דוד פוגל

סופר ומשורר עברי

דוד פוגל (15 במאי 1891ט"ו באדר ה'תש"ד 10 במרץ 1944) היה משורר וסופר עברי, שפעל באירופה. קובצי שיריו, סיפוריו הקצרים והרומן "חיי נישואים" הקנו לו במהלך השנים שם כאחד הסופרים והמשוררים העבריים המרכזיים ברבע השני של המאה ה-20.

דוד פוגל
Давид Фогель
לידה 15 במאי 1891
סטנוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 10 במרץ 1944 (בגיל 52)
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אושוויץ, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוד פוגל (1926 בקירוב)

ביוגרפיה

עריכה

דוד פוגל נולד בסטנוב שבחבל פודוליה בשנת 1891. ב-1909 או 1910 עבר לווילנה, שם היה תלמיד ישיבה. בשנת 1912 עבר להתגורר בווינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה נכלא כנתין מדינת אויב (רוסיה), ושוחרר בשנת 1916. סיפורו של גרשון שופמן, "במצור ובמצוק", שגיבורו קרוי דוד גול, עוסק בתקופה זו בחייו של פוגל. אשתו, אילקה, חלתה בשחפת ובשנת 1919 אובחנה גם בו המחלה. משך רוב שנות חייו נדד ברחבי אירופה, עני ודל, כשהוא מתפרנס בדי-עמל מתשלומים זעירים בעבור פרסום שיריו וסיפוריו.

בשנת 1925 עבר להתגורר בפריז. לקראת סוף שנות ה-20 נישא בשנית, לעדה נדלר[א]. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל לפי הזמנת הסופרים העבריים, שדאגו לסרטיפיקטים לו ולאשתו, אך לא הסתגל לאקלים ולסביבה התרבותית. בארץ ישראל נולדה בתו היחידה, תמרה. באביב 1930 שב עם אשתו ובתו לאירופה, שהה בוורשה ובווינה, ובשנת 1932 חזר לפריז.

בתחילת מלחמת העולם השנייה עזב את פריז ונסע עם בתו לאוטוויל שבמחוז אן, שם הייתה אשתו מאושפזת עקב מחלת השחפת. ב-3 באוקטובר 1939 נעצר שם ונכלא עקב היותו נתין של מדינת אויב (אוסטריה). באוגוסט 1940, בעקבות כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, שוחרר וחזר לאוטוויל, שהייתה תחת שלטון וישי. את התקופה הזו בחייו תיאר במעין יומן אישי שכתב ביידיש (נוסח עברי, בשם "כולם יצאו לקרב", נכלל בספרו "תחנות כבות"). בפברואר 1944 נתפס על ידי הגסטאפו באוטוויל, הועבר למחנה הריכוז דראנסי וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח[1].

יצירתו

עריכה

חוקר הספרות דן מירון עמד על מקומה של כתיבת השירה והפרוזה בחייו של פוגל: "כל פרשת הפרוזה הייתה בבחינת אפיזודה בחייו היצירתיים; אפיזודה שנמשכה לא יותר משבע או שמונה שנים (בעוד ששירה יצר פוגל במשך שלושים שנה, ללא הפסק)."[2] דעה זו השתנתה במהלך השנים בעקבות עוד ועוד יצירות פרוזה שהיו שמורות ונמצאו בארכיונו של פוגל כדוגמת הטקסט רומן וינאי או כולם יצאו לקרב.

כמו כן, מחקרים חדשים מצביעים על טעות נוספת שהייתה מקובלת לאורך שנים הנוגעת למקורות ההשפעה וההתכתבות של יצירות הפרוזה שכתב פוגל; בעבר נהוג היה לקטלג את פוגל כסופר אירופאי שכתב כמו במקרה בשפה העברית, אך כיום ברור יותר כי יצירתו של פוגל התכתבה והושפעה משורה ארוכה של סופרים יהודים שכתבו גם הם בשפה העברית[3].

שירה

עריכה

שיריו של פוגל התפרסמו החל משנת 1918 בכתבי עת עבריים, ובהם "הפועל הצעיר"[4], "השילוח" בעריכת יוסף קלוזנר[5], "דבר"[6], "הדים" בעריכת אשר ברש ו"גליונות" שבעריכת יצחק למדן[7]. במהלך חייו של פוגל נדפס ספר שירים יחיד שלו, "לפני השער האפל", בווינה, בשנת 1923[8]. באנתולוגיה "מבחר השירה העברית" שיצאה לאור בשנת 1938 בעריכתו של אשר ברש, נכללו חמישה משיריו של פוגל, וגם באנתולוגיות מאוחרות יותר.

שירתו של פוגל זכתה להוקרתם של ברנר ואשר ברש, אך ביאליק התנגד לה. שירתו זכתה לעניין מחודש כאשר פרסם המשורר נתן זך במוסף הספרותי "משא", ב-23 בספטמבר 1954, את הרשימה "בעקבות משורר שנשכח". ברשימה זו הציב זך את פוגל כאלטרנטיבה למשוררים המובילים בישראל של אותה תקופה ובראשם נתן אלתרמן. הוא המשיך מגמה זו גם במאמרו הנודע "הרהורים על שירת אלתרמן" (1959).

העניין שהתעורר במשורר הוביל לפרסום שיריו במוספים שונים ולמהדורת השירים "לפני השער האפל" אותה ערך דן פגיס ושיצאה לאור בשנת 1966. בשנת 1981 ערך אהרן קומם את "לעבר הדממה" הכולל את פנקסי השירים של פוגל, ובהם שירים רבים שלא פורסמו בספרו של פגיס. ב-1998 ראתה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד מהדורה חדשה של כל שירי פוגל, בעריכת אהרן קומם, המביאה לראשונה במרוכז את כל שירי פוגל בנוסח ובסדר שקבע בעצמו.

חוקר הספרות דן מירון תיאר את שיריו של פוגל שפורסמו לאחר מלחמת העולם הראשונה: "שיריו התבלטו מיד במקוריותם, בבשלותם, בגיבושם הסגנוני-הייחודי ובעיקר בחדשנותם; כלומר בריחוקם המכוון מכללי הפואטיקה הביאליקאית ששלטו בשירה לפני המלחמה"[2]. כוחה של שירתו האקספרסיוניסטית של פוגל בצמצומה, ניקיונה ובדימויים הסתומים, הטורדים ורבי העוצמה שבה. על הפלטה השירית שלו צבעים בודדים ופשוטים: שחור, לבן, כתום, צהוב, לילה, דממה, שתיקה, ארון, מלתחה, נהר, כלב וכדומה. המבנה השירי אף הוא פשוט: בתים ספורים בני שלוש או ארבע שורות, לא נחרזים. פוגל משלב את המבחר המוגבל במכוון הזה באופן מפתיע ולעיתים אף מזעזע, דווקא בגלל היות הצירופים סתומים כביכול. בשיר היאוש הקודר "נשברו הפכים" הוא כותב:

בַּחֲשֵׁכָה אַתִיז אֶצְבְּעוֹתַי
אַחַת אַחַת אֶל הַאָרוֹן,
וּסְבִיבוֹ חוּג שָׁחוֹר אֲחוּגָהּ וַאֲרֹן
שִׁיר אַחֲרוֹן יְמוֹתַי -

אין היגיון בפעולה ואין לה מטרה. אצבעות מותזות אל הארון אינן אלא ביטוי עז ליאוש המוחלט, לשיר אחרון ימיו של המשורר. דימויים חידתיים כאלו רווחים אצל פוגל. בשיר "עם כלבים את פצעי" הוא כותב:

תְקוּעוֹת חַרָבוֹת בּכֶּסֶת,
תַחְתֶיהָ אֵין אִישׁ.
עֲרִיסָה לְבָנָה
מֵעַצְמָה תִתְנַדְנֵד
בָּה יֶלֶד מֵת
כָּל אֶלֶף שָׁנָה
בָּאָה יְשִׁישָׁה מֵאֳרֶץ גְזֵרָה
מְצִיצָה אַחַת בַּחָלוֹן
וְהוֹלְכָה -

ובשיר "דרך יערות":

עַל הָר שֶׁלֵב לֹא הָיָה
שׁוּב רָגַע נִפְגָשִׁים
שְׁנֵי פָּרָשִׁים
וּפוֹנִים אֵין אֹמֶר
אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
לַיְלָה גוֹמֵא מְהֵרָה
שְׁנֵי סוּסִים שְׁחוֹרִים.

המשורר אינו מבקש לספר סיפור. אין לו סיפור לספר. הוא מנסה להעביר תחושת חידלון, אין אונים, אובדן וכאב שאין לו פשר, והדימויים הסתומים, האילמים, עוקפים תיאור מאורעות כלשהו ובחידתיותם המאיימת מעוררים את התחושה הזו ישירות. שירתו זו האקספרסיוניסטית מזכירה באמצעים שבהם היא משתמשת ובתחושה אשר היא מעבירה לקורא את שירתו של המשורר האוסטרי גאורג טראקל.

אחדים משיריו הולחנו: "בלילות הסתיו" הולחן על ידי שם טוב לוי ב-1977[9], "אמא קטנה", הולחן על ידי שלמה ארצי וגידי קורן ושר ארצי[10], ו"ערי נעורי", הולחן על ידי קובי אושרת ושרה צילה דגן[11] ועוד.

סיפורת

עריכה

ספריו של פוגל שראו אור בחייו:

  • הנובלה "בבית המרפא", שיצאה לאור בשנת 1928 בהוצאת מצפה שפעלה בארץ ישראל, ומתארת חוויות מבית מרפא לחולי שחפת.
  • הרומן "חיי נישואים" שנדפס בשלושה חלקים (בהוצאת מצפה) בשנים 1929 ו-1930, ומתאר חיי נישואים ואהבה המבוססים על קשר סדו-מזוכיסטי בין בעל יהודי לאשתו הנוצרית.
  • הנובלה "נוכח הים", שנדפסה בשנת 1934 ב"ספר השנה של ארץ ישראל" שבעריכת פישל לחובר.

הנובלה "בבית המרפא" ראתה אור מחדש בספריית תרמיל בשנת 1975. נוסח חדש של "חיי נישואים", שערך מנחם פרי על-פי כתב יד של פוגל, ראה אור בסדרת "הספרייה" בשנת 1986[12], הפך לרב-מכר והעניק לפוגל מעמד שלא היה לו קודם לכן, כאחד מגדולי כותבי הפרוזה של הספרות העברית. נוסח זה תורגם לשפות נוספות, ועורר עניין בנובלות האחרות של פוגל, שנדפסו אף הן מחדש. הכרך "תחנות כבות" שיצא ב-1990 בסדרת "הספריה החדשה" מכיל את כל הסיפורת של פוגל שראתה אור עד אז, מלבד "חיי נישואים": הנובלות "נוכח הים" ו"בבית המרפא", הסיפור הקצר "דייר" (כפי הנראה הראשון שכתב פוגל), קטעי יומן שכתב פוגל בצעירותו, ו"כולם יצאו לקרב", רומן אוטוביוגרפי שנכתב במקור ביידיש, העוסק בקורותיו של יהודי המתגלגל בין מחנות המעצר בצרפת הכבושה. "כולם יצאו לקרב" תורגם ועובד על ידי מנחם פרי מתוך טיוטה של כ-400 עמודים, מעיזבונו של פוגל. הנובלה "נוכח הים" נדפסה שוב, בנפרד, בסדרת "הספרייה הקטנה", ב-2005. גם הנובלה "בבית המרפא" נדפסה בנפרד בסדרה זו, ב-2008.

ב-2012 ראה אור לראשונה "רומן וינאי", רומן של פוגל שהתגלה ב-2009 בעיזבונו בארכיון "גנזים"[13].

בתחילת שנות ה-30 ניסה פוגל למצוא מו"ל שיפרסם את "חיי נישואים" בגרמנית, אך נכשל בכך. החל משלהי שנות ה-80 תורגמה הסיפורת שלו, ובעיקר "חיי נישואים" לשפות אחדות (גרמנית, איטלקית, צרפתית ועוד). ספר שיריו "לפני השער האפל" תורגם לאנגלית עוד בשנת 1976[14].

תרגום

עריכה

דוד פוגל תרגם מגרמנית לעברית את הכופר מסואנה, מאת גרהרט האופטמן, הספר יצא לאור בהוצאת שטיבל, ורשה, 1923[15].

הנצחה

עריכה

בשנת 2018 הופק סרט תיעודי על חייו, "איבד פוגל את פוגל", שקיבל ציון לשבח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ואחר כך שודר בכאן 11[16].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

יצירתו

עריכה

על אודותיו

עריכה

על יצירתו

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ לעיון במכתבו אל עדה, כשהוא בפריז והיא בברלין, שפורסם לאחרונה בבלוג של מכון גנזים ראן כאן.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דן לאור, "לאן הובלו העצורים? - על הפרק החסר בכרוניקת המלחמה של דוד פוגל", בספר: אבנר הולצמן (עורך), ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין, מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
  2. ^ 1 2 דן מירון, "מתי נחדל 'לגלות' את פוגל?", בספרו הספרייה הָעִוֶרֶת: פרוזה מעורבת, 1980–2005, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
  3. ^ שי כחלני. שחור מקצה לקצה: קריאה ביצירות הפרוזה של דוד פוגל., באתר פרדס הוצאה לאור
  4. ^ שיר, הפועל הצעיר, 13 באוגוסט 1920 המשך
  5. ^ השלח, דואר היום, 16 באוגוסט 1922
  6. ^ פאריס, דבר, 26 בנובמבר 1926
  7. ^ חדשות ספרותיות, דואר היום, 2 במרץ 1934.
  8. ^ חן מלול, כתב-היד של ספר השירים הראשון של דוד פוגל עלה לרשת, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2021
  9. ^ מילות השיר "בלילות הסתו", באתר שירונט
  10. ^ מילות השיר "אמא קטנה", באתר שירונט
  11. ^ מילות השיר "ערי נעורי", באתר שירונט
  12. ^ פנינה בסכס, ההיגיון של הסיוט "חיי נישואים", דוד פוגל עריכת נוסח: מנחם פרי; הספרייה, כתר — הקיבוץ־המאוחד, סימן־קריאה, כל העיר, 2 בינואר 1987
  13. ^ נועה לימונה, הצופן הפוגלי, באתר הארץ, 19 בינואר 2012.
  14. ^ דוד פוגל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית).
  15. ^ ספרים חדשים, היינט, 2 בפברואר 1923.
  16. ^ אריאנה מלמד, "איבד פוגל את פוגל": 53 דקות מופתיות על איש שהיה חידה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2018
  17. ^ רן יגיל, דוד פוגל שוב מוכיח כי הוא עוף החול של הספרות העברית, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2019
  18. ^ אבי גרפינקל, הביוגרפיה מציגה היטב את נדודיו של היוצר הייחודי, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2023