אמדאוס (סרט)

סרט משנת 1984

אמדאוסאנגלית: Amadeus) הוא סרט דרמה-ביוגרפיה אמריקני משנת 1984 בבימוי מילוש פורמן, ובכיכובם של טום הולס, פ. מארי אברהם ואליזבת ברידג'. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב. הסרט מבוסס חלקית על המחזה "אמדאוס" משנת 1979 מאת פיטר שאפר, המציג את סיפור חייו הבדיוני של וולפגנג אמדאוס מוצרט.

אמדאוס
Amadeus
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על "אמדאוס" משנת 1979 מאת פיטר שאפר
בימוי מילוש פורמן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סול זאנץ
תסריט פיטר שאפר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מייקל צ'נדלר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טום הולס
פ. מארי אברהם
אליזבת ברידג'
מוזיקה וולפגנג אמדאוס מוצרט
אנטוניו סליירי
צילום מירוסלב אונדריצ'ק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי אוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה אוריון
האחים וורנר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 בספטמבר 1984
משך הקרנה 161 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט פלאשבק, סרט דרמה, סרט מוזיקלי, דרמה תקופתית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 18 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו amadeus
פרסים שמונה פרסי אוסקר
ארבעה פרסי גלובוס הזהב
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט הופק על ידי סול זאנץ, וצולם בצ'כיה, בצרפת ובאוסטריה בתקציב של 18 מיליון דולר.

עלילה

עריכה

העלילה מתארת את חייו של המלחין האוסטרי בן המאה ה-18 וולפגנג אמדאוס מוצרט (טום הולס), בעיקר מנקודת מבטו של המלחין האיטלקי אנטוניו סליירי (פ. מארי אברהם), שהיה מלחין החצר של הקיסר יוזף השני בווינה. בתחילת הסרט, סליירי המבוגר מאושפז בבית משוגעים לאחר ניסיון התאבדות, ומבקש להתוודות בפני כומר על חטאיו לפני מותו.

סליירי מוקסם כל חייו ממוזיקה קלאסית ורואה בה את קולו של אלוהים. לפני שנפגש עם מוצרט, סליירי מתרשם מאוד מיצירותיו ומכישרונו. לאחר הפגישה הראשונה עמו ועם רעייתו לעתיד קונסטנצה (אליזבת ברידג'), כקתולי אדוק ושמרן, הוא מזדעזע מאופיו הגס והילדותי של מוצרט, ובעיקר מהפער שבין גאונות המוזיקה שלו לבין ערכיו. כיוון שיצירתו שלו (של סליירי) נתפסת בעיניו כבינונית, הוא נתקף קנאה עזה במוצרט ובכעס גדול כלפי אלוהים שבחר "להשמיע את קולך באמצעות נער מגונה, תאוותן, שחצן ואינפנטילי ואילו לי הענקת רק את היכולת לזהות את התגלמותך עלי אדמות". הוא מחליט לנקום באלוהים דרך הריסת מוצרט. סליירי מתחבר עם מוצרט, וללא ידיעתו הוא עושה כל שביכולתו כדי לפגוע במוניטין של מוצרט, בהצלחת יצירותיו ובשפיותו. בין השאר, הוא מנצל את השפעתו ואת קשריו עם יוזף השני קיסר אוסטריה כדי למנוע את הצגת האופרה דון ג'ובאני יותר מחמש פעמים, משתמש במוטיבים מיחסיו המורכבים של מוצרט עם אביו ומזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם.

מאוחר יותר, קונסטנצה עוזבת את מוצארט ביחד עם בנו עקב הידרדרות במצבו. השחקן עמנואל שיקנדר (סיימון קאלו), חברו של מוצרט, מציע לו להלחין אופרה שתיועד לקהל הרחב. מוצרט מלחין לבקשתו את האופרה חליל הקסם שזוכה להצלחה רבה, אך בהצגה הראשונה שלה הוא נופל למשכב ונלקח לביתו בידי סליירי, שדוחק בו לסיים את כתיבת הרקוויאם למרות מצבו הקשה. קונסטנצה חוזרת למחרת לביתם, ומסלקת את סליירי בכעס, אך מוצאת את מוצרט מת. מוצרט נקבר בקבר אחים לא מסומן.

בסיום הסרט עוזב סליירי את הכומר, ומובל במסדרון תוך כדי הבעת חמלה כלפי המשוגעים שסביבו, אשר, כמוהו, חיו חיים בינוניים ולא זכו לניצוץ הגאוני.

