך.^[27]

דיוקן ההכתרה של אליזבת השנייה, מאת סר הרברט ג'יימס גאן.

ההכנות להמלכתה החלו באופן מיידי וממקום מושבה בקניה קבעה אליזבת את שמה הפרטי כשמה המלכותי. קנדה הצהירה ראשונה באופן רשמי על הכרתה בשלטון המלכה ולמחרת היום הוצאה הודעה רשמית בבריטניה. הפמליה המלכותית מיהרה לשוב לבריטניה להשתתף בטקס ההכתרה ואליזבת ופיליפ עברו להתגורר בארמון בקינגהאם. לקראת ההכתרה עלתה שאלת שינוי שם בית המלוכה. הלורד מאונטבאטן הציע לשנותו ל'בית מאונטבאטן' ופיליפ הציע לשנותו ל'אדינבורו' על בסיס תוארו הדוכסי. לבסוף, בעצת סבתה של אליזבת, המלכה האם מרי מטק, ובעצתו של ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, וינסטון צ'רצ'יל, הוחלט לשמור על שם המשפחה הקיים, וינדזור. הנסיך פיליפ אמר על כך: "אני הגבר היחיד בארצנו שנמנע ממנו להוריש את שמו לילדיו שלו.^[28]"

בטווח הזמן שבין ההכרזה על ירושת הכתר לבין טקס ההכתרה הרשמי, אחותה של אליזבת, הנסיכה מרגרט, סיפרה לה על רצונה להינשא לפטר טאונסנד, גרוש, עם שני ילדים מנישואיו הקודמים, מבוגר ממנה ב-16 שנים, טייס בחיל האוויר המלכותי ללא קשרי משפחה לבית המלוכה. אליזבת ייעצה לאחותה שתחכה עם הצעת הנישואים שנה נוספת. לפי יועץ מקורב לאליזבת: "המלכה הייתה באופן טבעי סימפתית כלפי הנסיכה, אבל אני חושב שהיא ציפתה – או קיוותה – כי בהינתן הזמן, פרשת האהבים תתפוגג". בינתיים התפרסמה פרשת האהבים ברחבי התקשורת ועוררה התנגדות מצד גורמים שונים, בין היתר הכנסייה האנגליקנית, שאסרה על נישואים לאחר גירושים. במקרה ומרגרט ופטר היו מתחתנים במסגרת נישואים אזרחיים, הייתה ציפייה כי מרגרט תוותר על כל חלקה בסדר הירושה.^[29] לבסוף מרגרט ופטר נפרדו.

טקס ההכתרה הרשמי נערך במנזר וסטמינסטר ב-2 ביוני 1953. הטקס נערך במועד זה למרות מותה של המלכה מרי, סבתה של אליזבת (מצד אביה), עשרה שבועות בלבד לפני התאריך שנקבע לטקס. זאת על-פי בקשתה של המלכה מרי לפני מותה, שטקס ההכתרה של נכדתה לא ידחה. טקס ההכתרה במנזר וסטמינסטר, למעט המשחה והאוכריסטיה, שודר בטלוויזיה, לראשונה אי פעם.^[30] בהוראתה של אליזבת, שמלת ההכתרה שלה נרקמה עם סמלי הפרחים של מדינות חבר העמים.

אירועים בתקופת שלטונה

המלכה אליזבת, 1953

באוקטובר 1957 ביקרה בארצות הברית, נאמה בפני עצרת האומות המאוחדות, והמשיכה לקנדה, בה הייתה לראש המדינה הראשון שפתח את מושב הפרלמנט. בשנת 1961 ביקרה בטורקיה, בהודו, באיראן, בפקיסטן ובנפאל. בשנת 1991 הייתה ראש הממלכה המאוחדת הראשון שנאם בפני הקונגרס האמריקני. מדי שנה נהגה להשתתף במפגש השנתי של ראשי ממשלות מדינות חבר העמים הבריטי, מהשנה הראשונה לקיומו בשנת 1973. נכון ל-2008, המלכה אליזבת היא ראש המדינה שקיים את מספר הנסיעות הממלכתיות הגבוה ביותר הידוע בהיסטוריה.

בין השנים 1970–1974 סבלה בריטניה מגל של שביתות, ממשבר הנפט ועליית האינפלציה, אך המצב השתפר עם חזרת הלייבור לשלטון. ב-1979 חזרו השמרנים לשלטון, בהנהגת "אשת הברזל", מרגרט תאצ'ר. תקופת כהונתה התבלטה בעידוד הקפיטליזם – חברות ממשלתיות הופרטו, הופחתה השליטה הממשלתית על שוקי הכספים וקוצצו מיסים.

אירוע טראומטי במשפחתה אירע עם רצח דודו של פיליפ, לורד לואי מאונטבאטן על ידי ה-IRA ב-1979.

כשנשאה אליזבת את נאומה השנתי לאומה בערב חג המולד 1992, כינתה את השנה שחלפה "אנוס הוריביליס" (annus horribilis) – שנה נוראית (בלטינית). באותה שנה נשרף הארמון האהוב עליה, טירת וינדזור, בנה צ'ארלס הודיע על פרידתו מדיאנה, בתה אן ובנה אנדרו התגרשו מבני זוגם וגרושתו של אנדרו צולמה בלבוש מינימלי בחברת מאהב אמריקני. שנת 2002 נשאה אופי דומה, עם פטירתן של אחותה, הנסיכה מרגרט, ואימה, המלכה האם.

המלכה אליזבת, 1986

תחת ממשלת הלייבור של טוני בלייר השתתפה בריטניה במלחמה בעיראק ובלחימה בטרור.

המלכה העניקה תוארי כבוד ואצולה לאנשים שהשפיעו על החיים בממלכה, והשתתפה בפגישות אבירי מסדר הבירית ואבירי מסדר הדרדר. שימשה כפטרונית וכנשיאה של 700 ארגונים שונים.

ב-9 בספטמבר 2015 הפכה אליזבת למלכה שתקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בכל ההיסטוריה של הכתר הבריטי (עד מועד זה כיהנה המלכה ויקטוריה במאה ה-19 למשך פרק הזמן הארוך ביותר – 63 שנים ו-217 ימים).^[31] את האירוע ציינה המלכה בחנוכת קו הרכבת החדש בין אדינבורו לתחנת טווידבנק (אנ') בנסיעה ברכבת קיטור כשלצידה השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ן.^[32]

משנת 2013 ואילך פורסמו תחקירים בהם התגלה שהמלכה אליזבת ובנה צ'ארלס עשו שימוש בסמכויות הכתר של בית המלוכה הבריטית בנושאי חקיקה, ולא אישרו את חוקי הפרלמנט באופן אוטומטי^[^{דרוש מקור]}. נטען שהליך זה מבוצע ללא שקיפות, וכמו כן דווח על מספר מקרים בהם משפחת המלוכה ניהלה משא ומתן על ניסוחי החוקים.

התפתחות חבר העמים הבריטי

שלטונה של אליזבת נפרש על פני שבעה עשורים, במהלכם שינו את פניהם העולם בכלל והאימפריה הבריטית בפרט. האימפריה הבריטית החלה לשנות את הרכבה ואופייה לאחר הצהרת בלפור (1926) ואשרורה בהצהרת וסטמינסטר בשנת 1931.

הממלכות, הטריטוריות ושטחי החסות שעליהם מלכה אליזבת השנייה. בחום: הממלכות שעליה מלכה ביום מותה. באדום כהה: ממלכותיה לשעבר. באדום בהיר: הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים, שטחי חסות של הכתר, שטחי חסות של אוסטרליה וניו זילנד. בורוד: טריטוריות ושטחי חסות לשעבר.

בראשית כהונתה של אליזבת כמלכה דובר רבות על עידן חדש. אחד מתפקידיה העיקריים היה התאמת הממלכה המאוחדת לשיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי הבינלאומי המתהווה. חבר העמים הבריטי, דמותה המודרנית של האימפריה הבריטית, דרש את התייחסותה לטיפוח הקשרים בין המדינות, ובמקרים מסוימים, דוגמת דרום אפריקה, לשיקום היחסים. זמן קצר לאחר הכתרתה יצאה עם הנסיך פיליפ לסיור עולמי שנמשך שישה חודשים בשנים 1953–1954. במהלך הסיור ביקרה באוסטרליה, בניו זילנד ובפיג'י והייתה הראשונה בין מלכי הממלכה המאוחדת לבקר במדינות אלו. מאז סיור זה קיימה המלכה סיורים רבים ברחבי העולם.

בראשית שלטונה הסתבכה בריטניה במלחמת סיני (1956), שבמהלכה פלשה למצרים יחד עם ישראל וצרפת, בעקבות ניסיונו של ראש הממשלה אנתוני אידן להשיג שוב חזקה בריטית על תעלת סואץ. בשנת 2007 נחשפה לראשונה חלופת מכתבים משנת 1956 בין ראש הממשלה הבריטי אנתוני אידן וראש הממשלה הצרפתי גי מולה, בה דנו השניים באפשרות צירופה של צרפת לברית משותפת עם הממלכה המאוחדת. המגעים נעשו בצל ההשפלה הלאומית ששתי המדינות ספגו במלחמת סיני, שבסופה הגיעו למסקנה כי אין ביכולתן להמשיך ולפעול על בסיס מדיניות חוץ עצמאית. הציפייה הייתה כי איחוד בריטי-צרפתי יאפשר עלייה של מעצמת-על שלישית, שתשתווה לברית המועצות וארצות הברית, ותשמר את הקולוניאליזם. בין היתר הוצע שאליזבת תכהן כראש המדינה בצרפת. מולה, במכתב מספטמבר 1956, לא ראה קושי ניכר בהעברת ההחלטה. ההצעה לא הוכרעה, וכעבור שנה חתמה צרפת על הסכם רומא. חודשיים לאחר הכישלון המדיני במלחמת סיני, ראש הממשלה אידן התפטר מתפקידו והוחלף בהרולד מקמילן.^[33] עקב משבר ההנהגה בקרב המפלגה השמרנית, הלה התקשתה לבחור יורש לאידן ולהקים ממשלה חדשה ללא התערבות חיצונית. על כן המלכה התערבה, ודרך התייעצות עם הלורד נשיא המועצה, הלורד צ'נסלור, חברי הספסלים האחוריים בפרלמנט מימי המועצה השמרנית של 1922, הקבינט וצ'רצ'יל, החליטה למנות את מקמילן לראש ממשלה ולהורות לו להקים ממשלה חדשה.

ב-2011 ביקרה באופן רשמי באירלנד. היה זה הביקור הראשון של מונרך בריטי במדינה מאז ביקורו של סבה, ג'ורג' החמישי ב-1911, והראשון מאז שאירלנד קיבלה את עצמאותה ונהפכה לרפובליקה. הביקור נתפס כעוד נדבך בנורמליזציה של היחסים בין בריטניה לאירלנד שהחלה בהסכם יום שישי הטוב.

מדינות שעליהן מלכה

ערך מורחב – ממלכות חבר העמים הבריטי

הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (כולל מספר שטחי חסות של הממלכה המאוחדת)
קנדה קנדה (בשליטת המלוכה הבריטית משנת 1867) (בית המלוכה הקנדי)
אוסטרליה אוסטרליה (בשליטת המלוכה הבריטית משנת 1901) (בית המלוכה האוסטרלי)
ניו זילנד ניו זילנד (בשליטת המלוכה הבריטית משנת 1907) (בית המלוכה הניו זילנדי)
ג'מייקה ג'מייקה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1962)
איי בהאמה איי בהאמה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1973)
גרנדה (מדינה) גרנדה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1974)
פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1975)
איי שלמה איי שלמה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1978)
טובאלו טובאלו (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1978)
סנט לוסיה סנט לוסיה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1979)
סנט וינסנט והגרנדינים (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1979)
אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1981)
בליז בליז (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1981)
סנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס (חברת חבר העמים הבריטי משנת 1983)

כמו כן היא מלכה לתקופה מסוימת במדינות הבאות:

ברבדוס ברבדוס (1966–2021)
מאוריציוס מאוריציוס (1968–1992)
סרי לנקה סרי לנקה (1952–1972)
פיג'י פיג'י (1970–1987)
טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו (1962–1976)
מלטה מלטה (1964–1974)
סיירה לאון סיירה לאון (1961–1971)
דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה (1952–1961)
גמביה גמביה (1965–1970)
פקיסטן פקיסטן (1952–1956)
גיאנה גיאנה (1966–1970)
גאנה גאנה (1957–1960)
ניגריה ניגריה (1960–1963)
מלאווי מלאווי (1964–1966)
טנגנייקה טנגנייקה (1961–1962)
אוגנדה אוגנדה (1962–1963)
קניה קניה (1963–1964)

משך כהונתה

בפברואר 2003 עברה אליזבת בתקופת כהונתה את משך כהונתם של ארבעת קודמיה יחד: אדוארד השביעי, ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיני וג'ורג' השישי. החל מ-13 באוקטובר 2016 היא הייתה ראש המדינה הוותיק ביותר בעולם. כהונתה הייתה הארוכה ביותר בהיסטוריית המלוכה הבריטית ובמהלכה כיהנו תחתיה חמישה-עשר ראשי ממשלה בריטיים. מהתאריך 13 ביוני 2022, תקופת כהונתה כמונארכית היא השנייה באורכה בהיסטוריה אחרי לואי ה-14.

בתקופת מלכותה, מצבה הבריאותי הוגדר מצוין ואליזבת לא נטתה לחלות. באוקטובר 2006 היא סבלה מהתפרצות כלי דם בעינה הימנית, ומאוחר יותר גם מכאבים בגבה. כחודש לאחר מכן נפוצו שמועות על הידרדרות מצבה הבריאותי לאחר שהופיעה בציבור כשידה הימנית חבושה, אך התברר שפציעתה היא תוצאת התערבותה בריב בין שניים מכלבי הקורגי שברשותה.

ב-21 בדצמבר 2007 הפכה אליזבת לשליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה, כשכל קודמיה לא כיהנו בתפקידם בגיל 81. ב-9 בספטמבר 2015 הפכה לשליטה שכיהנה בתפקיד במשך התקופה הארוכה ביותר, כשבאותו יום, תקופת מלכותה השתוותה לזו של המלכה ויקטוריה, אשר הייתה הארוכה ביותר בתולדות המדינה עד אז.

חגיגות יובל הכסף, יובל הזהב ויובל היהלום למלכותה, בשנים 1977, 2002 ו-2012 צוינו ברחבי הממלכה בטקסים ומופעים. ארוחה וטקס תפילה רבי משתתפים התקיימו בשלושת המועדים בקתדרלת סנט פול. בשנת 2002 מותנו החגיגות, הן עקב פטירתן של אימה ואחותה בראשית השנה והן לאור מעמדה המעורער של המונרכיה בבריטניה.

ב-30 בדצמבר 2010 הפכה המלכה לסבתא-רבתא, לאחר שלפיטר פיליפס, בנה של הנסיכה אן, נולדה בת בכורה.

ב-29 באפריל 2011 נשא נכדה, הנסיך ויליאם, בנם של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה, לאישה את קייט מידלטון, אשר לאחר החתונה הפכה לדוכסית מקיימברידג'. ב-22 ביולי 2013 נולד בנם של ויליאם וקייט, הנסיך ג'ורג' מוויילס, ב-3 במאי 2015 נולדה בתם הנסיכה שארלוט מוויילס וב-23 באפריל 2018 נולד בנם הנסיך לואי מוויילס.

על אף פרסומים בנוגע להאצלה מסמכויותיה לבני משפחת המלוכה, המשיכה אליזבת לקיים את סדר יומה, ובשנת 2006 נמסר מהארמון כי אין בכוונתה לוותר על תפקידה. בשנת 2007 היא ערכה ביקור ממלכתי בארצות הברית, לציון 400 שנות התיישבות בריטית בג'יימסטאון. זמן קצר לפני יום הולדתה השמונים פורסמו סקרי דעת קהל ובהם תמיכה רבה בהמשך כהונתה בתפקיד.

ב-2013 פורסם שהמלכה החלה לצמצם את פעילויותיה (בעיקר מחוץ לבריטניה) עקב גילה, ושחברים אחרים במשפחת המלוכה החלו לערוך פעילויות ציבוריות שונות במקומה. כך, באותה שנה היא בחרה – לראשונה במהלך כהונתה – להיעדר מפסגת ראשי מדינות חבר העמים הבריטי שנערכה בסרי לנקה.^[34]

באוגוסט 2017 פורסם במספר כלי תקשורת בריטיים כי אם תחיה עד אז, המלכה מתכוונת לפרוש מכהונתה בהגיעה לגיל 95, כך שהנסיך צ'ארלס יוכתר כמלך או ימונה לעוצר.^[35]^[36] מעט לאחר מכן נשללה טענה זו על ידי מספר מקורות שצוטטו על ידי הסאנדיי טיימס.^[37]

ב-9 באפריל 2021 נפטר בעלה פיליפ דוכס אדינבורו בגיל 99.

במרץ 2022, לאחר שהות בת כשנתיים בטירת ווינדזור שבברקשייר, הודיעה המלכה שתמשיך לגור בה דרך קבע, ולא תשוב לארמון בקינגהאם בלונדון.^[38]

ביוני 2022 חגגה בריטניה את 70 שנות כהונתה כמלכה ובמלאת לה 96 שנים, באירועים רשמיים שנמשכו ארבעה ימים בהם: מטס, מצעד צבאי, קונצרט ענק, ארוחות המוניות ותמונה משפחתית על מרפסת הארמון.^[39]

צאצאיה

ילדיה

לאליזבת ולפיליפ נולדו ארבעה ילדים:

המלך צ'ארלס השלישי – נולד ב-14 בנובמבר 1948. מנישואיו הראשונים לליידי דיאנה ספנסר נולדו לו שני בנים. לאחר גירושיו מדיאנה ב-1996, נישא ב-2005 לקמילה פרקר בולס, שעד לפטירתה של המלכה אליזבת ועלייתו לכס המלוכה של צ'ארלס נשאה בתואר דוכסית קורנוול.
אן, הנסיכה המלכותית – נולדה ב-15 באוגוסט 1950. מנישואיה הראשונים למארק פיליפס נולדו לה שני ילדים. לאחר גירושיה ב-1992 נישאה לטימותי לורנס.
הנסיך אנדרו, דוכס יורק – נולד ב-19 בפברואר 1960. נישא לשרה פרגוסון ("פרגי"), ממנה התגרש בשנת 1992. מנישואיהם נולדו שתי בנות.
הנסיך אדוארד, דוכס אדינבורו – נולד ב-10 במרץ 1964. נישא ב-1999 לסופי ריס-ג'ונס. מנישואיהם נולדו שני ילדים.

נכדיה

לאליזבת נולדו 8 נכדים:

שני הנכדים מנישואי צ'ארלס ודיאנה

ויליאם, נסיך ויילס – נולד ב-21 ביוני 1982. נישא לקתרין מידלטון ב-2011. לשניים נולדו שלושה ילדים.
הנסיך הנרי "הארי" – נולד ב-15 בספטמבר 1984. נישא למייגן מרקל ב-2018. לשניים נולדו שני ילדים.

שני הנכדים מנישואי אן ומארק פיליפס

פיטר פיליפס – נולד ב-15 בנובמבר 1977. נישא לאוטום קלי ב-2008. לשניים שני ילדים. התגרש ב-14 ביוני 2021.
זארה פיליפס – נולדה ב-15 במאי 1981. זארה טינדל נישאה למייק טינדל ב-2011. לשניים נולדו שלושה ילדים.

שתי הנכדות מנישואי הנסיך אנדרו לשרה פרגוסון

הנסיכה ביאטריס – נולדה ב-8 באוגוסט 1988. נישאה ב-2020 לאדוארדו מפלי מוצי. לשניים בת אחת.
הנסיכה יוג'יני – נולדה ב-23 במרץ 1990. נישאה ב-2018 לג'ק ברוקסבנק. לשניים שני בנים.

שני הנכדים מנישואי הנסיך אדוארד לסופי ריס-ג'ונס

ליידי לואיז וינדזור – נולדה ב-8 בנובמבר 2003.
ג'יימס, רוזן וסקס – נולד ב-17 בדצמבר 2007.

ניניה

לאליזבת נולדו 13 נינים:

סוואנה פיליפס – נולדה ב-29 בדצמבר 2010 לפיטר פיליפס ואוטום קלי.
איילה פיליפס – נולדה ב-29 במרץ 2012 לפיטר פיליפס ואוטום קלי.
הנסיך ג'ורג' מוויילס – נולד ב-22 ביולי 2013 לוויליאם ולקייט מידלטון.
מיה טינדל – נולדה ב-17 בינואר 2014 לזארה ומייק טינדל.
הנסיכה שארלוט מוויילס – נולדה ב-2 במאי 2015 לוויליאם ולקייט מידלטון.
הנסיך לואי מוויילס – נולד ב-23 באפריל 2018 לוויליאם ולקייט מידלטון.
לנה טינדל – נולדה ב-18 ביוני 2018 לזארה ומייק טינדל.
הנסיך ארצ'י מסאסקס – נולד ב-6 במאי 2019 להארי ומייגן מרקל.
אוגוסט פיליפ הוק ברוקסבנק – נולד ב-9 בפברואר 2021 לנסיכה יוג'יני ולג'ק ברוקסבנק.
לוקאס פיליפ טינדל – נולד ב-21 במרץ 2021 לזארה ומייק טינדל.
הנסיכה ליליבת מסאסקס – נולדה ב-4 ביוני 2021 להארי ולמייגן מרקל.
סיינה אליזבת מפלי מוצי – נולדה ב-18 בספטמבר 2021 לנסיכה ביאטריס ולאדוארדו מפלי מוצי.
ארנסט ג'ורג' רוני ברוקסבנק – נולד ב-30 במאי 2023 לנסיכה יוג'יני ולג'ק ברוקסבנק.

מותה והלווייתה

דגל הממלכה המאוחדת מעל ארמון בקינגהאם מונף בחצי התורן לאות אבל על מות המלכה

ערכים מורחבים – מותה של אליזבת השנייה, הלוויית המלכה אליזבת השנייה

באוגוסט 2022 החל מצבה הבריאותי להתדרדר. בצהרי 8 בספטמבר 2022 הודיע ארמון בקינגהאם כי רופאיה חוששים למצבה הבריאותי, ולכן היא נמצאת תחת השגחה רפואית בטירת בלמורל שבסקוטלנד, מעון הקיץ שלה. אחר הצהריים אותו היום הלכה לעולמה בטירה, לאחר 70 שנות מלכות.^[40]

בצהרי היום, עקב מצבה הבריאותי, הוחלט לבטל את חילופי משמר הכבוד בארמון בקינגהאם, ובערב, לאחר מותה, הורד הדגל בארמון לחצי התורן.^[41]

ב-19 בספטמבר 2022 נערך טקס אשכבה למלכה במנזר וסטמינסטר, ומאוחר יותר באותו יום התקיים טקס נוסף בקפלת ג'ורג' הקדוש שבטירת וינדזור, שם היא נקברה לצד הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו.

השקפותיה האישיות

תפיסתה את תפקידה

לאליזבת הייתה תחושת שליחות דתית ויש שייחסו לכך את התחייבותה החד-משמעית לשבועתה בטקס ההכתרה.

המלכה התמידה בתפקידה גם בעתות משבר וחוסר ודאות. לדוגמה, במהלך ביקורה בגאנה בשנת 1961 היא סירבה נחרצות לשמור מרחק מנשיא המדינה שהיווה מטרה להתנקשות. ראש הממשלה הבריטי הרולד מקמילן כתב באותה עת: "המלכה הייתה נחושה בדרכה. היא חסרת סבלנות ליחס המורעף עליה כאל... כוכבת קולנוע... היא אוהבת את משימתה ומתכוונת לשמש מלכה".

בשנת 1981 נעשה ניסיון דמה לפגוע במלכה, בעת שהשתתפה בצעדה צבאית בדרך המובילה לארמון בקינגהאם. שישה כדורי סרק נורו לעברה מטווח קצר. בתגובה היא התכופפה ומיד לאחר מכן המשיכה בצעדה.

פוליטיקה

המלכה אליזבת לצד דייוויד קמרון, בישיבת ממשלה מיוחדת לכבוד יובל היהלום שלה, 2012

המלכה אליזבת, בהיותה שליטת מונרכיה חוקתית, לא הביעה בפומבי את עמדותיה הפוליטיות האישיות. היא הקפידה על כך מראשית כהונתה וגם לאחר יותר מחמישים שנים נטיותיה הפוליטיות נותרו לא ברורות. ישנן מספר עדויות ישירות ועקיפות שמהן ניתן ללמוד על עמדותיה. בתחום הכלכלי, לדוגמה, עמדתה זהה לעמדה של המפלגה השמרנית.^[^{דרוש מקור]} במהלך שנות כהונתה של מרגרט תאצ'ר בראשות ממשלת בריטניה, נשמעו מטעם מקורביה הדים לחששותיה של המלכה מהמדיניות הכלכלית של תאצ'ר היוצרת בידול חברתי ואבטלה גבוהה.^[^{דרוש מקור]}

בנושא אחדות קנדה וההצעות החוזרות להפרדת פרובינציית קוויבק מהמדינה, הביעה המלכה את שביעות רצונה בפומבי מהאיחוד הלאומי. חשיבותה של קנדה הובהרה על ידה בעת שהגיעה אליה מקליפורניה ואמרה טרם צאתה כי היא "הולכת הביתה, לקנדה". במהלך ביקורה בקוויבק בשנת 1964, בעיצומה של מחאה פומבית על ניתוק המחוז מהמדינה, היא שיבחה בנאומה בפרלמנט המחוזי את המיזוג התרבותי שמאפיין אותו. בשנת 1982 אושררה חוקה חדשה בקנדה ללא הסכמתה של קוויבק ואליזבת הביעה בפני עיתונאים את מורת רוחה מכך שלא גושרו הפערים.

בשנת 1965 העניקה המלכה למושל מטעמה ברודזיה תואר אבירות במסדר הוויקטוריאני המלכותי. באותה עת התנגד המושל לנוסח הכרזת העצמאות שהוצהרה ברודזיה. החלטתה על הוקרתו בתקופה זו נתפשה כתמיכתה האישית בו.

בעיה מיוחדת בתקופת שלטונה של אליזבת הייתה שאלת צפון אירלנד. מחתרת ה-IRA, שבה פעלו קתולים בצפון אירלנד כדי לנתק את האזור מהממלכה המאוחדת, ניהלה מלחמת גרילה, ובריטניה נאלצה לשלוח צבא בריטי לאזור ב-1969 ולהשעות את הפרלמנט הצפון אירי ב-1972. במשך עשרות שנים סבל האזור מפעילות ה-IRA, שהתפשטה עד ללונדון. בנאומה של אליזבת לרגל חגיגות יובל הכסף לשלטונה היא דיברה על רגע הכתרתה כמלכת "הממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד". ב-1998 נחתם הסכם בלפסט שזכה לתשבחות מהמלכה.

בשנת 1998 קיבלו גם ויילס וסקוטלנד סמכויות לפרלמנטים המקומיים שלהם, ואליזבת השתתפה במושבי הפתיחה של הפרלמנטים ונתנה להם את ברכתה.

דת

מתוקף תפקידה, אליזבת הייתה גם ראש הכנסייה של אנגליה, הכנסייה האנגליקנית, ומגינת הכנסייה של סקוטלנד. היא לא החזיקה בתפקידים בעלי תוקף דתי במדינות אחרות. אמונתה בנצרות בלטה במיוחד בנאומה לאומה לרגל חג המולד בשנת 2000, שבו היא דיברה על חשיבותו התאולוגית של המילניום כיום השנה האלפיים להולדת ישו.

למלכה היה עניין אישי רב בפעילות הכנסייה האנגליקנית, אך היא לא נטלה חלק פעיל בפעילותה וסמכויותיה הואצלו לארכיבישוף מקנטרברי. היא השתתפה באופן קבוע בטקסי התפילה הנערכים בכנסיית סנט ג'ורג' שבטירת וינדזור, ובכנסיית מגדלנה הקדושה במהלך שהותה בבית סאנדרינגהאם. אליזבת השתתפה בקביעות באירועיה השנתיים של הכנסייה של סקוטלנד, ובאירועים מיוחדים שערכה (בין היתר בחגיגות יובל הכסף והזהב לכהונתה). בשנות חייה האחרונות מונה נציג מטעמה להשתתף באירועי הכנסייה.

המלכה נפגשה מעת לעת עם מנהיגי דתות אחרות והיא הייתה בין תומכי מועצת הנוצרים והיהודים הפועלת בבריטניה.

המלכה, ישראל והיהודים

המלכה אליזבת ביקרה במדינות רבות, אך לא בישראל,^[42] וכמוה גם הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו. ההסבר הרשמי היה כי המלכה תבקר בישראל "כשיהיה שלום בר קיימא".^[43] נכדה, הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג', ביקר באופן רשמי בישראל ביוני 2018, וזהו הביקור הרשמי הראשון של בן משפחת המלוכה בישראל. יורש העצר, ולימים המלך צ'ארלס השלישי, ערך ביקור רשמי בישראל בינואר 2020, בכנס פורום השואה העולמי החמישי, שאירח הנשיא ראובן ריבלין בירושלים.^[44]

ביקורים לא-רשמיים אחרים של בני משפחת המלוכה, עד לביקור הרשמי של הנסיך ויליאם, הוצגו כביקורים שאינם מלכותיים או רשמיים.^[45] למשל, הנסיך פיליפ ביקר בישראל בהזמנת "יד ושם" בשנת 1994 ונפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין ועם נשיא המדינה עזר ויצמן, אך ללא גינוני הטקס הנלווים לביקורים ממלכתיים או רשמיים. כמו כן, המלך צ'ארלס בהיותו נסיך הגיע לישראל להשתתף בהלוויית יצחק רבין בנובמבר 1995 ובהלוויית שמעון פרס ב-30 בספטמבר 2016.

שמעון פרס קיבל בנובמבר 2008 אות אבירות מידי המלכה בטקס רב הוד בארמון בקינגהאם, אך הוא הסביר אז שביקור של המלכה אליזבת בישראל הוא מעשה "מורכב וקשה" הדורש היערכות של שנתיים מראש.

לדברי מומחים ליחסי הממלכה המאוחדת–ישראל, בית המלוכה פועל על פי הנחיות משרד החוץ הבריטי, הדוגל בעמדה שביקור רשמי של המלכה יתאפשר רק כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני יגיע לקצו.^[46]^[47] בזמן ביקור ממלכתי בירדן בשנת 1984 דווח כי המלכה אליזבת הוטרדה כשמטוסי קרב ישראלים חלפו מעל ראשה, וציינה "כמה מפחיד". בהמשך הציג בפניה הנסיך חסן בן טלאל את מפת יהודה ושומרון שבה סומנו ההתנחלויות בסיכות צבעוניות, והיא הגיבה באומרה שזו "מפה מדכאת".^[48] עם זאת, פרופ' רוברט ויסטריך ציין את יחסה החיובי של המלכה ליהודים ואת הימנעותה מסממנים אנטישמיים או דעות קדומות.^[49]

תפקידה בממשלה

כראש המדינה היה למלכה חלק טקסי חיוני בהליכי פעילות החקיקה והממשלה, וסמכותה אפשרה לה לקבוע את הבסיס להקמת הממשלה. במהלך כהונתה נאלצה אליזבת להתמודד עם שלושה משברים חוקתיים סביב הקמת הממשלה. בשנים 1957 ו-1963, בעקבות התפטרותם של ראשי הממשלה אנתוני אידן והרולד מקמילן, היא נאלצה לבחור מבין נציגי מפלגתם את האדם המיועד להחליפם ולהטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. במקרה אחר, בשנת 1974, נותר ראש הממשלה המכהן אדוארד הית' בכהונתו על אף מפלת מפלגתו בבחירות לפרלמנט, והמלכה נאלצה לפנות לראש האופוזיציה להרכבת ממשלה חדשה. בכל המקרים האלו פעלה אליזבת בהתאם למסורת החוקתית, הקובעת שעל ראש המדינה להישמע לעצות שריו.

יחסיה עם שרי הממשלה

המלכה אליזבת (במרכז) ביובל הזהב שלה, יחד עם ראשי ממשלותיה החיים באותה עת: מימין לשמאל – ג'ון מייג'ור, ג'יימס קלהאן, אדוארד הית', מרגרט תאצ'ר, טוני בלייר.

בכל שנות כהונתה הקדישה המלכה כשלוש שעות מדי יום לעיון בניירות עמדה ממשלתיים. מאז שנת 1952 צברה אליזבת ניסיון רב שנים בנושאים שונים, ולכך נוסף ניסיונה במגעיה עם ראשי ממשלות ממפלגות שונות בכל מדינה ממדינותיה.

אחריותה כיועצת לממשלותיה נלקחה על ידה ברצינות מרובה. מדי שבוע קיימה המלכה פגישה עם ראש הממשלה הבריטי ושמעה את דיווחיו. מסמכי הממשלה הוצגו בפניה, אך היא לא הייתה יכולה לבטל החלטות קיימות. ראשי הממשלה עצמם התייחסו לשיחות אלו בכובד ראש. כמו כן קיימה המלכה שיחות תקופתיות עם שרים בממשלת בריטניה ולעיתים עם שרים מממשלותיה האחרות.

יחסיה של המלכה עם ראשי ממשלת קנדה ידעו תקופות שונות. נראה כי פייר טרודו גרם לה לדאגה בשל התייחסויותיו בעבר למוסד המלוכה (בין היתר הוא נראה גולש על מעקה המדרגות בארמון בקינגהאם ונתפס במצלמה כשהוא רוקד מאחורי המלכה). למרות זאת, טרודו הסדיר את מעמד המלוכה בתיקוני החוקה שערך בשנת 1982. בזיכרונותיו הוא תיאר את התרשמותו מהופעותיה של המלכה ומהחוכמה שהפגינה בשיחותיהם הפרטיות.

המלכה נפגשה גם עם השר הבכיר בקבינט של סקוטלנד וקיבלה דיווחים מבית הנבחרים של ויילס. לפי חוק שהתקבל בוויילס בשנת 2006 מחויב המונרך לממשלת ויילס באופן עצמאי ונפרד ממחויבותה כמלכת הממלכה המאוחדת.

היכרותה עם הפוליטיקה הפנימית במדינות הממלכה המאוחדת ועם מנהיגי מדינות העולם הביאה לכך, שעצותיה היו בעלות משקל. מרגרט תאצ'ר תיארה את פגישותיהן השבועיות כפגישות ענייניות המורכבות מצד המלכה מניסיון עשיר ומתפיסה חדה של ענייני ההווה.

ראשי ממשלת בריטניה בתקופת כהונתה

בתקופת שלטונה של אליזבת כיהנו חמישה-עשר ראשי ממשלה (בסוגריים מצוינת המפלגה אליה השתייכו):

סר וינסטון צ'רצ'יל (המפלגה השמרנית), 1951–1955
סר אנתוני אידן (המפלגה השמרנית), 1955–1957
הרולד מקמילן (המפלגה השמרנית), 1957–1963
סר אלק דאגלס-יום (המפלגה השמרנית), 1963–1964
הרולד וילסון (מפלגת העבודה), 1964–1970
סר אדוארד הית' (המפלגה השמרנית), 1970–1974
הרולד וילסון (בשנית) (מפלגת העבודה), 1974–1976
ג'יימס קלהאן (מפלגת העבודה), 1976–1979
מרגרט תאצ'ר (המפלגה השמרנית), 1979–1990
ג'ון מייג'ור (המפלגה השמרנית), 1990–1997
טוני בלייר (מפלגת העבודה), 1997–2007
גורדון בראון (מפלגת העבודה), 2007–2010
דייוויד קמרון (המפלגה השמרנית), 2010–2016
תרזה מיי (המפלגה השמרנית), 2016–2019
בוריס ג'ונסון (המפלגה השמרנית), 2019–2022
אליזבת טראס (המפלגה השמרנית), 2022

המלכה אליזבת ונשיא ארצות הברית רונלד רייגן רכובים על סוסים בטירת וינדזור, 1982

יחסיה עם מנהיגים זרים

יחסיה של אליזבת עם מנהיגים ברחבי העולם היו חמים ובלתי רשמיים. בין המנהיגים שאיתם היא קשרה קשרי ידידות נמנו נלסון מנדלה, מרי רובינסון וג'ורג' ווקר בוש. בוש היה הנשיא האמריקאי הראשון שהוזמן בכהונתה ללון בארמון בקינגהאם, והוא מצדו אירח אותה לארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן במאי 2007. זו הייתה הארוחה החמישית בה התארחה, לאחר שהנשיאים דווייט אייזנהאואר, ג׳רלד פורד וג׳ורג׳ הרברט ווקר בוש אירחו אותה גם הם, בכהונתם.

נשיא צרפת ז'אק שיראק היה ראש המדינה היחידי שהורשה לשתות בפגישותיהם את המשקה האהוב עליו, על פני המשקאות הניתנים בארמון. כאשר ביקרה בצרפת בשנת 2004, אירח אותה שיראק בנשף חגיגי בו היא נאמה בשפה הצרפתית והכריזה: ״תחי ההסכמה הלבבית!״^[50]

אישיות ותדמית

אליזבת לא התראיינה לעיתים תכופות ועמדותיה בנושאים שונים לא היו גלויות לציבור הרחב. היא הקפידה על לבושה כיאה לתפקידה והשתתפה באירועי תרבות רבים. תחביביה העיקריים היו מרוצי סוסים, צילום וגידול כלבים מגזע קורגי וולשי. במהלך כהונתה גידלה המלכה כשלושים כלבים מגזע זה, שמהם נותרו כיום שניים בלבד. בחודש יולי 2015 דווח בתקשורת כי המלכה לא תגדל קורגים נוספים לאור גילה המתקדם.^[51]

תדמית ציבורית

דמותה הפופולרית בממלכה המאוחדת נשקפה מסקרי דעת הקהל הנערכים מדי תקופה. אלו עמדו בשנת 2022 על למעלה משמונים אחוזי תמיכה ובדרך כלל היו גבוהים באופן ניכר משיעורי התמיכה בראש הממשלה המכהן באותה עת. זוהי תוצאה של חוסר אחריותה הישירה למדיניות הננקטת במדינה, למעט תפקידיה הייעוציים והטקסיים. בשנת 2002 דורגה המלכה במקום ה-24 ברשימת "מאה הבריטים הגדולים". לעומת זאת, בתקופת האבל הלאומי על מותה של הנסיכה דיאנה בשנת 1997, נתפשו המלכה ובני משפחתה כקרים ומרוחקים מהציבור, והאמונה הרווחת כי אליזבת לא אהבה את כלתה, דיאנה, נשללה לאחר שהיא קדה קידה לארונה וקיימה נאום הספד טלוויזיוני בשידור ישיר.

בכל הנוגע לתפקידה הדיפלומטי הקפידה אליזבת על קיום כללי הטקס, הידוע בנוקשותו. עם זאת, רבות מהמוסכמות הוקלו בתקופת כהונתה והשתחוות בפניה, לדוגמה, לא הייתה מחויבת. מגע עם המלכה לא היה מקובל, ובדרך כלל עורר ביקורת ציבורית על שבירת הנוהג.

פסל של המלכה אליזבת, אוטווה, קנדה

תדמית תקשורתית

הופעתה הראשונה בשידור טלוויזיוני חי הייתה בשנת 1959 בקנדה. משנת 1969 היא נהגה לברך באמצעות מסר טלוויזיוני את מדינות חבר העמים לרגל חג המולד. בשנת 2001 הועברה הברכה לראשונה גם באתר האינטרנט של בית המלוכה ובשנת 2006 התאפשרה הורדתו למכשירי הטלפון הסלולריים.

ראיונותיה המועטים לעיתונות לא כללו בדרך כלל יותר מסקירה יבשה של חייה ושיחה על ענייני המלוכה, דוגמת אוסף האמנות המלכותי.

שירים ספורים נכתבו על המלכה, בין היתר על ידי להקת סקס פיסטולס, פול מקרטני ולהקת פט שופ בויז. היא גם כיכבה כבלשית בסדרת רומנים ובהם מפוענחים על ידה מקרי רצח שמתרחשים בארמון. הסרט "המלכה" (2006) מתאר את הדיאלוג שנוצר בין משפחת המלוכה וראש הממשלה טוני בלייר, עקב מותה של הנסיכה דיאנה, שנע בין אסון משפחתי פרטי לבין טרגדיה לאומית.

ממון

הונה האישי של המלכה הוערך לרוב בכ-10 מיליארד דולרים. מגזין "פורבס" נקט הערכה זהירה וקבע את הונה ב-280 מיליון ליש"ט. הערכה זו מתיישבת עם דיווחי הממשלה הרשמיים. עם זאת, יש להוסיף להערכה זו את החזקותיה הנוספות של המלכה. שווי אוסף האמנות שהיה מצוי ברשותה הוא כ-10 מיליארד ליש"ט, אך הוא מוחזק בנאמנות המדינה ולא ניתן למכירה.

הוצאות בית המלוכה, הממומנות מכספי הציבור, הסתכמו בשנת 2007 ב־37.3 מיליון ליש"ט. אולם לפי נתונים שפורסמו ב-2010, בפועל הסתכמו עלויות בית המלוכה הבריטי בכ-150 מיליון ליש"ט, משום שההוצאות הרשמיות לא כללו סעיפים נוספים כגון אבטחה ועלויות עקיפות אחרות.

המלכה החזיקה גם בשטחי נדל"ן גדולים ששוויים טרם הוערך, בהם בית סנדרינגהאם וטירת בלמורל. לאחר מות אמה, המלכה האם, הוערכה ירושתה ב-70 מיליון ליש"ט. בעלותה על דוכסות לנקסטר הוערכה ב-310 מיליון ליש"ט, והכנסות בית המלוכה היו בשנת 2006 כ-10 מיליון ליש"ט. שוויים של מבנים ציבוריים בבעלות משפחת המלוכה הוא 6 מיליארד ליש"ט, אך ההכנסות מקיומם מועברות לתקציב המדינה.

ספר שיצא בשנת 2006 תיאר את המלכה כמי שמצויה בבעלותה שישית מכלל היבשה על פני כדור הארץ. עובדות אלו התייחסו ל-27 מיליון הקמ"ר שעליהן משתרעות 32 מדינות חבר העמים הבריטי, אך אדמות אלה לא היו בבעלותה האישית של המלכה, אלא בריבונותה.

תאריה

תאריה לאורך השנים

המונוגרמה המלכותית של אליזבת השנייה

21 באפריל 1926 – 11 בדצמבר 1936 הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת מיורק
11 בדצמבר 1936 – 20 בנובמבר 1947 הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת
20 בנובמבר 1947 – 6 בפברואר 1952 הוד מעלתה המלכותית, הדוכסית מאדינבורו
6 בפברואר 1952 – 8 בספטמבר 2022 הוד מלכותה, המלכה אליזבת השנייה

תוארה המלא כמלכה

סמל בית המלוכה הבריטי – סמלה האישי של המלכה

המלכה הייתה ראש המדינה של כל אחת מנחלותיה בנפרד. בהחלטה משנת 1953 נקבע כי תוארה ישתנה בכל אחת מהמדינות, להגברת תחושת מחויבותה לאותה מדינה ללא משוא פנים על פני שטחי מלכותה האחרים. תוארה הרשמי בבריטניה היה "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ושל שאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".

קיצורו של התואר הזה מופיע בלטינית, בראשי תיבות, על כל מטבע בריטי: Elizabeth II D G Reg Fid Def.^[52] על מטבעות שמונפקים לשימוש מחוץ לבריטניה – בטריטוריות בריטיות או במדינות עצמאיות שהכירו בה כמלכתן, מופיע הכיתוב: "המלכה אליזבת השנייה" בלא תוספת, או תוארה המקומי, דוגמת:

בקנדה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת, קנדה ושאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".
באוסטרליה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת אוסטרליה ושאר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".
בג'מייקה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת ג'מייקה ויתר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".

תוארה המלא כלל בתוכו את כל המדינות שבראשן היא עמדה, על פי סדר כניסתן לחסות הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי. בשיחה עמה הנוהג היה לפנות אליה בתחילה כ"הוד מעלתך" ובהמשך השיחה כ"גבירתי".

המחלוקת בסקוטלנד

דגלה האישי של המלכה.

התואר "אליזבת השנייה" עורר מחלוקת בסקוטלנד מכיוון שאליזבת הראשונה מלכה לפני איחוד הכתרים ולכן שלטה באנגליה בלבד. הספרות הלטיניות במונוגרמה המלכותית של שמה (E II R) על גבי תיבות דואר ברחבי סקוטלנד הושחתו, ושונו לסמל את שמה כאליזבת הראשונה. כפתרון נקודתי למחאה זו הוטבע רק סמל הכתר על גבי תיבות הדואר בסקוטלנד.

תביעה משפטית הוגשה בראשית כהונתה כנגד המדינה בדרישה שלא לכנותה "אליזבת השנייה" בסקוטלנד, בטענה שכפייה זו פוגעת בהסכמי האיחוד של המדינות, אך זו נדחתה.

בפתיחת הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999 התייחס היושב ראש התורן, דייוויד סטיל, לנוכחותה באומרו: "לא רק מלכת הממלכה המאוחדת היישובה בינינו, אלא מלכת הסקוטים במובן ההיסטורי והחוקתי...".

בעתיד ימוספרו מלכי הממלכה המאוחדת על פי המספר הסידורי הגבוה ביותר מבין מלכי סקוטלנד או אנגליה בעלי אותו שם.

פרסים והוקרה

תיבת דואר בסקוטלנד ללא המונוגרמה המלכותית של אליזבת השנייה

צלב גדול של לגיון הכבוד (1948)
מסדר אריה הזהב של בית נסאו (1972)
צווארון מסדר התקווה הטובה (1995)
מסדר חוסיין בן עלי (1953, 1984)
מסדר אבן סעוד (1979)
אביר הצלב הגדול של המסדר הלאומי של מלי (1961)
מסדר שלמה (1954)
מסדר מנואל אמדור גוררו (1953)
מסדר הכוכב המשווני (1969)
Collar of the Order of Merit (1965)
מסדר עומאן (1979)
מסדר המעלות (1948)
מסדר הכוכב של אפריקה (1962)
Order of Sālote Tupou III (19 בדצמבר 1953)
כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1974)
מסדר אוג'סווי רג'אניה (1949)
מסדר חלוצי ליבריה (1961, 1979)
מסדר העצמאות הקטרי (1961)
מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי (28 במאי 1992, 23 באוקטובר 2000)
הצלב הגדול של המסדר הלאומי של האריה של סנגל (1961)
מסדר הרפובליקה של תוניסיה (1980)
עיטור פור לה מריט על שירות למופת (1998)
הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (23 באוקטובר 2008)
מסדר אידריס הראשון (1954)
דוקטור לשם כבוד מהקולג' המלכותי למוזיקה (1973)
אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (1966)
מסדר הפיל (1947)
מסדר חותם שלמה (1954)
מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (1991)
מסדר קרלוס השלישי (1986)
מסדר העיט האצטקי (1973)
מסדר גיזת הזהב הגאורגי (1989)
מדליית אלברט (1958)
מסדר מובארכ הגדול (1979)
הצווארון הגדול של המסדר הצבאי של המגדל והחרבות (27 באפריל 1993)
מסדר בית המלוכה של צ'אקרי (1960)
אות המסדר הכוכב של רומניה (1978)
המסדר המלכותי של השרפים (1953, 1975)
מסדר בויאקה (1993)
הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1986)
מסדר הרפובליקה של טורקיה (14 במאי 2008)
מסדר העצמאות (1961)
המסדר הלאומי של חוף השנהב (1961)
מסדר הגבורה (1993)
הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז (19 בנובמבר 1963)
הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה (19 באוקטובר 2006)
אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (1950)
הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (1991)
מפקד עליון במסדר לאופולד (1963)
Grand Cordon of the National Order of the Leopard (1973)
הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי (1968)
איש השנה של המגזין "טיים" (1952)
מסדר החירות (2001)
צווארון של מסדר הכוכב של רומניה (2000)
מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה (1996)
המסדר הגדול של המלך טומיסלב (12 בדצמבר 2001)
אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (9 במאי 1958)
אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (29 בספטמבר 1958)
עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (1996)
אביר במסדר גיזת הזהב (1989)
קולר של מסדר האריה הלבן (1996)
אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר אולב הקדוש (24 ביוני 1955)
מסדר הנילוס (1975)
הצלב הגדול עם הצווארון של מסדר ויטאוטאס הגדול (17 באוקטובר 2006)
מסדר השמש העליונה (1971)
מסדר הרפובליקה של גמביה (1974)
מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול (1972)
מסדר הלב המוזהב של קניה (1972)
מסדר מחוות הרפובליקה (23 בנובמבר 2005)
מסדר המשפחה המלכותית של הכתר של ברוניי (1972, 1992)
דרג'ה אוטאמה טמאסק (1972)
מסדר כווית (1995)
מסדר ניז'ר (1969)
מסדר הכוכב של גאנה (2007)
מסדר הכתר של מלזיה (1972)
מסדר ההצטיינות יוצאת הדופן של סלובניה (2008)
מדליית הכתרת המלך ג'ורג' השישי (1937)
מדליית המלחמה 1939–1945 (1945)
מדליית ההגנה (1945)
מסדר המשפחה המלכותית של המלך ג'ורג' השישי (1937)
הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (10 במאי 1961)
מסדר מוגונגווה (1986)
מסדר החרצית עם צווארון
מסדר המושיע
מסדר הכתר של הודו
מסדר הבירית
הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש
הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים
מסדר הכוכב של ירדן
חבר במסדר קנדה

אילן יוחסין

אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת

אלכסנדרה, נסיכת דנמרק

פרנסיס, דוכס טק

הנסיכה מרי אדלייד מקיימברידג'

קלוד בווס-ליון, רוזן סטראטמור וקינגהורן השלושה-עשר

פרנסיס בווס-ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן

צ'ארלס קוונדיש-בנטינק

לואיז קוונדיש-בנטינק

ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת

מרי מטק

קלוד ג'ורג' בווס-ליון, רוזן סטראטמור וקינגהורן הארבעה-עשר

ססיליה בווס-ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן

ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת

אליזבת, המלכה האם

אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת

ראו גם

"הכתר" – סדרת טלוויזיה ביוגרפית על המלכה אליזבת (קלייר פוי ואוליביה קולמן) ושאר משפחת המלוכה הבריטית, מאת נטפליקס (מאז 2016).
"המלכה" – סרט דרמה על המלכה אליזבת (הלן מירן) המתמודדת עם מותה של הנסיכה דיאנה ועם הביקורת התקשורתית על ניכורה מן העם (2006).
חתונת הנסיכה אליזבת ופיליפ מאונטבאטן
ביקורי המלכה אליזבת השנייה בארצות ומדינות זרות
מותה של אליזבת השנייה

לקריאה נוספת

Bond, J. (2002). Elizabeth. Reader's Digest Association. ISBN 0-7621-0369-8.
Erickson, C. (2003). Lilibet : An Intimate Portrait of Elizabeth II. St. Martins Press.
Pimlott, Ben (2002). The Queen: Elizabeth II and the Monarchy. Harper Collins. ISBN 0-007-11436-2. (הספר בקטלוג ULI)
Arthur Bousfield & Garry Toffoli, Fifty years the Queen : a tribute to Her Majesty Queen Elizabeth II on her golden jubilee, oronto ; Tonawanda, NY : Dundurn Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)