הסרט הוא למעשה שיר הלל לגאונות. סליירי הוא האדם שעושה הכל נכון: עובד בשקדנות, שומר את מצוות הדת ואף חיי במידה של סגפנות, מפלס את דרכו בתבונה בחצר הקיסר; כתוצאה מכך הוא גם זוכה לכבוד ולתהילה בסביבתו - הרבה יותר ממוצרט! - אך דבר אחד חסר לו: הניצוץ הגאוני. הוא מכיר בכך שהניצוץ הזה מצוי דווקא אצל מוצרט, שלא עושה שום דבר בדרך הנכונה, אך הוא "אהוב האל" - Amadeus בלטינית - בחירה שרירותית של הבורא שאין בה צדק ואין בה הגיון. כמו כל אהבה, היא אינה ניתנת להסבר או להצדקה. משום כך נבחר שם זה לסרט מבין שמותיו של מוצרט. הכרה זו, שסליירי הוא כמעט היחיד שמחזיק בה (בעיני רוב האנשים סליירי הוא המצליח ומוצרט הוא הכושל), הופכת אצלו לאובססיה, שבסופו של דבר מביאה לסוף הטרגי: הוא גורם למותו של מוצרט, אך בכך אינו מביא מזור למצוקתו שלו, כי את הגאוניות לא ירכוש לעולם; אותו האל אינו אוהב.

שחקנים

עריכה
שחקנ/ית דמות
טום הולס וולפגנג אמדאוס מוצרט
פ. מארי אברהם אנטוניו סליירי
אליזבת ברידג' קונסטנצה מוצרט
רוי דוטריס לאופולד מוצרט
סיימון קאלו עמנואל שיקנדר
ג'פרי ג'ונס הקיסר יוזף השני
צ'ארלס קיי הרוזן אורזיני-רוזנברג
ריטה זוהר גברת שלומברג

פרסים

עריכה

הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר וזכה ב-8[1]

טריוויה

עריכה
  • עלילת הסרט היא בדיונית ברובה ומבוססת על אגדות אורבניות רבות. לדוגמה, הרעיון של קנאתו של סליירי במוצרט, הנובעת מהעדר כישרון, היא מיתוס בלבד. הצלחתו של סליירי בחצר המלוכה ובקהל הרחב, הייתה גדולה יותר מהצלחת מוצרט.
  • את הרקוויאם המפורסם של מוצרט הזמין הרוזן פרנץ ואלזג-שטופאך, איש אצולה חובב מוזיקה ולא אנטוניו סליירי, כמתואר בסרט. סליירי מעולם לא השלים את היצירה.
  • בסרט סליירי מתואר כמלחין חסר תרומה משמעותית לעולם המוזיקה, עקב חוסר כישרון. בפועל אנטוניו סליירי הוא אחד המלחינים החשובים והמפורסמים של תקופתו, אם כי היום יצירותיו כמעט ואינן מנוגנות.
  • בסצנה בה מוצרט מבקש לנגן בסגנונות של מלחינים שונים, הוא מסרב לנגן בסגנונו של כריסטוף ויליבלד גלוק בטענה שהוא משעמם. במציאות, גלוק היה אחד המלחינים האהובים על מוצרט.
  • קונסטנצה ובר, אשתו של מוצרט, מוצגת בסרט כמי שניהלה את משק הבית ולא יותר מזה. במציאות, היא הייתה זמרת סופרן פעילה, שאף השתתפה ברבות מהאופרות שמוצרט הלחין.
  • בסצנת הפגישה בין מוצרט לקיסר, מוצרט "משפר" את המנגינה של סליירי. המנגינה שיוצאת בסוף היא "Non più andrai" מתוך האופרה של מוצרט "נישואי פיגארו".
  • שני שחקנים, טום הולס (מוצרט) ופ. מארי אברהם (סליירי) היו מועמדים לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. אברהם זכה.
  • פרוש שמו של הסרט "אמדאוס", הוא "אהובו של האל". זהו שמו השני של מוצרט.
  • השימוש בשם "אמדאוס" בידי מוצרט עצמו מופיע לעיתים רחוקות במכתבים שנכתבו על ידי המלחין, ולרוב בנימה מבודחת על הסיומת הלטינית, שכן לרוב הוא נעשה בסמוך לשמות "וולפגנגוס" ואף "מוצרטוס" (ראו מכתבים מ-16 בדצמבר 1774, 14 בנובמבר 1777 ו-10 במאי 1779). פרט למקרים בודדים כדוגמת אלה, מוצרט לרוב כתב את השם אמדה (Amadè) כשכתב את תרגום שם ההטבלה שלו, תיאופילוס, לאיטלקית.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה